נחלת אבות על אבות א:ז

כמו שהגביל וביאר יהושע בן פרחיה מאמר יוסי בן יועזר רבו בענין החכמים, ככה הגביל וביאר נתאי הארבלי חבירו מאמר יוסי בן יוחנן רבו בענין העניים שאמר: "יהי ביתך פתוח לרוחה והיו העניים בני ביתך". ואמר שאין ראוי שיובן המאמר הזה כללי להיות ביתו פתוח לרוחה לכל אדם והיה צדיק כרשע. כי הנה הצדקה והאכסניה לחסידים הטובים והישרים בלבותם הוא דבר טוב וראוי, אבל לרשעים אינו כן, כי אין ראוי לאדם שיביאם אל ביתו ואף בשכונתם אין ראוי שידור, כדי שלא תתחר במרעים 1 לפי משלי כד, יט; תהילים לז, א. . ולזה אמר: "הרחק משכן רע", לפי "שאוי לרשע ואוי לשכנו" (סוכה נו, ע"ב). ואף אם הרשע אינו שכן אל תתחבר אליו, וכמו שאמר דוד (תהילים א, א): "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב". ושלמה אמר (משלי ד, יד): "בארח רשעים אל תבא ואל תאשר בדרך רעים". ואמרו באבות דרבי נתן המתדבק לרשע אף על פי שאינו עושה כמעשהו נוטל שכר כיוצא בו, שנאמר (דברי הימים ב' כ, לז): בהתחברך 2 עם אחזיהו. לרשע פרץ יי' את מעשיך.

ואמנם אמרו אחרי: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע" מאמר "ואל תתיאש מן הפורענות". אפשר לפרש מלת 'פורענות' – על הרשע או על העונש. ואם נפרש אותו על הרשע כלשונם זכרונם לברכה שאמרו 'מקום מוכן לפורענות' – יאמר שלא יבטח אדם בעצמו לומר אתחבר לרשע ואל שכן רע, כי בטוח אני בעצמי שלא אלמד ממעשיו הרעים, ואל יתדבק אלי פורענותו ורשעתו, אל תאמר כן "ואל תתיאש מן הפורענות" שלו – שידבק בך בלא ספק בהיותך מתחבר עמו. וכבר בא זה בתורה בענין הכנעניים אמר (שמות כג, לג) אל "ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי". ודוד אמר (תהילים קו, לה): "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם". ואם נפרש מדת פורענות על העונש כמו שימצא בלשונם זכרונם לברכה 3 להלן פרק ה'. : "שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירות", יאמר אף על פי שיתאחר העונש לרשעים לא תחשוב מפני זה, שרשעתם אינה מזקת וחוליים אינו מתדבק – "אל תתיאש מהפורענות" והעונש בהתאחרו. כי על כל פנים בא יבא ולא יאחר, וכמאמר המשורר (תהילים לז, לה-לו): "ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן ויעבור והנה איננו ואבקשנו ולא נמצא". ובענין קרח אמר משה (במדבר טז, כו): "סורו נא מעל אהלי האנשים רשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם". הנה אם כן נתאי הארבלי פירש וביאר גם כן הוא ענין גמילות חסדים.