נחל יצחק חלק ב ע

ממונא לא מהימן אם היה תחלתו בפסול. והא דכתב המח"א דבש"ה מהימן לפטור אף דהיה תחלתו בפסול. סברתו הוא ע"פ מה דמבואר בב"ק (דף קי"ד) ובירושלמי ספ"ב דכתובות דגבי נחיל של דבורים דכיון דלא הוי רק גזל דרבנן ואין מוציאין בדיינין רק להענישו בעלמא כמבואר ע"כ דינו כמו כל איסורין ונאמן הקטן במסל"ת כמבואר בב"ק (דף קי"ד). וכמ"ש השמ"ק לב"ק (דף קי"ד) דדוקא היכא דהוי ממון גמור אז אין דינו כמו איסורין. אבל היכא דלא הוי רק גזל מפני דרכי שלום בלבד אז דינו כמו כל איסורין ונאמנים אף פסולים בזה במסל"ת. ועיין באור זרוע סי' תרצ"ה מזה ע"כ גבי ש"ה כיון דאין דינו רק כמו כל גזל דרבנן כמבואר בשבועות (דף מ"א). ע"כ דינו דנאמן אף קרוב ונתרחק לפוטרו מן ש"ה. [ומ"מ אין סברא לומר דאשה וקטן במסל"ת יהיו נאמנים לפטור מן ש"ה דהא התם בב"ק ג"כ אמרו דבעי שיהיו בעלים מרדפין אחריהם כו'. ע"כ אין לדמות הענינים הנ"ל להדדי]. וכמו כל האיסורין והענינים דמבואר בכתובות (דף כ"ח) דנאמן אף ע"א להעיד על מה שראה בקטנותו: ולפ"ז מתורץ שפיר מה דהקשיתי לעיל על המח"א דהא שם בשבועות (דף מ"א) דמקשה מאי איכא בין דאורייתא לדרבנן. הא ס"ל דשוים הם שד"א לדרבנן לענין נחתינן לנכסי' ע"כ לא ה"מ לומר הך א"ב לענין אי קרוב ונתרחק פוטר מן ש"ה. דהא כיון דאם נימא דנחתינן לנכסי' אף גבי ש"ה. א"כ דינו כמו כל ממון גמור ואינו נאמן כ"ז שהיה תחלתו בפסול ע"כ פריך הש"ס שפיר מאי איכא בין דאורייתא לדרבנן. ולסוף דמסיק הש"ס א"ב מיחת לנכסי' כו'. א"כ ממילא שמעינן מינה דכיון דבש"ה לא נחתינן לנכסי' רק כמו כל גזל מפני דרכי שלום. לכן ממילא דינו כמו כל ענינים המבואר בכתובות (דף כ"ח) דנאמן עד אחד להעיד בגדלותו מה שראה בקטנותו. וכן לבסוף מה דשקיל וטרי הש"ס שם אליבא דר' יוסי דס"ל דנחתינן לנכסי' אף על גזל דרבנן דמאי בינייהו לא הוי מצי לומר הך א"ב לענין אם קרוב ונתרחק פוטר מן ש"ה. דהא לר' יוסי דס"ל דדינו ככל ממון גמור ע"כ ממילא הדין נותן דלא מהימן להעיד במה שהיה תחלתו בפסול. וע"כ מהדר הש"ס לאשכוחי גווני אחריני על נפ"מ בינייהו. אבל לדינא דקיי"ל דלא נחתינן לנכסי' בש"ה ע"כ שפיר פסק המח"א דנאמן עד אחד קרוב ונתרחק לפוטרו מן ש"ה. וכמו כל הענינים המבואר בכתובות (דף כ"ח) דנאמן להעיד ע"א על מה שראה בקטנו ולכן א"ש דברי המח"א הנ"ל: ועפ"ז א"ש מה דיש להקשות על הא דכתב הרמב"ן והובא בחי' הר"נ ובנימוקי יוסף לריש ב"מ ובשמ"ק שם דס"ל להלכה דע"א מסייע אינו פוטר משבועת התורה אבל משבועת התקנה פוטר. א"כ לפ"ז יש להקשות דאמאי לא קאמר הש"ס בשבועות (דף מ"א) הך א"ב בין שד"א לדרבנן לענין אי עד מסייע פוטר. אכן לפמש"כ א"ש. די"ל דכוונת הרמב"ן הוא כנ"ל דדוקא בשד"א דנחתינן לנכסי' והוי כמו כל ממון גמור לכן לא מהני ע"א לפטור משום דבעינן שנים בממון רק לחייב שבועה גזה"כ דנאמן ע"א כמבואר שיטת הרמב"ן בזה. אבל בשבועת התקנה דאין דינו רק כמו גזל דרבנן וכמבואר בח"מ סי' פ"ז סעיף י' ובסי' פ"ב סעיף ו' דאף בשבועת המשנה דינו רק כמו גזל מפני ד"ש יעו"ש ולא נחתינן לנכסי' ע"כ דינו דמהימן ע"א. וזהו כונת הרמב"ן וסייעתו בזה במה שחילקו בין שד"א לשבועת התקנה לענין אי ע"א מסייע פוטר לכן א"ש מה דלא אמרו בש"ס להך איכא בינייהו וכמש"כ לתרץ אליבא דהמח"א כנ"ל: אבל במש"כ להוכיח מסוגיא זו דלא כהשער משפט שפיר הוכחתי. דהא לדברי הש"מ דס"ל דעד קרוב פוטר מן שבועת היסת טעמו משום הקו"ח או משום חזקה א"א מעיז וחזקה א"א חוטא כו'. א"כ אף אם היה הדין דנחתינן לנכסי' בשבועת היסת ג"כ ע"א קרוב מסייע פוטרו מש"ה ע"פ טעמים הנ"ל. דהא הנך סברות שייכי אף אם הוי נחתינן לנכסי' גבי ש"ה. ע"כ לא שייך לתרץ דברי הש"מ הנ"ל כמש"כ לתרץ דברי המח"א והרמב"ן הנ"ל. ולכן שפיר הוכחתי דלא כהשער משפט. והדין הוא דקרוב אינו פוטר מן שבועת היסת. אך בקרוב ונתרחק יש מקום לדברי המח"א הנ"ל דפוטרו מש"ה. כ"ז כתבתי מכבר: ענף ד וכעת ראיתי עוד להוכיח דלא כהשער משפט. מהא דב"ב (דף קכ"ח) שלח לי' ר' אבא לרב יוסף ב"ח היה יודע לו בעדות קרקע עד שלא נסתמא ונסתמא פסול ושמואל אמר כשר אפשר דמכוין מצרנהא אבל גלימא לא ור"ש אמר אפילו גלימא כו' ור"פ אמר כו'. מיתבי היה יודע לו בעדות כו' פתוח ונסתמא פסול כו' תיובתא דכולהו תיובתא. ולפמש"כ השער משפט דקרוב פוטר מן ש"ה א"כ הא ה"מ הש"ס לתרוצי לכל הנך אמוראי דכוונתם במה דשקלו וטרו אי סמכינן על עדות פתוח ונסתמא דקאי על עדותו לפטור מן ש"ה. וא"ש מה דנקטו בלשון יחיד הי' יודע בעדות כו'. ובאמת פי' הרשב"ם דמיירי ע"י צירוף לעד אחר משום דהא בקרקע לא מהני ע"א כלל. אכן אי נימא דקאי לענין לפטור את חבירו מן ש"ה א"ש במה דנקטו בפשיטות בלשון יחיד. ואף דסומא פסול להעיד ע"פ גזה"כ מן הא דכתיב והוא עד או ראה. עכ"ז הא כמו דקרוב הפסול מגזה"כ משום דלא נחשד לשקר. ע"כ מהימן לפטור מן ש"ה וכמש"כ הש"מ. ה"ה בסומא דלא מיפסל משום חשש משקר אלא מצד גזה"כ ודאי מהימן ג"כ לפטור מן ש"ה לפי סברת הש"מ. ופליגי הנך אמוראי אי סמכינן על עדותו דעכשיו הוא סומא אי מצי מכוין שפיר או לא. ומדקא מסיימי בתיובתא דכולהו מוכח דס"ל להש"ס דפסול לעדות אינו פוטר מן ש"ה. ע"כ שפיר מסקי בתיובתא. א"כ מוכח מזה ג"כ דלא כהשער משפט: אכן יש לדחות זה דהא מבואר בתוס' שבועות (דף מ"ח ע"א) ד"ה נשבע בעה"ב כו' דשבועת היסת לא נתקנה אלא בימי רב נחמן כו'. וכ"כ התוס' בשבועות (דף מ"ו) ד"ה בדרבנן תקנתא כו'. ודלא כשיטת רש"י שם. וכ"כ התוס' בב"מ (דף כ"ו ע"ב) ד"ה שנפל משנים כו'. ועיין בתוס' קידושין (דף מ"ג) ד"ה וכן בדיני ממונות כו'. ובש"ך סי' קכ"א ס"ק נ"ז בכוונת הירושלמי דמיירי קודם תקנת ר"נ. ובש"ך סי' פ"ט סוף ס"ק י' ואכמ"ל. ע"כ אין לומר דהך דפליגי שמואל ומ"ד הנ"ל בפתוח ונסתמא אי כשר להעיד דמיירי לענין לפטור מן ש"ה דמועלת עדותו. דהא בימי שמואל עדיין לא נתקנה לשבועת היסת ע"כ אין מקום להוכחה זו. ואין שום מקום להוכיח כן רק לשיטת רש"י דס"ל בשבועות (דף מ"ו) דגם בימי התנאים נתקנה לשבועת היסת. ולכן רש"י בב"מ (דף כ"ו) אזיל לטעמי' ומתורץ קושיות התוס' עליו שם בד"ה שנפל משנים כו'. וכמש"כ המרדכי פ"ב דקידושין והובא בש"ך סי' פ"ז ס"ק ל"א יעו"ש. א"כ הא ידוע שיטת רש"י בב"מ דף ב') בפי' הסוגיא וליחזי זוזי ממאן נקט דס"ל דאין עד מסייע פוטר משבועה כלל. וע"כ הוכרח רש"י לפרש לו שיטה אחרת בפשט הסוגיא וליחזי זוזי כו'. ע"כ אין מקום כלל להוכיח אליבי' דשיטת רש"י כלל ממה דלא פירשו לפלוגתת שמואל ואמוראי דמיירי לענין אם עד סומא פוטר מן ש"ה דהא לשי' רש"י אין שום עד מסייע פוטר כלל. וע"כ נדחה הוכחתי: ומ"מ י"ל דשפיר יש להוכיח כנ"ל דהא לסברת הש"מ שכתב דלכן קרוב פוטר מש"ה משום דיש בזה חזקה א"א חוטא כו' וחזקה א"א מעיז. א"כ ה"ה בזה אף לשי' הסוברים דאין עד מסייע פוטר מ"מ גבי ש"ה גם אינהו מודו דפוטר לפמש"כ הש"מ. ע"כ שפיר יש להוכיח מזה דלא כהש"מ בסברתו הלזו: שוב ראיתי דעל הוכחה זו אין לבנות יסוד כלל דהא בלא"ה יש להעיר דאמאי מסקי בתיובתא שם בב"ב הא עדיין י"ל דהא דפליגי שמואל ואמוראי אם סומא כשר לעדות או לא בפתוח ונסתמא די"ל דמיירי לענין לחייב לחבירו שבועת היסת. לשיטת רש"י דס"ל דגם קודם ר"נ היה חיוב ש"ה.