נחלת אבות על אבות ב:יב

לפי שהיה רבי יוסי חסיד, וראה מהזק 'עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות' שזכר חבירו רבי יהושע, לכן התעורר הוא לבקש תרופות לחוליים הקשים האלה. ומפני שה'עין הרע' ברוב הפעמים יפול על העושר והצלחת הממונות שבהם יקנא לאדם, לכן אמר אם תרצה שלא יהיה עינך רעה בשל אחרים עשה את איפה בני והנצל 1 לפי משלי ו, ג. – "יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך", ובאהבתך אותו לא ירע עינך בו ולא תזיקהו, כי על דרך האמת ה'עין הרע' לא יזיק לאוהב כי אם לשונא. הנה בזה נתן התרופה ל'עין הרע'.

ובברייתא דרבי נתן אמרו שלא יוציא שם רע על נכסי חבירו, עד שיהיה סיבה להרחיק הקופצים מהם. שאלו אדם על פירותיו של חבירו אם הם יפים ישבחם ללוקח, אם אינם יפים יאמר איני יודע.

וכנגד ה'יצר הרע' אמר: ו"התקן עצמך ללמוד תורה", כי תלמוד תורה היא התרופה לחוליי יצר הרע. וכאמרם זכרונם לברכה (קידושין ל, ע"ב): "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש". וכן אמרו בברייתא 2 אבות דרבי נתן פרק טז. יצר הרע דומה לברזל כל זמן שהוא באור עושין ממנו כל מה שירצה, כן יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה. ואמר: "התקן עצמך", לפי שתקון גדול יצטרך ללמוד תורה. והוא בהישרת המדות שהם תקון והכנה גדולה לדעות, וממאמר שלמה (משלי ח, לג): "שמעו מוסר וחכמו". ועם זה טורח ועמל העיון ושקידתו, כי אין ענין התורה כענין הירושה שהאדם יורש נכסי אביו, בין שיהיה חכם או סכל, צדיק או רשע, אין כן החכמה כי לא יירשוה כי אם המוכנים אליה.

וכנגד "שנאת הבריות" אמר: "וכל מעשיך יהיו לשום שמים". רוצה לומר, שלא ישים הבטחתו ומחשבותיו בבני אדם אם הרעו עמו או הטיבו, גם שנאתם, גם קנאתם לא יזכור. אבל כל מעשיו ומחשבותיו יהיו לשום שמים כלומר, לעבודת האל יתברך ובזה הצדק לא ישנה לשום אדם, אבל יאהב לכל בריותיו. וכמו שאמרו בפרק הרואה (ברכות סג, ע"א): "אי זו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה"? הוי 'בכל דרכיך דעהו' (משלי, ג, ו). והוא יישר אורחותיך. ואמר רבא אפילו לדבר עבירה". ופירש רש"י שמכוין בעבירה לשם מצוה כגון בנות לוט, ויעל עם סיסרא או כגון אליהו בהר הכרמל. וענין אצלי, שאף בדברים החומריים כמאכל והמשתה והמשגל שיאמר בהם לשון עבירה, לפי שעובר האדם מדרך העיון ומשתמש בגופיי צריך שיכוין האדם לשום שמים. רוצה לומר להעמדת החיים כמו שכתוב (תהילים קמז, ב): "אהללה יי בחיי", ולהוליד בנים לעבודתו. והר"י פירש: "וכל מעשיך יהיו לשום שמים" וחלקם לד' מצבי האדם שביארה התורה (דברים ו, ז): "בשבתך; בלכתך; בשכבך ובקומך".

וכבר הזהירה תורה על שנאת הרעים שנאמר (ויקרא יט, יז-יט): "לא תשנא את אחיך בלבבך"; "לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני יי' את חקותי תשמורו" 3 בשינויים בודדים. וגו'. ופירושם אצלי שאחרי שהזהיר על הלשון הרע והרכילות שהוא עוון בלשון באמרו (שם שם, טז): "לא תלך רכיל בעמך", וציוה גם כן על הפעולות "ולא תעמוד 4 בכתוב: "תעמד". על דם רעך". הזהירו עוד שגם השנאה והיא דבר שבלב לא ישנא את אחיו בלבבו, אבל יוכיחהו במה שיחטא נגדו, כי בזה יתפייס לבבו ולא ישאר לו טינה עליו. ועשתה התורה על זה טענה רבה והיא שהאהבה והשנאה הם דברים הפכיים, והלב הוא מהאיברים היותר קטנים בגוף, וגם הוא כולו אינו נושא המחשבות, כי יש בתוכו ובאמצעיתו מסך מבדיל מבשר שחולק אותו לחצאין. וחציו האחד מלא דם אין שם מחשבה ולא הרהור, והחלק האחר הוא מקום החיוני והוא נושא האהבה והאיבה. וידוע שהמקום ההוא קטן מהכיל דברים הפכיים. אהבה עצומה לזה ונקמה ונטירה לזה, והוא אומרו (ויקרא יט, יז-יט): "לא תשנא את אחיך בלבבך"; "לא תקום ולא תטור את בני עמך". שהיא האהבה העצומה שבלב. ומצד אחר – "ואהבת לרעך כמוך", כי אין יתרכבו ויתחברו במקום קטן מלבך אהבה ושנאה לאנשים מחלפים. ולכן צוהו "אני יי' את חוקותי תשמרו", רוצה לומר והלכת בדרכי, מה אני שאשפוט מבלי הרכבת ענינים אף אתה כן בלבך. "בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך", שהענין כולו שלא יעשה בלבו איבות ושנאות לאויביו ואהבה וחבה לאוהביו ולשומרי בריתו, אבל יאהב לכל הבריות ובזה יהיו כל מעשיך לשום שמים.

וגם בדברי רבי יוסי אלה יסתייע דעת רבן גמליאל, לפי שלא אמר רבי יוסי למוד תורה. או קיום המצוות בלבד. אבל הזהיר על הנהגת האדם עם חבירו כפי המדיניות והשכל הטוב באומרו: "יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך". וגם שהזהיר בענין התורה אמר: "התקן עצמך ללמוד תורה" שהתקון הוא ההכנה במדות הסכים עם מה שאמר רבן גמליאל: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".