נחל יצחק חלק ב תלה

(דף ז') מן הך דחופר בור ברה"ר על מאן דס"ל מלוה בע"פ אינו גובה מיורשים. ותקשה ג"כ כנ"ל: אכן לפי שיטת הש"ך הנ"ל דס"ל דבחוב נזקין לא ה"ל לוה רשע כו'. א"כ לפ"ז יש לומר דבחוב נזקין לא ה"ל מצוה על היורשים. דזהו נלמד במכש"כ מן חוב אחריות דה"ל לוה רשע כו'. ואפ"ה לא הוי בי' מצוה על היורשים כו'. ע"כ א"ש מהא דהקשו בב"ב ובערכין מן הא דחופר בור ברה"ר. משום דהא בנזקין לא ה"ל לוה רשע וע"כ לא שייך בזה מצוה על היורשים כו'. ויהיה מזה סייעתא להש"ך. אמנם לפמש"כ האו"ת לחלוק על הש"ך ואף בחוב נזקין ה"ל לוה רשע כו'. ואף בנזקי ממונו שייך סברת האו"ת כנ"ל א"כ תקשה כנ"ל. ועוד דכיון דמבואר בירושלמי חגיגה הנ"ל דבירשו קרקע תובעין מהיורשים וזהו משום מצוה כו'. אף למ"ד שעבודא לאו דאורייתא כנ"ל ואף בחוב קרבן. א"כ וודאי אין לחלק בזה בין חוב נזקין לחוב קרבנות ותקשה כנ"ל: והעיקר מה שנלע"ד בזה לפמש"כ האו"ת בסי' צ"ז ס"ק ט"ז והקצה"ח שם ס"ק ט' דהיכא דמשכנו שלא ברשות דיש בו חיוב מלקות בבטנו להעשה או בלא קיימו דהוי לאו הניתק לעשה דאז כפינן על השבת העבוט ע"ש. ע"כ י"ל דבאמת אין סברא לפרש ללשון חייבין דזהו למצוה בלבד. והא דב"מ (דף קי"ד) דאמרו לשון חייב להחזיר גבי השבת העבוט. אף דה"ל מ"ע שמתן שכרה בצידה. עכ"ז הא כופין במשכן שלא ברשות על מ"ע דהשבת העבוט כנ"ל. ולכן אין ראיה מהתם לומר ולפרש דלשון חייבים לשלם יהיה על חיוב לצי"ש. ודוקא בלשון משלם או לשון ישלם לפמש"כ התוס' שם בתי' ב' מצינו דפירשו על לצי"ש. וגם התם גופא פליגי אמוראי אם מפרשינן להך משלם דהתם על חיוב לצי"ש ורק רבא מפרש שם כן. אבל שארי אמוראי לא ניחא להו שם בתירוץ רבא הנ"ל. ומהדרי לתרוצי בתירוצי אחריני משום דכיון דחיוב מזונות בפרה השכורה וכה"ג דקתני בכל דוכתי הוי הכוונה על חיוב לשלם ע"פ דין. וע"כ לא ניחא להו לפרש התם על חיוב לצי"ש. וה"ה בהא דחופר בור כו'. ועפ"ז יש לדון בהא דערכין (דף ז') ובמש"כ התוס' שם בד"ה מיתבי בור ברה"ר כו'. וקצרתי: ענף ג' ובעיקר דברי הטור והראשונים הנ"ל דכתבו דבחוב אחריות ליכא בזה מצוה על היורשים כו' וכתבתי לעיל דכה"ג אמרו בירושלמי חגיגה פ"א סוף ה"א דאף לתבוע אין תובעין ממטלטלין של יורשים בחוב קרבנות וכה"ג. וכעת ראיתי דיש להעיר בזה עדיין דהא מבואר שם בירושלמי דלמ"ד ש"ד הדין הוא דאף בירשו מטלטלין לתבוע תובעין. וזהו משום מצוה על היורשין וכופין בדברים וכעין מש"כ התוס' בכתובות (דף מ"ט) ד"ה אכפיי' רבא כו'. משום דנחתינן חד דרגא אליבא דר' יוחנן דס"ל ש"ד ובקרקע למשכן ממשכנין ע"כ במטלטלין לכל הפחות לתבוע תובעין להך מ"ד. א"כ עדיין י"ל לדינא להפוסקים דס"ל ש"ד דלדידהו הדין נותן דאף בחוב אחריות שייך לומר מצוה על היורשין בירשו מטלטלין. דוודאי אין לחלק בזה בין חוב קרבנות וכה"ג ובין חוב אחריות וכה"ג. ובאמת הא מוכח בטור בכמה דוכתי דס"ל ש"ד ועיין בש"ך סי' ל"ט ס"ק ב'. ואפ"ה כתב הטור הכא בסי' ק"ח דבירשו מטלטלין ליכא מצוה על היורשין. אך בכוונת הטור הכא י"ל דהא מיירי בלא הניח כלל וקאי בשי' הסוברים דאף בלא הניח כלום מצוה על היורשים לפרוע כו' א"כ יש לחלק. אך מן הב"י והסמ"ע דכתבו כן לדינא אף בהניח מטלטלין. א"כ מוכח דאף דס"ל להב"י דש"ד כמבואר בסי' ל"ט ואפ"ה כתבו בפשיטות הכא דבחוב אחריות ליכא מצוה על היורשים א"כ תקשה ע"ז מן הירושלמי הנ"ל: והנלע"ד בזה והוא דהא בערכין (דף כ') איתא חומר בערכין מבנדרים אמר ערכי עלי ומת יתנו יורשים כו' ש"מ מלוה בע"פ גובה מן יורשים כו'. וקשה דמאי מקשה הגמ' הא י"ל דהך יתנו יורשים הכוונה הוא משום מצוה על היורשים כו'. וכעין מה דאמר רבא בב"מ (דף צ"א) דמשלם דהתם קאי על לצי"ש וכן ישלם לפמש"כ התוס' שם כנ"ל. א"כ ה"ה י"ל כן בהך דקתני יתנו יורשים. ומצינו כה"ג בב"מ (דף ל"ז) דאמרו בגמ' שם למה דקתני נותן לזה מנה כו' דזה לצי"ש עי"ש. ע"כ יש לפרש להא דיתנו יורשים דזהו משום מצוה על היורשים. דהא מבואר בירושלמי הנ"ל דאף לשמואל דס"ל שעבודא לאו דאורייתא עכ"ז בירשו קרקע למשכן ממשכנין ונחתינן חד דרגא וקאי התם על חוב קרבנות. א"כ ה"ה י"ל כן בהך דהאומר ערכי עני. ומדמקשו בש"ס כן והוכרחו לתרץ דמיירי בעמד בדין מוכח מזה דהש"ס דילן לא ס"ל כשיטת הירושלמי בזה. אלא ס"ל דכיון דבחוב ערכין לא הוי בי' מצוה על היורשים כו' ע"כ בירשו קרקע ג"כ ליכא מצוה על היורשים. ולפ"ז ממילא מוכח דה"ה למ"ד ש"ד דאף דאמרו בירושלמי אליביה דהך מ"ד דבירשו מטלטלין תובעין משום מצוה. דהש"ס דילן לא ס"ל להכלל של הירושלמי דאמרו דנחתינן חד דרגא בזה. אלא ס"ל לש"ס דילן דכיון דליכא מצוה על היורשים בחוב כזה ומחלקינן בין חוב קרבנות וכה"ג ובין חוב הלוואה לגבי' מצוה על היורשים. דה"ה אף למ"ד ש"ד אמרינן ג"כ דליכא בחוב כזה מצוה על היורשים בירשו מטלטלין: ולפ"ז מוכח מן ש"ס דילן דהך כללא דאמרו מצוה על היורשים כו' דלאו בכל דוכתי אמרו כן. ואף דהתחייב א"ע על ערכין וגם הא חייבי' התורה. עכ"ז לא אמרו בזה להך מצוה על היורשין היכא דליכא בי' תורת שעבוד נכסי ע"פ דין. א"כ שפיר ילפי מזה הראשונים דה"ה בחוב אחריות כיון דלא גמל חסד עם אביהם וכסברת הב"י הנ"ל דלא שייך בזה מצוה על היורשים. משום דהא חזינן דלאו בכל דוכתי אמרו כן. ע"כ ממילא יש לנו לחלק מעצמינו באיזה סברא מעליא בזה. וכעין זה יש להעיר בהא דקדושין (דף י"ג) בהא דהאשה שהביאה חטאתה יביאו יורשים עולתה דפליגי בזה שמואל ור' יוחנן אם זהו בהפרישה או לא. והא י"ל לכו"ע דקאי התם בחיוב מצוה על היורשים ומיירי אף בלא הפרישה. ואפשר לומר בזה דעיקר כוונתם שם להורות לנו הפלוגתא אם ש"ד או לא וכמו דאמרו בירושלמי שם על הא דהאשה שהביאה חטאתה כו'. ועיין בירושלמי בחגיגה שם בפירוש הפ"מ שם ולפמש"כ יש לעיין בדבריו וקצרתי: ענף ד וכל זהו רק בזמן הגמ' אבל מימי הגאונים ואילך דתקנו דמטלטלי דיתמי משתעבדי א"כ אף בחוב אחריות וכה"ג אף דליכא בזה מצוה על היורשים. מ"מ גובין ממטלטלי דיתמי וכמש"כ הש"ך הכא בס"ק כ"ב ודחה לדברי הסמ"ע שם ס"ק מ' ולדברי הב"ח. ובאמת לכאורה יש לדון בזה ע"פ הסברא שכתבתי לעיל דיש מקום לומר דלמא לא תקנו הגאונים לתקנתם אלא היכא דהוי מצוה על היורשים כו'. א"כ ה"ה יש לדון הכא בחוב אחריות דכיון דליכא בי' מצוה על היורשים א"כ מנלן להו דהגאונים תקנו אף בכה"ג דמטלטלי דיתמי משתעבדי. ואפשר דזה תליא במש"כ הרא"ש בב"ק פ"א סי' י"ט לחלוק על ר' אפרים גבי חוב נזקין המובא לעיל וטעמו דהאידנא מטלטלי כמקרקעי מדינא דגמ' אף בלא תקנה כו' וכ"כ הטור בסי' ק"ז ובסי' תי"ט והובא בש"ך הכא. ועיין בש"ך סי' ק"ז ס"ק ב' ובסמ"ע שם. א"כ י"ל דה"ט שייך אף היכא דלא הוי מצוה כלל. וע"כ כתבו דגם בחוב אחריות גובין האידנא ממטלטלי דיתמי ולא חילקו ביניהם כלל ועיין מזה באה"ע סי' ק' ובב"ש ס"ק ב'. ובאו"ת סי' ק"ז ס"ק ד' כתב לדון נפ"מ אי נימא דתקנת הגאונים הנ"ל הוא מן הדין או מכח תקנתא בעלמא. ולפמש"כ הא הוי מזה נפ"מ לחוב אחריות וכהנה דאי נימא דלא הוי רק תקנתא בעלמא א"כ אפשר לדון דכה"ג לא תקנו. ולכה"פ הוי ספק תקנתא והבו דלא לוסיף עלה. אך מדברי האחרונים הנ"ל נראה דס"ל דאף היכא דליכא מצוה על היורשים ג"כ דיינינן לתקנת הגאונים הנ"ל אף אי נימא דלאו דינא הוי רק מתקנתא בעלמא: