נחלת אבות על אבות ב:י

עתה יביא מסדר המשנה העדות השני מג' הדברים שכל אחד מהחכמים התלמידים האלה היו אומרים להוכיח ממנו דעת רבן גמליאל כמו שזכרתי. והנה במאמרי רבי אליעזר בן הורקנוס יראה מהם חמשה מוסרים או למודים: "יהי כבוד חבירך" וכו'; "ואל תהי נוח לכעוס"; "ושוב יום אחד"; "והוי מתחמם"; "והוי זהיר". ואיך אמר אם כן שכל אחד אמר שלשה דברים? אבל הענין הוא שכולם נכללים בשלושה:

האחד – שצריך שיהיה חביב לאדם כבוד תלמידו וחבירו כשלו. וכבר שאלו להלל (שבת לא, ע"א): למדני תורה על רגל אחת והשיב "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). וכמו שהאדם לא יזלזל בכבוד עצמו ככה לא יזלזל בכבוד חבירו. וכמאמר השלם 1 הלל. הנזכר: "דעלך סאני 2 בכתוב: "סני". לחברך לא תעביד".

והלמוד השני – שלא יהא "נוח לכעוס" והוא נמשך מהראשון. אם תרצה להיות – "כבוד חבירך חביב עליך כשלך" – "אל תהי נוח לכעוס". ואם תכעוס שוב ממנו אפילו שיהיה "יום אחד לפני מיתתך". וכבר אמר שלמה (קהלת ז, ט): "וכעס 3 בכתוב: "כעס". בחיק כסילים ינוח". לא אמר תמצא אבל תנוח, לפי שהתחדשות הכעס הוא דבר טבעי לא ימלא האדם ממנו, אבל ראוי שלא ינוח הכעס ולא ישב על לבו זמן רב כי אם תמיד יהיה ענינו סכלות לא כעס. ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדרים כב, ע"ב): "הכועס אפילו שכינה אינה חשובה נגדו 4 בנוסח אצלינו: "כנגדו". ". ועליו אמר הנביא (ישעיה ב, כב): "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא". ודרשו (ברכות יד, ע"א): "אל תקרי במה אלא במה". מכאן שמי שכעס שולט עליו הרי הוא כעובד עבודה זרה, שמפני זה אמרו (שבת קה, ע"ב): משבר כליו בכעס מנדין אותו, שכן דרכו של יצר הרע מחר יאמר לו לך עבוד עבודה זרה, ואין תרופה יותר נאותה להסרת הכעס כי אם בזכרון יום המוות כדאיתא בפרק שואל במסכת שבת. ולכן סמך כאן "ושוב יום אחד לפני מיתתך" – אל מוסר הכעס. ועם היותו מפעל הטבע כבר יפול בגדר האזהרה והמוסר שלא יכין אדם עצמו לכעס ולרגזנות. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו (שבת קה, ע"ב) גם כן: כל מי שכועס כעובד עבודה זרה שנאמר (תהילים פא, י): "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר". רוצה לומר, שכאשר לא יהיה בך אל זר שהוא הכעס – לא תשתחוה לאל נכר. וכבר ביארו הקדושים 5 שבת קנג, ע"א. שבהיות האדם חייב לשוב יום אחד לפני מיתתו והוא אינו יודע מתי ימות – נמצאו כל ימותיו בתשובה.

והמוסר הג' – הוא אומרו "והוי מתחמם"... והוי זהיר". כי אחרי שהזהיר את הרב הגדול שיחוס על כבוד חבירו, יזהיר את התלמיד שלא יתן מקום לכעס ולחטא, ויהיה זה כשידבק בחכמים ללמוד מהם, אבל יהיה באופן אמצעי. כי כמו שאין ראוי לאדם להתרחק מאד מהאש פן יצטנן, ולא יתקרב מאד אליו פן ישרף, ככה הוא הענין בחכמים שאין ראוי להתרחק מהם, אבל להתחמם נגד אורם. אמנם שלא יתבק האדם אליהם כל כך שיזלזל בדבורם מצד הרגלו עמם, כדי שלא יכוה וישרף בקרבו אל גחלתן מאד. והודיע העונשים הבאים לאדם בזלזולו: האחד – "שנשיכתן נשיכת שועל", שהם דקות ועקומות כן דברי החכם מועטות ויורדות חדרי בטן 6 לפי משלי כ, כז. בקללתם. ויש אומרים שנשיכת השועל לא תורגש לשעתה כי אם אחרי כן וכך קללות החכם עם היות שלא יזיקו מיד, הנה יפעלו ויזיקו מאד אחרי כן וברוב הימים תמצאם. השני – "ועקיצתן עקיצת עקרב". וענינו שאין למכת קללתו תרופה, כי היא כעקיצת העקרב הממיתה מבלי תקוות ריפוי. והשלישי – "שלחישתן לחישת שרף". רוצה לומר, שלא יחשוב שברבות רעים אהובים יפייסו החכמים בדברים, כי הם לא ישמעו לקול מלחשים כמו שהשרף יאטם אזנו ולא תועיל בו הלחישה. ואיפשר שרצה בנשיכת השועל – הייסורין, ובעקיצת העקרב – סכנת המיתה, ובלחישת השרף שריקתו מרחוק שאף על פי שלא יגע באדם שקולו יזקהו. ואמרו עוד: "וכל דבריהם כגחלי אש", הוא לתת בדבר משל החטא מענין האש השורף. ואיפשר לפרש "וכל דבריהם כגחלי אש" – על דברי החכמים אף שלא בשעת הכעס, כי הם דברי אלהים חיים כמו שאמר (ירמיה כג, כט): "הלא 7 בכתוב: "הלוא". כה דברי כאש".

הנה אם כן שלושת הדברים שהזהיר רבי אלעזר בן הורקנוס הם: שיחוס האדם על כבוד חבירו. והשני – שלא יכין עצמו לכעס ולא ינוח בו רוגזו זמן רב, וכדי להסירו מעליו יזכור יום המוות ויחשוב בלבו כאילו הוא יושב יום אחד לפני מיתתו, כי אז יעביר רעה מבשרו וכעס מלבו בזוכרו שמחר ימות וירום תולעים ויבאש 8 לפי שמות טז, כ. . והשלישי – להתחמם מדברי החכמים מבלי שיזלזל בכבודם. וכל זה למדנו מאדון הנביאים כי לפי שלא חס על כבוד הצבור ובא לכלל העם באומרו (במדבר כ, י): "שמעו נא המורים 9 בכתוב: "המרים" " בא לכלל טעות ומכוה מגחלתן. וגם קרח ועדתו כשזילזלו בכבוד משה רבם בלעה אותם הארץ ונשרפו לפני השם.

הנה מדברי החכם הזה ימצא סיוע לדברי רבן גמליאל, לפי שכל למודיו ומוסריו היו דרך ארץ והנהגה מדינית.