נחל יצחק חלק ב סט

אבל בדררא דממונא שפיר מחייבינן שבועה אף דהוי טענה גרוע. וכ"כ הגר"א זצ"ל שם ס"ק קי"ד ובאו"ת שם באורים ס"ק צ"ט על מש"כ המחבר שם דאם נראה לדיינים שהטענה מרומה אין להשביעו דקאי הכל על אם לא הוי דררא דממונא יעו"ש. אלמא דבמקום דהוי דררא דממונא דלכ"ע חייב ש"ה. לכן לא מצינו לפוטרו מן ש"ה אף דהוי טענה מרומה וטענה גרוע כמו עני תובע לעשיר ויש הפלגה לעוני או לעושר שנראה כמערים וכדומה לזה כמו דהובא שם בביאור הגר"א זצ"ל. או במקום חזקה שלשה שנים דהוי רגלים לדבר דמדשתק והניחו לאכול שלשה שנים כו'. ואפ"ה חייב ש"ה כנ"ל בסי' ק"מ. אלמא דמשום רגלים לדבר דהאמת הוא עם הנתבע אין לפטור משום זה מן ש"ה: ע"כ ה"ה בנ"ד דהקרוב מעיד לפטור מן ש"ה אינו פטור. דעדות קרוב אינו אלא כמו רגלים לדבר דלחייב שבועת היסת מהני. אבל לא לפטור וכש"כ במקום דררא דממונא. אבל ה"ה במקום דליכא דררא דממונא דאין לנו לדמות העניני' להדדי וקצרתי: ענף ב ועוד כתב השער משפט שם להוכיח דקרוב פוטר מן ש"ה דהא בשבועות (דף מ"ם) אי' דר"נ תיקן ש"ה משום חזקה א"א תובע כו' ופריך הש"ס אדרבה חזקה א"א מעיז ומשני אשתמוטי קא משתמוטי. ע"כ בעד קרוב המסייעו איכא בזה חזקה דהעד קושטא קאמר דאינו מעיז לשקר במידי דידע בי' חברי'. ולגבי העד לא שייך אשתמוטי ובתוס' פ' הגוזל (דף ק"ו) הוכיחו דל"ד בפני בע"ח א"א מעיז אלא בכל מילי דידע בי' חברי' דמשקר א"א מעיז לכפור כו'. א"כ חזקה זו מגרע לחזקת התובע ופטור הנתבע כו' עכ"ל הש"מ: ולפענ"ד אין דבריו מוכרחין בזה דהא מבואר בב"מ (דף ו' ע"א) בתוס' ד"ה אלא הא דאר"נ כו'. בשם רב האי דמשביעין ש"ה אקרקעות אף דלא שייך אשתמוטי משום דלא פלוג רבנן. וכן פסקו שם בפסקי תוס' ובהג"א ובחידושי הר"נ והריטב"א שם ובמרדכי לשבועות פ' שבועות הדיינים בשם רב האי גאון דאף על חפץ בעיני' חייב ש"ה כו' דהואיל והתחילו התקנה תקינו בכל דבר אף בחפץ בעיני' כו'. וכן קיי"ל בסי' צ"ה ובשא"ד. אלמא דאף היכא דשייך גבי הנתבע חזקה א"א מעיז כו'. אפ"ה כיון דאיכא חזקה א"א תובע כו' תיקן ר"נ לש"ה משום לא פלוג. ועיין בשבועות דף מ' ע"ב) תוס' ד"ה אשתמוטי כו'. א"כ ה"ה אם עד קרוב מסייעו אף דהוי בזה חזקה א"א מעיז כו'. מ"מ כיון דלאו בר עדות הוי ע"כ גם בזה שייך לא פלוג וחייב ש"ה: וידעתי מה דיש מקום לדחוק ולחלק כיון דאם עד קרוב מסייע פוטר מש"ה. א"כ בזה אף בתובע חוב דשייך בו אשתמוטי כו' ג"כ אינו חייב ש"ה ע"כ לא שייך בזה לא פלוג. ומ"מ זה דוחק די"ל עדיין בכ"ז דלא פלוג רבנן בש"ה מן שד"א. וכמו בשד"א אין עד קרוב פוטר ה"ה בש"ה וכמו בשד"א אף דאיכא חזקה א"א מעיז מ"מ חייב שד"א ה"ה בש"ה לאחר דגזרו לחייב ש"ה. אף בחפץ בעיני' דאיכא חזקה א"א מעיז א"כ ה"ה אם עד קרוב מסייעו. ועכ"פ אין דברי השער משפט מוכרחים בזה. וגם יש לדון בהך חזקה א"א מעיז כו' דאפשר דלא שייך רק בהבע"ד עצמו ולא באחר. ועיין בב"ב (דף ל"ד ע"א) תוס' ד"ה מחוייב שבועה כו'. וקצרתי לפי שיבואר לקמן בהוכחה דלא כהש"מ בזה. וגם יש לדון בלישנא בתרא דס"ל לר"נ דחייב היכא דהוי דררא דממונא. דבזה לא בעי ר"נ לחזקה דא"א תובע וקצרתי: וגם מש"כ השער משפט שם סעד למה דחידש ע"פ הא דמבואר בתשובת מהרי"ט ח"א סי' קנ"א דלכן עד מסייע פוטר משום דיש חזקה א"א חוטא ולא לו. א"כ הא אף בעד קרוב שייך ה"ט כמבואר בשבועות (דף מ"ב) ובעד טומאה וע"ע ושבויה נאמן אף קרוב א"כ ה"ה גבי ש"ה נמי. עכ"ל הש"מ. גם ז"א מוכרח דהא אמרו בשבועות (דף מ"ב) דה"מ ש"מ. אבל גבי בריא חיישינן לקנוניא. ובאמת אין זה דומה לאיסורין כידוע. וגבי עדות ממון יש לחוש שמא נטל שכר להעיד כמבואר כה"ג באה"ע סי' י"ז סעיף מ"ח דאמרו שם שמא היא שכרה אותו להעיד שקר. ובפרט לפי מה דיבואר להלן ע"פ ראיה מהש"ס דלא כהשער משפט בזה בע"כ מוכח דלא כסברת הש"מ בזה. משום דהא כתב הש"ך בסי' פ"ב ס"ק ג' בשם הראשונים דאין כל חזקות שוות. וכ"כ הש"ך בכללי מיגו ס"ק י'. ע"כ ה"ה י"ל בזה דמשום חזקה א"א חוטא בעד קרוב לא מרעינן לחזקה דאין אדם תובע כו'. וע"כ אין לנו לחדש לדין מחודש הנ"ל: ובעיקר דין זה מבואר במחנה אפרים להיפך דזה לשון המח"א הל' עדות סי' ט"ו דמי שחייב שבועת היסת וע"א קרוב ונתרחק מסייעו דפוטר מש"ה דבדרבנן לא בעי תחלתו בכשרות כאותה שאמרו ואלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן עכ"ל. אלמא דדוקא בנתרחק עכשיו ס"ל דפוטר מן ש"ה ובלא נתרחק ס"ל בפשיטות דאינו פוטר אלמא דס"ל בפשיטות דלא כהשער משפט בזה. ובעיקר דברי המח"א הנ"ל הארכתי בחידושי השייך לסי' ל"ה לעיל: ענף ג ונלפענ"ד להוכיח דלא כהשער משפט מהא דשבועות (דף מ"א) דשקל וטרי הש"ס מאי איכא בין שבועה דאורייתא לדרבנן. ופי' רש"י והר"נ והרשב"א לחי' שם דבשבועת היסת קאי. משום דמיירי לעיל שם מיני'. וכן פי' לדאורייתא דהתם דקאי במודה מקצת. והובא בש"ך סי' פ"ז ס"ק ל"ח והכריע הש"ך שם כן ע"פ ראיות ודלא כהשערים והמרדכי יעו"ש. והתוס' שם והר"נ שם והרשב"א והתוס' גיטין (דף ל"ה) הקשו דאמאי לא קאמרי שם נפ"מ אחריני. והר"נ והרא"ש ועוד מהראשונים שם תי' משום דהכא בדיני קא מיירי בטכסיסי לא קא מיירי יעו"ש. ולפי דברי השער משפט דס"ל דקרוב פוטר מן ש"ה א"כ קשה הא ה"מ הש"ס לומר נפ"מ רבתי בינייהו לענין אי יכול למיפטר א"ע ע"י עדות הקרוב מן ש"ה. אבל בשד"א לא יכול לפטור א"ע ע"י קרוב אלא דוקא ע"י עד כשר מסייעו. ובזה לא שייך ג"כ תי' הר"נ והראשונים הנ"ל דהא זהו נפ"מ בדיני ומדלא קאמר הש"ס הך איכא בינייהו מוכח דס"ל להש"ס בפשיטות דקרוב אינו פוטר מן ש"ה ושווים הם ש"ה לשד"א בזה. וכיון דתקנו חז"ל לישבע ש"ה ע"כ לאחר התקנה דינו ככל שד"א לגבי זה דדוקא עד כשר פוטר: וידעתי מה דיש לומר בזה דהא עיקר הפי' בהך סוגיא דשבועות הנ"ל נובע מן פי' רש"י דפירש דמאי איכא בין דאורייתא לדרבנן דהך דרבנן קאי על ש"ה כנ"ל. והא ידוע שיטת רש"י בב"מ (דף ב') בפי' הגמ' עלה וליחזי זוזי ממאן נקט דס"ל לרש"י לפרש שם דלא כשיטת הראשונים דהוכיחו מזה דעד מסייע פוטר משבועה. ע"כ לשי' רש"י דס"ל דאין עד מסייעו פוטר משבועה לא שייך לדון בהא דשבועות האי נפ"מ לענין אי קרוב פוטר מש"ה. וכן יש לדון בשיטת הר"נ הנ"ל ע"פ מה דמשמע מדבריו בריש ב"מ בחידושיו. א"כ לפ"ז נסתר הוכחתי הנ"ל. אכן לפי מה דהכריע הש"ך בסי' פ"ז כשי' הסוברים בפירוש הסוגיא דשבועות במאי איכא בין שד"א לדרבנן דקאי על ש"ה. ולכן כיון דקיי"ל לדינא דעד מסייע פוטר ע"כ שפיר הוכחתי מן הא דשבועות דלא כהשער משפט. מדלא קאמרי להך נפ"מ. ועיין בש"ך סי' פ"ז ס"ק ל' ובסי' צ"ב ס"ק י"ד וקצרתי: ובאמת יש להעיר מן הא דשבועות הנ"ל דלא כהמחנה אפרים דס"ל דקרוב ונתרחק פוטר מן ש"ה דלפי דבריו הא ה"מ הש"ס לומר הך איכא בינייהו כנ"ל. אכן לעיל בסי' ל"ה בחידושי שם ענף ז' כתבתי לתרץ זה ע"פ מה דיש לדון בכוונת המח"א דהא חזינן באמת דבממון לא נאמן להעיד בגודלו מה שראה בקטנותו אלא ע"י צירוף גדול עמו וגם לפטור מממון כמו בקיום שובר דהוי לפטור ג"כ לא מהימן רק ע"י צירוף גדול עמו אף דקיום שטרות אינו אלא מדרבנן. ע"כ י"ל דה"ה היכא דסגי בע"א מסייע מ"מ כיון דהוי ממונא לא מהימן להעיד כיון דהיה תחלתו בפסלות אף דהוי רק בדרבנן. ואף דבנ"ד סגי בחד מ"מ י"ל דכיון דהוי