נחלת אבות על אבות א:טז

ראיתי להעירך בכאן על שאלות ראוי לשאול ולספק במאמרים האלה:

השאלה הראשונה – למה לא נזכר כאן בסדר הקבלה רבן שמעון שהיה בנו של הלל ואביו של רבן גמליאל? ולא זכר האב וזכר הבן שהוא רבן גמליאל, אם זה הוא רבן גמליאל הראשון והזקן.

השאלה השנית – אם היה שזכר רבן גמליאל זה ושמעון בנו אחריו, למה לא זכר אחריו רבן גמליאל השני שהיה בנו של אותו שמעון? וזכר בסוף הפרק את רבן שמעון בן גמליאל שהיה בנו? כי הנה רבן גמליאל השני היה ראש הדור האחד עשר כמו שהקדמתי.

השאלה השלישית – למה לא זכר רבן יוחנן בן זכאי, שהיה ראש הדור העשירי ונתמנה נשיא וראש ישיבה אחרי רבן שמעון בן רבן גמליאל? כי ראוי שיאמר אומר רבן גמליאל הנזכר כאן ושמעון בנו, לא ימלט משיהיה רבן גמליאל הזקן ראש הדור השמיני ורבן שמעון בן גמליאל בנו ראש הדור התשיעי, או שיהיו רבן גמליאל השני שהיה ראש הדור הי"א, ורבן שמעון בן גמליאל בנו ראש הדור הי"ב שנזכרו בהקדמה הראשונה. ואם היו הראשונים יקשה למה לא זכר רבן גמליאל השני בנו של רבינו הקדוש? ואם הם האחרונים יקשה למה לא זכר רבן גמליאל הזקן נכדו של הלל כיון שבא לכתוב סדר הקבלה בהשתלשלותה?

השאלה הרביעית – מה היה שבכל השלמים שנזכרו בזה הפרק דור אחר דור אמר קבלו מהם ובאו מקבל מפי מקבל איש לא נעדר מלזכור בו דרך הקבלה עד הלל? ומשם והלאה ברבן גמליאל ובשמעון בנו וברבן שמעון בן גמליאל וברבי שהוא בתחלת הפרק השני, לא אמר באחד מהם קבל ממנו או קבל מהם וידוע שכולם קבלו?

השאלה החמישית – מה ראה מסדר המשניות להביא מאמר רבן גמליאל "עשה לך רב", בהיות שכבר זכר למעלה הלמוד הזה בשם יהושע בן פרחיה? ומה התועלת בהביא מוסר ולמוד אחד בעצמו שתי פעמים? וגם נשאל מרבן גמליאל כיון שציוה על הרב למה לא ציוה גם כן על החבר כמו שעשה יהושע בן פרחיה?

השאלה הששית – באומרו: "ואל תרבה לעשר אומדות". שלא הזהיר כי אם שלא יעשה זה פעמים רבות, מורה שכבר יתיר לעשותו פעמים ושלוש, והוא האמת בלתי ראוי לעשר בשום צד ובשום פעם באומד כי אם במדה במשקל ובמשורה. כי המעשר אומדות הוא בא לכלל ספק איסורין הרבה ביטול 'עשר תעשר' גוזל שכר שכירים, שהם הלויים. ואם עשה זה במעשר שני בא לאכול אותו מעשר חוץ לירושלים, ועובר ב"לא תוכל לאכול 1 בכתוב: "לאכל". בשעריך" (דברים יב, יז), ואוכל טבל אם לא הוציא המעשר משלם. ואם לוי הוא אם לא נתן לכהן מעשר מן המעשר כראוי משלם, בא לכלל איסור מדומע, כי כל דבר שלא ניטלה תרומתו הוא מדומע, והמעשר שהלוי נותן לכהן תרומה היא, כי כן כתיב (במדבר טו, כ): "כתרומת גרן", וכתרומת יקב.

והנראה לי בזה הוא שרבן גמליאל הנזכר במשנתינו הוא רבן גמליאל הזקן בנו של רבן שמעון בנו של הלל. ולפי שהלל האריך ימים שמת בן מאה ועשרים שנה, קבל רבן גמליאל זה ממנו, ולכן נזכר אחריו. וידמה שלא נמצא לשמעון אביו מאמר ראוי שיוחס אליו, ולכן לא נזכר שמו בכאן. ובזה עצמו תמצא בכתוב שנקרא (חגי א, א) "זרובבל בן שאלתיאל", והוא לא היה בנו כי אם בן פדיה בן שאלתיאל, אבל יחסו לאבי אביו, או מפני שגדלה מעלתו ממעלת אביו, או אם זקנו גדלו כאב. וכן ראוי לומר ברבן גמליאל הזקן עם הלל זקנו שנתגדל בין ברכיו וקבל ממנו תורה, ולכן נזכר כאן אחריו. כי המשנה זכרה כאן סדר הקבלה ולא סדר הנשיאות, ולכן זכר מי קבל ממי. והיה רבן גמליאל מקבל מפי הלל אבי אביו, כי בן זקונים הוא לו 2 לפי בראשית לז, ג. , עם היות שבענין הנשיאות רבן שמעון נהג נשיאותו אחרי הלל אביו, ורבן גמליאל נתמנה נשיא אחריו כמו שנזכר בהקדמה הראשונה. וכן לא נזכר רבן גמליאל השני, ולא נזכר רבן יוחנן בן זכאי אף על פי שהיו נשיאים, לפי שנסתפק בזכרון מי קבל ממי. וראה שרבינו הקדוש שנזכר בתחלת הפרק השני קבל מאביו רבן שמעון בן גמליאל אשר בסוף זה הפרק. ואותו רבן שמעון בן גמליאל אביו, קבל מאביו רבן גמליאל השני. וכן אותו רבן גמליאל השני קבל מאביו שהיה רבן שמעון בן גמליאל הזקן שהרגו טיטוס בחורבן הבית שכבר היה אדם שלם וחכם בימיו. ועם היות שנתמנה רבן יוחנן בן זכאי נשיא ביניהם לא מפני זה נאמר שרבן גמליאל קבל ממנו, כי הוא מאביו רבן שמעון בן גמליאל הזקן קבל אבל, לפי שהיה רבן יוחנן קרוב למלכות נתמנה אחרי שנהרג רבן שמעון בן גמליאל הנזכר לנשיא, ובמותו 3 של רבן יוחנן בן זכאי. חזרה עטרה ליושנה 4 לפי יומא סט, ע"ב. ונתמנה נשיא רבן גמליאל השני.

הנה אם כן, עם היות סדר הנשיאות כפי מה שכתבתי בהקדמה הראשונה, הנה סדר הקבלה באמת היתה מהלל לרבן גמליאל הזקן שהיה נכדו ונתיחס אליו, כי הוא היה גדול המשפחה והאריך ימים. ומרבן גמליאל הזקן קבל שמעון בנו הנזכר במשנתינו, שהוא אשר הרג טיטוס. וממנו קבל רבן גמליאל השני בנו ורבן שמעון בן גמליאל השני, כי האב והבן האלו שניהם קבלו מרבן שמעון בן גמליאל הזקן הנזכר. האמנם לפי שלא מצא מסדר המשנה כפי דרוש המוסרים האלה מאמר לרבן גמליאל השני, לא זכרו כאן ונסתפק בזכרון רבן שמעון בן גמליאל השני אחר שמעון שהיה זקנו שקבל ממנו. ותדע ותשכיל, שלפי שבאה באלו הקבלה מאבות לבנים, לא הוצרך התנא לומר באלה 'קבלו מהם' כמו שאמר בחכמים שנזכרו למעלה מפני שלא קבלו מאבותיהם ולא מזקניהם כי אם מאנשים זרים חוץ ממשפחתם וגם מגרים, ולכן הוצרך לומר בענינם 'קבלו מהם'. אבל מהלל עד רבינו הקדוש שהיתה הקבלה נחלת אבות ומיי' 5 לפי משלי יט, יד. לא הוצרך לומר כן. אמנם ברבן יוחנן בן זכאי מפני שלא קבל מאבותיו כי אם מהלל ושמאי, לכן בפרק השני נאמר בו "רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי". ועוד אדבר עליו במקומו שם. וכבר יראה מדברי הרמב"ם אמתת מה שזכרתי בסדר הקבלה במה שכתב בתחלת משנה תורה, שלא זכר רבן יוחנן בן זכאי מהסיבה שזכרתי והותרו בזה ארבעה שאלות הראשונות . ומי שיוסיף לתת בזה טעם אחר טוב ממנו ישא ברכה מאת יי' 6 לפי תהילים כד, ה. .

וענין מאמר רבן גמליאל זה וקשורו למאמרי הראשונים הוא שנטה דעתו לדעת שמאי במה שאמר: "עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה" כפי הפירוש הראשון. רוצה לומר, שהבעל מלאכה יקבע עתים לתורתו ויהיה למידתו מעט, ומעשה המצוות הרבה אם לא יתמיד בלמוד התורה, לכן אמר שיעשה לו רב לא לענין הלמוד כי אם להוראה שיישיר לפניו דרכו ויורהו את אשר יעשה באיסור והיתר, ובזה יסתלק מן הספק, כאומרם בירושלמי (יבמות פיב, ה"ז): "זיל אייתי זקן מן השוק דאסמוך עליה", ובעצתו יעשה מה שיעשה ולא באומד. ובזה יתבאר שאין כוח זה המאמר כמאמר יהושע בן פרחיה, כי הוא אמר עשה לך רב בענין הלמוד, ולכן ציוה גם כן שיקנה לו חבר. אבל רבן גמליאל לא אמר שיעשה לו רב כי אם לסמוך עליו באיסור והיתר כדי שיסתלק מן הספק, ובעבור זה לא צוה על קנין החבר שלא היה צורך לו בזה.

ולפי שאמר ש"יסתלק מן הספק" אמר גם כן "ואל תרבה לעשר אומדות". רוצה לומר, שלא יעשה דבר על פי דעתו וסברתו ואומד שכלו אף על פי שיהיה מחמיר. ועשה המשל מהמעשרות שלא יחשוב אדם לעשות אותם באומד באומרו אתן הרבה יותר מהראוי, ובזו יסתלק הספק מהטבל לא יעשה כן, ולא יעשר תבואתו באומד אפילו שיהיה בהרבות במעשר, כי שמא יטעה דעת ובחשבו שהוא מרבה – יהיה גורע, ויצא שכר הכונה בהפסד המעשה. הנה אם כן אומרו: "ואל תרבה לעשר אומדות" אין פירושו על ריבוי הפעמים כי אם על ריבוי המעשר, כאילו יאמר ואל תרבה לעשר כדי לעשרו באומד. וכלל הלמוד הזה שלא ישען אדם על דעתו, אבל שבכל ספק ישאל פי החכמים כמו שציותה תורה (דברים יז, ח-י): "כי יפלא ממך דבר וגו' ועשית על פי הדבר אשר... יורך". והותרו עם זה שתי השאלות האחרונות . ויצא ממה שביארתי שרבן גמליאל יסבור ששלמות האדם בקיום תורתו האמנם שעיקר התורה הוא המעשה ולא המדרש.