נחל יצחק חלק ב תמד

ולא חזר בו וכמש"כ המח"א בשם הרבה פוסקים גבי מכר לו שדה והתנה לכשיהי' לי מעות החזירם לי בלא קביעות זמן דאין שם מכר עליו כלל ואף בלא פדאו ג"כ יש איסור רבית מה"ת. והא דמבואר בש"ס במתנה מהיום ולאח"מ יפרשו דזהו גופא מהיום ופירי לאח"מ וכמש"כ הפתח הבית שם בשם שמ"ק לב"מ שם והמ"מ פ' י"ב ה' זכיי' ה' י"ד שהביאו באמת בשם הרמב"ן דפי' כפי' רש"י גוף מהיום ופירי לאח"מ. ע"כ יש לדון במהיום אם לא אחזיר בי דאין קונה כלל משום דלא גמר להקנות והמקבל לא גמר לקנות דלא סמכה דעתי' כן נוטה הסברא לפי סוגיות הש"ס דב"מ (דף ס"ה) וכפי' המח"א בשם הראשונים. ועיין בחוות דעת סי' קע"ד ס"ק א'. ולכן יש לדון כמש"כ הפתח הבית שם מתחילה לומר במתנה מהיום אם לא אחזיר בי דאין חל המתנה כלל ואין מתנה לאח"מ אך שקיצר בזה אמנם לפי מה שנתבאר יש יסוד וטעם נכון לומר כן: אבל באמת בטלה דעתי נגד רוב הפוסקים ושו"ע ח"מ סי' רנ"ז סעי' ו' דכתבו להלכה דמהיום אם לא אחזיר בי חל המתנה במת ולא חזר בו וכמש"כ התוס' בב"ב (דף קל"ה ע"ב) בשם הר"ת דהוכיח כן מהא דב"מ (דף י"ט). וע"כ מוכרח לחלק דשאני במכר דהתנה כשיהי' לי מעות החזירם לי משום דהא כל מוכר אינו מוכר רק מפאת דחקו ואונסו כדאמר בב"ב (דף מ"ז) דכל דמזבין אינש אי לאו דאניס לא הוי מזבין כו'. ועיין ב"מ (דף ס"ו ע"ב) תוס' ד"ה ואי אמר קני כו'. ע"כ בהתנה דיהי' בידו לחזור שפיר אמרו ביה דלא גמר להקנותו וכמש"כ המח"א. וכן בהלוקח דנותן מעות י"ל דלא סמכה דעתו לקנותו כיון דהתנה המוכר שיהא יכול לחזור בהבאת המעות. משא"כ במקבל מתנה דהא המקבל מתנה לא יפסיד כלל אף דיחזור בו הנותן וע"כ סמכה דעתו. וכעין זה מצינו בח"מ סי' קצ"ד סעי' ב' בשם הטור והמ"מ והרשב"א דאף החזיק הראשון מ"מ זכה האחרון בהחזיק מקודם כתיבת השטר להראשון והטעם הוא דמי שנותן מעות שייך בי' לומר לא סמכה דעתו שמא יחזור בו המוכר משא"כ השני דלא יפסיד אף אם יקחנו ממנו ומה מזיק לו שיסמוך דעתו לקנותו ע"כ לא שייך בי' לומר דלא סמכה דעתו וכמש"כ הבית יוסף שם בשם הראשונים והסמ"ע שם ס"ק ח' וה"ה בנ"ד מוכרח לומר כן. וגם בהנותן המתנה לא שייך לומר דלא גמר דעתו להקנותו כיון דהתנה דיהיה בידו לחזור בו. דא"כ למה לי' ליתן המתנה משא"כ במוכר די"ל דמפני דחקו עושה כן. וכעין דברי הרשב"ם ב"ב (דף מ"ם ע"ב) ד"ה גילוי מילתא כו' וד"ה ואי דזבוני כו'. וברשב"ם ב"ב (דף ע"א ע"א) ד"ה זה היה לו לפרש כו' אבל מוכר זוזי אנסוה כו' עכ"ל. וע"כ ברור לדינא בנותן מתנה מהיום ולאח"מ אם לא אחזור בי דאם לא חזר בו חל מתנתו מהיום לכ"ע וכמו דמסיק גם הפתח הבית שם. אך אם הוי משעבדי נגד בע"ח או לא. הנה כבר נתבאר דהשמ"ק והג"מ ס"ל דכיון דיכולת בידו לחזור ע"כ אותו זכות שייך גם להבע"ח וכן נראה מדברי הר"נ בחי' לב"מ (דף י"ט): ענף ג' ולענ"ד נראה להוכיח כן מכתובות (דף י"ט) דהאומר שטר אמנה אינו נאמן אם חב לאחרים וכדר"נ דמוציאין מזה ונותנין לזה כו' והתוס' ד"ה וכגון שחב לאחרים כו' הקשו דיהא מהימן במיגו דאי בעי מחיל כו' וי"ל דשמא אין בדעתו למחול ולהפסיד חובו דעכשיו שאומר אמנה לא מפסיד מידי שאין הלוה גזלן כו' ואח"ז כתבו דשעבוד דר"נ ליתי' במחילה. וכ"כ הרא"ש שם סי' ט' לתרץ לקושיות התוס' לפי שירא להפסיד חובו אבל במה דאומר אמנה לא יפסיד חובו שהלוה אינו גזלן ולא יעכב מעותיו עכ"ל הרא"ש. וכ"כ הריטב"א לחד תירוצא וכ"כ השמ"ק שם וכ"כ הסמ"ע בסי' מ"ז ס"ק א' בשם הע"ש ועיין בש"ך שם ס"ק ז'. וכמו כן כתב הרב המגיד פ"א ה' מלוה והובא בש"ך סי' צ"ט ס"ק ה' דלכן באומר הלוה דמטלטלי שבידו של פ' הם לא מהימן במיגו דהי' יכול לתתן לו משום דאין זה מיגו שאם הי' נותנין לו לא הי' המקבל מתנה מחוייב להחזירן לו ואם טוען שהפקידו בידי אם אינו אמת מחוייב הוא בבא לצי"ש להניחם או להחזירן לו עכ"ל המ"מ. מדברי כולן נלמד דסבירא להו דבמתנה מהיום אם לא אחזור בי גובה בע"ח מינה. דאל"כ תקשה דאכתי יהא מהימן במיגו דאי בעי מחיל לי' בתנאי דהיו מתנה דיהי' חל על המחילה מעכשיו אם לא יחזור בו וכ"ז דיחזור בו יהי' יכול לבטל המחילה. ואם לא הי' מפסיד חובו דהא יהי' יכול בינו לבין עצמו לבטל המחילה או המתנה בנידון המ"מ הנ"ל. ונגד גביות הבע"ח יהי' יכול להבריח ממנו ע"י תנאו דיתנה כן א"כ לא מקרי זה פסידא דהא באמת לא יפסיד חובו או המטלטלין. ואי דאף בינו לבין עצמו יהיה מחוייב מדר"נ ע"פ דין. א"כ גם עכשיו דאומר אמנה ג"כ נימא כיון דאיהו גופי' יודע האמת דאינו אמנה א"כ מחוייב ע"פ דין לשלם להמלוה שלישי מדר"נ. וע"כ מוכח דז"א ורק להכחיש לגמרי זה לא יעשה ובודאי ישלם להמלוה שלו בהסתר ויסכים על הברחתו מהבע"ח ויתאחר הגבי' ממנו כיון שהוא רק בינו לבין עצמו. א"כ ה"ה במחילה ומתנה במהיום אם לא אחזור בי שייך ג"כ לומר כן. הן במחילת החוב בדר"נ והן במתנת מטלטלי בהך דסי' צ"ט: ולפי תירוץ הר"נ בכתובות שם דאין לו מיגו דאי בעי מחל לי' דמיכסף נגד בע"ח והובא בש"ך סי' מ"ז ס"ק ז' וכעין זה בש"ך סי' צ"ט ס"ק ה'. אין להקשות כן דהא גם בתנאי דיחזור בו שייך לומר דמיכסף נגד הבע"ח. וכש"כ לתי' כמה פוסקים דאינו יכול למחול בדר"נ אבל לתי' התוס' והרא"ש והריטב"א והשמ"ק שם והמ"מ והע"ש דתירצו כולם דאין זה מיגו דאין בדעתו להפסיד. א"כ תקשה דהא יש לו מיגו דיתנה בתנאי דיהי' יכול לחזור בו ואז לא הי' לו פסידא רק איחור הגביי' וכמו עכשיו דאומר אמנה כנ"ל. ודוחק לומר דאף שלא ס"ל להסברא דמיכסף מ"מ בזה ס"ל דשייך לומר דמיכסף ביותר לעשות מחילה בתנאי שיהי' יכולתו לחזור לעולם ועכ"ז לא יחזור דזה אינו סברא לומר ולחלק כן. וע"כ מוכח דאף בהתנה כן אינו יכול להפקיע שעבודו של הבע"ח שיש לו ע"פ שדר"נ דכיון דבידו לחזור ולבטל להמחילה ולהמתנה ע"כ כל מה דאיהו מצי למיעבד ולבטלו בדיבור בלבד כמו כן אותו הזכות שייך ומשועבד לבע"ח דיכול לגבות אף כ"ז דלא חזר בו המלוה שלו וכעין סברת השמ"ק בב"מ והג"מ גבי שעבוד בע"ח על נכסי הלוה כנ"ל. וכיון דכל הפוסקים הללו ס"ל כסברת השמ"ק והג"מ ע"כ יש לנו לפסוק כן לדינא. ואף דלדינא דקיי"ל דבדר"נ אינו יכול למחול ליתא להוכחה זו. אבל לפי תירוצם דתירצו כפי שהובא לעיל מוכח דס"ל כהשמ"ק והג"מ. וגם הא כתבו כן גבי הך דמטלטלי בסי' צ"ט א"כ מכל זה הוי סייעתא לדברי השמ"ק והג"מ: ולכאורה יש לדחות להראי' זו ע"פ מש"כ לעיל דאף דנימא במתנה מהיום אם לא אחזור בי דאינו גובה הבע"ח מהמקבל מתנה כ"ז דלא חזר בו הנותן וכשיטת הרשב"א. עכ"ז כייפינן להלוה דיחזור בו משום מצות פריעת בע"ח. ואחר דחזר בו הנותן אז ממילא גובה הבע"ח. א"כ לפ"ז שפיר כתבו התוס' והרא"ש לתרץ דאין לו מיגו דאי בעי מחיל כנ"ל. משום דאי יתנה בהמחילה ובמתנת מטלטלין התנאי אם לא אחזור א"כ ממילא יכפוהו לחזור בו משום מצות פריעת בע"ח וממילא יגבה הבע"ח שלו ולא אהנו מעשיו בהמחילה שלו שעשה כדי להבריח מבע"ח שלו ונסתר ראיה זו: ועכ"ז ראיתי דאין לדחות ראי' זו. ונקדים לדברי הר"נ כתובות פ"ב (דף י"ט) בסוגיא הנ"ל דאמרו דבחב לאחריני אינו נאמן משום דר"נ והקשה דתיפוק לי' בלא דר"נ הוי ג"כ חב לאחריני דנהי דאין מוציאין מזה ונותנין לזה כ"ז שלא יתבענו ללוה מ"מ כשיתרעם המלוה למה לא יגבו לו חוב זה כשם שהם מגבין לו שאר נכסיו י"ל דשטרות לאו בני גוביינא נינהו שאין גופן ממון וכל שאין גופן ממון אין מגבין לי' כו' אבל לר"נ