נחלת אבות על אבות א:יא

המאמר הזה הוקשה לי הבנתו כפי פשט הלשון באומרו: "שמא תחובו חובת גלות". והמוסר הזה אינו מיוחד בגלות, כי אם גם כן בהיותם בארץ שהיה ראוי תמיד לחכמים באי זה מקום שיהיו שיזהרו בדבריהם לפרשם כראוי, כדי שתלמידיהם לא יבינו מהם הפך כוונתם ויבואו לידי מינות כמו שקרה לצדוק וביתוס עם אנטיגנוס רבם.

ויקשה עוד אומרו: "ותגלו למקום המים הרעים", כי אין זה מורה על דבר מה שבנמשל, לפי שאין לנו כי אם הרב המדבר והתלמידים השומעים. והמים אם הם משל לדברי הרב איך קראם "מים הרעים", כי הם בעצמם טובים הם, ואם אמר "מקום המים הרעים" – על התלמידים הבאים אחריהם ובאמת לא היה לו לומר, אלא "חכמים הזהרו בדבריכם" לפרש אותם כראוי שמא ישתו התלמידים הבאים אחריכם ומתו – "ונמצא שם שמים מתחלל", ושאר הדברים יראה שאין ענין להם. ויראה לפרש המאמר הזה באחד מב' אופנים:

האחד – שאבטליון לפי ששמע את שמעון בן שטח רבו שאמר: "הוי מרבה לחקור את העדים"; "והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר", ראה לבאר ולהוסיף על דבריו בדמותם בצלמם 1 לפי בראשית א, כו. באומרו שלא לבד בענין העדים צריך אל החכם שיזהר מפחד שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר, כי גם לכל החכמים ראוי זה מאד ליזהר בדבריהם, כדי שלא ישמעו אותם התלמידים שלא שמשו כל צרכם, ויבינו דבריהם בהפך כוונתם, ויטו מפני זה אל דעות נפסדות שהם המוות האמתי לנפש, כמו שעשו צדוק וביתוס. ומפני זה ראוי שיזהרו החכמים בדבריהם לפרשם כראוי באופן שלא יסבלו הפירושים, כמאמר החכם (איוב לג, ג): "ודעת שפתי ברור מללו".

וכבר זכרו חכמינו זכרונם לברכה (פסחים מב, ע"א) מאותו חכם שדרש ברבים בהלכות חמץ ומצה ואמר: אין לשין "אלא במים שלנו". והיה דעתו במים שנשאבו מאתמול ועבר עליהם לילה אחת, לפי שהנחלים והמעינות מתחילין להתחמם בימי ניסן. ואמר במים שלנו מלשון לינה, והעם השומע הדרשה הבינו שלא ילושו אלא במים של ביתו מלשון לנו המים 2 לפי בראשית כו, כ. , והשכימו בבוקר כל אחד בכדו אל פתחו לתת להם מים משלו ללוש בהם עיסתם. ואם בדבריהם אירע כך, על אחת כמה וכמה בדברי שאר החכמים. ולכן אמר אבטליון: "חכמים הזהרו בדבריכם". ואין ספק שהלמוד הזה ראוי לכל אדם שיבאר ויפרש דבריו כאשר עם לבבו, אבל בחכמים צריך זה יותר, לפי שהם יותר מעוינים ויש בהם מן הסכנה בהבנת דעת מוטעה מדבריהם וישאר לימוד כולל לבני אדם.

והנה אמר אבטליון: "שמא תחובו חובת גלות" להיותו צופה ומביט בחכמתו שתחרב בית שני ויבואו לידי גלות בקרב האומות, שיש בהם דעות נפסדות באמונתם. והוא אומרו: "ותגלו למקום המים הרעים", שהוא כינוי למינות יאמר שמא תבואו לארץ שיש בה דעות נפסדות ואינם מדקדקים במצוות, ואנשים הכופרים אנשי הארץ 3 לפי ויקרא יח, כז. שישמעו דבריכם, יפרשו אותם כפי אמונותיהם ודעותיהם הנפסדות – "וישתו התלמידים הבאים אחריהם". רוצה לומר בזמן אחר ישתו מפי אנשי הארץ אותם האמונות הרעות ויחשבו שזאת היתה אמונתכם, וימותן בנפשם ובדעותיהם ויהיה בזה חלול השם. לפי שישתלשל הפסד הדעות ההם מדור אל דור ויחסו אותם לחכמי ישראל המישרים כל עקוב. ולפי שכל זה נמשך להיות סתומים וחתומים הדברים, לכן היה מזהירם על זה.

הנה אם כן זכר "שמא תחובו חובת גלות", לפי שבגלות בקרב הגוים ימצאו אמונות רעות ונפסדות מה שלא היו כן בהיות ישראל על אדמתם. ועשה בזה שלושה מדרגות: מדרגת החכמים המדברים; ומדרגת התלמידים הרעים השומעים מהם ונוטים אל דבריהם לצד מינות; ומדרגת התלמידים שיבואו אחריהם שבתם לבבם ובנקיון כפם ישמעו וילמדו "ממקום המים הרעים", ויקבלו מהם בחשבם שכך קבלו הם מאותם החכמים וימותו בנפשם ובדעותיהם. ובזה יהיה שם שמים מחולל בקרב ישראל.

וכבר הזהיר משה רבינו עליו השלום (דברים כז, ח): "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב", להגיד שלא יהיו הדברים סתומים וחתומים וסובלים פירושים. וכבר הורגל בדבריהם זכרונם לברכה לקרא ה'מינות' – מים הרעים נמשך למה שנמשלו דברי התורה למים. והוא שאמרו בספרי פרשת "והיה עקב" – שתה מים מבורך מבוראך כדברי רבי שמיון בן מנסיא, שהיה אומר "שתה מים מבורך" (משלי ה, טו) – ממים של בוראך, ולא תשתה מים עכורים להמשך אחר דברי מינות. הלא זה האופן הראשון מפירוש המאמר.

והאופן השני מהפירוש – אינו שהזהיר שיבארו דבריהם, אבל בהפך שלא יבארו ויגלו סודות התורה וסתריה לכל אדם כי אם לחכמים הראויים לקבלם. וכמה הזהירו על זה בחגיגה (דף יא, ע"ב): "אין דורשין מעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד" 4 בנוסח אצלינו: "אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד". . ואמר רבי חייא אין לומדין סתרי תורה אלא לתלמיד הגון חכם מבין מדעתו ולבו דואג מקרבו, ושאר התנאים אשר זכר. וכבר זכרו שאחד מן החכמים אמר לחביריו שהיו בקיאים במעשה בראשית למדוני מעשה בראשית ואני אלמדכם מעשה מרכבה, והשיבוהו טוב הדבר אשר דברת וכאשר למדוהו מעשה בראשית נמנע הוא מללמוד מעשה מרכבה. וחס ושלום שעשה זה מפני רוע לב למנוע החכמה, או כדי שיהיה לו עליהם יתרון ידיעה, שהמדות האלה מגונים באחד מהטפשים קל וחומר באלו החסידים הנכבדים. אבל עשה הדבר בשביל שראה בעצמו שהיה הוא ראוי לקבל מה שהיה אצלם, ושהם לא היו ראויים לקבל מה שהיה אצלו. והביא ראיה לזה מדברי שלמה (שיר השירים ד, יא) : "דבש וחלב תחת לשונך", שהסודות התוריות שימתקו לנפש ראוי להסתירם, ושלא יעלו על שפתיו אבל יהיו תחת לשונו. וכמו שדרשו (פסחים קיט, ע"א) גם כן על ה"יושבים 5 בכתוב: "ישבים". לפני יי' יהיה סחרה לאכול 6 בכתוב: "לאכל". לשבעה ולמכסה עתיק" (ישעיה כג, יח) – למכסה דברים שכסה אותם עתיק יומין. ועל זה עצמו הזהיר אבטליון באומרו: "חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום המים הרעים" ומלת 'גלות' 'ותגלו' שניהם מלשון גילוי ושורשם גלה, ועניינם על גלות סודות התורה וסתריה שיזהרו בדבריהם החכמים מזה שמא יחובו לפני השם חובת גלות. רוצה לומר, חובת עון ואשמת הגלוי וזכר מה שימשך מזה, והוא שיבא לקבל מי שאינו ראוי לקבלם וזהו: "ותגלו למקום המים הרעים". וראוי שיקרא תגלו בשבא והגימל בפתח והמים הרעים כינוי לתלמידים הבלתי הגונים, כי הם "מקום מים רעים", וישתו גם כן התלמידים הבאים אחריהם. ותתפשט החכמה העליונה האלהית מפי עוללים ויונקים 7 לפי תהילים ח, ג. ותלמידים בלתי הגונים וימותו בדעותיהם, ואין חלול שמים גדול מזה.

וכבר למדנו זה אדוננו משה שלא כתב על הספר פירוש התורה וסתריה. אבל מסרם על פה ולא לכל אדם, כי אם אל יהושע ובית דינו שהיו ראויים לקבלו. והיתה אם כן אזהרת החכם הזה על התורה. הנה התבאר המאמר והותר הספק מעיקרו .