נחל יצחק חלק ב תמו

דיהיה עומד בטענתו דאומר עכשיו דהוא אמנה ויוסיף לזה המחילה אם לא יחזור בו דאין זה בחשש שקר רק בעשיות מעשה במה דבידו לעשות. [ועיין בקצה"ח סי' צ"ט ס"ק ג' ומש"כ בשם מוהראנ"ח על דברי תוס' כתובות הנ"ל] וכה"ג גם המהרי"ט מודה דמהני מיגו דהיה עומד בטענתו דטוען ויוסיף לזה עוד עצה כמו בנ"ד דימחול לו בתנאי דיהיה בידו לחזור ואז לא היה יכול לגבות מהלוה אי נימא כשיטת הרשב"א החולק על שיטת השמ"ק והג"מ. ומצד כופין לו לחזור כדי לקיים מצות פריעת בע"ח הא בכה"ג דאומר אמנה לא מצינן לכופו וכדמוכח פשט הסוגיא שם דדוקא מצד דר"נ אמרו דא"נ ואלו לרבנן נאמן לומר אמנה וכמש"כ בארוכה. ולכן כיון דהתוס' והרא"ש והמ"מ והלח"מ פ"א הל' מלוה ה"ד והסמ"ע בשם הע"ש בסי' מ"ז כתבו כולם לתרץ לקושייתם דהא יש לו מיגו דאי בעי מחיל משום דאינו רוצה להפסיד חובו. בע"כ מוכח דס"ל במחילה ומתנה אם לא יחזור בו ג"כ יכול הבע"ח לגבות אף דלא חזר בו עדיין דכיון דאיהו מצי לחזור כמו כן אותו זכות משועבד ושייך לבע"ח שלו ומוכח מכל הפוסקים הללו כדברי השמ"ק והג"מ והר"נ בחי' לב"מ (דף י"ט): ולכאורה יש להעיר על תירוץ הפוסקים הללו דאין לו מיגו דמחילה דמתיירא להפסיד חובו הא אכתי יש לו עצה דלא יהיה ממש בהמחילה לגבי הלוה שלו דהא מבואר בב"ב (דף מ') במוסר מודעה על מתנה דבגילוי מילתא סגי וכן הוא בח"מ סי' ר"ה סעיף ו' א"כ הא בידו למסור מודעא על המחילה וגם בינו לבין עצמו היינו בין המלוה והלוה יכול לגלות לו דעתא דמה דימחול לו אח"ז אינו עושה זה בל"ש רק כדי להבריח מהבע"ח שלו ומאמין להלוה דיודע בעצמו דאין ממש במחילה זו ע"פ דין וכמש"כ התוס' והרא"ש דבאמירתו אמנה מאמין להלוה דיודע בעצמו דאינו אמנה ויחזור לו חובו. ולגבי הבע"ח הוי הברחה מועלת דהא לא ידעינן מהמודעא. ועיין בתוס' קידושין (דף מ"ג) ד"ה והשתא דתקין רבנן כו' מה שכתבו בשם הר"ר יעקב מקוצי כו'. א"כ תקשה דיהי' מהימן במיגו דמחיל ע"י עצה זו ולא יפסיד חובו ואכתי אינו מספיק תירוצם על קושייתם. ויש לומר דס"ל להתוס' והרא"ש והפוסקים בתירוצם דס"ל דמהני מחילה בדר"נ דאם מחל יש לחוש שמא מסר מודעא או איזה גילוי דעת בינו לבין עצמו כדי להבריח מהבע"ח שלו וכמו באומר אמנה דאינו נאמן בחב לאחרים בשדר"נ וחשדינן לי' למשקר. ה"ה במוחל להבע"ח היכא דחב לאחרים ג"כ חשדינן לי' למשקר דאינו עושה בלב שלם ושמא מסר מודעא וג"ד בינו לב"ע. וגם הא קיי"ל דמחילה ומתנה הוא טענה גריע ע"כ שפיר יש לחוש שמא עשה עצה זו וכדי להבריח מהבע"ח. ע"כ לא מהני מחילתו במקום דחב לאחרים רק ע"י ביטול מודעות כמו בסי' ר"ה דאז אין ממש במודעתו ואז מיפטר הלוה ע"פ דין ולכן שפיר כתבו לתרץ דאין לו מיגו דמחלו דמתיירא להפסיד חובו דהא לא מהני מחילתו רק ע"י ביטול מודעות ע"כ א"ש תירוצם: ונתבאר בהוכחה מכל הפוסקים הללו בתירוצם הזה דס"ל כשיטת השמ"ק והג"מ דכיון דהוא מצי לחזור כן שייך אותו זכות להבע"ח בשעבוד וגובה הבע"ח ממנו. וידעתי מה דיש לומר דאף לתירוצם כן ולא ס"ל להסברא דמיכסף וכתי' הר"נ והש"ך בסי' מ"ז ס"ק ז' ובסי' צ"ט ש"ך ס"ק ה' שכתבו דלכן לא הוי מיגו טוב דידעו שעושה כן להבריח וגם יעשה מעשה רע נגד המלוה שלו שיתן מתנה ויהי' לוה רשע ולא ישלם במזיד כו' ע"ש. די"ל דאף לתירוצם דלא יפסיד חובו ס"ל דעל מעשה המתנה ומחילה שעשה כיון דאין בידו לתקן אחר זה ע"כ לא שייך כ"כ בזה לומר דמיכסף לעשות כן אבל במחילה ומתנה אם לא יחזור בו דהוי בכל ימיו בשם לוה רשע כו' דהא בידו תמיד לחזור ע"כ גם בתירוצם הזה ס"ל ג"כ דלא יעשה כן ע"כ ממילא נסתר ראייתי זאת. אבל באמת ז"א דאי נימא דס"ל גם בתירוצם הנ"ל דשייך לומר דמיכסף לעשות כן שלא יהיו כל ימיו בשם לוה רשע א"כ ממילא הי' להו לתרץ בקצרה דלכן אין זה מיגו טוב משום דמיכסף שלא יהי' אז בשם לוה רשע וכתי' הפוסקים כנ"ל. ואין לחלק במה שיהי' כל ימיו בשם לוה רשע או שיהי' לוה רשע על אותו שעה דיעשה המחילה והמתנה ולכן שפיר הוכחתי כן: ענף ה כל זה כתבתי מכבר. וכעת ראיתי כי יש לסתור ראייתי והוא דלכאורה צריך ביאור דאמאי לא תירצו באמת דלכן אין זה מיגו טוב משום דמיכסף לעשות כן שיהי' לוה רשע כו' וכמש"כ באמת הר"נ והש"ך לתרץ כן וכדמצינו בב"ב (דף מ"ה) דמשום לוה רשע כו' שיפורסם ברבים ללוה רשע וכמש"כ הש"ך בסי' ל"ז ס"ק א' בשם מהר"ם לובלין לחד תירוצא דמה"ט הוי נוגע בעדות ומיפסל להעיד. ואפשר לומר דבאמת זה תליא בהנך תירוצם שכתב הש"ך בסי' ל"ז ס"ק א' הנ"ל בשם מהר"ם לובלין ובשם הרמב"ן בחידושיו דלפי תירוצם שם דמשום נוגע מיפסל אף לחובה אין משום הכרח לנ"ד. אבל לפי תי' הרמב"ן בחי' שם ולתי' הראשון של המהר"ם שם כש"כ בנ"ד דהא שם הוי לוה רשע בשב וא"ת ואלו הכא הוי לוה רשע בקום ועשה דמכש"כ דהוי זה סברא טובה לדון דאין זה מיגו טוב. ומה"ט י"ל דכו"ע מודו דמשום זה אין לדון בנ"ד להך מיגו. דיתבייש לעשות להמתנה ומחילה שלא יתפרסם ללוה רשע בפני הבריות. ולכן נלע"ד לומר דס"ל להני פוסקים בתירוצם דאין זה מיגו טוב דאינו רוצה להפסיד חובו ולא הי' ניחא להו לומר בפשיטות דלכן אין זה מיגו טוב דיתפרסם ברבים ללוה רשע במעשהו במזיד כנ"ל. דזה א"ש בפשיטות לפי מה שכתבתי לעיל לדון דיש לו מיגו דהי' עומד בטענתו דהשטר הוא אמנה ויוסיף למחול החוב להלוה שלו. והבאתי ראי' לזה משבועות (דף מ"ה ע"ב) דשכרו שלא בעדים דנאמן במיגו דלא שכרתיך ונתתי לך שכרך וכמש"כ לעיל בארוכה. וכעין זה ראיתי באו"ת בכללי מיגו ס"ק ל"ב ובנתיבות בכללי מיגו ס"ק י"א ע"ש: ולפ"ז אתי שפיר במה דלא הי' ניחא להו לתרץ בפשיטות דלכן אין זה מיגו טוב לפי דיתפרסם שהוא לוה רשע וכפי שכתב הר"נ והש"ך משום דאכתי תקשה דהא יש לו מיגו לעמוד בטענתו דהוא אמנה ויאמר כן כי לפי מה שידעתי האמת כי הוא שטר אמנה א"כ אין הדין לגבות ממנו ואף לדבריכם שאין אתם מאמינים לי בזה. הנני מוחלו להחוב ואז הדין הוא שאין יכולים לגבות ממנו וכיון דכן הוא האמת ע"כ הנני מחוייב להשתדל ולעשות טצדקי זו כדי שלא יוציאו ממנו ממון בגזילה. ואז לא יהי' לוה רשע כלל כי לפי דבריו דהשטר אמנה א"כ אדרבה עושה כדין והיושר ולכן לא הי' ניחא להו לתרץ כן וע"כ תירצו דאין זה מיגו טוב משום דאינו רוצה להפסיד חובו כו'. ולפ"ז נסתר הוכחתי שהוכחתי דס"ל כשיטת השמ"ק והג"מ דאל"כ אכתי תקשה דהא יש לו מיגו דמחיל והי' מתנה דמוחלו אם לא אחזיר בי כו'. דהא יש לומר דבמיגו כזה יתבייש לעשות כן דלפי דבריו דהוי שטר אמנה א"כ אמאי אינו מוחל לו בלא שום תנאי. ולפי תנאו דמתנה דיהי' יכול לחזור בו. ניכר ומוכח ממעשיו דבאמת אין זה שטר אמנה וע"כ עושה עצה זו והתנה דיהי' יכול לחזור בו כדי שיהי' יכול בהסתר לקבל חובו מהלוה וע"כ יהי' מפורסם עי"ז ללוה רשע ומיכסף לעשות כן ולכן אין זה מיגו מעליא. רק במיגו דאי בעי מחיל בלא שום תנאי חזרה.. זה הוי מיגו טוב ולכן שפיר תירצו ע"ז דאינו רוצה להפסיד חובו. ולכן נסתר הוכחתי. וכן יש לומר בהך דסי' צ"ט באומר מטלטלין אלו של אחרים הם דכתב המ"ה לתרץ דאין זה מיגו טוב דאם היו נותנים לו לא הי' המקבל מחוייב להחזירן לו וכמש"כ הש"ך שם בס"ק ה'. דאין לומר דאכתי הי' יכול לתתן במתנה אם לא יחזור בו משום דהי' מפורסם עי"ז ללוה רשע דלפי דבריו למה מהדר להתנות התנאי דהי' חוזר בו וכמש"כ. וע"כ אין להוכיח כן מהתם. ושיטת הסוברים לתרץ שם ובסי' מ"ז דלכן אין