נחל יצחק חלק ב צ

ולפי ענ"ד יש לחלק בפשיטות בזה בין הלואה לפקדון. והוא די"ל כיון דבפקדון אינו חייב השומר רק על פשיעה והכא לא מקרי פשיעה במה שהנפקד אינו יודע כיון שגם המפקיד אינו יודע וכמש"כ הסמ"ע בס"ק ה' ובסי' ש' ס"ק י"ב. ע"כ י"ל דלכן פטור אף לצי"ש ודוקא בהלואה שהלוה חייב באונסין א"כ אף דנימא דמה דשכח הלוה מי הוא המלוה זה לא מקרי פשיעה. מ"מ הא להמלוה האמיתי יש עליו חיוב לשלם לו ולא מיפטר משום טענת אונס וכיון דמוטל עליו חיוב לשלם לא' מהשנים אך אינו יודע למי הוא החייב באמת ע"כ חייב לצי"ש לשלם לכולם לדעת יש אומרים. משא"כ בפקדון דפטור על אונסין ואף באונס ממון פטור הש"ח כמבואר בסי' רצ"ב סעי' ח' ובב"ק (דף קי"ז ע"ב) דאף בנשא נתן ביד מיפטר בפקדון אם אדעתא דכספא אתו וכמש"כ התוס' שם בד"ה ואי לאו אדעתא דכספא אתו כו' וכמש"כ הש"ך בסי' רצ"ב ס"ק ך' דאדעתא דהכי לא קיבל שמירה ע"ש. וכה"ג כתב הרמ"א בתשובה סי' ק"ו דאם לא הציל את חפץ הנפקד אצלו מן השריפה מחמת שהיה טרוד להציל את שלו דש"ש חייב אבל ש"ח פטור וכמש"כ בארוכה הקצה"ח והנתיבות בסי' ש"ג ודלא כהש"ך שם. והכל הוא מחד טעמא דאף אונס ממון מקרי אונס גבי פקדון ואדעתא דהכי לא קיבל שמירה עליו. וע"כ הכא אם תחייבנו לשלם לכ"א לצי"ש א"כ יפסיד מעות שלו ע"כ בכה"ג לא קיבל שמירה מעיקרא ולא נשתעבד מעולם ע"ז ואין עליו חיוב כלל אף להמפקיד האמיתי לכן מיפטר לצי"ש מכולם. משא"כ בהלואה הכא דחייב באונסין ומוטל עליו חיוב לשלם להמלוה האמיתי אף דעי"ז יוציא מעות מכיסו ע"כ ס"ל להיש אומרים דחייב לשלם לכ"א לצי"ש. משא"כ בפקדון דאם תחייבו לשלם לכולם יפסיד מעות שלו. וכיון דזה לא מקרי פשיעה על כן מיפטר אף מן יד"ש. דהא אף להמפקיד האמיתי פקע ממנו החיוב כיון דע"ז זה יפסיד מעותיו שלו א"כ דמי ממש להנידון של תשובת הרמ"א הנ"ל: ועפ"ז יש לדון במש"כ הש"ך בסי' נ"ח ס"ק ז' להכריע לדינא דהיכא דהמפקיד והשליח חייב לשלם אינו יכול לתפוס ממנו ע"י מיגו וכמש"כ בתשובת הרא"ש. ובסי' קכ"ה בש"ך ס"ק כ"א הביא בשם הטור שם דס"ל בשליח מן לוה להביא המעות להמלוה דאם יש להשליח מיגו נגד המשלח וטוען דהמלוה חייב לו דנאמן במיגו. והקשה דהא זהו סותר לדברי תשובת הרא"ש הנ"ל דכיון דהלוה יתחייב לשלם להמלוה כיון דהמלוה כופר בהחוב שטוען השליח ה"ל גבי' חוב שאינו ידוע ע"כ אינו יכול לתפוס מהלוה עבור חוב שיש להשליח על המלוה כיון דיהיה פסידא להלוה כמו הא דסימן נ"ח הנ"ל ע"ש: אבל באמת יש לחלק בין הלואה לפקדון בזה. די"ל דחוב הלואה שאני כיון דהמשלח חייב בחוב הלואה להמלוה שלו ע"כ שפיר יכול השליח לתפוס ע"י מיגו שלו שיש לו נגד המשלח לומר דהמלוה חייב לו. דהא לדבריו דהמלוה חייב לו והמשלח חייב להמלוה א"כ משועבד המשלח להשליח מדר"נ. וכיון דהמשלח חייב להמלוה שלו בחוב הלואה. ומוטל עליו חיוב אונסין ולכן אף דמוכרח עי"ז להוציא מעות משלו עוד מ"מ מוטל עליו חיוב תשלומין. וכיון דרחמנא שווי' לבע"ד שלו בתורת שעבודא דר"נ ואותו הזכות שהי' להמלוה הראשון שייך להמלוה הב' וכמש"כ הקצה"ח ריש סי' פ"ו לפרש הענין דשדר"נ. ע"כ כמו שהמשלח חייב לב"ח שלו אף דיקרה לו אונס ממון ואונס גופו ה"ה דהוא נתחייב למלוה השני בתורת שדר"נ. אף דיהי' לו אונס בממונו וכהנה: לכן שפיר פסק הטור דיכול השליח לתפוס ע"י מיגו אף דהמשלח יחוייב לשלם להמלוה שלו. מ"מ יכול לתפוס דהא טוען דהמשלח הוי בע"ד שלו מצד שדר"נ. ואף דיצטרך עי"ז להפסיד מעות שלו דיחוייב לשלם להבע"ח שלו. מ"מ לא איכפת לי' בזה כיון דהוי הוא הבע"ד שלו וחייב אף על כל אונס שיארע לו. אבל גבי פקדון והא דסי' נ"ח דתופס ממון של השליח מחמת טענת סטראי דהנפקד פטור אם יארע לו אונס ממונו ע"י הפקדון. וכיון דהתם אם יוכל לתפוס מן הנפקד או השליח א"כ יצטרך הנפקד והשליח לשלם להמפקיד והמשלח. לכן אף דמצינו בסי' פ"ו דגם גבי פקדון מוציאין מהנפקד ע"י שדר"נ. מ"מ הא אף להמפקיד הראשון שלו אינו מחוייב אם יקרה לו אונס בממונו ע"י הפקדון. ואמרינן דאדעתא דהכי לא קיבל מעולם השמירה עליו כנ"ל. ולכן כיון דעי"ז יחוייב להוציא מעות מכיסו ע"כ פקע ממנו חיוב על גופו. ולא שייך בזה לדון שדר"נ. כיון דע"מ כן לא נתחייב מעולם בתורת ש"ח. והא דתופס מהנפקד והשליח בטענת סטראי. אינו רק מחמת שנוטל ממונו של הבע"ח שלו. ע"כ שפיר אמרו בזה כיון שיצטרך הנפקד והשליח לשלם להבע"ד שלו. ע"כ אינו תופס ממונו של הבע"ח שלו רק משל הנפקד הוא תופס. וכיון דאין לו חיוב על גופו ע"כ לא יכול לתפוס ממונו דהא שדר"נ לא שייך בזה כיון דבהאי גוונא מיפטר אף נגד המפקיד שלו. והוא חילוק ברור ופשוט ומתורץ קושיות הש"ך הנ"ל ואינו סותר דברי הטור דסי' קכ"ה להא דתשובת הרא"ש הנ"ל. וכן הוא נכון לדינא: א (סי' ע"ז סעי' א' ש"ך ס"ק א') הביא בשם תשובת הרמ"א דשנים שקבלו פקדון ביחד אין נעשים ערבים זה לזה. והש"ך חולק עלי'. והקשה לי חכם א' על הרמ"א מהירושלמי דהובא בתוס' קידושין (דף מ"ב ע"ב) ד"ה וכן בדיני ממונות כו' דהדא דתימא בשטר אבל בכסף לא בתר דתקון רבנן ש"ה. ולשיטת הרמ"א משכחת עדיין בנתן להשלוחים פרוטה א' ואז לא יצטרכו לישבע דהא אין נשבעין בפחות מפרוטה דהא אינו יכול לתבוע מכ"א שיעור פרוטה. כיון דאינם ערבין זל"ז ועיין בקצה"ח סי' פ"ח ס"ק ה'. וכעת ראיתי בספר קהלת יעקב על אה"ע סי' ל"ה סעי' ב' שהקשה כן ונשאר בצ"ע: ונלפענ"ד בקצרה ליישב זה בפשיטות דהא עיקר סברת הרמ"א דס"ל בשנים שקבלו פקדון אינם ערבין זל"ז. הוא מטעם שכתב הרמ"א שם דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד א"כ יכול לומר אוקימנא גברא בחריקאי ע"כ אין לחייבו על חלק מחצה של חבירו דהא כיון דאם הי' מוסר עכשיו הפקדון לאחר הי' נפטר ע"כ לא שייך לחייבו משום ערבות ע"ש. א"כ ז"א שייך רק באם הי' אשתו ובניו חייבים אז יכול לומר אוקימנא גברא בחריקאי. משא"כ אם נימא בהפקיד ש"פ בצמצום דלא יהי' חייב א' על חלק חבירו מן דין ערבות. א"כ אז לא יהא להמפקיד חוב על שום א' מהם משום דהא אין נזקקין על פחות מש"פ. ע"כ ממילא הוי האומדנא דמן הסתם הי' דעת המפקיד שיהי' חייב כ"א בפ"ע. והא עיקר הטעם דשומרים דחייבין כדינן הוי הטעם משום לא שדי זוזי בכדי וכמש"כ הנ"י בב"מ. א"כ כאן ג"כ שייך לומר משום לא שדי זוזי הוי כוונת המפקיד שיחוייב כ"א עבור חלק חבירו דאל"כ הא יפסיד לגמרי. וראי' לזה מירושלמי שבועות פ"ה הלכה א' דאי' שם אם הפקיד לשנים ש"פ וכפר א' מהם חייב קרבן שבועה. אלמא להדיא דנזקקין להם אף דלא קבלו פקדון רק על ש"פ ומוכח כנ"ל דבש"פ שאני: וכן מוכרח לומר כן גם לשיטת הסוברים דשייך ערבות בפקדון וכמש"כ הש"ך שם. דתקשה ג"כ למאי דקיי"ל בסוף סי' מ"ט דהיכא דאין יכול לגבות מהלוה אינו גובה מן הערב. דא"כ איך אמרו בירושלמי שבועות דבקבלו פקדון ש"פ יכול לתבוע מא' מהן. הא כיון דאינו יכול לגבות חצי פרוטה מן חבירו משום אין נזקקין על פחות מש"פ. א"כ ממילא פקע שעבודו מן הערב. וע"כ מוכח דאף להסוברים דשנים שלוו אינן ערבים קבלנים רק ערבים סתם כדקיי"ל. עכ"ז בהפקיד לשנים ש"פ מודו דדינם כמו קבלנים ממש. משום דאל"כ לא יגבה לעולם מהם וכיון דלא שדי זוזי בכדי בע"כ הי' כוונתו לחייב כ"א על חלק חבירו מן דין ערב קבלן. ובקבלן הדין דיכול לגבות מן הע"ק אף דלא מצי תבע מן הלוה כמבואר בסי' קכ"ט סעי' ט"ו ע"ש. וכ"א מתחייב על כולי פרוטה בדין רמ"ג ורמ"ג. וע"כ הוי שפיר נוגעין בעדותן