נחל יצחק חלק ב תנח

בע"ח. וכ"כ הבאר הגולה בח"מ סי' קי"ז ס"ק ת' בשם הריטב"א והמרדכי: וכיון דלשון הש"ס הוא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי ומשמע דמיני' משתעבדי. [וכדאמרו בפסחים (דף ל"א) וכתובות (דף צ"ב) ועיין ב"ב (דף מ"ד). וב"ק (דף י"א) וב"ב (דף קנ"ז)] ושייך קצת שעבוד גם על מטלטלי ומה"ט פסק המחבר בח"מ סי' ק"ד סעי' א' דלכתחילה יש דין קדימה אף במטלטלי ועיין שם בסמ"ע ואו"ת וביאור הגר"א זצ"ל. וכיון דגבי הלוה עצמו מצינו דיש שם שעבוד גם במטלטלי לכן גם בהקדיש קדושת דמים דלא מפקיע משעבוד ע"כ כיון דיכול לשאול על הקדישו והואיל אי בעי מיתשל דיינינן דלא פקע זכות הלוה מהם ומקרי זה כמו מיני' ומשתעבדי שפיר משא' גבי טירפא מיתומים ולקוחות כיון דאין שעבוד גמור במטלטלי ע"כ אינו טורף מהם. והא דקידושין (דף כ"ט) דלא יהיה כח הדיוט חמור מהקדש שאני. וכ"ז אינו אלא בלא נמסרו להגיזבר דאלו במסרן לגזבר הא אינו בשאלה וכמש"כ בסי' רנ"ה בש"ך ס"ק ו' וכמבואר ביו"ד סי' רנ"ח סעיף ו' וקצרתי: נחזור לענינינו דבהפקר דכתב הרשב"א דבע"ח גובה ע"פ ממטלטלי זה קשה בסברא. והנלע"ד להסביר זה המבואר בכתובות (דף פ"ד) במשנה מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והיה לו פקדון ומלוה כו' הניח פירות תלושין כו' זכתה יותר כו' ר"ט א' ינתנו לכושל ר"ע א' ינתנו ליורשין שכולן צריכים שבועה ואין היורשים צ"ש ועיין בתוס' כתובות (דף צ"ב) ד"ה ראובן שמכר שדה כו' באה"ד שכתבו דהיכא דאחרים א"צ שבועה מודה ר"ע דינתן לכושל כו' והרא"ש כתובות פ"ט סי' ב' כתב בשם הירושלמי דאף בפטרום משבועה ג"כ ינתן ליורשים דבע"ח מחוסר גוביינא וכל היכא דאי' ברשות דיתמי איתנהו וכן נקטו כל הפוסקים. וחזינן דר"ט ס"ל דאף במטלטלי דיתמי מצינו דמשתעבדי כ"ז דלא הגיעו לרשות היורשים. [והר"נ כתובות שם כתב דר"ט ס"ל כר"מ דמטלטלי משתעבדי לכתובה. וזהו סיוע למש"כ לעיל דיש שעבוד קצת גם על מטלטלי דהא שיטת התוס' בכ"ד דאף ר"מ דאמר מטלטלי משתעבדי אין זה רק בחייו דלא עדיף מבע"ח ודלא כמש"כ הר"נ נדרים (דף ס"ה). ולפ"ז מן לשון הגמ' בכ"ד דלר"מ מטלטלי משתעבדי. יש לסייע להמבואר בח"מ ריש סי' ק"ד דגם במטלטלין יש דין קדימה משום דיש קצת שעבוד גם במטלטלי וכמו שכתבתי לעיל]. ור"ע דפליג טעמי' דכל היכא דאי' ברשות יתמי הוא. א"כ היכא דלא שייך כן י"ל דמודה ר"ע לר"ט דינתנו לבע"ח ולכתובה דאף דהיכא דנכנסו המטלטלי לרשות אחר לא מגבינן משום דליכא בהו שעבוד גמור אבל כ"ז דלא זכה בהו אחר משתעבדי אף מטלטלי לבע"ח. אף דבתורת פריעת בע"ח מצוה לא שייך במת הלוה וע"כ זהו משום שעבוד קצת. א"כ בגר שמת דעד דזכה בהם אחר חל שעבוד הבע"ח אף על מטלטלי ולכן אף דבא א' וזכה בהו הא קדמה זכות הבע"ח. ואף דגם ר"ט גופא א' קדמו יורשים וזכו זכו במה שבידם עכ"ז י"ל דז"א אלא ביורשים לפי דזכו בעצם הנכסים מיד שמת וע"כ מודה בזה ר"ט לר"ע. אבל בהפקר דכ"ז דלא קדם וזכה אין כאן שם בעלים עלייהו בזה אלמוה לשעבוד הבע"ח אף במטלטלי כן יש להסביר לדברי הרשב"א דהובא בב"י סי' ער"ה: וב"ה האיר ד' עיני ומצאתי כן בתולדות אדם להרשב"א סי' רנ"ב שכתב להך דינא דבע"ח גובה מטלטלי דהפקר ועיקר יסודו הוא על המשנה כתובות פ"ט הנ"ל וז"ל בקצרה דהיכא דבזבזו נכסיו לאח"מ כבר חל עליהם שעבוד דכתובה ובע"ח דהא לא קמי באפייהו זכות אחרים דבמטלטלי דיתמי גופייהו אם לאו דירושה ממילא קא הויא ועם גמר מיתה קמו להו נכסי בחזקת יתמי היה כתובת אשה ובע"ח גובה מהן דתנן בפ' הכותב מי שמת והניח אשה ובע"ח כו' ר"ט אומר כו' ר"ע אומר כו' ועד כאן לא פליג ר"ע אלא שהן יורשין וזוכין דבר תורה כדאי' בירושלמי הגע עצמך שפטרה משבועה ומשני זו תורה וזו אינה תורה הא לאו הכי מודה לר"ט הלכך גבי גר שמת דבשעת מיתה לא היתה זכות אחרים מעכבת ע"כ שעבוד אשה ובע"ח קדם וקמו נכסי ברשותייהו מפני ששעבודן חל עליהם עם גמר מיתה ואע"פ שקדמו אחרים ובזבזו מוציאין אותו מידם ואע"פ שאין מוציאין מיד יורשים שקדמו וזכו אף לר"ט יורשים שאני דאלים כחן שהן יורשין דבר תורה כו' עכ"ל הרשב"א. וכן הוא בתשובות הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' ס"ט ע"ש. ובמה שכתב הרשב"א דיורשים זכו עם גמר מיתה עיין מזה בקצה"ח בסי' רנ"ב ס"ק א' ע"ש: ות"ל שכיוונתי לראיות ויסוד הרשב"א בזה. גם מצאתי בהרשב"א שם מה שהיה רגיל בפי להקשות על ראיות הרשב"א בזה מב"ק (דף מ"ט) משכונו של גר ברשות ישראל ומת הגר ובא כו' והחזיק זה קנה נגד מעותיו כו' הרי דלא פקע שעבוד של הבע"ח אף במטלטלי. וקשה דהא שאני משכון דקני מדר' יצחק וגם סמכה דעתו על המשכון. וכעת מצאתי בעז"ה בגוף תשובת הרשב"א הנ"ל וראיתי דהרשב"א עצמו מדחה זה הראי' מהך דב"ק וכתב דשאני משכון דקני מדר' יצחק ואף משכון בשעת הלואתו קנה אותו כדמוכח פ' השולח ופ"ק דקידושין עכ"ל הרשב"א. ועיקר ראיות הרשב"א מהתוספתא דתני ובזבזו נכסיו דבע"ח וכתובה גובה מהם ובוודאי בזבזו מטלטלי ג"כ במשמע כמש"כ הרשב"א שם. ולפ"ז כן בהא דערכין (דף כ"ג) המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובע"ח כו' בלשון נכסיו דנקטו שם גם מטלטלין בכלל וזהו כדברי התוס' שם. ואחר כותבי כ"ז ראיתי שנית בחדושי הרשב"א לב"ק (דף מ"ט ע"ב) ד"ה משכונו של גר כו' דמתחלה הביא ראיה מזה להוכיח דבע"ח גובה ממטלטלי דהפקר ואחר זה כתב להסביר זה ע"פ המשנה דהכותב בפלוגתת ר"ט ור"ע ובזה אף ר"ע מודה לר"ט כו' ע"ש. והובא בשמ"ק לב"ק שם: ענף ו ואפשר לומר בעיקר הך מילתא דכתב הרשב"א ביסודו על המשנה דהכותב דחזינן דכל זמן דלא זכה בהו אחר חל שעבוד הבע"ח וכתובה אף על מטלטלי. די"ל דזה גופא אינו אלא מדרבנן משום דמה"ת אין לחלק בזה דאף לשיטת הרשב"א דמה"ת אף מטלטלי משתעבדי מ"מ לאחר דראו חז"ל דלא סמכה דעתו על מטלטלי ומה"ט אמרו דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי ויהיה מאיזה טעם שיהיה כיון דאמרו דאין חל שעבוד על מטלטלי א"כ מ"ש בלא זכה אחר וכן לר"ט בהניח פירות תלושין. [משא"כ ברישא שם דהיה לו מלוה ופקדון ביד אחרים י"ל דשא"ה משום שדר"נ כמש"כ הרי"ף שם]. וע"כ נ"ל דז"א רק מדרבנן דתקנו דכ"ז דלא זכה בהו אחר יחול שעבוד הבע"ח וכתובה גם על מטלטלי משום דמה"ת אין סברא לחלק כן. [וכן ראיתי כעת שנית בחי' רשב"א סוף קידושין לאחר שכתב שם דמה"ת גם מטלטלי משתעבדי אלא משום דלאו עיקר אסמכתי' אמטלטלי כו' הביא שם לדברי הירושלמי פ' הכותב גבי ההיא דר"ע כו' הגע עצמך שפטרוה מהשבועה ומשני זו תורה וזו אינה תורה. מה"ט הוא משום דירדה תורה לסוף דעת של בריות ומסתמא לאו עיקר אסמכתי' אמטלטלי כו' עכ"ל הרשב"א. הרי דגם הרשב"א ס"ל דאחר דראו דלא סמכה דעתו על מטלטלי דהוי כמו דאורייתא מה דמטלטלי לא משתעבדי. ועפ"ז יש להעיר על דברי הקצה"ח בסי' ל"ט ס"ק א' ובסי' צ"ה ס"ק ג' וקצרתי]: ולפ"ז יש לחלק דשאני הך דמנחות ושקלים דלא גבינן לחוב קרבנות ממטלטלי דהפקר דכיון דעיקר חילוק זה אינו רק מדרבנן י"ל דלא תקנו כן אלא בחוב הלואה וכתובה משום נעילת דלת משא"כ בחוב קרבנות וכדמצינו בקידושין (דף י"ג) בתוס' ד"ה א' ר"פ כו' לחלק דבקרבנות ופדיון הבן לא שייך נעילת דלת כו'. ולכן י"ל דדוקא בחוב הלואה וכתובה דאמרו בתוספתא. דגובה אף ממטלטלי דהפקר וכמש"כ הרשב"א בכוונת התוספתא כנ"ל. דזהו משום דשייך התם נעילת דלת ע"כ תקנו דגובין ממטלטלי כיון דכ"ז דלא זכה בהו אחר חל שעבוד בע"ח וכתובה ע"כ