נחל יצחק חלק ב תמב

אלא חוב שהיו להם על הבעל יהיו להם על האשה וגבי חייב מודה דחיישינן לעיל לקנוניא לפי שיוציא מיד מהלקוחות ועוד יש לחוש ללקוחות שלא באחריות שיפסידו לגמרי עכ"ל התוס'. הרי דס"ל להתוס' ג"כ דלא חיישינן רק במה דיוציאו מהלקוחות דבר שזכו בו כבר אבל במניעת טירפא היכא שיהיו עדיין להמלוה חוב על הלוה בזה לא חיישינן היכא דלא הוי בע"ח ידוע. ובפרט לתירוץ השני שכתבו התוס' דדוקא ללקוחות שלא באחריות דיפסידו לגמרי בזה חשו. א"כ לפ"ז ליתא לקושייתם שהקשו דניחוש שמא רוצה להפקיע ע"י השטר מתנה במהיום ולאח"מ לאיזה בע"ח. דהא לזה לא חיישינן דהא אותו החוב ישאר לו בתקפו על הלוה וע"כ כ"ז דאינו ידוע לנו הבע"ח לא חיישינן לי' ומתורץ שפיר קושיות השמ"ק וההג"מ הנ"ל. ועפ"ז מתורץ קושיות הש"ך בסי' ס"ה ס"ק כ"ב דהקשה דניחוש שמא יש לו איזה בע"ח כו'. אבל לשיטת התוס' הנ"ל אינו קשה כלל לקושיות הש"ך ועיין בסמ"ע שם ס"ק י"ט וקצרתי: ובעיקר קושיות הגהות מרדכי והשמ"ק על הא דב"מ (דף י"ט) דניחוש שמא לוה מאחר ומפקיע ע"י המתנה דמהיום ולאח"מ לאיזה בע"ח. נראה ליישב קושייתם דהא אף לדברי הרשב"א דס"ל דכ"ז דלא חזר בו קנוי המתנה להמקבל מתנה ואין הבע"ח טורף ממנו. מ"מ נראה פשוט דהב"ד כופין להלוה היינו להנותן מתנה שיחזור בו משום פריעת בע"ח מצוה דכופין לו לקיים מצוה זו במה דאפשר בידו וכיון דאם יחזור בו יהיה יכול לקיים להעשה דפריעת בע"ח ע"כ הדין ברור דכופין לו ע"ז. וכעין זה כתב הקצה"ח בסי' ט' ס"ק א' בשם הכנה"ג ליו"ד סי' קס"א גבי ריבית דאינו מחוייב להחזיר בלא תביעה דאם הוא חייב לאחרים כופין אותו לתבוע בכדי שיהי' לו במה לפרוע משום דפריעת בע"ח מצוה כו' והביא כן בשם המל"מ. א"כ ה"ה גבי מתנה דמהיום ולאח"מ דכופין את הלוה לחזור בו כדי שיקיים מצות פריעת בע"ח. ולכן לא חיישינן בשטר מתנה במהיום אם לא אחזור בי הנמצא דאם אמר תנו נותנין. דשמא יש לו איזה בע"ח. משום דהא אכתי יש לו יכולת ביד הב' לכופו שיחזור בו. ואי דניחוש שמא יהי' איזה סיבה דלא יהי' היכולת בידם לכופו שיחזור בו מצד אלמותו וכה"ג. ולירד לנכסיו זה יהי' יכולת בידינו אלא לירד לגופו זה לא יהי' היכולת בידם משום איזה סיבה וחשש. הא בזה לא יצאנו לעולם מידי חשש לפי המבואר בכתובות (דף נ"ט) דקונמות קדושת הגוף ומפקיע מידי שיעבוד וכתבו התוס' והרא"ש להקשות דא"כ כל אדם יפקיע חובו ע"י קונם ותירצו דאלמוה רבנן לשיעבוד הבע"ח. והר"נ שם כתב דדוקא שעבוד הבעל אלמוהו אבל שעבוד המלוה לא אלמוהו אלא דכופין להלוה דיהי' מיתשל אנידרא והובא פלוגתא זו בח"מ סי' קי"ז סעי' ז' ברמ"א ובסמ"ע ס"ק כ"ד בשם המ"מ דכופין להלוה דיהי' מיתשל אנידרא וכעין המבואר בח"מ סי' ע"ג סעיף ה'. ועיין במחנה אפרים ה' גביות חוב סי' ג': א"כ לפ"ז לא יצאנו לעולם מידי חשש בכל מלוה דהא לעולם יש ביד הלוה לאסור נכסיו בקונם פרטי על המלוה לשיטת הסוברים דלא אלמוה רבנן לשעבוד הבע"ח. [ועיין בתומים סי' קי"ז ס"ק י"ב שכתב דבמטלטלי כ"ע מודו דחל הקונם רק דכופין לו שיתחרט וישאל על נדרו כמש"כ המ"מ והר"נ]. אלא דכופין אותו מצד פריעת בע"ח מצוה דמיתשל אנדרי'. א"כ לעולם ביד הלוה לעשות כזה דיצטרכו לבא לכפותו ובלא כפיי' להלוה אינם יכולים לירד לנכסיו כ"ז דלא איתשל אנדרי'. ע"כ כמו דיהי' מוכרחין לכפות להלוה דיהיו מיתשל אנדרי'. כ"כ יהי' יכולים לכוף להלוה דיחזור בו במתנה מהיום ולאח"מ. ולפ"ז מתורץ קושיות והוכחות השמ"ק והג"מ בהך דב"מ דלכן מחזירין שטר מתנה מהיום ולאח"מ הנמצא ולא חיישינן שמא יש לו איזה בע"ח ורוצה להפקיע ממנו ע"י חזרת השטר מתנה זו.. דהא יכולים לכפותו שיחזור בו. ואי דניחוש שמא לא יהיה היכולת בידינו לכופו לגופו שיחזור בו. אכתי הא בידו לאסור בקונם דאז ג"כ לא יהי' בידינו לירד לנכסיו בלתי כפיות גופו לשאל על נדרו א"כ לעולם לא יצאנו מידי חשש כזה ולכן אתי שפיר מה דאמרו דמחזירין שטר מתנה במהיום ולאח"מ ומתורץ קושייתם: ועפ"ז יש לתרץ קושיות הרשב"א והובא בקצה"ח סי' פ"ו דלמה צריך קרא על שעבודא דר"נ הא בל"ז קיי"ל דשעבוד דאורייתא וכל אשר יש לו משועבד להמלוה ע"ש. ולפמש"כ פשוט הוא דנפ"מ להיכא דאסר הלוה נכסיו בקונם על המלוה דאף לשיטת התוס' והרא"ש כתובות דאלמוה רבנן לשעבוד הבע"ח הא ז"א רק מדרבנן אבל מה"ת הא הקונם מפקיע מן השעבוד א"כ אם לא היה כתיב בקראי למילף על שעבוד דר"נ לא הי' משועבד רק בתורת שעבוד בעלמא כמו כל נכסי הלוה ע"כ הי' חל הקונם לאסור עליו. אבל עכשיו דכתבה התורה דהלוה השלישי משועבד גופו להמלוה הראשון בתורת בע"ד דהתורה שוויי' לבע"ד שלו כדכתיב ונתן לאשר אשם לו וכמש"כ הקצה"ח שם. ע"כ אינו חל הקונם שלו לאסור את הלוה השלישי על המלוה שלו דהא לא הוי שלו כלל רק של המלוה שלו והוי נפ"מ רבתא מהך דשדר"נ ועיין בחידושי לסי' פ"ו מזה. ויש להאריך בזה וקצרתי: ואפשר לומר דהשמ"ק והג"מ דהקשו כן בהך דב"מ. דס"ל דאינו יכול הלוה לאסור בקונם על המלוה משום דאלמוה רבנן לשעבוד הבע"ח או כעין דברי התוס' ישנים בכתובות (דף נ"ט) שם וע"כ הקשו דניחוש להפקעת בע"ח שלא כדין. אבל באמת להחולקים על התוס' וכשיטת הר"נ והמ"מ אינו קשה וכפי מש"כ. [ועיין בתוס' קידושין (דף י"ח ע"א) ד"ה אמר אביי בע"כ דאב כו' פי' בקונטרס ם יש לו כופין אותו ופודה אותה ק"ק א"כ אמאי קאמר בסמוך ה"נ דאזיל ומזבין לה ומה תועלת במכירתו מאחר דנכוף אותו לפדותה עכ"ל וקצרתי]. ולפי מה דנתבאר דהוכחת השמ"ק והג"מ מהא דב"מ יש ליישב דאינו מוכרח כ"כ לכן הך דינא דחידשו הפוסקים הללו דבע"ח המאוחר מצי טריף ממתנה דמהיום ולאח"מ הקדומה לו זה אינו ברור כ"כ כיון דעיקר סמיכתם על ראי' זו וכיון דאין זה מוכרח ע"כ אין לנו לחדש מדעתינו להך דין מחודש. ומן הסברא נראה כשיטת הרשב"א דהובא לעיל דס"ל דאין כח בבע"ח לגבות בזה דהא כ"ז דלא חזר הוא שלו לגמרי. וכן משמע בהתומים שהובא לעיל דהך דינא אינו ברור כ"כ. וכן נראה מדברי הר"נ בחידושיו לב"מ (דף י"ט) דלא ס"ל כשיטת הג"מ והשמ"ק ע"ש: ענף ב והנה ראיתי בפתח הבית סי' ל"ד ענף ד' שכתב בשם הרשב"א שהביא בשם הרמב"ן לקידושין (דף נ"ט) גבי מקדש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום דהוי תנאה ופי' רש"י תנאה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר ל' יום והקשה הרשב"א בשם הרמב"ן דלא מצינו מתנה מעכשיו שיהי' יכול לחזור בו ע"כ פי' התנאי אם לא ימות כו'. א"כ לפ"ז במתנה מעכשיו ולאח"מ אם לא אחזור בי אין חל המתנה כלל דאין מתנה לאח"מ ובאמת הא קיי"ל בח"מ סי' רנ"ז דמתנה מהיום ולאח"מ אם לא אחזור בי מהני בקנין כו' והאריך שם בזה. ע"ש בפתח הבית. וראיתי בחידושי הרמב"ן לקידושין ובחי' הרשב"א שם בשם הרמב"ן שהקשה עלה דמקדש מעכשיו ולאחר ל' יום דהא לא מצינו מקדש מעכשיו שיהי' יכול לחזור בו ואלו במתנה מהיום אם לא אחזור בי לא הזכיר שם. אך אפשר דמסברא נראה לדמותן זה לזה דכמו בקידושין לא שייך מעכשיו כ"ז דבידו לחזור כמו כן במתנה לא שייך מעכשיו כ"ז דבידו לחזור ושפיר כתב הפתח הבית לשיטת הרמב"ן. ובחי' הרשב"א שם השיג על שיטת הרמב"ן בזה וע"כ שפיר כתב הרשב"א דהובא לעיל דס"ל במתנה מהיום אם לא אחזור דאין הבע"ח גובה ממנו. ועיין באה"ע סי' מ' בב"ש ס"ק ו':