נחל יצחק חלק ב ז

יגדיל תורה ויאדיר. דהוי זכות רב במה שריבה תורה ומצות כנ"ל. וזה שאמר ה' חפץ למען צדקו דרצה בחסדו ובצדקתו לזכות אותנו והגדיל התורה ואף דרבו המצות מ"מ הוי ביד כל לקיימן דנחשב לו כעשאן לפי דהקב"ה בעזרו. ויאדיר. ומגביר את היצ"ט על היצה"ר שינצח אותו וכ"ז צדקתו של השי"ת שעושה עמנו לזכותינו ולטוב לנו ומתורץ קושיות הבל"ע: ט וזהו כוונת הפסוקים ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים ולחיותינו כו'. דכל אלו החוקים הוא לטובתינו ולזכותינו. ולא תקשה דהא אין ביד כל לקיים כל המצות וכמו שהקשה הבל"ע. ע"ז אמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת כאשר צונו. הכוונה דהא אף במי ששמר ועשה כל המצות כראוי אינו נוטל שכרו מצד הדין רק מצד החסד והצדקה. וכפי שנתבאר. וע"ז נאמר ולך ה' החסד כו'. ועיקר שכרו הוא בעד מחשבתו הטהורה דזהו שלו לבדו ובמחשבה הלא יכול לקבל עליו כל המצות ולקבל עליו מתי יבאו לידו ויקיימן. וכדכתיב בדברים ל"א ועתה כתבו את השירה הזאת ולמדה את ב"י שימה בפיהם. דבעת שילמדו ויעסקו בהתורה בפיהם ויקבלו עליהם לעשותן כשיבוא לידם אז נחשב לשימה ולמעשה בעודו בפיהם למען תהיה לי זאת לעד בבנ"י שזהו בטח דאם יבא לידם ודאי יקיימו. וע"כ הוי שפיר לטוב לנו במה שצוה לנו על כל החוקים וכמו דאמר רחב"ע רצה הקב"ה לזכות כו'. וכפי שנתבאר לעיל לתרץ קושיות הבל"ע. וקושייתו וכל מה שכתבתי לתרץ קושייתו נכללו בכוונת הפסוקים הללו: י והנה לעיל הבאתי להך דמנחות (דף ק"י) דאמר ר"ל כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת כו' ורבא אמר כל העוסק בתורה א"צ חטאת כו'. ונלע"ד דלשיטת רבא הוא דאף מי שאינו עוסק בדיני קרבנות ג"כ א"צ חטאת משום דס"ל דעסק התורה בעצמותה מכפרת עונותיו וכמש"כ הנפש החיים שער ד' פ' ל"א עלה דמנחות דעסק התורה מכפרת גם העונות החמורות שאין קרבנות מכפרים מ"מ תורה מכפרת וכדאמרו בר"ה (דף יח) בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בד"ת כו' ועפ"ז פרשתי לכוונת הפסוקים (ישעי' נ"ו) ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' הבדל יבדילני כו' ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי ונתתי להם בביתי כו' ובני הנכר הנלוים על ה' ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי כו'. וצריך ביאור מפני מה בהסריסים אמר שלשה דברים שישמרו שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי. ובבני הנכר אמר רק שני דברים שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי ולא אמר ובחרו באשר חפצתי. וגם מפני מה מחלק הסריסים בפני עצמן מן בני הנכר ועוד דקדוקים רבים: יא והנלע"ד בהקדם להא דיומא (דף פ"ו) ארבע חלוקי כפרה שהיה ר"י דורש עבר על עשה כו' עבר על ל"ת כו' עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין ובחלול ה' כולן תולין כו'. ובזמן שהיה בהמ"ק קיים היו קרבנות יו"כ מכפרים אף על חמורות בעשה תשובה וכמש"כ הרמב"ם ה' תשובה פ"א וכמבואר בפ"ק דשבועות. א"כ בימינו דאין לנו מזבח כפרה אין לנו עצה להנצל מיסורין ומיתה אם עבר על חמורות וחילול ה' אכן מצינו עצות ותחבולות אף האידנא דיהא מועיל תשובתו לגמור כפרתו מיד לגמרי. והוא דהט"ז באו"ח סי' רמ"ב ס"ק א' כתב בהך דשבת (דף קי"ח) כל המשמר שבת כהלכתו אף עובד עבודת כוכבים כדור אנוש מוחלין לו ופי' הט"ז דקאי בעשה תשובה דמהני אף דעבר על החמורות וא"צ ליסורין ע"ש בט"ז. א"כ מצינו עצה וסגולה אף בזה"ז לגמור כפרתו אף שעבר ח"ו על חמורות שישמור השבת כהלכתו. וביארתי עפ"ז לכוונת המ"ר (בראשית כ"ב) ויצא קין מלפני ה' כו' פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי כו' עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת והארכתי בזה ובשארי מאמרים הרבה בהוכחות לזה. הרי דמצות שמירת שבת כהלכתו היא תחבולה להיות ניצל מיסורין אף דעבר על חמורות בעשה תשובה: יב עוד עצה יש לנו אף בזה"ז לכפר על החמורות לגמרי בלא יסורין והוא דהרי"ף בע"י ליומא (דף פ"ו) דתשובה מאהבה מכפר מיד בלא יסורין כו' והובא באגודת אזוב דרוש ר"ה דף י"ב ותשובה מאהבה הוא בחינת בן ותשובה מיראה הוא בחינת עבד וכמש"כ הרי"ף שם להוכיח כן מדכתיב שובו בנים שובבים ומוקמינן בתשובה מאהבה שחביבין לפני ית"ש כבנים ע"ש. וכ"כ אגודת אזוב דרוש ש"ת ד' י"ד לבאר זה בארוכה דתשובה מאהבה דזדונות כזכיות א"צ לשום דבר ונגמר כפרתו מיד. ויש לי אריכות דברים בזה. וכן נאמר למעלה כי עסק התורה גומרת הכפרה מיד כשעשה תשובה וכמש"כ הנפש החיים. ולכן הזהירו כל ספרי יראים לבע"ת שיעסוק בתורה דאז יהיה פטור מהיסורין. וכמאמרם ברכות (דף ה') כל העוסק בתורה יסורין בדלין הימנו כו'. וכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין כו'. דמי שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו נאמר כי דבר ה' בזה. וכדאמרו בסנהדרין (דף צ"ט) וברמב"ם הלכות תלמוד תורה פ' שלישי הלכה י"ג וביו"ד (סימן רמ"ו סעיף כ"ה). וזהו מחטאים החמורות כדאיתא בסנהדרין שם בפסוק כי דבר ה' בזה הכרת תכרת. הכרת בעולם הזה תכרת לעוה"ב וכמש"כ הנפש החיים שער ד' פ' כ"ד ע"ש. וכיון דמי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הוא מהחמורות ע"כ אף בעשה תשובה מתייסר ביסורין לגמור כפרתו. והארכתי עפ"ז בסוגיא דברכות (דף ה'). וכל הדברים הללו ארוכים והקיצור הוא דבזה"ז דאין לנו קרבנות יוה"כ אין לנו עצה אף בעשה תשובה להיות ניצל מיסורין ומיתה בעבר על החמורות ובחילול ה' ומי יאמר זכיתי לבי כו'. רק ע"י שמירת שבת כהלכתו. ותשובה מאהבה. ועסק התורה: יג ונקדים לדברי הרמב"ם פ"ז ה' תשובה ה"ז שכתב במעלת התשובה וז"ל אמש היה האיש הזה מובדל מן ה' כו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנא' מי בקש זאת מידכם כו'. וכיוצא בזה כתבו בספרי מוסר בפסוק כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו דזהו הזכיות שלך שהיו עד עתה כשבוים ביד היצה"ר והובא כ"ז באהבת ציון דרוש ה' שהאריך בכ"ז והקשה מיומא (דף פ"ו) דאמר ר"ל דתשובה מאהבה זדונות כזכיות שנא' ובשוב רשע ועשה משפט וצדקה עליהם חי' יחיה. והקשה דשמא כוונת הפסוק עליהם חי' יחיה דקאי על המשפט וצדקה שעשה מקודם שעשה תשובה דאז היו טורפין המצות ממנו כמש"כ הרמב"ם וע"כ אמר דכשיעשה תשובה יציל את המצות מן השביה וכדכתיב בכי תצא למלחמה ונתנו ה' כו' ושבית שביו. וחי' יחיה על המשפט וצדקה שעשה בעת שהיה רשע והאריך הדורש לציון שם בזה: יד ונראה לע"ד ליישב קושייתו והוא דאי' בב"ב (ד' י') שאלו את שלמה עד היכן כחה של צדקה א"ל צאו וראו מה פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד רבא אמר מהכא הוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו לחמו ניתן מימיו נאמנים. ופירשתי זה המאמר ע"פ מש"כ בפתח השער לספרי נחל יצחק אות י"ט ביאור הפסוק יראת ה' טהורה עומדת לעד. דהעושה לשמה זוכה לשכר הנצחי כדאי' בפסחים (דף נו"ן) דבלשמה על השמים חסדך וכדאמרו בשבת (דף ס"ג) אורך ימים למיימינים בה כו' והארכתי בזה במק"א. ובצדקה אמרו האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני ה"ז צ"ג כדאי' בפסחים (דף ח') ובר"ה (דף ד'). והתוספות שם ובע"ג (דף י"ט) הקשו מהך דאל תהיו כעבדים המשמשין ע"מ לקבל פרס כו'. והאהבת ציון דרוש יו"ד הביא בשם אביו הגאון בעל נו"ב זצ"ל שמחלק דשאני צדקה משארי מצות דבצדקה אף שלא לשמה עשה פעולת תכליתו דהא עכ"פ היה מחיה נפש א' מישראל ולהעני אין נפקותא אם הוי לשמה כו' ע"ש. ומסוגיא דפסחים (דף ח') גבי בדיקת חמץ דאין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין מפני הסכנה כו' שמא תאבד לו מחט ופריך וכה"ג לאו מצוה והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה כו'. ולדברי הנו"ב איך מדמה הש"ס צדקה לבדיקת חמץ והא יש לחלק ביניהם כדברי הנו"ב. ומוכח מזה כדברי התוס' דאינם מחלקים ביניהם ובמק"א הארכתי ליישב דברי הנו"ב ואכ"מ. וכדברי