נחל יצחק חלק ב עג

ולכאורה י"ל כיון דמיירי התם במימרא דרבה ורבה הא ס"ל בב"ב (דף קל"ה) דגם ברי ע"פ אחר דינו כברי וע"כ אין ראיה מהתם לדינא כנ"ל. או די"ל דכוונתם דלהך מ"ד תקשה מנלן דכופר הכל פטור ודרך התוס' בכ"ד למכתב בקצרה ועיין בש"ך ח"מ סי' רס"ח ס"ק ב'. אכן באמת ז"א דאם נימא דכתבו כן שם למ"ד דברי ע"פ אחר דינו כברי א"כ תקשה במש"כ התוס' שם דאיצטריך היכא דטוענו בספק ע"פ העד דכיון דנימא דכופר הכל חייב לישבע א"כ גם בטוענו בספק ע"פ העד כיון דמקרי ברי הדין הוא ממילא דחייב שד"א כמו דין דכופר הכל אי נימא דחייב שד"א. ולכן שפיר מוכח מן התוס' דס"ל גם לדינא דמשביעין בספק ע"פ העד כדקיי"ל. ופשוט: וכן כתבו התוס' בכתובות (דף י"ב ע"ב) ד"ה רב הונא כו' שכתבו תימא דאביי דאית ליה בב"ב (דף קל"ה) מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב ובחז"ה משמע דאית לי' דר' אבא וי"ל כו' אלא שע"א מעיד שחייב לחבירו מנה דבאבוה מתוך שאיל"מ עכ"ל. הרי דס"ל דאף בטוענו בספק ע"פ העד ג"כ דיינינן שד"א ומחושואיל"מ. ואף דמיירי שם אליבא דאביי דאית ליה בב"ב (שם) דמה שטוען ברי ע"פ אחר לא מקרי טענת ברי ואפ"ה מחייבינן שד"א ע"פ העד אף בטוען ספק משום דבע"א לא בעינן טענה כלל. והנה התוספות בשבועות (דף מ"ז ע"ב) ד"ה אי אמרת בשלמא כו' הקשו תימא למ"ד מנה לי בידך כו' דברי עדיף היכי מוקי האי קרא כו' ולא תירצו כמו שתירצו להך קושיא בכתובות הנ"ל דמיירי בטוענו בספק ע"פ העד משום דס"ל שם בשבועות כשיטת הפוסקים דס"ל דגם בשבועת ע"א בעינן טענת ברי וע"כ הוכרחו לתרץ בגווני אחריני. ומה שיש להקשות על תירוץ א' דהתוס' בשבועות שם דהא מבואר להדיא בשבועות דף ל"ב ע"ב) דאמר אביי הכל מודים בע"א דר' אבא הרי דס"ל לאביי דדיינינן מחושואיל"מ. עיין מזה באו"ת סי' ע"ה ס"ק י' דתירץ זה בטוב טעם. וראיתי במחנה לוי לשבועות (דף מ"ז) בתוס' ד"ה אי אמרת בשלמא כו' שתירץ לקושיות התוס' הנ"ל ע"פ המבואר בסי' ע"ה סעיף כ"ג בהג"ה דמה שאמר ששמע מפי אחר מקרי טענת ברי ומשביעין על טענה זו אפילו האחר הוא קרוב א"כ שפיר משכחת ליה בחמשין ידענא כו' דמשביעין ע"פ העד כשר ודיינינן מחושואיל"מ דמיירי שיש קרוב האומר בברי שאינו חייב רק חמשים ואם היינו מחייבין ליה מצד דתובע טוען ברי והנתבע שמא הא יש ברי ע"פ הקרוב דאומר לסייע להנתבע א"כ לא שייך לדון בזה ברי ושמא ברי עדיף רק מצד דהוי מחושואיל"מ שפיר מחייבינן ליה וגם אם האחר הוי עד כשר הא במחשואיל"מ אין ע"א מסייע פוטרו עכ"ל. ואף שאמר דבר חכמה מ"מ ז"א דהא אנן מיירינן לתרץ לשיטת אביי דס"ל מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב והנה המ"ד דס"ל כן הא מבואר בב"ב (דף קל"ה) דמוכרח לומר דמה שאומר ברי ע"פ אחר לא הוי כמו ברי דאל"כ תקשה עליו מן המשנה דשם. ולכן כיון דעיקר קושיות התוס' על המ"ד דמנה לי בידך והלה אומר א"י חייב א"כ ליתא לדברי המחנה לוי דהא אף דיש אחר האומר דהנתבע אינו חייב מ"מ כיון דהנתבע בעצמו אומר איני יודע הדין הוא דדיינינן ברי ושמא ברי של הבע"ד עדיף והברי של אחר לא מהני. והא דסי' ע"ה סעיף כ"ג בהג"ה דמשביעין היסת ע"פ אחר אף בקרוב אין זה רק לחייבו שבועת היסת אבל במקום ממון לחיוב או לפטור לא מהני. ולכן שפיר הקשו התוס' ולא רצו לתרץ כמו שכתב המחנה לוי משום דלדינא אינו כן אליבא דהך מ"ד. וכן לדידן נתבאר דלא מהני ברי ע"פ אחר כנ"ל: כ"ז כתבתי מכבר וכעת ראיתי דכן מוכח בירושלמי סוטה פ"א ה"א שם דס"ל דאין לחלק בין ברי של הבע"ד להברי של אחר והוא דשם בירושלמי לאחר דאמר להקו"ח דע"א משקה כנ"ל אמרו שם קרוב מהו שישקה מי קרוב מן בעלה עכ"ל. וס"ל להירושלמי למילף קרוב מן בעלה דנאמן משום דדריש זה שם מן ומעלה בו. וקשה איך מדמין ברי של הבעל דהימני' התורה משום דהוי בע"ד משא"כ ברי של הקרוב דאין הבעל יודע רק מפי אחר ודוחק לומר דמיירי במהימן לי' כבי תרי. וע"כ מוכח דס"ל לדמותן להדדי דכיון דחזינן דהתורה הימני' להבעל ביותר מן האשה עצמה משום דהוית נוגע לעצמה ביותר. ומהימן להשקותה דאלו מצד חד"א הא אין זה רק לאוסרה עליו ולא להשקותה וע"כ זהו מצד גזה"כ. וא"כ ה"ה אף היכא דהבעל אינו יודע אך דאומר ברי ע"פ אחר קרובו ג"כ שייך להשקותה משום דגם בכה"ג דינו כמו ברי שלו ממש. ובאמת לפי דמסיק הירושלמי דאף קרוב מהני להשקותה אחר הקינוי דלפ"ז אין אנו צריכין להקו"ח דלמד שם לעיל מיניה לע"א שישקה בקו"ח מן ע"א בממון דמחייב שד"א דהא אף היכא שאינו מחייב שד"א ג"כ משקה לפי דהוי ברי של האחר כמו ברי של הבעל אך לרווחא דמילתא נקטו לעיל מיניה להקו"ח אבל עדיין י"ל דהטעם דע"א מחייב שד"א בטוען שמא דזהו משום דהברי של האחר נחשב ג"כ לטענת ברי וכמו שכתבתי בעזרת ה': ודע דבעיקר הדבר שכתבתי לעיל דהירושלמי בשבועות פ"ו ה"א דקאי שם על מימרא דרב יהודה דכיון דרב יהודה ס"ל מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב דמוכרחין אליבי' לומר כסברת אביי בב"ב (דף קל'ה) דמה שאומר ברי ע"פ אחר לא הוי ליה דין ברי. דיש עדיין לדון בזה עפ"י מש"כ התוס' בב"ק (דף מ"ו ע"א) ד"ה דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק שמא כו' ובכתובות (דף י"ב ע"ב) תוס' ד"ה רב הונא ורב יהודה אמרי חייב כו' וב"ב (דף קל"ה ע"א) ד"ה אביי אמר לעולם חייב כו' במה שהקשו מן רב יהודה על רב יהודה דב"ק (דף מ"ו) וכתבו לחלק בין ברי טוב ושמא גרוע ובין שמא היכא דלא ה"ל למידע. א"כ לפ"ז נסתר לכאורה למה שכתבתי להוכיח אליבי' דרב יהודה דמוכרח לומר דהברי של אחר לא מהני דהא י"ל דהא דב"ב לא מהני הברי שם משום דהוי במקום דלא ה"ל למידע. ואף דהתוס' כתבו שם דאביי לא ס"ל לחלק בזה וההיא דב"ק (דף מ"ו) יסבור אביי דזה כלל גדול דהתם לא אתי לאתויי אפילו ניזק אומר ברי כו' אלא מוקי כהא דאמר התם א"נ להא דאיתמר כו'. עכ"ז י"ל במה שכתבתי דאכתי תקשה מנלן להרשב"א והרא"ש לשבועות פ"ו להוכיח כן מהירושלמי שבועות פ"ו הנ"ל כפי שכתבו כן בשם הרמב"ן הא י"ל דילמא ס"ל להך ירושלמי שם כשיטת המ"ד דמחלק אליבא דרב יהודה דהיכא דלא הוי שמא גרוע דכה"ג ס"ל לרב יהודה דחזקת ממונא עדיף מן ברי א"כ אין מקום להוכיח מן המשנה דב"ב בזה אומר אחי דברי ע"פ אחר לא מהני הא י"ל דהטעם התם הוא משום דהוי שמא גרוע א"כ לפ"ז נסתר כל היסוד שלי: אכן באמת שפיר כתבתי לפי דראיתי בחדושי הרשב"א לכתובות דף י"ב) והריטב"א והשמ"ק שם בשם הרמב"ן שכתבו כולם בהך דב"ב (דף קלה) בזה אומר אחי דמה שטוען איני יודע אם הוא אחיו זה הוי ג"כ שמא גרוע משום דאי אפשר דלא שמעו מזה וע"כ שפיר מדמה הש"ס בב"ב שם הך דזה אומר אחי להא דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע ע"ש. א"כ שפיר כתבתי בכוונת הרשב"א והרא"ש בשם הרמב"ן וכן הר"נ במש"כ להוכיח מהירושלמי שבועות פ"ו כו' משום דלשיטתם דלא ס"ל למש"כ התוס' דהך דב"ב הוי שמא דאינו גרוע אלא ס"ל דהוי התם שמא גרוע וע"כ לפ"ז שפיר מוכח לשיטת רב יהודה מהא דב"ב דלא מהני התם מה שטוען ברי ע"פ אחר משום דשא"ה דהוי ברי ע"פ אחר א"כ קמה ראייתם מהירושלמי וכמו שכתבתי הכל בעז"ה. ועיין בירושלמי לשבועות פ"ו ה' ח' ובמראה הפנים ד"ה רב הונא בשם רב אמר אנת לית ידע אהין ידע כו' ובירושלמי לב"ק פ' יו"ד ה"ז ובש"ך סי' ע"ה ס"ק ס"ז וקצרתי: יט (שם סעיף כ"ג בהג"ה) י"א דכל שאומר שהוגד לו מפי נאמן אפילו קרוב משביעין היסת כו'. והש"ך בסוף ס"ק פ"ב העלה דדוקא אם הקרוב מעיד לפנינו משביעין ע"פ היסת וגם בזה יש חולקין: ואם אשה אומרת לפנינו שחייב מנה ג"כ נראה דמשביעין