נחל יצחק חלק ב צו

לחבירו זכה לי המציאה דאין המגבי' נאמן לומר לצרכי הגבהתי' וכה"ג כתבו בסי' קפ"ג סעי' ב'. וזהו מטעם דבכה"ג סמכינן על חזקה שליח עושה שליחותו. ועיין מזה בנתיבות סי' קפ"ג ס"ק ה'. ובשו"ת גאוני בתראי סי' כ"ג האריך בטעם הדבר דלכן אינו נאמן לומר לעצמי הגבהתי' דכיון דקיבל ע"ע לעשות שליחותו ע"כ אינו נאמן להכחיש לחזקה זו. ואף דטוען השליח ברי מ"מ אינו נאמן ומוציאין ממנו. וה"ה י"ל בהך עובדא דהע"ש הנ"ל דטוען השותף ברי לי דעשיתי שליחותך דנאמן אף דשותפו מכחישו. ומ"מ יש לחלק בין הנושאים הנ"ל. והא דח"מ סי' צ"א ש"ך ס"ק י"ב דכתב דחנוני נוטל מדינא משום דיש שם חזקה שליח עושה שליחותו. היינו התם דטוען החנוני ברי לי והבעה"ב טוען שמא וה"ל כמו הא דכתובות (דף י"ב) וכמש"כ הש"ך שם. ויש להאריך הרבה בעיקר דברי הע"ש שכתב לדון הכא הסברא דמסתמא עשה השליח שליחותו. להוציא ממון אף דטוען המוחזק ברי לי שלא עשה שליחותו בגמר הענין: וכעין זה העיר הפרישה לעיל בסי' י"א סעי' ג' דסמכינן על שליח ב"ד דחזקה דעשה שליחותו והזמין לו ולא בא והא מספקא לן אי סמכינן על חזקה שליח עושה שליחותו. והובא באו"ת שם ס"ק ט' וכתב לחלק דשאני גבי שליח ב"ד כו' ע"ש. עכ"פ חזינן הכא דס"ל להע"ש גבי שותף דשייך בזה לומר חזקה שליח עושה שליחותו ומסתמא גמר שליחותו ומסר מעות הלואה שהלוה לתוך עסק שותפות. וכן ס"ל להש"ך הכא רק דהקשה על הע"ש דלפ"ז אף אם אין לו עדים רק שמודה בעצמו דלא יהיה מהימן אף במיגו משום דהוי מיגו נגד חזקה. לכן י"ל דבזה הנכון עם הע"ש דס"ל דמהימן במיגו נגד חזקה זו. דהא אף בהא דאמר לו זכה לי המציאה אם אין עדים בזה נאמן במיגו לומר דלעצמי זכיתי בה משום דזה לא הוי חזקה אלימתא וע"כ מהימן במיגו לאוקמי ממונא כמו בחזקה דתו"ז דב"ב (דף ה') דהוי איבעיא דלא אפשיטא. וכמש"כ האו"ת בסי' פ"ג ס"ק א' בהא דמגבי' מציאה דנאמן במיגו. והובא בנתיבות סי' קפ"ג ס"ק ב'. וכ"כ הנתיבות בסי' רס"ט ס"ק ג' גבי מגבי' מציאה דנאמן במיגו ע"ש. ע"כ הנכון עם הע"ש דאף דנימא דמסתמא עשה השותף שליחותו ומסר המעות לעסק השותפות דמ"מ אם יש לו מיגו נאמן לאוקמי ממונא ומיפטר: ונתבאר דיש מקום לדברי הע"ש דכתב דאף דמודה דציוה לשותפו ללוות המעות עבור צורך השותפות וכן לוה עבור שותפות דמ"מ אם לא הגיע המעות לעסק השותפות דאין שותפו נשתעבד משום דלא נגמר שליחותו עד שיביא המעות ויניחם בעסק השותפות. רק היכא דטרח ויחד עדים על שליחות השותף בזה מתחייב השותף להמלוה דהוי כמו בשליח שעשאו בעדים דנתחייב השואל כמו הא דב"ק (דף ק"ד). וכן יש לדון אף בלא טרח ויחד עדים לזה לפמש"כ האו"ת בסי' קכ"א להשיג על הסמ"ע שם משום דאף בלא טרח ויחד עדים רק שהיו עדים באותו מעמד דעשיות שליחותו דדינו כמו שליח בעדים. וכן י"ל בזה לחייבו משום סברת הע"ש דמסתמא עשה שליחותו ומסר לשותפות. אבל אם לא היו עדים שפיר מהימן במיגו לומר דלא הגיע המעות לעסק שותפות ומיפטר. אף היכא דעדים מעידים דראו ההלואה דהלוה לצורך שותפות דמ"מ כיון שליכא עדים על הסכמתו וציוויו שילך וילוה לשותפות רק השותף מודה ע"ז שציוה לו ללוות דמ"מ מהימן במיגו לומר דלא הגיע המעות לעסק השותפות. וכ"ז הוא אם טוען ברי שלא הגיע המעות לעסק שותפות אבל אם טוען שמא לא הגיע המעות לעסק השותפות בזה ודאי הדין עם השותף הטוען ברי שמסר המעות לשותפות דאף לפמש"כ לדון בהך חזקה דשליח עושה שליחותו מ"מ אם טוען המוחזק שמא מצרפין טענת התובע האומר ברי להך חזקה שליח כו' וכמש"כ הש"ך בסי' צ"א ס"ק י"ב גבי חנוני דנוטל מדינא מה"ט: אך יש לחלק דהא אנו דנין לגבי המלוה דהלוה המעות שלו אם יכול לגבות מהשני ואיהו הא טוען שמא. וידוע דבעינן טענת ברי של הבע"ד בעצמו כמש"כ במק"א מזה. וע"כ טענת השותף הוי גבי המלוה כמו ברי של אחר. אך באמת אין אנו צריכים לזה לפי מה דכתב הע"ש והש"ך לדון בזה הך חזקה שליח עשה שליחותו ודוקא במיגו מהימן ע"כ היכא דטוען שמא דלא שייך מיגו בזה ודאי דסמכינן על חזקה שליח כו' להוציא ממון ממנו להמלוה: וכ"ז הוא אם לוה בהסכם ובציווי שותפו לילך וללוות. אבל אם לוה שלא בידיעת שותפו ודאי אין השני משועבד להמלוה כדעת הרא"ש ובזה אין חילוק בין מודה לידוע בעדים וכמש"כ הש"ך לדינא. והנתיבות בס"ק ד' העלה דכיון דמיירי שיש שבח בעסק השותפות ע"י ההלואה א"כ לא גרע מיורד שלא ברשות כו' עכ"ל ובאמת לא כן משמע מהש"ך וכל הפוסקים. כי זה אינו דומה ליורד להשביח נכסי חבירו דהא כתבו התוס' בב"ק (דף ק"א) ד"ה או דלמא אין שבח סמנין כו' דהיכא דאין בא ההנאה ע"י מעשיו ומעשה ממונו דכה"ג אינו חייב לשלם לחבירו. ומה"ט אם תחב לבהמה אוכלין של אחר פטור הבעל הבהמה לשלם מה שנהנית והובא זה בח"מ סי' שצ"א ש"ך ס"ק ב'. וכ"כ הרא"ש בב"ק שם דאם ממונו נהנה ע"י אחר פטור. וכ"כ היש"ש בב"ק שם. א"כ לפ"ז י"ל דפטור השותף נגד המלוה דהא מטעם דמשביח נכסי חבירו הוא בא בעת שהובא המעות לעסק השותפות והתחיל לישא וליתן בהמעות א"כ הא אז לא בא השבח ע"י מעשה של המלוה רק ע"י מעשה של שותפו א"כ הוי גבי המלוה כמו דממונו נהנה ע"י אחר דפטור מצד משביח נכסי חבירו לשלם לבעל הממון ובעל האוכלין. וגם י"ל בזה כיון דאמרינן דאין שותפו משועבד ע"י חבירו מקודם דהשביחו עסק השותפות. א"כ נקנה מעות ההלואה לשותף שלוה. א"כ אף דאח"כ השביח השותף לעסק שותפותם מ"מ הא אינו בא השבח ממעות של המלוה רק מממון של השותף כיון דמלוה להוצאה ניתנה. [וגם הא במעות מותרין מותר להשותף שלוה להשתמש לצרכו מקודם דנמסר לעסק השותפות כפי דמשמע בש"ך סי' קכ"א ס"ק ל"ה. ולפי שיטת הש"ך בסי' מ"ז ס"ק ט' ה"ל זה כמעות הלואה א"כ לא נעשה השבח מממון של המלוה רק מממון שותפו א"כ לא הוי בע"ד שלו רק השותף. אך ז"א ברור לפמש"כ הנתיבות בסי' קכ"א ס"ק י' ע"ש. וכש"כ לפי שיטת חכ"צ בח"מ סי' ע"ז סעי' י"ט בט"ז ע"ש]. א"כ אין כאן חיוב מצד משביח נכסי חבירו רק אנו דנין על עת ההלואה אם נשתעבד אז שותפו וכיון דס"ל להרא"ש דאין שותף נשתעבד במאמר שותפו ע"כ בכל גווני אין המלוה בע"ד של שותף חבירו: גם מש"כ הנתיבות לחייבו משום דהב"ד הי' יכולין לכופו ללוות בע"כ של זה כמבואר בסי' קע"ח. זה ג"כ אינו כלל גמור דהא אין יכול לכופו ללוות רק על ענין שיכול להיות פסידא לשותפות ולהציל מהפסד בזה כופין זה את זה כמש"כ הנתיבות בסי' קע"ח ס"ק ג'. וכ"כ הנתיבות בסי' קע"ו ס"ק ל"ב דאם נשתתפו והתחילו לישא וליתן בחמשים זוז אינו יכול לכופו ליתן עוד מעות לעסק השותפות אף שהתנו על מנה ע"ש. ורק במקום חשש פסידא יכול לכופו ללוות עוד. אבל במה שצריך לאיזה שבח והרווחה בעלמא אין כופין א"כ שפיר כתבו כאן דאין שותפו נשתעבד אע"פ שהוא לצורך השותפות כיון דלא הוי במקום פסידא. ומש"כ הנתיבות לדמות שותף שלוה לאשה הנושאת ונותנת דסי' צ"ו דבעלה חייב לשלם עבורה. הנה האו"ת בסי' צ"ו באורים ס"ק י"ז כתב לחלק ביניהם ע"ש וע"כ אין הכרח מהתם לשותף שלוה וע"כ אין מוציאין ממנו להמלוה כי אינו בע"ד שלו. ושפיר כתבו הפוסקים בזה ודלא כהנתיבות. ולכן אם לוה שלא בידיעת וציווי שותפו אין עליו חיוב לשלם להמלוה ולא הוי בע"ד שלו. ואף בהסכים אחר ההלואה לזה ג"כ אינו בע"ד של המלוה לשלם לו כיון דלא נשתעבד בשעת ההלואה לו. ואינו רק בע"ד של שותפו הב' לשלם לו: ד (שם סעיף י') איש ואשתו שלוו מאחד היא חייבת לפרוע החצי מכתובתה כו'. וכתב הנתיבות בס"ק י"א דדוקא כשחתמה האשה עצמה בשטר כו' אבל אשה שהקיפה סחורה אפילו היא נושאת ונותנת מ"מ כיון שידוע