נחל יצחק חלק ב נו

גווני וממילא ה"ה לענין אם יכול לומר נזכרתי אין לחלק כלל ביניהם. ועדיין יש לדחות להוכחתי הנ"ל די"ל דוקא אם עיקר החיוב שבועה הוא רק ע"י העד וזולת העד לא הי' מחויב שבועה ע"כ שפיר י"ל כסברת הקצה"ח והנתיבות דאמרינן בזה להכלל דכ"מ שהאמינה תורה לע"א ה"ה כשנים כיון דנתחייב שבועה ע"י הע"א. אבל אי נימא דגם כופר הכל חייב שבועה וה"ה אם אומר א"י ה"ל מחושואיל"מ אף במנה לי בידך והלה אומר א"י וכיון דעיקר חיוב שבועה הוי אף בלא עדות העד ע"כ לא שייך בזה לומר הכלל דכ"מ שהאמינה תורה כו'. דהא לא הוי שום תועלת כלל מן עדות הע"א בעת עדותו אז כיון דנימא דגם כופר הכל חייב שבועה. [וכש"כ למש"כ דעיקר דברי התוס' הוא לאביי וכיון דאביי אית לי' שם בב"ב דמנה לי בידך והלה אומר א"י חייב א"כ ממילא היה עליו אז חיוב ממון בעת שהשיב איני יודע אף בלא הגדת הע"א. אך בזה יש לדון הרבה וקצרתי]: ולפ"ז יש לדון ג"כ בעיקר דברי הכנה"ג שכתב דנפ"מ בין חיובו ע"י מחושואיל"מ לחיובו ע"י א"י א"פ לענין אם י"ל נזכרתי. דהא היכא דטען מתחלה א"י א"פ דאף בלא חיובו ע"י הע"א ג"כ הי' חייב בעת שטען א"י א"כ ממילא לא שייך בזה הכלל שכתבו דכ"מ שהאמינה תורה ה"ה כשנים לענין דלא יהיה יכול לומר נזכרתי. דהא אף בלא הגדת הע"א נתחייב מתחלה ע"פ טענתו דטען א"י א"פ. א"כ לא שייך בזה לומר דאתחזק לנו עדותו של הע"א כשנים כבר כיון דלא היה לנו שום תועלת מעדותו. ומ"מ י"ל דשפיר כתבו הכנה"ג והקצה"ח והנתיבות דהא בטען א"י אם נתחייבתי וע"א מעיד דחייב דה"ל מחושואיל"מ ע"י עדות העד א"כ בזה שפיר שייך לומר סברתם שכתבו דשייך לומר בזה כ"מ שהאמינה תורה לע"א ה"ה כשנים כיון דאיתחזק הענין כבר ע"י עדות הע"א וכעין מש"כ הרמב"ם פ' ט"ז ה' סנהדרין ה' ו'. דהא בלא עדותו היה מיפטר בטען א"י א"נ. א"כ אין סברא לומר דאם יטעון א"י א"פ יהיה יכול לומר נזכרתי כיון דלא היה שום תועלת מעדותו ואם יטעון א"י א"נ לא יהיה יכול לומר נזכרתי. דהא א"י א"פ יש מקום לחייבו ביותר מן א"י א"נ כמבואר בפשיטות וע"כ שפיר כתבו האחרונים הנ"ל. דמחמת עדות של הע"א א"י לומר נזכרתי. אבל במש"כ התוס' לענין כופר הכל די"ל דיהיה חייב שבועה שפיר כתבתי כיון דכופר הכל חייב שבועה א"כ אין שום תועלת כלל לעולם מן חיוב שבועה דע"א כלל באיזה ענין דהא בלא עדותו שייך לעולם דין שבועה ומחושואיל"מ ע"כ שפיר כתבתי דאין ראי' מן התוס' כלל לנ"ד כנ"ל: ענף ה אך יש להוכיח מן תוס' כתובות (דף י"ב) דלא כדברי האחרונים הנ"ל דהא התוס' שם ד"ה רב הונא כו' הקשו לאביי דס"ל מנה לי בידך והלה א' א"י חייב א"כ איך ס"ל לדר' אבא ותירצו די"ל דאתי להיכא דא"י זולת העד כו' וכן הקשו התוס' בשבועות (דף מ"ז) דלמאן דאית לי' ברי ושמא ברי עדיף א"כ ל"ל קרא על מחושואיל"מ. א"כ מוכח מדבריהם דס"ל דכמו דיכול לומר נזכרתי היכא דנתחייב משום ברי ושמא ברי עדיף דה"ה אם חייב משום מחושואיל"מ. דאי נימא כמש"כ הקצה"ח דיש מקום לומר דשאני אם חייב משום מחושואיל"מ בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דאינו יכול לומר נזכרתי. א"כ אין שום מקום לקושיות התוס' דהא שפיר איצטריך קרא על מחושואיל"מ לענין דא"י לומר נזכרתי משום זה. וכן יש להוכיח מהתוס' כתובות הנ"ל דגם אם הוי מחושואיל"מ ע"י הע"א ג"כ יכול לומר נזכרתי דהא התוס' הוצרכו לדון דנפ"מ מן ע"א היכא דאין הבע"ד יודע זולת העד. ומשמע דאם הבע"ד עצמו יודע אין שום נפ"מ כלל מן עדות הע"א. ואי נימא דשאני היכא דהוי מחושואיל"מ ע"י הע"א דאינו יכול לומר נזכרתי א"כ הא גם אם הבע"ד יודע הוי נפ"מ מן חיוב שבועה דע"א לענין דא"י לומר נזכרתי א"כ מוכח מהתוס' דלא ס"ל כסברת החילוק של האחרונים הנ"ל: שוב ראיתי דלפמש"כ לעיל לדון דהיכא דהחיוב ממון הי' יכול לחול עליו אף בלא הגדת העד דכה"ג אף לדברי האחרונים היה יכול לומר נזכרתי אף דיש ע"א. א"כ לפ"ז יש לדחות לההוכחה מהתוס' הנ"ל. והוא דדוקא באומר א"י א"פ בזה שפיר כתבו דאם יש ע"א המחייבו שבועה ואיל"מ אם אומר א"י דלכן אף באומר נזכרתי חייב כיון דכבר היה מהימן הע"א וכ"מ שהאמינתו תורה ה"ה כשנים. ואף דבאומר א"י אם פרעתי היה חייב זולת העד ולא היה שום תועלת מהעד מ"מ כיון דהאומר א"י אם נתחייבתי הדין הוא לדידן דפטור זולת העד. ורק אם ע"א מעיד אז הדין דה"ל מחושואיל"מ ע"י העד ושייך בזה הכלל דכ"מ שהאמינה תורה ה"ה כשנים כיון דאיתחזק לנו כבר עדותו וכמש"כ הרמב"ם פרק ט"ז הלכות סנהדרין ה' ו' כעין זה גבי ע"א באיסורין דכיון דאיתחזק לנו עדותו כבר ה"ה כשנים ולוקין ע"פ וכיון דדינו כשנים ע"כ אינו יכול לומר נזכרתי וממילא אין סברא לומר באומר א"י אם פרעתי כיון דחייב אף זולת העד דישתנה הדין בזה דהא באומר א"י א"נ. דאין בו חזקת חיוב לא יהיה יכול לומר נזכרתי וחייב ע"י עדותו דע"א. ואלו בא"י א"פ יהיה פטור באומר נזכרתי אף דיש ע"א המעיד דהוא חייב וע"ז שייך לומר יציבא בארעא כו'. ולכן כיון דהדין הוא הוא דבא"י א"נ א"י לומר נזכרתי אם יש ע"א א"כ ממילא כש"כ בא"י א"פ דא"י לומר נזכרתי וחייב. ושפיר כתבו האחרונים. אבל בנידון שכתבו התוס' דמיירי למאן דאית ליה מנה לי בידך והלה אמר א"י חייב א"כ לא הוי שום תועלת כלל מן עדות הע"א אף באומר א"י א"נ דהא אף בלא עדותו הדין הוא להך מ"ד דחייב ע"כ הדין נותן דאף דיש ע"א דג"כ יכול לומר נזכרתי דהא לא שייך לומר כלל הסברא דכ"מ שהאמינה תורה ה"ה כשנים ואתחזק עדותו כבר לנו כשנים כנ"ל דהא לא הוי שום תועלת כלל לעולם בשום גוונא מן עדותו של הע"א להך מ"ד דבא"י א"נ חייב ע"כ שפיר הוצרכו התוס' לתרוצי דאתי קרא דמחושואיל"מ בתובע ע"פ הע"א. ואין שום ראיה מהתוס' לדחות לדברי האחרונים דכתבו דבע"א המחייבו משום מחושואיל"מ א"י לומר נזכרתי: ובעיקר קושיות הפוסקים שהקשו דל"ל לחייב בא"י א"פ משום איל"מ ע"י העד הא בלא"ה חייב. יש לומר דלפי מש"כ הט"ז בסוף הסימן דאם נולד הספק אם פרעו במטבע מזוייפת דאין לחייבו משום א"י א"פ דעיקרו משום חזקת חיוב כיון דכבר נסתלק ממנו בחזקת פטור וכמש"כ הט"ז שם. וכן לפמש"כ האו"ת בסי' צ"א ס"ק ג' דהיכא דיש חזקה שליח עושה שליחותו דסותר לחזקת חיוב די"ל דאינו חייב משום א"י א"פ ע"ש. וכן לפמש"כ השער משפט בסי' פ"ט ס"ק א' בשכיר דעבר זמנו דאינו חייב באומר א"י א"פ כיון דיש חזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין וחזקה אין שכיר משהה שכרו דסותר לחזקת חיוב דאינו חייב משום א"י א"פ ע"ש. א"כ משכחת הרבה גווני דאין לחייבו משום א"י א"פ ולכן נקטו הטעם דה"ל מחושואיל"מ ע"פ הע"א ויש להאריך בכ"ז: העולה לנו מכל מה שנתבאר דברי של אחר לא הוי ברי כלל ודינו כטענת שמא ואף בבא ליפטר כמו באיני יודע אם פרעתי ויש ע"א כשר המעיד דפרעו דמ"מ מוציאין ממון מהלוה. וכן נתבאר דבחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דיכול לומר נזכרתי שפרעתי כולו אך אם ע"א מעיד דחייב וה"ל מחושואיל"מ אינו יכול לומר נזכרתי שפרעתי וכמש"כ הכנה"ג והקצה"ח והנתיבות לדינא: יב (שם סעיף ט"ו) י"א דלא אמרינן בשבועה ע"י גלגול מתוך שאיל"מ כו' וי"א שכיון שנתחייב שבועה מה"ת כו' קרינן ביה מחושואיל"מ: ענף א מקור פלוגתתם הוא בהא דתנן במשנה בב"מ (דף ק') הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר א"י זכה בגדול והקשה הבעה"מ דתקשה מזה למ"ד דלאו ברי עדיף ומה דתירץ הרז"ה שם דקאי על תביעת כסות עבד ועומרי שדה הקשה הרמב"ן במלחמות שם דאטו כסות