נחל יצחק חלק ב צה

הפוסקים שם. אך אם לא היו עדים לא הוי שליח כיון דלא א"ל בפניו שלח. ועיין בנתיבות סי' קכ"א ס"ק ד' ובסי' ש"מ ס"ק י"א בשם השמ"ק אם מצד ערבות כו'. ומצינו דאף במינה אותו לשלוחו וכפי' רש"י בב"ק שם והובא בש"ך סי' קכ"א ס"ק י' דאם לא היו עדים בזה אינו מתחייב השואל באחריות במה שהגיע ליד השליח וכמש"כ הנימוקי יוסף בב"מ פ"ח במשנה השואל את הפרה ע"ש. וכמבואר בטור ח"מ סי' ש"מ סעי' ט' דדוקא בעשה שליח בעדים נתחייב השואל. וכמו בהא דסי' קכ"א גבי שליחות של המלוה וה"ה בשליחות של השואל בב"ק שם וכמבואר ברשב"א ובשמ"ק ד"ה אי לא עשאו בעדים מנא ידעינן דבלא עדים אינו חייב ע"ש: ואף דקיי"ל בדיני שליחות דשלוחו כמותו דא"צ עדים לזה כמבואר ברא"ש קידושין פ"ב סי' ז' וברמב"ם ה' אישות פ"ג ובאה"ע סי' קמ"א סעי' י"א עכ"ז שאני הכא לענין חיוב אחריות ויקום ברשותו לא אמרינן כן אם לא היו עדים בזה כדמוכח מהך דהשואל. וגם בשליח שעשאו בעדים יש מ"ד דס"ל דאינו קם ברשותו לענין חיוב תשלומין כ"ז דלא יגיע לידו ממש וכ"ז דלא א"ל בפניו שלח. ע"כ שפיר יש לחלק כפי שכתב הר"י בי רב דדוקא בנתברר בעדים שלוה בידיעת שותפו וציווייו בזה נתחייב שותפו בעת שהגיע ההלואה ליד שותפו דהוי שלוחו. אבל אם לא היו עדים בזה אף שמודה דהסכים להלואתו וציוה לו ללות לצורך השותפות מ"מ אינו מתחייב על הלואתו כ"ז דלא הגיע לידו ממש משום דלא נתכוין דתיקום ברשותו וכמו התם בסי' קכ"א וסי' ש"מ. ולכן י"ל דהר"י בי רב והרמ"א מיירי בציוה לשותפו ללות לצורך השותפות וכמו שכתב הע"ש לפרש כן. אך מש"כ הע"ש להשיג ע"ז דמ"ש הא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי. הנה לפי מה שנתבאר יש ליישב קושייתו כנ"ל. והסבר הענין בשליח שלא בעדים דאינו מתחייב בתורת ערבות י"ל אף דא"ל שישלח ע"י משום דהא בערבות בעי שיאמר תן לפ' ואתחייב לך כמבואר בסי' קכ"ט ובנתיבות סי' ק"כ ס"ק א' משום דאל"כ מנלן דקיבל ע"ע חוב וה"ט שייך גם בשליח שלא בעדים וקצרתי לפי דבעיקר הענין אם זהו מן דין ערבות או לא יש פלוגתא בזה כמש"כ השמ"ק. ושיטת הע"ש הוא דאף דנתברר בעדים דבהסכמתו ובציווייו הלך זה ולוה בשותפות דאם לא הגיע לתוך השותפות אינו חייב לשלם להמלוה משום דלא משתעבד עד שתבא ההלואה לעסק השותפות. ולכן אם נתברר בעדים כן אמרינן מסתמא עשה השליח שליחותו אבל בלא נתברר בעדים נאמן במה דטוען דלא הגיע לשותפות במיגו כו'. והש"ך השיג עליו דכיון דמודה דבהסכמתו וציווייו הלך ולוה לשותפות כו'. ובאמת לכאורה הנכון עם סברת הש"ך דמאיזה טעם לא יתחייב רק כשהגיע לתוך השותפות דמנלן לחדש כן כיון דהלך בשליחותו ללות: ויש לומר דסברת הע"ש הוא שהוכיח כן מהא דב"ק (דף ק"ד) דשליח שעשאו בעדים דחד מ"ד ס"ל דלא הוי שליח להיות חייב באחריותו ואנן דקיי"ל כמ"ד דהוי שליח מ"מ אם לא עשאו בעדים לא הוי שליח כנ"ל. ובאמת צריך ביאור דמאיזה טעם לא יתחייב באחריות כיון דשלחו והא קיי"ל דשליחות א"צ עדים וכנ"ל. והנ"ל בטעמו דלכן אינו מתחייב באחריות דכיון דא"ל להשליח לך ואמור לו שיתן לך ואם יתנו לך הביאם לי דלא נגמר שליחותו עד שיביאם להמלוה או להשואל כמבואר שם. ולכן כיון דאירע אונס להשליח בדרך כיון דלא קיים תנאו להביאם להמלוה ולהשואל ע"כ לא נתקיים כל מה שאמר להשליח ונתבטל שליחותו והוי כמו דשינה השליח בשליחותו משום דהא קיי"ל דאונסא כמאן דלא עבד כמבואר בסי' כ"א. וכעין זה מצינו בח"מ סי' קכ"ה סעי' ד' וברשב"א לגיטין (דף ס"ג) גבי הולך ותן דלא נגמר שליחותו עד שיגיע לידו. והובא זה בקצה"ח סי' קכ"ה ס"ק ג' ע"ש. אלמא דמצינו דאף דלא אמר בלשון תנאי מ"מ הוי אומדנא דהוי כעין תנאי דכ"ז דלא יגיע לידו לא יחול בזה דין שליחות. וה"ה בנ"ד לא יחול בזה דין שליחות כ"ז דלא יגיע לידו דהא א"ל ואם יתנם לך הביאם לי. כן הוא הסבר הענין דבעי דוקא שליח שעשאו בעדים: ולעיל נתבאר דשיטת הסמ"ע והש"ך שם בסי' קכ"א דדוקא בטרח ויחד עדים בזה מקרי שליח שעשאו בעדים להיות חייב באחריותו אבל אם לא טרח ויחד עדים לזה אף שהיו עדים בלא"ה במעמד עשיות השליח דכה"ג אינו מתחייב המלוה או השואל. ואף שכתבתי לעיל להוכיח מקושיות הגמ' שם מהשואל את הפרה דמוכח כמש"כ האו"ת דלא כהסמ"ע. מ"מ מפשט הגמ' משמע כהסמ"ע דהא אמרו שם בב"ק דר"ח א' הוי שליח משום להכי טרחי ואוקמי' בעדים דליקו ברשותו. וכ"כ הנ"י שם בזה"ל דלהכי טרח לעשותו בעדים כו'. וכן משמע הלשון דאמרו שליח שעשאו בעדים דמשמע דהשתדל לעשותו לשליח בעדים. א"כ משמע ממה דאמרו דלהכי טרח כו' כמש"כ הסמ"ע והש"ך ודלא כהאו"ת. ומה דהקשיתי לעיל מסוגיא הנ"ל באמת אין זה מוכרח כ"כ ואכמ"ל. ובאמת הפוסקים קיצרו בזה: ולפ"ז י"ל דמזה הסוגיא כפי שנתבאר מזה הוציא הע"ש דינו וסברתו דכתב בשותף שלוה בידיעת שותפו ובהסכמתו בציוייו דלא נתחייב עד שיגיע המעות לתוך השותפות דכיון דא"ל שילך וילוה ויתן המעות לתוך עסק השותפות א"כ לא נגמר עסק שליחותו עד שימסור המעות לעסק שותפותם. ולכן אם לא מסר מעות ההלואה לעסק השותפות הוי כמו דשינה בשליחותו. והוי כש"כ מהא דב"ק הנ"ל דהא התם מיירי אם אירע אונס להשליח מקודם דמסר המעות ליד המשלח ואפ"ה אמרינן דאדעתא דהכי לא עשאו לשליח כש"כ בשינה ולא מסר המעות לתוך השותפות דוודאי לא נגמרה שליחותו ואדעתא דהכי לא הרשהו ונתבטל שליחותו והוי כמו דלוה שלא בידיעת שותפו ולא נשתעבד כדס"ל להרא"ש. אך בנתברר בעדים שלוה בהסכם שותפו כתב הע"ש דחייב משום דאמרינן מסתמא עשה השליח שליחותו. ולא מהימן לומר שלא הגיע המעות לעסק השותפות: והא דתקשה דל"ל להע"ש לומר ה"ט הא בל"ז יש מקום לחייבו בנתברר בעדים דהא לפי מה דנתבאר דעיקר יסוד וסברת הע"ש הוא ע"פ הא דב"ק הנ"ל וכיון דבשליח שעשאו בעדים מבואר שם דקיי"ל דחייב א"כ בנתברר בעדים שלוה בידיעת שותפו ה"ל כשליח שעשאו בעדים. הנה לפי מה שנתבאר בשיטת הסמ"ע והש"ך בסי' קכ"א דשליח שעשאו בעדים הוי דוקא בטרח ויחד עדים. וכמש"כ רש"י בב"ק (דף ק"ד) ד"ה שליח שעשאו בעדים דמינה שליח בעדים לקבלם הימנו. והובא בש"ך סי' קכ"א ס"ק י' וכנ"ל ובאמת הפוסקים קיצרו בזה שם בסי' קכ"א וכתבו סתמא דשליח שעשאו בעדים הוי שליח דמשמעות הלשון דעשאו בעדים משמע דיחד עדים לזה כנ"ל. ולכן אם לא טרח ויחד עדים לזה דינו כמו בשליח שלא בעדים דאינו מתחייב כ"ז שלא יגיע לידו כנ"ל. וע"כ הכא דכתבו דאם נתברר בעדים חייב שותפו דמשמע דאף דלא טרח ויחד עדים לזה רק שהיו העדים בלא"ה וכיון שנתברר עכ"פ בעדים חייב. ע"כ כתב הע"ש לפרש הטעם דלכן חייב משום דמסתמא הגיע לעסק השותפות ועשה שליחותו. ולכן בכל גווני חייב מה"ט. ובאמת היכא דטרח ויחד עדים חייב אף דלא הגיע המעות לתוך השותפות כן י"ל בכוונת הע"ש ומתורץ קושיות הש"ך עליו: ענף ב ומה שהקשה הש"ך עוד על הע"ש דכיון דאמרינן דמסתמא עשה השליח שליחותו א"כ לא יהיה מהימן במיגו. זה אינו קשה משום דבלא"ה יש לדון בסברת הע"ש דכתב לחייבו משום דמסתמא עשה שליחותו. דהא הך חזקה שליח עושה שליחותו לא סמכינן עלה גבי איסורין רק לחומרא בדאורייתא ולא לקולא כמבואר בגיטין (דף ס"ד) ובעירובין (דף ל"ב). וגבי ממון לא סמכינן ע"ז כדמוכח בח"מ סי' קכ"א ובקידושין (דף מ"ג) וכן מוכח מהא דשליש בסי' נ"ו. ועיין מזה בתשובת ר' בצלאל אשכנזי סי' כ"ט. ובמחנה אפרים ה' שלוחין סי' כ"א ובספר קהלת יעקב ח' מדות חכמים סי' ח' מזה. אכן מצינו בח"מ סי' רס"ט סעי' ו' דאם אמר