נחלת אבות על אבות א:ו

זהו הדור השלישי מחכמי המשנה כמו שזכרתי. ויהושע בן פרחיה הוא היה רבו של ישוע הנוצרי. ובימיו התחילה דעת הקראים בעבור שאירע לחכמים בירושלים עם המלך הורקנוס, והוא הנקרא בדבריהם זכרונם לברכה 'ינאי המלך' שהיה כהן גדול, גם כן עשה משתה לכל שריו ועבדיו 1 לפי אסתר א, ג. וישב המלך על השולחן עם חכמי ישראל שהיו נקראים פרושים וכטוב לב המלך ביין 2 לפי אסתר א, י. , אמר להם אני תלמידכם אם תראו אותי סר מן הדרך הנכונה הוכיחוני והשיבוני אל הישרה, כי לכם נאה להוכיח ולי נאה לקבל. ויענוהו החכמים עדים אנחנו היום הזה, כי צדיק ותמים 3 לפי בראשית ו, א. אתה בדרכיך ומלך נאמן וכהן גדול חסיד אתה וישמח המלך על דבריהם. ויען אחד מהם שמו אלעזר אדם רע ובליעל 4 לפי שמואל א' ל, כב. שולח מדנים אם אהבת לקבל תוכחת רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן כי אמך הלכה בשבי בימי אנטיוכוס והיא היתה חללה, ולכן לא נאה לך לבא בקדש הקדשים. ויקצוף המלך מאד ונהפך ששונם לאבל. ויונתן שר הצדוקים היושב שמה אמר אל המלך שהחכמים ציוו אל המלך לקללו בעיני העם והשרים, ושלכן שתקו ולא ענו דבר לאלעזר. ולכן הרג המלך ביום ההוא רבים מהחכמים ואת אלעזר המקלל שרפו באש, ויעצוהו חבריו להבאיש בחכמים ולכלותם ולהמיתם. וכדי שלא יצטרך ללמודם יעזוב תורה שבעל פה ויתנהג על פי תורה שבכתב, ואז גרש את החכמים ובכללם היה שמעון בן שטח שהיה חותן המלך, ורבו המחלוקות בירושלים ונשפכו דמים רבים בעם יי' 5 לפי במדבר יא, כט. , כי דלת העם היה עם החכמים הפרושים. והמלך והשרים היו נגדם ובזה נתקלקלה הרבנות זמן מועט וטרחו להחזיק בתורה בשקול הדעת. והקשתם ונלאו ולא יכולו עד שהושב שמעון בן שטח וחבריו ותלמידיו מאלכסנדריאה, ושבה הרבנות והקבלה לאיתנה ,אבל נשארו ביניהם אנשים שכבר נשרשו בדעת הקראים פורקים מעליהם תורה שבעל פה. ואין אלה כת צדוק וביתוס, כי הצדוקים והביתוסים הם מינים ואפיקורסים מכחישים עולם הבא, ואינם מהקראים.

וכבר העיר על זה החבר למלך הכוזר בסוף המאמר הג'. ודי עתה שנדע בזוג הזה של יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, כי היו מהדור השלישי, והם באו במאמריהם להגביל ולבאר דברי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן רבותם. כי לפי שאמר יוסי בן יועזר בענין למוד התורה שיהיה "ביתו בית ועד לחכמים" אמר על זה יהושע בן פרחיה תלמידו שאין טוב באדם שילמד מחכמים הרבה ביחד, כי אולי יהיו סברותיהם מתחלפות ושונות זו מזו והתלמיד יתבלבל בזה. וכבר זכר סיניק"א הפילוסוף, שהשומע מפי מלמדים רבים הוא כמו האצטמוכא 6 קיבה. , שתתמלא ממזונות מתחלפים 7 שונים. שלא תוכל לעכלם. ולכן אמר יהושע בן פרחיה שבהיות האדם דורש אחר החכמה – אין ראוי שישתה מים מתחלפים מחכמים רבים "ויהיה ביתו בית ועד" להם 8 לחכמים. ללמודו, אבל ראוי שיעשה לו רב. רוצה לומר, שיבחר לו חכם אחד. שיהיה רבו וילמד מפיו. ואמר בלשון עשייה לומר, שאף על פי שלא יהיה ראוי לכך יעשה אותו רב לעצמו, כי אין תלמודו של אדם שהוא לומד מעצמו כתלמוד שהוא לומד מזולתו. כי האדם, ואפילו החכם שבחכמים לא יראה בעניניו מה שיראהו זולתו. ולכן אמרו הפילוסופים במוסריהם החכם שבמלכים צריך לעצה.

ואמר : "קנה לך חבר", כדי שהוא וחבירו ישננו זה את זה ויתיישר למודו. אמר בחבר לשון קנין להגיד שאם יצטרך החבר לסיועו, יתן לו די ספוקו ויקנה אותו בלחם, לפי שהחבר ישא ויתן עמו במה שלמד ויחדדו זה את זה. וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (עירובין נד, ע"א): "כי חיים הם למוצאיהם" (משלי ד, כב) – אל תקרי למוצאיהם, אלא למוציאיהם בפה וטעם חיים, כי אז יהיו הדברים חיים וקיימים, ואם לא יוציאם בפה יהיו נשכחים כמתים.

וכבר נתנו החכמים טעמים גדולים להכרח הרב המלמד, לפי שהאדם לא יוכל לדעת הדברים כולם בחקירתו אם לא יסתייע ויעזר במה שחקר ועיין רבו ולמדו אליו. והענין בזה שווה למעשה הלחם כי אם עובד האדמה יצטרך לחרוש, ולזרוע, ולקצור, ולטחון, וללוש, ולאפות הפת לעשות כל שאר המלאכות הצריכות ללחם – תכבד העבודה עליו. ולכן יצטרך לעוזרים כל אחר במלאכתו שיעזור זה את זה. וכן ענין הרב שיעזור לתלמיד במה שידע. ומי שלא ישמע את רבו ולא יקבל ממנו יפול בפח הסכלות, כאשר קרה ליפתח עם פנחס בנדר שנדר כדאיתא במדרש תנחומא 9 בחוקותי סימן ה'. . אמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ח, ע"א): "כל זמן ששמעי בן גרא היה חי 10 בנוסח אצלינו: "קיים". לא נשא שלמה את בת פרעה". ובתלמוד המערב אמרו על זה כל תורה שאין לה אב אינה תורה. ובמדרש אמרו "אינו דומה לומד תורה מפי עצמו" 11 ראה כתובות קיא, ע"א. ללומדה מפי אחרים. הלומד מפי אחרים – תלמודו עומד הסתום מתגלה, והוא מסולק מן הספקות. הלומד מפי עצמו – אין תלמודו עומד לבו נוקפו ומשתכח והספקות עולים עליו. ורצו בתלמודו עומד שיתקיים בידו למודו, לפי שיבטח שהוא האמת בעבור שכן קבל מרבו. אבל הלומד מעצמו אינו בטוח בדעתו, ולכן תלמודו בלתי קיים ומשתכח. גם ענין החבר הכרחי אין המלט ממנו. לפי שהאדם בוש מלישא וליתן עם רבו בכל הפרטים שישמע מפיו, וישאר עם הרבה ספיקות ומבוכות, ובהיות לו חבר ישא ויתן עמו ויתחדדו שניהם. אמרו בפרקא קמא דבתרא 12 לייתר דיוק, נאמר: "או חברא כחברי דאיוב או מיתותא". אולם בתענית כג, ע"א נאמר: "או חברותא או מיתותא" . (דף טז, ע"ב): או חברותא או מיתותא, לפי שלא טוב היות האדם לבדו. ועל זה אמר שלמה (משלי טו, ל): "שמן וקטורת 13 בכתוב: "קטרת". ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש". רוצה לומר, שמן המרוקח והקטורת הריחני עם היותם דברים חצונים ישמחו לבו של אדם, כן המתק שיקבל מרעהו הוא יותר טוב מעצת נפש, רוצה לומר – מעצת נפשו שיתן לעצמו.

הנה אם כן יכלול המוסר הנכבד הזה, שיעשה ויבחר אדם לעצמו רב אחד שילמדהו. כי עם היות שאמר בן זומא: "אי זהו חכם הלמד מכל אדם" 14 להלן פרק ד'. , אין ענינו שילמד ויקבל מכל האנשים יחד, כי אם שילמד מכל אדם זה אחר זה או זה בענין זה, כאילו תאמר שילמוד תורה אם מהלל אם משמאי לא משניהם. וילמד חכמת הטבע מאריסטו וחכמת התכונה מטולומיאוס אם היו כולם לפניו, אבל בלמוד אחד לא יעשה לו אם רב אחד וחבר אחד. וכמה ראיות תמצא בתלמוד ובברייתות על זה וחכמי הפילוסופיא אמרו אדם בלא חבר כשמאל בלא ימין. ואמרו גם כן הטוב שבסוסים צריך לרסן, והכשרה שבנשים צריכה לבעל, והפקח שבאנשים צריך לעצת החבר, וחכם 15 רבי שלמה אבן גבירול "מבחר הפנינים", שער ה'חברים'. אחד אמר לבנו: "אל ימעט בעיניך שונא אחד ואל ירבו בעיניך אלף חכמים".

ואמנם אמרו אחרי זה "והוי דן את כל האדם לכף זכות". יראה שאין לו ענין בזה, אבל טעמו הוא שכאשר יבחר ברב אחד ובחבר אחד לישא וליתן עמו, שלא ישים פגם בשאר הרבנים ולא בשאר החברים, כי את כולם ידין לכף זכות, ויהיו בעניו כזכאין וכצדיקים. וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת קכז, ע"א): ששה דברים אוכל אדם פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן: הכנסת אורחים, וביקור חולים, ועיון תפלה, והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד, והדן את חבירו לזכות הנה הביאו הדן את חבירו לזכות אצל תלמוד תורה מהסיבה אשר זכרתי. והמוסר הזה כבר נמצא שורשו בתורה שלא נתן הקדוש ברוך הוא לישראל כי אם רב אחד משה רבינו עליו השלום, וכשנתן למשה חבר בשליחותו וקיבול המצוות לא נתן לו כי אם חבר אחד אהרן אחיו. ולכן נמסרה קבלת התורה ליהושע וממנו לזקנים, ואף על פי שהיו בכל דור ודור חכמים הרבה תמיד היה בבית דין ראש אחד והוא הנקרא נשיא או שופט וחבר אחד והוא הנקרא אב בית דין. הנה אם כן יהושע בן פרחיה גם הוא ביאר מאמר שמעון הצדיק שאמר על התורה. וכבר הביא הרמב"ם בפירושו כמה מעלות טובות יש לדון את האדם לכף זכות, ושזה יצדק בהיותו מוחזק בחסידות וביושר או שלא נודע ענינו אם צדיק וישר הוא אם לא. אבל אם הוא נודע כאיש רע ובליעל 16 לפי שמואל א' ל, כב. , אין ראוי לדון אותו לכף זכות שנאמר (משלי כו, ה): "כי יחנן קולו אל תאמן בו". ועל זה אמר גם כן: אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים (שם כד, כד).