נחל יצחק חלק ב תנה

זבחים יש לו נכסים קרב משלו ואם משל ציבור. [כבר כתבתי דכ"ז במדינות שהרשות להתגייר אבל במדינתינו שאין הרשות לגייר לא שייך כ"ז כלל ודינא דמלכותא דינא כמבואר בכ"ד ובל"ז הא זבחים לא שייכו בזה"ז]. ופי' רש"י להכי נקט גר שאין לו יורשים דאי ישראל הוו מקרבי יורשיו נכסיו. והתוס' שם ד"ה יש לו נסכים כו' כתבו שהפריש בחייו דלאחר מיתה הוי הכל הפקר עכ"ל. והתוס' יו"ט שקלים פ"ז משנה ו' כתב דיורשים לא מחייבי לקרבי כי אם בהניח אביהם נכסים ולהכי נקט להו שם גבי חביתי כה"ג שמת ר' יהודה א' משל יורשים היתה קריבה ונקט להו בלשון יורשים ולא בלשון בניו משום דלא מחייבי כי אם בירשו מאביהם. ועיין בגיטין (דף ל') דאמרו ומי איכא יורשין דלא ירתי כו'. וכיון דחזינן דמחוייבים יורשים להביא הנסכים משום דהוי מלוה הכתובה בתורה כמבואר בתמורה (דף י"ד) דחייב בנסכים אע"פ שקרב הזבח ויליף לי' מקראי וכן אי' במנחות (דף פ"א) ובשא"ד. וגובין מן היורשים כמבואר בקידושין (דף י"ג) למאן דס"ל ש"ד. ולכאורה תקשה למאן דס"ל מלוה בע"פ אינו גובה מהיורשים כמבואר בקידושין שם וסוף ב"ב. ושם בב"ב מקשה הש"ס על מאן דס"ל מלוה בע"פ אינו גובה מיורשים מהברייתא דחופר בור ברה"ר ונפל עליו שור והרגו כו' ואם מת השור יורשי בעל הבור חייבין לשלם דמי שור ומתרצי הב"ע בעמד בדין. וקשה דה"ל להקשות כן על הך מ"ד ממשנה דשקלים הנ"ל דתיקן ר"ש בגר שמת והניח זבחים כו' דמשמע דבישראל דיש לו יורשים דחייבים היורשים ולא צריכי לתקוני כמו בגר. דמוכח מזה דבמלוה הכתובה בתורה כמו הך דהתם בחופר בור דאמרינן בזה דש"ד ועיין בתוס' ובש"ך סי' ם ל"ט ס"ק ב': ויש לתרץ לפי המבואר בערכין (דף ז') דמוקי הש"ס התם לפלוגתת ר' יוסי ות"ק במשנה שם דפליגי במלוה בע"פ אם גובה מיורשים דת"ק ס"ל אינו גובה ור' יוסי ס"ל גובה ורבא מפרש דבמלוה הכתובה בתורה פליגי כו' מיתיבי החופר בור ברה"ר כו' ופי' רש"י דקשיא סתמא אסתמא דבמשנה ס"ל לת"ק אם הזיק אינו חייב והכא בברייתא תני דחייבים יורשים ע"ש. אבל בהך משנה שקלים דר"ש אמר זה י"ל דר"ש כר' יוסי דס"ל במשנה להדיא דמלוה הכתובה בתורה גובה מיורשים. ולדינא א"ש שיטת המ"ד דשעבודא לאו דאורייתא אף במלוה הכתובה בתורה דס"ל כת"ק דר' יוסי דאמר במשנה דערכין שם דאם הזיק אינו גובה מיורשים ע"כ אינו קשה מהך דשקלים על מאן דס"ל שעבודא לאו דאורייתא: נחזור לענינינו דחזינן דר"ש ס"ל ש"ד ויורשים חייבים להביא נסכים ע"כ לא הוצרכו בישראל שמת דיביאו משל ציבור. ועיין בקידושין (דף י"ג ע"ב) תוס' ד"ה ר"פ כו' ובסוף ב"ב ובש"ך סי' ל"ט ס"ק ב'. ובלא הניח נכסים אף דבזה לא הוי חיוב על היורשים מ"מ כיון דזה לא שכיח ע"כ לא תקנו בזה כלל כי אם בגר שמת. כן מוכרח לומר לפי מש"כ התוס' יו"ט דדוקא בירשו מאביהם יביאו יורשים כנ"ל. א"כ משמע דבגר שמת אף דהניח נכסים דומיא דישראל מ"מ הוי הנכסים הפקר ואינו גובה מהם וכמש"כ התוס' במנחות שם. א"כ מוכח מזה כשיטת הסמ"ע דמלוה בע"פ אינו גובה מהפקר דאל"כ תקשה דגם בגר שמת יחול חוב נסכים על הזוכה כמו דגובין חוב זה מיורשים. וקשה מזה על שיטת הט"ז דס"ל דאף מלוה בע"פ גובה מהפקר דלדבריו הכא במלוה הכתובה בתורה כש"כ דיגבה מהזוכה בהפקר: ולכאורה י"ל דשאני יורשים דמכפר על עשה גבייהו כמבואר בזבחים (דף ה' ע"ב) דמסיק הש"ס דגם על יורשים מכפר עולת יולדת על עשה גבייהו ע"כ חייבים יורשים להביא הנסכים דזה הוי ג"כ רצוי וכפרה ולא גרע מן עולת יולדת. משא"כ בגר שמת דלא שייך לומר דיהיה כפרה על הזוכה מהפקר ע"כ אינו חייב להביא. אבל זה אינו דא"כ איך קרבים קרבנות שהניח הגר לאח"מ דהא אין בו שום כפרה כלל על שום איש. ומוכח מזה כדאמר ר' אליעזר בזבחים (דף ה') דמצינו בבאין לאח"מ שהם כשרין ואין מרצין ובכולי סוגיא שם. ובאמת יש להעיר לכאורה על מה דהקשה הש"ס שם לימא לי' ר"ל הני נמי ליתו ולירצו מתקיף לה רב אסי ומאן לימא לן דאי איכא כמה עשה גבה לא מכפרא כו' יורשיו נמי מכפר כו'. ויש להעיר דהא מוכח מהך דגר שמת והניח זבחים דקרבים והא התם אינם מרצין כלל על שום ב"א כיון דאין לו יורשים א"כ מצינו בבאים לאח"מ דכשרים ואינם מרצין. ועיין בפני יהושע לקידושין (דף י"ג ע"ב) בד"ה א' ר' יהודה א' שמואל והוא שהפרישתה כו'. ועיין נדרים (דף ל"ו) ואכמ"ל. נחזור לענינינו דתקשה מזה על שיטת הט"ז דכמו דקרבים הקרבנות לאח"מ כן יקרבו הנסכים ויגבו מן הזוכה מהפקר: ויש לתרץ דברי הט"ז דאף לשיטתו דמלוה ע"פ גובה מהפקר מ"מ אין זה רק בקרקע דהא אף מלוה דגובה מיורשים אין זה רק בהניח אחריות נכסים דמטלטלי לא משתעבדי א"כ ה"ה במטלטלי דהפקר אינו גובה מהזוכה. וידוע דאף דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי מ"מ מצוה איכא אך אין כופין דהוי מ"ע שמתן שכרה בצידה כמבואר בכתובות (דף פ"ו) ובתוס' וח"מ סי' ק"ז. ולכאורה יש לדון דדוקא בחוב הלואה וכתובה שייך מצות כיבוד על היורשים לפרוע חוב אביהם כי היכי דלא יהיה אביהם לוה רשע כו' ושייך בזה מצות כיבוד. אבל בחוב קרבנות וכה"ג י"ל דלא שייך בזה מצוה על היורשים וכדמצינו כה"ג במוכר שדה באחריות דאם טרפו מהלוקח והניח המוכר מטלטלי ליורשיו דאין על היורשין בזה מצוה לפרוע חוב אביהם דהתחייב באחריות כמבואר בטור ח"מ סי' ק"ח ובר"נ פ' כל הנשבעין בסוגיא דאין מוריש שבועה לבניו. הרי דלאו בכל מילי אמרו להך מצוה על היורשים וכמש"כ מזה בספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' ב' א"כ ה"ה אפשר דגם בחוב קרבנות לא אמרו להך מצוה על היורשים: אבל באמת ז"א דהא מצינו בירושלמי חגיגה פ"א סוף ה"א א"ר בא בר ממל מחלוקת שמואל ור' יוחנן דתנינן תמן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה כו' שמואל א' במפורשת וריו"ח א' אף באינה מפורשת מה אינן קיימין אם בירשו קרקע בהדא א' שמואל במופרשת. [בתמי' דודאי חייבין יורשין להביא אף בלא הפרישו]. אם בירשו מטלטלי בהדא אריו"ח אף באינה מופרשת בתמי'. מה נפק מן ביניהון ירשו קרקע ע"ד דשמואל לתבוע תובעין למשכן אין ממשכנין ע"ד דריו"ח אף למשכן ממשכנין ירשו מטלטלי ע"ד דריו"ח לתבוע תובעין למשכן אין ממשכנין ע"ד דשמואל אף לתבוע אין תובעין עכ"ל הירושלמי. כן הוא גירסת קרבן העדה שם ומיירי שם בלא הפריש עולת ראיה וחגיגה וע"ז מסיק דזהו פלוגתת שמואל וריו"ח אי ש"ד אי לא כמבואר פלוגתתם בב"ב בסוף ובקדושין (דף י"ג). ואמרו שם דלכ"ע בירשו קרקע אף למאן דס"ל של"ד מ"מ תובעין. והכוונה משום מצוה על היורשין לפרוע חוב אביהם אף במה דלא הוי שעבוד על נכסיו. [וכעין זה אי' בירושלמי שקלים פ"א ה"ג גבי אין ממשכנין על השקלים עבדים ונשים וקטנים ואמרו הא לתבוע תובעין משום מצוה אבל אין כופין ע"ש]. ולמ"ד דס"ל ש"ד וממשכנין בירשו קרקע אבל במטלטלי אף דאין כופין מ"מ תובעין משום מצוה. אכן למ"ד דשל"ד ואף בקרקע אין כופין ע"כ נחתינן חד דרגא דבקרקע תובעין ובמטלטלי אין תובעין כלל. ולמ"ד ש"ד בקרקע ע"כ במטלטלי נחתי חד דרגא דאין כופין אבל תובעין משום מצוה: **(הגה"ה ומירושלמי הזה מוכח כשיטת רש"י כתובות (דף צ"א) והובא בתוס' כתובות (דף פ"ו) ד"ה פריעת בע"ח מצוה כו' דבירשו מטלטלי אינו רק מצוה דרבנן ולכן לא כייפינן והתוס' וסייעתם ס"ל דמשום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצידה כו'. וסברת רש"י נראה דכיון דקיי"ל בקידושין (דף ל"ב) דמצות כיבוד הוא משל אב וכמש"כ התוס' שם וביו"ד סי' ר"מ. וכיון דזכו בירושתם הוי הנכסים שלהם ע"כ אין בזה מצות כיבוד אב מה"ת דהא אינו מחויב משל בן ע"כ ס"ל לרש"י דאין זה רק תק"ח ועיין בהגהות אשרי כתובות פ"ט סי' י"ד.)**