נחלת אבות על אבות ב:יא

דבר מבואר הוא שלא אמר רבי יהושע "עין רעה" – על מה שאמר רבי אלעזר עם היות, שהמפרשים פירשו "עין רעה" הנזכר בכאן – על הבלתי הסתפקות, ושהוא על דרך ה"עין רעה" שזכר רבי אליעזר שיתרחק ממנה האדם. וכן פירשו "שנאת הבריות" – על רוע הלב, כי שניהם ויצר הרע שהם התאוות המותריות – "מוציאין את האדם מן העולם", לפי שימיתהו קודם קיצו ברוב חמדתו וקנאתו לזולתו, ורוב תאותיו שלא יוכל להשלימם.

אבל זה כולו בלתי נכון אצלי, לפי שאם היה דעת רבי יהושע כן, איך לא אמר בשאלת אי זו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם 'עין הרע' כמו שהשיבו רבי אליעזר או 'לב רע' כדברי בן ערך? ולכן ראוי לפרש שאין 'עין הרע' הנזכר כאן הוא 'עין הרעה' שנזכר שם ברבי אליעזר בן הורקנוס, כי שם דברו מהמדות טובות שידבק האדם בהם ויתרחק מהפכם, וכאן דברי רבי יהושע מהדברים הטבעיים הממיתים כדברים הארסיים. והיה זה אומרו: "עין הרע" – שהוא מליצה לנפש הרעה והמזג הנפסד הממית בני אדם בהבטתו וארסיותו.

וכן פירש באבות דרבי נתן ב'עין הרע', שכל שעינו רעה לאחרים – עד שגורם להם תקלה. וכבר התעורר רבינו יונה לתת דמיון ההבדל הזה בין 'עין רעה' ל'עין הרע'. וכן הוא כפי האמת שעין רעה היא מדת הבלתי הסתפקות כפי שפירש הרמב"ם, או ההשתדלות בעיון כפי פירושי, ועין הרע הוא הדבר המזיק בארסיותו לזולתו עם היות בהם בשניהם יחס ודבקות מה. זהו דברי רבי יהושע ביאור לרבי אליעזר, כי אם לא יהיה כבוד חבירו חביב עליו – ישלוט בו עין הרע, ואם יהיה נוח לכעוס – ימשול בו יצר הרע. ואם לא יזהר מדברי החכמים – יכוה בגחלתן, כי שנאת הבריות מוציא האדם מן העולם, כל שכן שנאת תלמידי חכמים.

וכבר קבלו הפילוסופים ענין 'עין הרע'. וכתב אבוחמד בסוף מאמרו 'בטבעיות' שהנפש האנושית תפעל בציורה בחומר העולם, וכאשר תגיע בה צורת הכעס וציור הדבר המכעיס – יתחמם מזג הגוף ויתאדמו הפנים. וכן בהגיע בנפש צורת קנאה או שנאה עצומה בציורה ומחשבתה, ישתנה מזג גופה או יתחדשו בה אידים רעים ארסיים, ומפאת ציור הנפש ומחשבתה יפסד הרוח האוירי, ובאותו ציור יצאו אידים מגופה שיהרגו בני האדם גם הבעלי חיים. וההפסד הזה יקראו בני אדם 'עין הרע', כי ייחסו פעל הנפש לעין להיותו האבר היותר נכבד שבגוף. והענין כולו במחשבה הנפש וציורה עד שאמרו, שאם תחשוב הנפש בנפילת הגמל – יתפעל גוף הגמל או האדם מציורה ומחשבתה וימות. ומפני זה אמר נביא 1 ככל הנראה הכונה היא למוחמד. הישמעאלים שעין הרע יכניס האדם לקבר והשה לקדרה. והתוכנים 2 נראה שהכונה לאנשי התכונה – חוקרי וחכמי האסטרונומיה. אמרו שהאיש הנולד במאדים יהיה זה טבעו ותכונותו. וזה ענין שאמרו זכרונם לברכה (שבת לד, ע"א): "יהב ביה עיניה ונח נפשיה" – נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות 3 עפ"י ברכות נח, ע"א. , לא שהיו פועלים מפאת הקנאה אבל מפאת הכעס.

וכבר התבאר ענין ה'עין הרע' מן התורה במצוות (שמות ל, יב): כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו ליי' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף. שחשש הקב"ה לנגף הנופל במין מפאת העין הרע, ולכן ציוה שיעשו אותה צדקה, כדי שבזכותה ינצלו בדרך השגחה מאותו הזק הטבעי. ומה נפלא מאמרם זכרונם לברכה (תנחומא כי תשא, לא), לוחות ראשונות שניתנו בפומבי שלטה בהם "עינא בישא". לוחות שניות שלא נתנו בפומבי לא שלטה בם "עינא בישא". וכבר חשבו אנשים שהאדם בעל 'עין הרע' יפעל פעמים בגופו ויזיקהו. ושעל זה אמר הנביא (איכה ג, נא): "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי", כי היה 'עין הרע' יותר מצוי בנשים לקלות דעתן ושקיעתן בקנאה והמחשבות הרעות. אבל זהו מאמר הלציי בלתי מאומת.

וידוע שסיבות עין הרע שתים. האחד – רוע מזג האדם וקנאתו בזולתו. והב' – שנאתו לבעלי הטוב ולכן יכינו עצמם להזיקם. וכמו שאמרו בפרקא קמא דיומא (דף ט, ע"ב), שבית שני נחרב על שנאת חנם שהיתה ביניהם. עוד אמרו שם: "מגורי אל חרב היו עמי" (יחזקאל כא, יז) – אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין זה אל זה בחרבותם שבלשונם. וזהו מאמר רבי יהושע "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות", כי 'עין הרע' הוא המסובב המזיק 'ויצר הרע ושנאת הבריות' הם סיבותיו והתחלותיו, והדברים הם "מוציאין את האדם מן העולם", ואין הכונה שממיתים את בעליהם כי אם שימותו בני אדם ויחריבו הישוב המדיני.

וכבר זכרו החכמים תרופות ותקנות לחולי הרע הזה, בציורים הטובים ובמעשיהם המשובחים להפך הצר. ומאותה בחינה זכרם רבי יהושע פה. וראוי היה המאמר הזה לאומרו, לפי שרבי יהושע היה אהוב ורצוי לחביריו, ולכן הזהיר מה'חבר רע' וציוה על ה'חבר טוב', ולכן גנה 'עין הרע יצר הרע ושנאת הבריות' להיותם מפעל החבר רע. וגם מדבריו אלה יראה שהיה דעתו כרבן גמליאל כיון שלא זכר ענין התורה ועשה עיקר מההנהגה המדינית ודרך ארץ.