נחל יצחק חלק ב ח

הנו"ב כן הוא בפר"ד דרוש ג' בשם המהרי"ט. ועפ"ז יש לפרש הפסוק בפ' ראה ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'. משום דאמרו עשר בשביל שתתעשר והוי צ"ג ולבבך הוא שני יצרך וזהו כוונת הפסוק ולא ירע לבבך בתתך לו למען שיברכך ה' בגלל הדבר הזה דשני יצרך יתרצו לזה דזוכה עי"ז לשכר בעוה"ב ובעוה"ז וכן כתב בנחלת יעקב להגאון מליסא זצ"ל. לפי דהיצ"ט יתרצה לפי דהוי צ"ג וכן היצה"ר כיון דעושה להנאתו והדברים ארוכין: טו ולדברי הנו"ב דצדקה בלא לשמה דינו כמו לשמה א"כ גם בצדקה שלא לשמה זוכה לשכר הנצחי ועל השמים חסדך. וזה שאמר במעלות הצדקה פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. דבמפזר לאביונים צדקתו אף דמכוון להנאתו וטובתו החוזרת לעצמו מ"מ עומדת לעד דשכרו נצחי. ומפרש אף דקרנו תרום בכבוד דעושה צדקה למען כבודו שיהיה מכובד בשביל זה עכ"ז עומדת לעד ושכרו כמו כל שכר המצות בלשמה. וזהו כחה של צדקה דאמר שלמה כך פירש דוד אבא במעלת צדקה דשכרה יותר משארי מצות שלא לשמה. ורבא א' מהכא הוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו לחמו ניתן מימיו נאמנים. דפירש לנו מעלה אחרת דיש לכחה של צדקה יותר משארי מצות. והוא דהאהבת ציון דרוש ה' העלה דבמצוה לשמה אין טורפין אותה ורק בלא לשמה טורפין והביא ראיה ממה דכתיב בתהלים נו"ן ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך דהוא רק עלי פיך בלא כוונת הלב עכ"ל האהבת ציון. וכן נראה להוכיח ממש"כ הרמב"ם פ"ז ה' תשובה דלעיל שכתב דטורפין המצות שנא' מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי כו'. והוא פסוק בישעי' א' ושם אח"ז כתיב לא תוסיפו הביא מנחת שוא כו'. א"כ מפרש להדיא דהך מי בקש זאת מידכם האמור שם למעלה קאי על מנחת שוא דאין לבבם אל ד' וזו היא מנחת שוא ונחשב לתועבה וכמש"כ שם הרד"ק וע"ז אמרו מי בקש זאת מידכם כו'. ומשמע דבמצוה לשמה אין טורפין וכמש"כ האהבת ציון. ולכן כיון דנתבאר דצדקה אף בלא לשמה דינו כמו שארי מצות לשמה ע"כ הדין מתן דבצדקה אף בלא לשמה אין טורפין אותה אף שעשה בעודו ברשעתו וכמו בכל המצות לשמה דאין טורפין ממנו. וזהו כוונת הפסוק תהלים קי"ט ערוב עבדך לטוב אל יעשקני זדים. כי ערב הוא מתוק וכמו הערב נא כו' דבקשתינו דהמתק לנו דברי תורתך וזהו מדרגת מאהבה. ואז בל יעשקני זדים דאין טורפין ממנו. וכן כוונת הפ' שם עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי וקאי על מעלת צדקה כנ"ל וקצרתי: טז וכן ראיתי כעין זה בסידור תיקוני שבת במאמר עניני צדקה אות ס"ג שכתב בשם גדול א' שאמר דבצדקה אין שום עבירה מכבה אותה וכדכתיב צדקתו עומדת לעד ואין שום עבירה מכבה אותה עכ"ל וכתב זה בקצרה. ובעיקר דברי הרמב"ם וספרי מוסר במש"כ דטורפין המצות בפניו יש לבאר עפ"ז למה שאמרו בסוטה (דף כא) דעבירה מכבה מצוה כו'. דזהו לפי דטורפין המצוה ממנו. וע"פ מש"כ דבלשמה אין טורפין ממנו י"ל שם בסוגיא דסוטה. וראיתי באהבת ציון שם שהקשה בהך דסנהדרין (דף ק"ב) אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שההנה ת"ח כיפרו לו מחצה והקשה דהא טורפין המצות ממנו ע"ש. אכן לפי מש"כ דצדקה אף בלא לשמה אין טורפין ממנו. אינו קשה דהא במה שההנה ת"ח מנכסיו דזהו מצות צדקה שאני כנ"ל. ועוד י"ל בזה לפי מה דאמרו בסוטה (דף כא) דעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. ע"כ באחאב שההנה ת"ח מנכסיו דזה הוי כמו תורה ממש כיון דהחזיק ביד לומדי תורה. ודינו כמו הת"ח העוסקים בתורה וכמבואר בטוש"ע יו"ד סי' רמ"ו סעיף א' דהמספיק לאחרים הלומדים נחשב כאלו לומד בעצמו וכפי שכתבתי במק"א לבאר זה בארוכה. וכיון דאין עבירה מכבה תורה ה"ה מצות החזקת לומדי תורה אין עבירה מכבה אותה והדברים ארוכין. וזהו מה שאמר בב"ב (דף יו"ד) רבא אמר מהכא הוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו לחמו ניתן מימיו נאמנים. דהוא מרומים ישכון הכוונה דמעלת הצדקה הוא למעלה מהשמים ועל השמים חסדך ועוד מעלה דמצודות סלעים משגבו זהו על מעלת צדקה דאין טורפין ממנו וסיים לחמו ניתן מימיו נאמנים דאף שנתן צדקה כדי שיהיו מימיו נאמנים דיהיה קיום לנכסיו ולא יפסוק ממנו השפעה לטוב ונתן צדקה להנאתו. מ"מ זוכה לשני מעלות הללו דמרומים ישכון ומצודות סלעים משגבו ואין ביכולת שום דבר לנצחו רק מצודות סלעים משגבו ויהיו תמיד ברשותו דאין טורפין ממנו לעולם כלל. כן נלע"ד בכוונת הגמ' דב"ב: יז וזהו שאמרו בב"ב (דף יו"ד ע"ב) אמר משה במה תרום קרן ישראל א"ל בכי תשא. הכוונה במה יזכו לשכר דעל השמים דמי יאמר זכיתי לבי לעשות לשמה ע"ז השיבו בכי תשא זהו מצות צדקה. ואמרו בב"ב (דף י"א) ואני גנזתי למעלה כו' דשכרו למעלה מהשמים. וכן אמרו שם ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנא' צדק ומשפט מכון כסאך דאין טורפין מצות צדקה ממנו כלל. ולפי מש"כ לחלק בין צדקה לשארי מצות דבצדקה אף בלא לשמה זוכה לשכר הנצחי א"כ מדוקדק עפ"ז הפסוק (בישעי' נ"ו) כה אמר ד' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. במשפט אמר שמרו משפט ובצדקה אמר עשו צדקה לפי דבמשפט אם אינו לשמה עד השמים חסדך ואינו זוכה לשכר הנצחי וממילא אין זה ממהר הגאולה העתידה דיהי' גאולה נצחית רק אם יעשו לשמה לכן אמר שמרו משפט לעשותו כתיקונו אבל בצדקה דאף בלא לשמה זוכה לשכר הנצחי ע"כ אמר ועשו צדקה דהעיקר תלוי שיעשו צדקה עכ"פ וממהר לגאולה העתידה וכדאמרו בבבא בתרא (דף י') גדולה צדקה שמקרבת הגאולה שנא' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא כו'. ועיקר החילוק בין צדקה לשארי מצות. מצאתי שכבר הקדימו הפרשת דרכים דרוש שלישי בשם המהרי"ט פ' קדושים שכתב כן ע"ש: יח נחזור לענינינו דצדקה אף בלא לשמה הוי כמו לשמה של שארי מצות דאין טורפין ממנו וזהו מה דאמרו בשבת (דף קי"ט) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ובתענית (דף ט) ובחנוני נא בזאת כו'. ולפ"ז מתורץ קושיות האהבת ציון דהקשה עלה דיומא דהוכיח ר"ל מן פסוק ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה דזדונות כזכיות והך עליהם חיה יחיה קאי על העבירות דאין לומר דקאי על המצות דפשיטא. וע"ז הקשה דילמא אשמועינן דיציל את המצות דהיו טורפין ממנו כו' ולפי מש"כ דצדקה שאני א"כ שפיר הוכיחו מזה דזדונות כזכיות דאין לומר דקאי על המצות דעשה בעודו ברשעתו. דז"א דהא כתיב ועשה משפט וצדקה ובצדקה הא אף בלא לשמה אין טורפין ממנו לעולם אף בעת שהיה רשע ע"כ מוכח דהך עליהם חיה יחיה קאי על העבירות שעשה וזהו משום דנעשו כזכיות ומתורץ קושיות האהבת ציון. ועיין בנפש החיים שער א' פ"ו בהגה וקצרתי: יט ובמק"א כתבתי לדון דלמ"ד מצות צריכות כוונה לא משכחת כלל למה דאמרו דטורפין המצות. דהא כתב האהבת ציון דרק במצות אנשים מלומדה בזה טורפין המצות כמו שהוכיח מהפסוק ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך רק מהשפה ולחוצה כו'. וכמש"כ להוכיח מפסוק מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי לא תוסיפו הביא מנחת שוא דאין לבו כפיו. א"כ להסוברין מצות צריכות כוונה לא שייך כלל לומר דטורפין המצות ממנו דהא אם לא עשה בכוונה לא נחשבו לעולם למצוה כלל. ובעשה בכוונה הא אין טורפין ממנו לעולם. ועפ"ז יש מקום לתרץ קושיות האהבת ציון שהקשה על מה שהוכיח ר"ל מן ובשוב רשע ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה דזדונות כזכיות הא י"ל דקאי הך עליהם על המצות שעשה דהיו טורפין ממנו. אכן לפי מה שכתבתי כעת יש ליישב בפשיטות והוא דהא ריש לקיש ס"ל מצות צריכות כוונה כמבואר בפסחים (דף קי"ד). ומה שהקשה טורי אבן בר"ה פ"ג (ד' כ"ט) עלה דפסחים מנזיר (דף כג) דאר"י מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' כו' א"ל ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא עבד מצוה מן המובחר פסח מיהא עבד כו'. א"כ מוכח דר"ל ס"ל מצות אין צריכות כוונה כו' ובמק"א כתבתי ליישב קושייתו ע"פ דברי התוס' פסחים