נחל יצחק חלק ב ט

(דף ק"ז ע"ב) ד"ה דילמא אתי למיכל אכילה גסה כו' שכתבו בתי' השני דאין לו לקרות רשע כיון שקיים מצות פסח אע"פ שלא קיים מצות אכילה דאכילת פסחים לא מעכבא עכ"ל. וכעין זה קיי"ל בפסולי עדות דאם לא עבר רק על עשה אינו מיפסל דלא מיקרי רשע. ומה שהביא הטורי אבן מן יבמות (דף כ') ונדה (דף י"ב) כתבתי לחלק ואכ"מ. א"כ לריש לקיש דס"ל מצות צ"כ לא שייך כלל לומר דטורפין המצות ממנו לכן שפיר הוכיח ר"ל מהך ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה דזדונות כזכיות ומתורץ קושיות האהבת ציון. אך לפ"ז יש לדון במש"כ הרמב"ם דטורפין המצות ממנו והא הרמב"ם פסק דמצות צ"כ והובא באו"ח בבית יוסף סי' תקפ"ט ובסי' סמ"ך. ובמק"א הארכתי בכ"ז הרבה: כ ונשובה לבאר כוונת הפסוקים שהתחלנו. (בישעיה נ"ו) ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כו' ורבו הדקדוקים בזה. אכן אחרי כל ההקדמות יש לבארו על נכון. והוא דבן נכר הוא מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים דעבד עבודת כוכבים כמבואר בפסחים (דף כ"ח). ובעשה תשובה על חטא עבודת כוכבים דהוא מהחמורות לא מהני יוה"כ ותשובה לגמור כפרתו אם אין בהמ"ק קיים וכ"ז דלא נתייסר ביסורין לא נגמר כפרתו ועדיין הוא נבדל מן ה' ועמו וכמש"כ הרמב"ם ה"ת פ"ו ה"ז דהרשע מובדל מן ה' כדכתיב עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. וכן הסריס הוא מי שעבר על עונות החמורות ואז אף המצות שעשה ג"כ אינן ברשותו כ"ז דלא נגמר כפרתו ונקרא סריס למי שאין לו תולדות מצות ומע"ט והוא כעץ יבש שאין בו לחלוחית כלל. וע"ז ראה הכתוב לפרש עבורם עצות ותחבולות המועילות אף בזמן שאין בהמ"ק קיים דיהי' מספיק תשובתן. ומוכח דמתחלה קאי שם על זמן שאין בהמ"ק קיים דהא בסופו שם אמר והביאותים אל הר קדשי כו' עולותיהם וזבחיהם כו'. הרי דמתחלה קאי בזמן שאין לנו מזבח כפרה. [ועיין בשבת (דף קי"ח ע"ב) שאמרו אלמלי שמרו שתי שבתות נגאלין שנא' כה א' ה' לסריסים כו' וכתיב בתרי' והביאותים אל הר קדשי כו' וקצרתי] ועכ"ז יש בידם סגולות להיות דבקים בד' מיד שעשה תשובה. ולהציל מהשבי את המצות שעשה כבר בעודו ברשעתו וכדאמרו ביומא (דף פ"ו) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ועד ועד בכלל כו'. דאחר התשובה נתחבר בחיבור גמור לאביו בשמים. וזהו כוונת הפסוק כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי ונתתי כו' יד ושם טוב מבנים ובנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת. הכוונה הוא כה א' ה' לסריסים זהו בעלי תשובה דעדיין לא נגמר כפרתן ותשובתן לפי דחטאו בחמורות והם עדיין בשם סריסים דאף המצות שעשה אינן ברשותו לפי דלא נגמר כפרתו ותקונו לגמרי ע"י התשובה לפי דעדיין לא נמחק החטא לגמרי כ"ז שלא נתייסר ביסורין לגמור הכפרה ותקונו כנ"ל: כא וע"ז אמר כה אמר ה' לסריסים כו' ואמר עצה וסגולה א'. אשר ישמרו את שבתותי. כי סגולות מצות שמירת שבת כהלכתו היא מגנת להנצל מיסורין אף דעבר על החמורות וכמש"כ הט"ז. עצה שניה ובחרו באשר חפצתי וזהו תשובה מאהבה דיעשו תשובה ומצות לשמה וכפי רצונו וחפצו של הקב"ה וכדאמרו בב"ב (דף י') דנקראים בנים בעושין רצונו של מקום. שיעשו למען רצונו וחפצו של הקב"ה ולא למען טובת עצמו. עצה שלישית ומחזיקים בבריתי זהו שישתדלו לעסוק בתורה דבריתי זו היא תורה כדכתיב אם לא בריתי חקות שמים וארץ כו'. ונכלל בלשון מחזיקים בבריתי. דאף אותן שאינן בני תורה מ"מ כשישתדלו לחזק ידי לומדי תורה יזכו ג"כ למעלת התורה דמי שעוסק בה א"צ חטאת כו' וכמש"כ הנפש החיים כנ"ל דהעוסק בתורה ומחזיק בה נגמר כפרתו מיד שעושה תשובה אף בלא יסורין. וזהו בכלל כל מי שעוסק בתורה יסורין בדלין ממנו כנ"ל. וגם המחזיקים בידי הת"ח נקראים עוסקים בתורה וכדאיתא בכתובות (דף קי"א) בפסוק ואתם הדבקים בה' אלהיכם כו' ובפסוק ולדבקה בו דכי אפשר לדבוקי בשכינה אלא כל המהנה לת"ח מעלה עליו כאלו מודבק בשכינה. וכן בעל תשובה כשעוסק בתורה או שמחזיק לומדי תורה נדבק מיד להשכינה וכמש"כ הרמב"ם ה' תשובה פ"ז ה"ז דאמש היה מובדל מן ה' כו' והיום הוא מודבק בשכינה שנ' ואתם הדבקים בה' אלהיכם כו'. הרי דפירש דזה קאי גם על בעלי תשובה. ואמר לנו כל השלשה סגולות דנתבאר לעיל היינו שמירת שבת כהלכתו. ותשובה מאהבה. ועסק התורה דהם מועילות אף בזמן שאין לנו קרבנות יוה"כ דג"כ מתכפרים לגמרי אף על החמורות. ואף אחת מן השלשה סגולות הם מועילות וכל אחת מהם בפני עצמה היא מכפרת לגמרי על החמורות: כב ואחרי דהורה לנו שלשה עצות הללו אמר ונתתי להם בביתי יד ושם טוב מבנים ובנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת. הכוונה דאחרי כל אלו סגולות דאמר מקודם דבכל אלו יוגמר מיד כפרתו ותיקונו כי יומחקו חטאיו מיד לגמרי וע"כ ממילא לא יהיה בשם סריס ועץ יבש כי גם המע"מ והמצות שעשה בעת שהיה רשע יציל אותן מן השבי' וכדכתיב בכי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו כנ"ל. וזה שאמר דיזכו לשם טוב מבנים ובנות דתולדותיהן הם מצות ומעש"ט. ושם עולם אתן לו דיזכו לשכר הנצחי. וסיים אשר לא יכרת דזהו להורות דקאי במי שחטא בכריתות דהוא מן עונות החמורות דג"כ יתכפר לו מיד ע"י כל שלשה עצות הללו ויוגמר תקונו מיד דיומחק חטא כריתות לגמרי ויהי' זוכה להמעלות הללו: כג ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי. וצריך ביאור במה שאמר לאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים. וכן מפני מה בסריסים אמר שלשה דברים ובבני הנכר לא אמר רק שני דברים שומר שבת ומחזיקים בבריתי ולא אמר ובחרו באשר חפצתי. אכן לפי מש"כ לעיל אתי שפיר ונקדים לדברי המקנה בקידושין (דף מ') והערבי נחל דרוש לשבת שובה תקנ"ב שנתכוונו שניהם לדבר אחד במה דאמרו דבתשובה מאהבה זדונות כזכיות דבחטא עבודת כוכבים אף בעושה תשובה מאהבה דינן כמו בתשובה מיראה דאין זדונות כזכיות רק כשגגות וביארו טעמו של זה לנכון ע"ש. ולפ"ז לא מהני העצה דתשובה מאהבה שנתבאר דגם בחמורות ינצל על ידי זה מהיסורין לפי דמיד דעושה חשובה מאהבה נמחק חטאו לגמרי. אבל בחטא עבודת כוכבים אף בעושה תשובה מאהבה לא נמחק חטאו לגמרי ועדיין נכתם עונו והוי כמו בתשובה מיראה ולא נגמר כפרתו מיד. ועדיין צריך יסורין למרק עונותיו וכן בחילול ה' כו'. וכבר נתבאר בשם הרי"ף בע"י ביומא דלכן בתשובה מאהבה גומרת כפרתו משום דכתיב שובו בנים שובבים דמוקמינן בתשובה מאהבה שחביבין כבנים: והובא בא"א דף י"ב בביאורו היום הרת עולם אם כבנים אם כעבדים כו' וכמש"כ לעיל. וכדאמרו בב"ב (דף י') דבעושים רצונו של מקום קרוים בנים כו'. א"כ בחטא עבודת כוכבים דגם בתשובה מאהבה הוי כמו מיראה א"כ אינו נקרא בשם בן רק בשם עבד וכמו בכל תשובה מיראה דהוי בבחינת עבד וכמבואר שם ע"פ פסוק אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי כו' ע"ש: כד ולכן במי שחטא בעבודת כוכבים לא שייך בי' העצה ובחרו באשר חפצתי דאמר למעלה בהסריסים דנתבאר דזהו על תשובה מאהבה. אלא שני העצות דלמעלה שם בשמירת שבת כהלכתו ועסק התורה ומחזיק ידי לומדי תורה אלו שני הענינים שייכים ומועילים גם במי שחטא בעבודת כוכבים לתקנו ולהיות ניצול מהיסורין ומיתה דנגמר מיד כפרתו בשלימות. וזה שאמר הכתוב ובני הנכר הנלוים על ה' דמיירי בעבד עבודת כוכבים שנתנכרו מעשיו ומתחרט ועשה תשובה כדי להתחבר אל ה'. ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים. הכוונה דבחטא חמור כזה אף דיעשה תשובה