נחל יצחק חלק ב תלג

מהני עמד בדין בבד ד דזמן הזה דאינו אלא מדרבנן. שיהיה עי"ז חוב ממון משום דאין רק לב"ד דזה"ז רק לברר החוב ולעשות שיהיה כמוחזק כנ"ל. ועיין בסי' ק"ג סעי' ו' דיש אומרים במשכונה מוחזקת כו' ובקצה"ח סי' ע"ג ס"ק יו"ד. ומש"כ לעיל דלר"נ דבדד"ג גם מה"ת חד כשר יש מקום לזה עפ"י הא דח"מ סי' א' סעי' ג' בהגה"ה שם בשם הנ"י ואלו שם בסעי' ד' גבי דד"ג סתם דגובין זה בזה"ז וקצרתי: אך עדיין יש לדון בזה לפי מה דמבואר בסי' ק"ג סעי' ח' דאם ירד המלוה לנכסי לוה בלא רשות ב"ד אינו כלום. אלמא דאף במקום דלא מהני תפיסת הבע"ד בעצמו בלא ב"ד מ"מ ע"י ב"ד אף בזה"ז מהני. וכן לפי מה דמבואר ברא"ש בכתובות פ"ט סי' י"א דהא דמהני תפיסת בע"ח בשני חובות ביום א' בקרקע. דז"א רק בגביי' ע"י ב"ד אבל בגבה מעצמו לא מהני אלמא דאף היכא דבעינן ב"ד דווקא מהני גם ב"ד דזמן הזה. ועיין בח"מ סי' ע"ג סעי' ט"ו ש"ך ס"ק מ' ובאו"ת שם. ולכן העיקר כמש"כ הש"ך דעמד בדין מהני אף בזמה"ז בקנס דיגבו מבנו אחריו. ומ"מ דברי הסמ"ע יש ליישב. עפ"י מה שנתבאר כנ"ל ולחלק ע"פ הא דסי' ק"ג סעי' ו' ובסמ"ע ס"ק י' ובט"ז ואו"ת ובסי' ק"ד ש"ך ס"ק י"ד ובב"י שם. ובקצרה י"ל בל"ז דהא דכתובות (דף מ"ב) דעמד בדין ממון הוי לא מצינו כן רק בב"ד דמה"ת אבל בב"ד דזה"ז דאינו אלא מדרבנן לדידן לא מצינו כן. וי"ל דאין להם כח לעשות מקנס דין ממון: וכן יש להעיר בהא דב"ב (דף צ"ד ע"א) אמרי לה דינא ואמרי לה קנסא גבי אם בא לנפות מנפה כולו ופי' הרשב"ם והרא"ש נפ"מ אם ידעינן דלא עירב כו'. וכן כתבו הנ"י והשמ"ק שם שארי נפ"מ לענין אם מגבינן בבבל ושארי נפ"מ. ובאמת בזה יש לעיין לפמש"כ הרא"ש בגיטין פ"ד סי' מ"א דקנסות דרבנן גובין בבבל ואכמ"ל בזה. וקשה אמאי לא נקטו כולם הנפ"מ לענין אם קנסו בנו אחריו. אכן לפמש"כ לעיל א"ש דהא רב הונא אמר שם להך דבא לנפות מנפה כולו. ורב הונא ס"ל בכל דוכתי כרב רבי' כמבואר בשבת (דף קכ"ח). וכיון דרב ס"ל שעבודא לאו דאורייתא כמבואר סוף ב"ב ובקדושין (דף י"ג) ולכן מלוה ע"פ אינו גובה מיורשים. א"כ ה"ה לרב הונא כל מלוה בע"פ אינו גובה מיורשים אלא בעמד בדין. [ועיין בש"ך סי' ל"ט ס"ק מ"ט באה"ד שם בד"ה שוב נראה בעיני להכריע כהרשב"א כו' שכתב שם דדוחק לומר דס"ל לרב הונא שעבודא לאו דאורייתא עכ"ל. ובאמת אדרבה הא מוכח דרב הונא ס"ל שעבודא לאו דאורייתא כדס"ל לרב רבי']. א"כ הא בעמד בדין קונסין בנו אחריו לשי' הש"ך כנ"ל. ע"כ לא קאמרי כל הנך ראשונים שם להך נפ"מ. ויהיה מזה ג"כ הוכחה לשי' הש"ך. דהעיקר לדינא דעמד בדין קנסו בנו אחריו. ויש להאריך בהא דב"ב הנ"ל: ב (שם סעיף י"א סמ"ע ס"ק מ') כתב דגבי לקוחות אם בא בע"ח וטריף מהן דלא שייך בהו לומר מצוה על היורשים לפרוע חוב אביהם אם לא הניח אביהם רק מטלטלין. משום דעביד אינש דזבין ארעא ליומא רק אם הניח קרקע שאני וכ"כ הטור שם סעיף ל"ב: ענף א ויש להעיר בזה מהא דב"ב (דף מ"ג ע"א) דאמרו וכי קנו מידו מאי הוי הרי מעמידה בפני בע"ח כו' ומתרץ דהב"ע דקיבל עליו אחריות כו' אלא אחריות דאתי' לי' מחמתי'. ופי' הרשב"ם בד"ה אלא אחריות כו' דסוף סוף לוה רשע כו' גבי חבירו שקיבל אחריות כו' ולקמן בשמעתין מוכח דמקרי לוה רשע מוכר באחריות וטרפוה מן הלוקח ואינו משלם לו עכ"ל הרשב"ם. וכן אי' שם לקמן (דף מ"ה) דמקשו סוף סוף לגבי אידך נמי לוה רשע כו' הוא דאמר להכי זביני לך שלא באחריות. אלמא דאף בחיוב אחריות שקיבל ע"ע שייך בי' לומר לוה רשע בפני הבריות ג"כ דהא התם עיקר הסברא דלא ניחא לי' דליהוי לוה רשע כו'. וכמש"כ הרמב"ן בחי' לב"ב דרוצה לצאת ידי הבריות דלא מקרי לי' לוה רשע כו' וע"כ מעיד שקר. והובא בש"ך סי' ל"ז ס"ק א' ע"ש. ועיין בש"ך סי' ל"ז ס"ק י"א. וכיון דמצינו דגם בחוב אחריות שייך לומר בי' דהוי לוה רשע כו' א"כ יש לומר דאף בחוב אחריות שייך לומר מצוה על היורשין לפרוע חוב אביהם אם הניח להם מטלטלין. דעיקר הטעם דמצוה על היורשים לפרוע חוב אביהם הוא כמש"כ הסמ"ע בסי' ק"ז ס"ק א' דזהו משום מצות כיבוד אב שגנאי הוא לאביהם בפני הבריות שיהא בכלל לוה רשע ולא ישלם כו'. וכמש"כ התוס' בכתובות (דף פ"ו) ד"ה פריעת בע"ח כו'. וכיון דגם בחוב אחריות שייך בי' לומר דהוי לוה רשע כו'. א"כ הדין נותן דאף גבי יורשים שייך לומר מצוה עליהם לפרוע חוב אביהם בחוב של אחריות שקיבל אביהם כיון דהוי לוה רשע והוי בזה ג"כ גנאי לאביהם כנ"ל. וגם מוכח מן הגמ' בב"ב הנ"ל דאין לחלק כלל בין חוב הלואה לחוב אחריות דאי נימא לחלק ביניהם א"כ מה מקשה הש"ס שם סוף סוף לגבי אידך נמי לוה רשע כו'. וכן שם לעיל (דף מ"ג) כנ"ל. הא י"ל דנוח לו לסלק לבע"ח של חוב הלואה ביותר מן חוב אחריות וע"כ מוכח דשוין הם גם בפני הבריות כנ"ל ועי"ש בשמ"ק. ולפ"ז יש להקשות דאיך כתבו הכא בפשיטות לחלק דבחוב של אחריות ליכא בי' מצוה על היורשים לפרוע חוב אביהם דמנלן זה ואדרבה הא יש להוכיח להיפך וכנ"ל: ואפשר לומר דהא דכתבו הטור והסמ"ע דבחוב אחריות ליכא מצוה על היורשים לפרוע חוב אביהן דמיירי בלא קיבל אחריות בפירוש. אף דקיי"ל אחריות ט"ס מ"מ כיון דמצינו לשמואל ושארי מ"ד דס"ל אחריות לאו ט"ס כמבואר בב"מ (דף י"ד). וידוע מש"כ התוס' בסנהדרין (דף נ"ג) ד"ה הא לית לי' קדושין כו' דלא שייך לומר אדם יודע היכא דפליגי בזה> ואף דלא קיי"ל כוותי' לדינא. וכ"כ התוס' בב"מ (דף ט"ו ע"ב) ד"ה ונתן לו. וכה"ג כתב הש"ך בסי' מ"ב ס"ק כ' וס"ק כ"א וס"ק כ"ב ע"ש. וכה"ג איתא בגיטין (דף נ"ה ע"א) דאיכא למימר טעי בדר' ירמיה. ולפי"ז י"ל בסברת הטור והסמ"ע דכתבו דבחוב אחריות לא הוי מצוה על היורשים משום דעביד דזבין ארעא ליומא. דטעמם הוא דכיון דמצינו פלוגתא בגמ' אי אמרינן אחריות ט"ס או לא ולאו כ"ע דינא גמירי ושייך בזה לומר לסברת הש"ס דב"ב (דף ה') דמי יימר דמחייבי' לי' רבנן. ולכן לא יהיה בזה גנאי לאביהן אם לא ישלמו לבע"ח של האחריות. משום דהא לא יהיה בזה לוה רשע כו' בפני הבריות כ"כ. דהא לאו כ"ע ידעי דהוא חייב לשלם להלוקח אף בלא התנה בפי' מצד אחריות ט"ס. ולכן שפיר אמרו דמחמת דעביד דזבין ארעא ליומא לא הוי מצוה על היורשין לפרוע חוב אביהן. וכמו דאמרו בב"מ (דף י"ד) טעמא דשמואל דס"ל בבא בע"ח וטרף דלא הוי אחריות ט"ס משום דעביד דזבין ליומא: וכל זהו רק לאחר דמסיק הש"ס בב"ב (דף מ"ה) שם לתרץ במה דהקשו לי' סוף סוף לגבי אידך נמי לוה רשע כו'. משום דאמר לי' להכי זביני לך שלא באחריות. אלמא דהיכא דלא קיבל ע"ע חוב אחריות בזה לא מקרי לוה רשע כו'. ע"כ שפיר י"ל אף לדידן דקיי"ל אחריות ט"ס. עכ"ז כיון דלאו כ"ע דינא גמירי ויסברו דאינו חייב באחריות בזה ע"כ לא הוי בכלל לוה רשע. אבל הש"ס בקושייתם דהקשו שם סוף סוף לגבי אידך נמי לוה רשע כו' והיה ס"ל אז דאף בהתנה בפי' שלא באחריות ג"כ שייך לוה רשע כו' ע"כ מקשו שפיר סוף סוף לגבי אידך כו'. וכן הא דלעיל שם (דף מ"ג) דמיירי שם בקיבל עליו אחריות דכיון דפי' האחריות ע"כ הוי שפיר לוה רשע כו' בפני הבריות ג"כ. והסמ"ע והטור מיירי הכא בלא התנה בפירוש בחיוב אחריות עליו. ולפ"ז י"ל דהיכא דהתנה בפי' לחיוב אחריות עליו בעת המכירה דבכה"ג הוי מצוה על היורשים לפרוע חוב אביהם כדי שלא יהיה גנאי לאביהם בפני הבריות שלא יהיה בשם לוה רשע כו':