נחל יצחק חלק ב סד

דכיון דבידו עדיין לישבע שד"א ולהכחיש להע"א ע"כ לא מקרי זה חיוב גמור. ולא שייך בזה הודאת בע"ד לומר דאינו יכול לחזור דגם בזה ס"ל דהוי כמו דלא נחקרה עדותן עדיין וע"כ יכול לחזור בזה מפטור לפטור: וגם סברת הנתיבות שכתב שם הטעם דלכן יכול לחזור מפטור לפטור משום דכיון דמיפטר בי' ע"כ לא חש לדקדק כ"כ בטענתו ואמרינן דלאו בדיוק אמרה כמו דהאריך בזה הנתיבות בסי' ע"ב ס"ק ל"ד ובסי' ע"ט ס"ק ד'. שייך טעמו ג"כ בזה דהא כיון דמתחלה בעת שטען לא לויתי הי' בידו לישבע שד"א ולהכחיש העד ע"כ י"ל דלכן לא דקדק כ"כ בזה. וכדמצינו כעין סברא זו גבי הא דמהימן החזרתי במיגו דנאנסו בהפקיד בשטר דכתב הסמ"ע בסי' רצ"ו ס"ק ג' דלכן לא שייך בזה שטרא בידי מאי בעי. משום די"ל דסמך על מה דיהא בידו לישבע שד"א דנאנסה ולפטר. וכ"כ האו"ת בסי' פ"ז סעי' ו' ובנתיבות שם ס"ק ז' ובסי' ק"ח ס"ק א'. ועיין מזה בנתיבות סי' רצ"ו ס"ק א' ובכללי מיגו ס"ק י"ד. אלמא דמצינו דחיוב שד"א י"ל דלא איכפת לי' כ"כ. וע"כ י"ל גם בזה דלאו בדיוק אמרה. וגם הא כיון דעדיין לא נתחייב שד"א בב"ד דעדיין לא פסקו הדין דיהי' חייב שד"א להכחיש להעד. ע"כ י"ל דזה לא מקרי חיוב כ"כ דנימא דלא יהי' יכול לחזור מן דבריו הראשונים. וכש"כ לפי שיטת הסוברים שהובא בסמ"ע סי' פ"ז ס"ק פ"ד דאף בשד"א אם אמר נשבעתי נאמן וא"צ לישבע היסת. והטעם הוא משום דשד"א לא מקרי חיוב כ"כ דיהי' חייב בזה ש"ה. ואף לפי מש"כ הש"ך שם ס"ק ס"ה דכ"ע ואף הרשב"א ס"ל דחייב ש"ה על כפירת שד"א. י"ל דשא"ה דטענו דכבר נתחייבת בב"ד שד"א כמבואר שם. משא"כ כ"ז דלא נתחייב בב"ד י"ל דאין זה מקרי חיוב כ"כ ג"כ לענין לחייבו ש"ה משום דעיקר חיוב שד"א בב"ד תליא. וכ"ז דלא חייבו בפי' אין שם חיוב עליו כ"כ. והא דסי' רצ"ו סעי' ז' לחלק. ועיין מזה בנתיבות סי' ע"ב ס"ק כ"ז ואכמ"ל. ובאמת אף לפמש"כ הש"ך בזה לחלוק על הסמ"ע שם מ"מ הא בלא"ה שפיר כתבתי די"ל דחיוב שד"א לא מקרי חיוב גמור כ"כ דיהי' מקרי חוזר וטוען: כן י"ל בכוונת הרשב"א דס"ל דלא נעשה הוחזק כפרן ע"י ע"א. ובאמת למי שרואה בגוף תשובת הרשב"א דהובא בבית יוסף לח"מ סי' ע"ה דכתב דלא נעשה הוחזק כפרן ע"י ע"א לומר בזה מחושואיל"מ. דזהו המקור מן דברי הרשב"א הנ"ל. באמת יש להעמיס בדבריו לכל מה דנתבאר הן למש"כ מקודם והן למש"כ כעת. ולפ"ז י"ל דלדברי הרשב"א הנ"ל דבכל חיוב שד"א יכול לחזור כדי שלא יצטרך לישבע שד"א. וזהו כ"ז דלא נתחייב בב"ד השד"א ויש להאריך בכ"ז. וכן הדעת נוטה דכוונת הרשב"א הוא לפי דחיוב שד"א לא מקרי חיוב כ"כ כ"ז דלא נתחייב בב"ד. וע"כ יכול לחזור ולטעון לויתי ופרעתי אף בבא ע"א והכחישו למה דאמר מתחלה לא לויתי. ומקרי זה עדיין כמו כל מפטור לפטור. משום דלפמש"כ לעיל בכוונת הרשב"א ע"פ סברת הריב"ש באה"ע בסי' קנ"ב בד"מ שם דכיון דהתחילה להעיז מקודם דבא בעלה ע"כ עבידא לאחזוקי דבורה הראשון. זהו דוחק לפי מה דהובא בבית יוסף שם לדברי הרשב"א בתשובה דס"ל דאף בהתחילה מקודם מ"מ שייך החזקה דאינה מעיזה עדיין. ומש"כ לעיל לחלק באמת זהו דוחק. וכש"כ בענין מיגו דבאיזה סיבה ואמתלא בעולם מדחינן להמיגו כמו שנתבאר לעיל הכל בארוכה וע"כ העיקר בכוונת הרשב"א כמש"כ כעת: והנה לקמן בסי' ע"ט בסמ"ע ס"ק כ' כתב דהרשב"א ס"ל דע"י ע"א לא נעשה הוחזק כפרן ונאמן לומר לאח"ז לויתי ופרעתי וישבע היסת וכ"כ הטור בסי' ע"ט כו' עכ"ל הסמ"ע. מוכח מזה דסברת הרשב"א הוא דלכן אינו נעשה הוחזק כפרן משום דזה הוי כמו מפטור לפטור וכמש"כ לעיל דאלו למה שכתבתי מתחלה בסברת הרשב"א דטעמו דבזה מהימן במיגו דאי בעי עמד בטענתו הראשונה כמש"כ התוס' בב"ב (דף ל"ד) בתי' קמא של הר"י כנ"ל. א"כ לפ"ז יהי' חייב שד"א כמו דכתבו התוס' שם לדמות זה להא דהחזרתי במיגו דנאנסו דחייב שבועה בנק"ח עכ"פ. ועיין בש"ך סי' רצ"ו ס"ק ג' ובאו"ת בכללי מיגו ס"ק קי"ב ואכמ"ל. ומוכח מהסמ"ע דס"ל בסברת הרשב"א כמש"כ בטעמו דס"ל דזה לא הוי כמו מן חיוב לפטור כיון דבידו להיות פטור בשד"א עכ"פ ע"כ לא חש לדקדק בזה כ"כ וכנ"ל. והא שכתב הרשב"א בטעמו דיש לו מיגו דהיה נשבע כו'. ג"כ כוונתו כעין מש"כ הנתיבות דמשום דלא דייק אתי עלה: והנה הש"ך בסי' ע"ט ס"ק י"ט כתב לתרץ דברי הטור דסי' ע"ט דאינו סותר למש"כ בסי' ע"ה. דמש"כ דע"י ע"א לא הוחזק כפרן כוונתו לענין אם טען אח"כ פרעתי נאמן ומש"כ נשבע היסת שפרע קאי אלעלמא היכא דאינו מכחיש העד כו' עכ"ל הש"ך. ולענ"ד יש לתרץ דברי הטור דלא יסתרו אהדדי כ"כ. והוא דבסי' ע"ה כתב בזה"ל אם טענו מנה לי בידך וכפר ואמר להד"מ ובא ע"א והכחישו כו' חזר ואמר אין לויתי ופרעתי כו' ה"ל מחושואיל"מ. ואלו הכא בסי' ע"ט כתב בזה"ל ואינו מוחזק כפרן אלא הכופר והכחישוהו עדים אבל הטוען להד"ם וחייבוהו שבועה וכשבא לישבע חזר וטען פרעתי כו'. והנה לפמש"כ לעיל עפ"י תי' הר"י דלכן אינו נאמן דידי חטפי במיגו דלהד"ם משום דאינו חציף להכחישו. לפ"ז י"ל דדוקא היכא דלא טען מעולם להכחיש להעד בזה שפיר י"ל דאינו חציף להכחישו בפניו. אבל היכא דטען כבר להכחישו בפניו ואח"ז חזר. בזה שפיר י"ל דנאמן במיגו דהי' עומד בטענתו הראשונה ולא שייך לומר בזה דלא חציף להכחישו. דהא חזינן דבאמת חציף בזה וכמש"כ הש"ך בסי' ע"ט כנ"ל גבי קול מפורסם. דאם טען כבר להכחיש להקול מהימן במיגו כו' וכ"כ התוס' שבועות (דף ל"ב ע"ב) והמרדכי פ' חזקת הבתים לדמות הך דהעד מכחישו לדבר שהקול מכחישו. וגם שייך בזה לומר להסברא דעביד לאחזוקי דבורו הראשון דהכחישו בפניו. ע"כ א"ש דברי הטור דלעיל בסי' ע"ה מיירי דתיכף כשבא העד להכחישו מיד חזר ואמר פרעתי ע"כ שפיר י"ל דלא מהימן במיגו דלהד"ם להכחישו משום דלא חציף כו'. משא"כ הכא בסי' ע"ט דמיירי דבעת דבא העד להכחישו לא חזר בו מיד רק בעת השבועה חזר ואמר פרעתי בזה י"ל דמהימן במיגו דלא לויתי דטען בראשונה להכחישו בפניו. דהא חזינן דחציף להכחישו ג"כ בפניו: רק במש"כ הטור אח"ז דישבע היסת זה לא אתי שפיר לפמש"כ דהא לפמש"כ דמשום מיגו דלא לויתי דטען כבר מהימן וכיון דאז הי' צריך שד"א א"כ יצטרך לישבע שד"א או כעין שד"א וכמבואר גבי החזרתי במיגו דנאנסו. וכמש"כ התוס' בב"ב (דף ל"ד) לדמותם להדדי ע"ש. ע"כ מוכרח בזה לומר כעין מש"כ הש"ך בכוונת הטור דהך סיפא שכתב הטור דישבע היסת קאי אלעלמא כנ"ל. אך במש"כ הטור מתחלה דע"י ע"א לא הוחזק כפרן דנדחק בזה הש"ך ופי' דקאי באומר פרעתי אח"כ. הנה לפמש"כ יש לפרש דזה קאי באומר פרעתי מקודם רק עיקר כוונתו דלא הוי מחושואיל"מ וכנ"ל כן יש לתרץ דברי הטור דלא יהי' מוקשה כ"כ. שוב ראיתי בט"ז סי' ע"ט סעי' ט' שכתב ג"כ לתרץ דברי הטור הנ"ל ולחלק דשאני היכא דבעת דבא העד הוא מודה תיכף לדבריו אז ה"ל מחושואיל"מ. אבל אם לא חזר בו רק לאח"ז אז לא הוי מחושואיל"מ. הרי דמחלק כעין מש"כ. רק לא כתב להסביר כהטעם שכתבתי רק כתב בקצרה לחלק כן. אכן הש"ך דלא כתב לחלק כמש"כ י"ל דטעמו משום דאף דלקמן בסי' ע"ט גבי מיגו במקום קול מפורסם כתב כעין סברא זו. עכ"ז כאן במקום מיגו להכחיש העד לא ניחא לי' בזה החילוק. דיש לומר דאף לתירוץ הר"י בב"ב (דף ל"ד) הא עיקר טעמו הוא דלא חציף להכחישו ולישבע נגדו כמש"כ התוס' שם. א"כ כ"ז דלא נשבע נגדו עדיין יש לומר דאינו חציף לישבע נגדו ע"כ חזר ואמר לויתי ופרעתי ולכן לא שייך מיגו הנ"ל אף לתירוץ הר"י. אכן לפי המבואר בחידושי הרמב"ן לב"ב ובר"נ שבועות פ' ז' וברדב"ז הנ"ל דלא הביאו רק להתירוץ דלא חציף אינש לאכחושי סהדא ולא הזכירו להשבועה נגדו עד לבסוף בתירוץ הב' ע"ש. ע"כ שפיר כתבתי בכוונת הטור