נחל יצחק חלק ב תכח

וע"כ ה"ה דמה"ט הזכות להמלוה לגבות ממי שירצה אף לאחר שחלקו משום דלגבי טריפת הבע"ח דינם כיורשים ולא כלקוחות וע"כ לא שייך לדון בהו הך דין דאין נפרעין ממשעבדי במקום שיש ב"ח ולכן שפיר כתבו לדינא הרמב"ן והרשב"א והה"מ והנ"י בב"ב. ועדיין יש להעיר על זה דהא בב"ב שם דבא בע"ח ונטל חלקו של א' מהם דפירשו הראשונים הנ"ל דזהו משום דמצי גבי מכל מי שירצה. והא שם קאי הסוגיא גם אליבא דשמואל. והא שמואל ס"ל בסוף ב"ב דמלוה בע"פ אינו גובה מיורשים. וכן ס"ל לרב שם ובקידושין (דף י"ג). א"כ לפי שיטת רב ושמואל לא שייך הא דאמרו שם ובא בע"ח ונטל חלקו של א' מהם לפמש"כ טעם הסבר שיטתם. והך סוגיא קאי לרב ושמואל. וע"כ נסתר כל מש"כ. והעיקר הוא כמש"כ לעיל דמדבריהם הוי סייעתא לדברי הט"ז בסי' ק"ג. וכן יש להעיר על מש"כ ממה שכתב הנ"י בב"ב והרמב"ן בחי' לב"ב שם ראיה לדבריהם מירושלמי כתובות פ"י ה' ה' דשני שטרות שיצאו על שדה א' וכן שטר א' היוצא על ב' שדות שודא דדייני ע"ש. ושם בירושלמי קאי ג"כ לשמואל ושמואל הא ס"ל דמלוה בע"פ אין גובין מיורשים כנ"ל א"כ ליכא למימר בזה הטעם שכתבתי לבאר ע"פ מה דעשו חז"ל אותם כיורשים לענין טריפת הבע"ח. אך בזה י"ל דירושלמי לשיטתו דבירושלמי בב"ק פ' יו"ד ה"א מבואר דשמואל ס"ל דמלוה בע"פ גובה מיורשים ואין דין יורש כמשועבד. וחולק על הש"ס שלנו. אך כבר נתבאר דמן הא דב"ב בסוגיא (דף ק"ז) מוכח דלא כמש"כ. אך י"ל דסברתם הוא כמש"כ הט"ז כנ"ל. וכ"ז הוא לשיטת הה"מ והנ"י ב"ב הנ"ל אכן לדינא העיקר כמש"כ המחבר לדינא הכא דלא סתרי דברי השו"ע אהדדי כלל וכמש"כ לעיל: סימן קח א (סעיף ב') אם חייבוהו קנס לא קנסו בנו אחריו. ופי' הש"ך שם ס"ק ה' משום דזהו יותר על מה שהפסיד ע"ש. משום דהש"ך אזיל לטעמי' דכתב בסי' שפ"ה ס"ק ג' בהא דטימא טהרות ומת לא קנסו בנו אחריו דאם עמד בדין גובין מיורשים ע"ש. והסמ"ע פי' שם בסי' שפ"ה ס"ק ב' דאפילו עמד בדין אין קונסין בנו אחריו. והתומים בסי' ק"ח ס"ק א' העלה דבקנס לא מהני עמד בדין: ענף א ולכאורה יש להוכיח כשיטת הש"ך דעמד בדין קנסו בנו אחריו מהא דב"מ (דף ט"ו) דרבה בר רב הונא אמר כגון שנטלוהו מסיקין בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים. ובנטלו מסיקין מחמת הגזלן דחייב להעמיד לו שדה אחר כמבואר בב"ק (דף קט"ז) וכמו דפי' רש"י. והא השמ"ק לב"ק כתב דהא דנטלו מסיקין דחייב להעמיד לו הטעם הוא משום דקנס קנסו לגזלן וכמבואר בירושלמי פ' הגוזל בתרא שם דקנס קנסוהו והובא בש"ך סי' שפ"ה ס"ק א'. א"כ האיך גובה מנכסים משועבדים בנטלו מסיקין הא לא קנסו אלא לדידי' ולא לברי' וה"ה ללקוחות דמ"ש. אבל לשי' הש"ך דעמד בדין גובין מיורשין אתי שפיר. משום דהא הגמ' מסקי שם בב"מ דמיירי שעמד בדין א"כ בכה"ג גובין מיורשין וה"ה מלקוחות. אבל עדיין תקשה לשי' הסמ"ע דס"ל דאף עמד בדין לא מהני בקנס ואף לשיטת הסמ"ע שם דבדד"ג גובין בעמד בדין הטעם הוא כמש"כ התומים בסי' ק"ח משום דרוב פוסקים ס"ל דד"ג דינא הוא. א"כ עדיין תקשה לשיטת הסוברין דד"ג קנסא הוא א"כ תקשה לדידהו מסוגיות הש"ס דב"מ הנ"ל. וזולת זה יש להקשות דהא הש"ס שם בב"מ מקשו לרבה בר רב הונא מלוה על פה הוא ואינו גובה ממשועבדים וע"ז מתרץ בעמד בדין. משמע דאלו מלוה ע"פ היה גובה ממשועבדים היה ניחא. ובאמת הא בל"ז לא אתי שפיר משום דקנסא הוא ובלא עמד בדין בוודאי אין גובין ממשעבדי: ונלענ"ד בזה לתרץ בעז"ה דמש"כ השמ"ק לב"ק דהא דמחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר הוי משום קנסא מקורו הוא מירושלמי ב"ק שם. ובכתובות פ' בתרא הל' ב' ובנדרים פ"ד ה"ב. דרב ס"ל אדם נתפס על חבירו ודייק ליה מן המשנה דהגוזל שדה ונטלוה מסיקין מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה. ופי' רב דמחמת הגזלן היינו מחמת חוב שיש להמציק על הגזלן וחייב הגזלן להחזיר דמי החוב שהיה חייב להנגזל משום הנאת חוב שנפטר ממנו כמו פורע חוב בב"ח דוחק. [כמבואר בירושלמי נדרים שהובא בש"ך סי' קכ"ח ס"ק ג'] ור' יוחנן אמר דקנסא קנסו לגזלן והובא זה הירושלמי בכתובות ברי"ף וברא"ש פ' ט' סי' י"ג. ולשיטת הירושלמי דקאמר דקנסא קנסו לגזלן אין להוכיח מזה על דינא דגרמי כמו דהוכיחו בש"ס דילן ממשנה זו. תו איתא שם בירושלמי בכתובות ובנדרים דחד מ"ד אמר דשמואל ס"ל דאם היה חייב חוב לרבו שכר לימוד וכפוהו אנסים לאחד שיפרע לרבו בשביל החוב האחר שחייב לרבו שכר לימוד. דחייב להחזיר למי שתפסו ממנו משום דזה הוי כארנונא וגולגולת. והטעם הוא דס"ל דחוב שכר לימוד הוי כמו ב"ח דוחק דשכיר הוא ואליו נושא את נפשו וחשוב להנאה נכרת: ולפ"ז י"ל דרבה בר רב הונא דאמר בב"מ שם כגון שנטלוה מסיקין כוונתו שנטלו את השדה בשביל חוב שכר לימוד או בשביל חוב ארנונא וכה"ג דבזה. חייב לשלם בשביל הנאת חובו שנפטר ממנו. ובכה"ג ג"כ נקראים מסיקים כיון דאינן רשאים ליקח את השדה של הנגזל בשביל חוב של הגזלן. כדחזינן בירושלמי שם דרב ס"ל לפרש להך דנטלו מסיקין דב"ק דמיירי בתפסו עבור חוב של אחר. והא באמת קיצר רבה בר ר' הונא במאי דקאמר כגון שנטלוה מסיקין ולא ביאר בארוכה דהא במכת מדינה יכול לומר הרי שלך לפניך כמבואר בב"ק שם ואינו חייב רק בנטלו מחמת הגזלן. אלמא דרבה קיצר בזה. ועיקר כוונתו כגון שנטלו מסיקין ובמקום דחייב לשלם לנגזל. ע"כ י"ל דרבה ס"ל כהך מ"ד אליבא דשמואל דס"ל דבחוב מלמדות חייב לשלם לנגזל. ובב"מ שם מהדר רבה לתרץ אליבא דשמואל דס"ל שבח אין לו. וגם הא בחוב ארנונא לכ"ע חייב. ואף בנתפס עבור חוב כה"ג חייב אף אינש דעלמא שלא גזל השדה. עכ"ז נקטו בגזלן לאשמועינן דבשביל אכילת פירות אינו גובה רק מבני חורין. כמו דמתרץ רבא שם דגזל שדה וחפר בה בורות דבזה אף אינש דעלמא חייב וה"ה בזה. ובלא"ה לפי מאי דמסיק הש"ס בב"ק (דף קט"ז) דהך מחמת הגזלן מיירי באחוי אחויה. א"כ בזה אף אינש דעלמא חייב ואפ"ה נקטו שם במשנה לזה בגוזל שדה מחבירו. והטעם הוא כמש"כ שם השמ"ק ופ"י. אך לשי' הירושלמי דקנס קנסו בגזלן. אתי שפיר בפשיטות לשון המשנה. ולפי שיטת הגמ' דילן צ"ל כנ"ל. א"כ ה"ה לפמש"כ. אבל אין לפרש דכוונת רבה בר ר' הונא דאמר שנטלו מסיקין דכוונתו להא דאי' בחולין (דף קל"א) הרי שאנסו המלך בגרנו בחובו חייב לעשר. דאלמא אם לקחו החפץ מרשות הב"ח דסברו שזה הוא שלו דכה"ג אדם נתפס על חבירו והטעם כמש"כ המק"ח בסי' תמ"א ונתיבות סי' קכ"ח. דזה אינו דכה"ג לא מקרי בשם מסיקין דהא עשו כדין לפי טעותם. ומה"ט לא מוקי הירושלמי באופן זה להמשנה דב"ק הנ"ל דקאמר שנטלו מסיקין אלא הוכיחו שם דנתפס על חבירו כנ"ל. דלפמש"כ א"ש דנקראו בשם מסיקין דהא כיון דידעו דהשדה אינו שלו א"כ עשו שלא כדין. ואפ"ה חייב לשלם לו עבור הנאתו שנפטר הגזלן מן החוב. א"כ שפיר הא דגובה מן המשועבדים ולאו משום קנס נגעו בה. א"כ מתורץ קושיא הנ"ל: ענף ב והעיקר נלפענ"ד דאין זה קשה כלל. ע"פ מש"כ רש"י בפסחים (דף ל' ע"ב) בד"ה כ"ע לא פליגי אף לרבא כו' דאמר עד עכשיו היה ברשות לוה מודה הוא דאין מכירתו לאחרים מכירה ואין