נחל יצחק חלק ב פט

אמרינן דכ"א ישבע וסתם בזה וכן מצינו כאן בסעי' ב' היה שנים תובעים אותו כו' צריך ליתן לכ"א מנה. ולא כתב בפי' דכ"א ישבע אך הש"ך בס"ק י"ד כתב דצריכים לישבע. וכן מצינו לקמן סי' ש' סעי' ג' שכתב המחבר וכן מי שתבעוהו שנים כו' ישלם לשניהם. ולא כתב בפי' דישבעו אך הסמ"ע והש"ך כתבו שם דישבעו. כמו כן י"ל בדברי הש"ע באה"ע סי' מ"ט דקיצרו בזה וסמכו על מה דמבואר בכמה דוכתי בש"ע ח"מ דצריכין לישבע. וידעתי מה דיש לחלק דשאני הכא בסעי' ב' ולקמן בסי' ש' סעי' ג' הנ"ל דכיון דהזכירו שם לעיל בריש הסימן דישבעו ע"כ קיצר הש"ע בזה לקמי' אח"ז משא"כ באה"ע סי' מ"ט ע"כ שפיר כתב הב"ש דה"ל לכתוב בפי' דישבעו. אבל גם זה אינו מוכרח די"ל דסמך על מה שמבואר בח"מ בכ"ד דלא יטלו עד שישבעו וכעין דברי הב"ח על דברי הרמב"ן והוי כש"כ מדהתם: והנה לקמן סעי' רכ"ב סעי' ג' לקח מקח מחמשה ב"א וכפר ונשבע על שקר כו' חייב לשלם לכ"א. ולא כתבו שם בטוש"ע דלא יטלו רק בשבועה ולא נזכר שם כלל מזה. והדין מורה דגם שם ישבעו כ"א מקודם דמ"ש מכל הנך ואפ"ה קיצרו בזה משום דסמכו על המבואר בכ"ד דצריכים לישבע. ע"כ כ"כ י"ל בהך דאה"ע דקיצרו וסמכו על המבואר בח"מ בכ"ד דישבעו. אך אפשר לומר כיון דמבואר בב"ק (דף ק"ג) דהיכא דאישתבע אף ר"ט מודה דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו כו'. א"כ זהו מדינא ולא בתורת קנסא ע"כ אפשר לחלק דדוקא היכא דהוי בתורת קנסא דיתן לכ"א בזה תקנו דלא יטלו רק בשבועה אבל היכא דהוא מדינא דאין לו כפרה עד שיגיע ההשבה ליד הבעלים בזה אף דלא ישבע ג"כ מחוייב להשתדל שיגיע ההשבה ליד הבעלים ומה"ט אף בלא תבעו ליה חייב התם. ואף שאינו רוצה התובע לישבע אין זה הוכחה כ"כ דהא כתב הר"נ בשבועות רפ"ז דאיכא אינשי דפרשי אף משבועת אמת. והש"ך בסי' רכ"ב בס"ק ז' שם כתב דבתורת קנס אתו עלה אף בנשבע לשקר וכ"כ הש"ך כאן ס"ק ו' דבנשבע קנסינן ליה שחייב ליתן לכ"א. הרי דס"ל להש"ך דאף בנשבע ג"כ אינו מן הדין רק מקנסא א"כ לפי דברי הש"ך הדין נותן דגם בנשבע לשקר לא יטלו רק בשבועה דמ"ש וניזל בתר טעמא דכתבו שם הראשונים במה דהצריכו שבועה שם ואפ"ה לא הזכירו שם בסי' רכ"ב שום רמז מן השבועה א"כ לפי"ז שפיר י"ל כן בהך דאה"ע וליתא להוכחת הב"ש שם. אכן לפי מש"כ דמדינא הוא ליתא להוכחה זו. אך כבר כתבתי לעיל דלדינא אין לזה הכרח ואין להוציא ממון נגד התוס' יו"ט הנ"ל. וכעת ראיתי בנתיבות כאן בס"ק ג' שתמה על הש"ך כאן במש"כ דבנשבע לשקר קנסינן כו' דזהו מדינא ולא מקנסא. וזהו כמו שכתבתי. ויש להאריך בפרט הזה הרבה ובב"ק (דף מ') חייבי כופר מאי כו' וקצרתי: ב (שם סעיף ב') היו שנים תובעים אותו כו' צריך ליתן לכ"א מנה. וכתב הבאר הגולה בס"ק ד' דלא דמי ללקח מקח מן ה' וא"י דמניח דמי המקח משום דשא"ה דסתם מקח יש לו תובעים מיד משא"כ פקדון דמפקידין לזמן רב וכן סתם הלואה ל' יום וה"ל למידק נמוקי יוסף עכ"ל הבא"ג. וכן כתב הש"ך לקמן בסי' רכ"ב בס"ק ד' בשם הנ"י וכ"כ הסמ"ע בסי' ש' ס"ק י"א בשם הנ"י. ולפי מש"כ הסמ"ע שם דבפקדון שהוא לאחר זמן דמקרי פשיעה במה שלא כתב שם המפקיד על כיסו. א"כ לפ"ז הדין נותן דבהלואה דלא שייך לומר דה"ל לכתוב שם המלוה על כיסו דיהיה דומה ללקח מקח מן ה' וא"י למי דמניח דמי המקח ומסתלק. אבל באמת הא מבואר הכא הדין כן גם בהלואה דצריך ליתן לכ"א משום דסתם הלואה שלשים יום וה"ל למידק ולכתוב על פנקסו: והנה הב"ח בטור ח"מ סי' ס"ז סעי' י"ג דעתו שם דהך סתם הלואה ל' יום דיינינן כן גם בקנה חפץ דאינו יכול לתבוע דמי המכירה בתוך ל' יום והובא זה בגשו"ע דהגר"ע איגר זצ"ל בח"מ סי' ע"ג סעי' א' ע"ש. והכא מוכח דדוקא בחוב הלואה אמרו דסתם הלואה למ"ד יום אבל בלקח מקח אין הדין כן דאם כדברי הב"ח דגם בחוב מכירה אמרינן כן א"כ תקשה על מה שפסקו הכא בחוב הלואה דא"י למי דצריך ליתן לכ"א דמ"ש זה מלקח מקח כו'. ועיקר החילוק הוא דסתם מקח יש לו תובעים מיד משא"כ בהלואה דהוי ל' יום כנ"ל אבל לדברי הב"ח תקשה עדיין דמ"ש זה מן לקח מקח כו'. ומוכח מזה דלא כהב"ח אלא רק בהלואה אמרו דסתם הוי ל' יום משא"כ בחוב מכירה. [ועיין בשבת (דף קמ"ח) ובתוס' ד"ה שואל אדם כו' וברא"ש פ"ק דמכות ובח"מ סי' ע"ג ובסי' שמ"א סעי' א' וקצרתי. ועיין בפלפלא חריפתא בפ"ג דב"מ ס"ק נ' וס"ק ש'] ויש לחלק דדוקא היכא שלא התנו שיהי' מכירת החפץ בהקפה כלל אז אמרו דסתם מקח יש לו תובעים דלפי שעה רוצים הדמים וכמש"כ הנימוקי יוסף אבל היכא שאמרו דמוכרין בהקפה בזה שפיר כתב הב"ח דהוי ג"כ כמו סתם הלואה ל' יום: ולפי הטעם דכתבו דלכן בלקח מקח וא"י למי דמניח דמי המקח משום דסתם מקח יש לו תובעים מיד ולא ה"ל למידק. א"כ לפי מש"כ הבית יוסף סי' ס"ז סעי' י"ט עלה דהקפת חנות אינה משמטת דהקפת חנות דרך להקיף שנה ושנתים כו' וכ"כ הסמ"ע לעיל סי' ס"ז בס"ק כ"ו. וכ"כ התוס' יו"ט בפ"י משביעית משנה ב'. ולפ"ז יש לדון בהקיף בחנות וא"י ממי והם תובעים לו דבזה הדין דישלם לכ"א כמו הכא בהלואה ובפקדון ודוקא בלקח מקח שאינו בהקפת חנות בזה אמרו דסתם מקח יש לו תובעין מיד ולא ה"ל למידק משא"כ בהקפה בחנות דה"ל למידק ולכתוב בפנקסו כיון דנמשך החוב לזמן ארוך: ולכאורה יש להקשות על מש"כ הכא לחלק בין מקח לחוב הלואה ופקדון דחוב הלואה ופקדון דנמשך לזמן ארוך חייב ליתן לכ"א דה"ל למידק א"כ לפ"ז יש להעיר באה"ע סי' מ"ט בקידש א' מן ה' נשים וא"י למי דאם קידש בכסף דמניח כתובה כו' וכמבואר ביבמות (דף קי"ח). הא בחוב כתובה אין הזמ"פ אלא לזמן ארוך אם תתאלמן או תתגרש וגם אם תובעת הארוסה להארוס נותנין לו זמן יב"ח כמבואר בכתובות (דף נ"ז) ובאה"ע סי' נ"ו וגם בבעולה הא נותנין לו זמן שישאנה ל' יום. א"כ הא דומה זה לחוב הלואה הכא דאמרו דכיון דיש לו זמן סתם הלואה ל' יום דה"ל למידק ונותן לכ"א א"כ ה"ה התם בחוב כתובה ה"ל לומר דיתן לכ"א מה"ט. ויש לחלק דשאני בקידש אשה כיון דאין קידושין בלא עדים ומיירי בקידשה לפני עדים והלכו למדינת הים או מתו. וכן בהך דכתב כתובה לארוסה דשם כתב הנימוקי יוסף דמיירי בקנו העדים ממנו והלכו למדינת הים. ע"כ י"ל דמה"ט בקידש אשה לא ה"ל להבעל למידק כ"כ דהא סמך על העדים דהיו אז בעת הקידושין והקנין וע"כ לא ה"ל למידק בזה אף דנמשך לזמן רב ולא מקרי פושע דהא לא אסיק אז הבעל אדעתיה דילכו העדים או ימותו וע"כ מניח כתובה ומסתלק משא"כ הכא בחוב הלואה ופקדון דלא היה לו על מי לסמוך וה"ל למידק ודינו כפושע וחייב ליתן לכ"א ואינו קשה כלל. ולפ"ז ה"ה בלוה בעדים וא"י ממי דהעדים הלכו או מתו. בכה"ג הדין דמניח ביניהם מנה וזה דומה להך דקידש בכסף דמניח ביניהם כנ"ל ואפשר לחלק דשאני בקידש אחת מחמש נשים די"ל דלא ה"ל למידק כ"כ דלא חיישינן שתבא אשה אחרת לתובעו דהא תהיה נכשלת כל ימיה באיסור בעילת זנות בלא קידושין וכדמצינו בכ"ד דאמרו חזקה אין אדם עושה בעילת זנות וקצרתי: ג' (שם סעיף ג') ואי לא תבעו ליה אלא הוא מעצמו אומר א' מכם הלוה לי מנה ואיני יודע איזהו פטור אף מידי שמים וי"א שלצאת יד"ש צריך לתת לכ"א. והש"ך ס"ק י"ח הקשה דהא לקמן סי' ש' סעי' ג' כתב הרב בסתם כסברא הראשונה וקשה דאמאי לא הגיה כאן דעיקר כסברא הראשונה דהא אין לחלק בין הלואה לפקדון בזה כו' עכ"ל: