נחל יצחק חלק ב תמג

ולענ"ד נראה דסברת הרמב"ן הנ"ל יש לה מקום לפי המבואר בב"מ (דף ס"ה) מכר לו בית מכר לו שדה וא"ל לכשיהי' לי מעות החזירם לי אסור וכן מבואר ביו"ד סי' קע"ד סעי' א' דכה"ג הוי ר"ק משום דאין שם מכר ע"ז כיון דביד המוכר לבטל המכירה וע"כ הוי בזה איסור רבית מה"ת דהוי הלוואה גמורה ולא אמרינן דהא המכירה חל מעכשיו כ"ז דלא יחזיר המוכר המעות לו אלא אמרינן דכיון דבידו לבטל המכר לא מקרי מכר. ה"ה במתנה דהתנה דיהיה יכול לחזור בו כ"ז שירצה לא מקרי מתנה כלל כיון דבידו לחזור ולפ"ז יש מקום לדברי הרמב"ן במש"כ דלא שייך מעכשיו כיון דבידו לחזור. אלא דיש לומר דהא אמרו שם בב"מ דזה מקרי צד א' ברבית ולר' יהודה מותר הרי דזה מקרי רק צד א' דתלוי אם יחזור ויביא המעות אבל אם לא יחזיר ויביא המעות הוי שמי' מכר ולכן לר' יהודה מותר כיון דבעת שגמרו המקח ביניהם היה אז ספק אם יחזיר המעות אח"ז או לא ע"כ מקרי צד א' ברבית ומותר לר"י. ולרבנן אסור כיון דחוזר בו המוכר ומסלקו במעות ע"כ אין ראי' מהתם לשיטת הרמב"ן במש"כ גבי מקדש מעכשיו ולאחר ל' יום: אמנם אכתי יש לדון כן ונקדים לדברי המחנה אפרים ה' מלוה ולוה דיני רבית סי' י"ג שכתב בארוכה בדין אם התנה המוכר לכשיהיה לי מעות החזירם לי אסור ודלא כר"י דצד א' ברבית מותר דלכאורה נראה דדוקא בהביא הדמים אז המקח בטל מעיקרא וכפי' רש"י והתוס' דס"ל דהמקח תלוי ועומד אם קיים תנאו כו' ואם לא הביא המעות נתקיים המקח. אבל מן הרמב"ם וטור יו"ד סי' קע"ד משמע דאם התנה כן אין כאן מכירה כלל אלא הלואה כיון שצריך להחזיר בכל עת שירצה וכל הנך רבוותא לא גרסי הכא דלא כר"י דכה"ג אף ר"י מודה דכיון דהתנה להחזיר לעולם ה"ז לא גמר והקנה ול"ד למוכר בית בבתי ערי חומה דהתם אין התנאי נמשך לעולם וכל שעבר שנה א' ולא נפדה נחלטת הבית מעיקרא וכ"נ מתשובת רב עמרם שהביא המבי"ט ויהיב טעמא דכל שהתנאי נמשך לעולם הרי המוכר מובטח לעולם לקיים תנאו ולא גמר להקנות כלל דדמי לאסמכתא כו' וכ"כ הריטב"א בחי' וה"ט כיון דבידו להחזיר המעות בכל עת שירצה אמדינן דעתו דלא גמר והקנה כיון דא"צ קנין מחדש בעת חזרת המעות כו' עכ"ל המח"א. ועיין בנו"ב מ"ת ח' יו"ד סי' ע"ה. והנתיבות בסי' ר"ז ס"ק ו' הביא בקצרה לדברי המח"א הללו וכעין זה ביו"ד סי' ש"ה סעי' ח' גבי פדיון הבן. והנה במה דמחלק המח"א אליבא דר' יהודה בין היכא דבידו לחזור בו לעולם להיכא דאין בידו לחזור לעולם רק לזמן. כעין זה הסברא כתבו התוס' בערכין (דף ל"א) בד"ה ור' יהודה סבר צד א' ברבית מותר. שכתבו וא"ת לר"י משכנתא בלא נכייתא נמי אישתרי דצד א' ברבית הוא וי"ל דלא חשבינן צד א' ברבית אלא כגון עשה שדהו מכר דאיכא צד מכר אם לא יפדנו בתוך זמן הקבוע לו אבל משכנתא בלא נכייתא דליכא בי' צד מכר דלעולם הוא ביד הלוה לפדותו כו' ה"ל רבית כו' עכ"ל. וזהו דלא כמש"כ התוס' בב"מ (דף ס"ה ע"ב) ד"ה לכשיהיה לי מעות החזירם לי אסור דלא כר"י כו' אבל משכנתא לעולם יכולים לפדות או הוא או יורשיו אבל כאן נהי דהוא יכול לפדות יורשיו אין יכולים לפדות עכ"ל התוס' ב"מ. אבל התוס' ערכין מחלקי כעין חילוק של המח"א דשאני משכנתא דאין זמן קבוע אלא לעולם יכולים לפדותו. ודוחק להעמיס בכוונת התוס' בערכין דנתכוונו לדברי התוס' דב"מ: ולכאורה יש להעיר לדברי המח"א בשם הראשונים דכתבו דהיכא דאין זמן קבוע להתנאי אז אף ר"י מודה דאסור דתקשה ע"ז מהך דמגילה (דף כ"ז ע"ב) דר"מ ס"ל דאין מוכרין בהכ"נ אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו ומקשו ולר"מ היכי דיירי בה הא ה"ל רבית אר' יו"ח ר"מ בשיטת ר"י אמרה דאמר צד א' ברבית מותר כו'. הא לר"מ דס"ל דאין מוכרין בהכ"נ אלא ע"ת דאם ירצו יחזירוהו אין זמן קבוע להתנאי ולעולם יכולים לפדותו א"כ הא בכה"ג אף ר"י מודה דאסור. ואפשר לומר דמיירי שם דהיה זמן קבוע לפדותו ומ"מ ס"ל דמותרים למוכרו דעיקר הטעם דאוסר ר"מ למוכרו לחלוטין משום דדרך בזיון הוא וכפי' רש"י במשנה שם. וכיון דבעת מכירה היה זמן קבוע עכ"פ. ע"כ אין זה מקרי דרך בזיון ומודה ר"מ דמותרין למוכרו דכה"ג אין זה מגונה. וכן מוכרח לומר כן בלא"ה לשיטת הסוברים דמכירה על תנאי דאם ירצו יחזירוהו דאין שם מכר עליו כלל משום דלא גמר להקנותו וכמש"כ המח"א. דהא במשנה הקודמת שם במגילה דס"ל לר"מ דאין מוכרין של רבים ליחיד מפני שמורידין מקדושתו דמרבים ליחיד ליכא קדושה. דהא כיון דס"ל לר"מ דאין מוכרין בהכ"נ רק ע"ת דאם ירצו יחזירוהו. א"כ ליכא בזה הורדה מקדושתו כלל כיון דאין בזה שם מכר כלל והבכה"נ קיימא לעולם בקדושת הרבים כיון דאין בזה שם מכר כלל לשיטת הפוסקים הללו. ולכאורה יש להוכיח מזה כשיטת החולקים בזה. אכן לפי מש"כ דמיירי בהתנו אם ירצו יחזירוהו עד זמן שקבעו ולאחר הזמן לא יהיו ביכולתם לחזור וכיון דבעת המכירה היה על תנאי ע"כ מותרין למכור אף לר"מ דליכא בזה בזיון כ"כ. ע"כ אתי שפיר מה דאמר ר"מ דאין מוכרין מרבים ליחיד דאיכא בזה הורדה מקדושתו כיון דאחר הזמן לא יהיו יכולים לבטל המכר. ולכן אינו ראי' מזה לסתור לשיטות הסוברים דאין בזה שם מכר כלל. ועפ"ז יש לבאר לדברי הירושלמי במגילה פ"ג סוף ה"ב ואכמ"ל: וחזינן דשיטות הרמב"ם והטור והשו"ע ביו"ד סי' קעד ועוד פוסקים באומר לכשיהיו לי מעות החזירם לי דאף היכא דלא בא לידי חזרת מעות ג"כ אסור אף לר"י משום דלא גמר והקנה כלל כיון דיכול לעולם לחזור ולסלק במעות וכמש"כ המח"א. ע"כ לפ"ז יש לדון במתנה מהיום ולאח"מ אם לא אחזור בי דאין זה מקרי מתנה כלל משום דלא גמר והקנה כלל כיון דבידו לעולם לחזור וזהו כש"כ מהך דמכר דהתנה כשיהיו לי מעות החזירם לי דהתם הא מחוסר ממונא והר"נ בפסחים פ"ב (דף ל"א) כתב דבמחוסר ממונא לא אמרינן הואיל והובא במג"א סי' תמ"א ס"ק ג'. ומ"מ אמרינן כיון דבידו לסלקו במעות ע"כ אין שם מכר ע"ז כלל. [ובמק"א העירותי על דברי הר"נ הנ"ל ממנחות (דף ק"ב ע"א) דאי בעי פריק אמר משום דמחוסר פדיי' לאו כמחוסר מעשה דמי ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' א' ענף ב' וקצרתי]. א"כ כש"כ במתנה דהתנה דיהי' יכול לעולם לחזור בחזרה בלבד בוודאי אין זה מקרי מתנה כלל כיון דבדיבור בעלמא יכול לעולם לבטל להמתנה ע"כ לא גמר ונתן כלל לעולם ולא סמכה דעת המקבל מתנה ע"ז לעולם כלל. ובאמת באמר מהיום ולאחר ל' יום דיש זמן קבוע יש לדון דלא כהרמב"ן. משום דזה מקרי מתנה כיון דאחר כלות זמן שלשים יום לא יהיה יכול לחזור בו ע"כ מקרי זה שפיר בשם מתנה וכעין הך דבית בבתי ערי חומה דאין זה מקרי רק צד א' ברבית כיון דבכלות השנה אם לא יפדנו יחול עליו המכר ע"כ שם צד מכר עליו וכמש"כ המח"א בשם הראשונים. אבל במתנה מהיום ולאח"מ אם לא אחזור בי דלעולם יכול לבטלו בחזרה בדיבור בעלמא ע"כ שפיר יש לדון דאין שם מתנה עליו כלל אף במת ולא חזר בו דמ"מ כיון דהיה ביד הנותן לחזור בו כל ימי חייו א"כ לא גמר להקנותו כלל והמקבל מתנה לא סמכה דעתו לקנותו. וכעין סברת הרמב"ן דלא מצינו מתנה מעכשיו שיהיה יכול לחזור בו. רק בזמן קבוע כמו מעכשיו ולאחר ל' מוכרחין לחלק לשיטת הרמב"ן. דס"ל דשאני הא דכשאביא לך מעות תחזירם לי דאם היה זמן קבוע לפדות דאין זה רק צד א' ברבית משום דשאני היכא דמחוסר ממונא כנ"ל. אבל היכא דבדיבור בלבד יכול לבטל המתנה ע"כ אף בהתנה זמן קבוע לחזרתו ג"כ אין שם מתנה ע"ז כלל אף מעכשיו וכמש"כ הרמב"ן גבי מקדש מעכשיו ולאחר ל' יום. כן י"ל לשיטת הרמב"ן: אכן במתנה מהיום ולאח"מ אם לא אחזור בי זהו כש"כ מהא דב"מ כנ"ל א"כ הדעת נותנת דאינו קונה כלל אף במת