נחל יצחק חלק ב תטז

גובה ממקבל מתנה אך בקיבל אחריות גבי חצי שבח אף מה שנגד ההוצאה. א"כ לכאורה י"ל דלכן אינו גובה הבע"ח רק מחצה משום שגם המקבל מתנה הוציא וחסר מעותיו מה שהוציא עליו. ע"כ אינו גובה הבע"ח רק חצי שבח. אך כבר כתב הש"ך בסי' הנ"ל ס"ק י"ב בשם כמה פוסקים דהא דגובה הלוקח חצי שבח זהו משום שגובהו על הקרן דכיון דאין גובה השבח ממשועבדים אינו יכול לגבות השבח על חיוב אחריות מצד חוב השבח דהא בע"ח דין משעבדי יש לו וע"כ אינו נוטל השבח במקום הבע"ח אלא על קרנו שקיל לחצי שבח עכ"ל הש"ך. א"כ ה"ה במקבל מתנה אינו נוטל חצי השבח בעד חיוב אחריות שיש לו על השבח אף במה שהוציא על השבח דהא אין מוציאין לשבח ממשעבדי מפני שאין קצובין. וגם בשביל מה שהוציא מקרי אינן קצובין ואינן כתובין. ע"ש בש"ך ס"ק ט"ו. ואינו גובה ממשעבדי. והאי דגבי חצי השבח זהו בשביל חיוב אחריות עבור הקרן של המקבל מתנה. א"כ בזה הא לא הוציא המקבל מתנה כלום ואפ"ה גבי חצי שבח כמו במכר. א"כ שפיר הוכחתי אף לשיטת הש"ך הנ"ל. ועוד דהא לשיטת הרמב"ם והמחבר שם דס"ל דאף בשבח יתר על הוצאה אינו גובה ממקבל מתנה רק היכא דקיבל אחריות כמש"כ הש"ך שם לשיטתם בס"ק כ"ט וס"ק ל'. א"כ בוודאי שפיר הוכחתי דאף היכא דיש עליו חוב שלא חסר והוציא מעות. ג"כ לא נדחה מפני חוב הלוואה כמו דלא נדחה מקבל מתנה וגבי חצי שבח אף במה דהוי יתר על הוצאה דהא מיירי ג"כ אף בשבח יתר על הוצאה. א"כ מדכתבו דבקיבל אחריות גובה כדרך שגובין מלקוחות. זהו ראיה ברורה למש"כ דדוקא כתובה נדחה מפני חוב הלוואה ולא חוב של מקבל מתנה: ענף ג ואגב אבאר למה שראיתי בקצה"ח סי' ס' ב' דהביא שם למש"כ המל"מ פ' י"א הל' מכירה בשם מוהרש"ח דאינו קשה על הרמב"ם דפסק דאינו יכול להתחייב דבר שאינו קצוב מהא דאין מוציאין לשבח ממשעבדי אבל מב"ח גובה משום דהרמב"ם לא קאמר אלא במתחייב בדבר שאינו קצוב בכדי בלא כסף. אבל היכא דקיבל כסף אגב זוזי גמר ומשעבד נפשיה. ותמה הקצה"ח שם ממה שפסק הרמב"ם במתנה דאם קיבל אחריות הרי הבע"ח גובה השבח כדרך שגובין מלקוחות. משום דיש לו על מי לחזור הרי מבואר דאף בכדי בלא כסף ומחיר נשתעבד באחריות השבח דהוא דבר שאין לו קצבה. ותי' הקצה"ח שם דהרמב"ם ס"ל כשיטת הרי"ף דבשבח יתר על הוצאה אע"ג דאין לו על מי לחזור בע"ח גובה ואין חילוק בין מכר למתנה אלא ההוצאה ובהוצאה אף דהוי דבר שאינו קצוב מחוייב להחזיר לו כו' עכ"ל. ודבריו תמוהין דהא שיטת הרמב"ם דאף בשבח יתר על הוצאה אינו גובה ממקבל מתנה כמש"כ הש"ך בסי' קט"ו ס"ק כ"ט וס"ק ל' כו'. אלא בקיבל אחריות. ולא ס"ל להרמב"ם כשיטת הרי"ף בזה וכמש"כ לעיל ונסתר תי' הקצה"ח הנ"ל: ונלפענ"ד לתרץ קושיות הקצה"ח הנ"ל ע"פ מה דמבואר בב"ב (דף מ"ה) דמוכר שדה לחבירו שלא באחריות אינו מעיד עליה מפני שמעמידה בפני בע"ח ומסיק הגמ' שם דהוי נוגע בעדות שלא יהיה לוה רשע ולא ישלם. ובתשובת מוהרי"ט ח' ח"מ סי' פ' וסי' צ"ז העלה דנוגע לא מיפסל לעדות אלא היכא דיש לו הנאת ממון. ומש"כ הרמב"ם דאפילו בדרך רחוקה ונפלאה היינו נמי הנאת ממון דוקא. והוכיח כן מהא דאבי חתן וכלה מעידין זה לזה אע"ג דמקרבא דעתייהו זל"ז. והא דהוי נוגע בעדות מפני שלא יהיה לוה רשע ולא ישלם זהו ג"כ מקרי הנאת ממון דרוצה בהעמדת השדה בפני בע"ח כדי שלא יהיה צריך לצמצם מזונותיו משום פריעת בע"ח שלא יהיה לוה רשע בפני הבריות כו'. וכמש"כ הרמב"ן בחידושיו והובא בש"ך סי' ל"ז ס"ק א' ע"ש. והובא דברי המהרי"ט במחנה אפרים הל' עדות סי' ה'. וזהו שלא כדברי הש"ך סי' ל"ז ס"ק י' שכתב דבנגיעה לא בעי דבר של ממון אך המהרי"ט לא ס"ל כן. והובא דבריו בקצה"ח סי' ל"ז ס"ק ד': וזה נראה לי ברור דאף דמבואר בב"ב שם (דף מ"ה) בהא דהקשו סוף סוף לגבי אידך נמי לוה רשע כו'. דבשביל חוב קבלת אחריות ג"כ מקרי לוה רשע ועכ"ז נ"ל ברור דזהו דוקא בקיבל אחריות במכר. אבל בקבלת אחריות במתנה לא מקרי לוה רשע דהא לא הלווהו כלום. וכמש"כ כה"ג הש"ך סי' ל"ז ס"ק י"א דבחוב נזקין לא מקרי לוה רשע כו'. וע"כ מוכח לחלק לשיטת הש"ך הנ"ל דהא דמבואר בב"ב דאף בחוב קבלת אחריות מקרי לוה רשע. היינו במכר דהא קיבל מהלוקח דמי המכירה. וכמש"כ הש"ך בסי' קכ"ג ס"ק כ"ד ע"ש. וזולת זה הא בספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' ב' העליתי להוכיח מן ירושלמי חגיגה פ"א סוף ה"א דאם התחייב א"ע בחוב עולת ראיה לא שייך בי' לוה רשע כו'. וה"ה בכל חיוב מחדש שאינו חוב הלואה וכה"ג. ובאמת מהא דב"ב דבחוב קבלת אחריות מקרי לוה רשע. יש להעיר מזה על מה שהובא בספרי שם בשם טור והבעה"ת דבחוב אחריות לא שייך מצוה על היורשים לפרוע חוב אביהם ע"ש ויש לחלק: וכן כתב הרשב"ם בב"ב (דף מ"ה) ד"ה סוף סוף כו' דלגבי לוקח הוי לוה רשע שהרי הפסידו עכ"ל. וכ"כ הנימוק"י שם בזה"ל סוף סוף ה"ל לגבי הלוקח לוה רשע שהרי נתן לו מעות והפסידו עכ"ל. אלמא דעיקר הטעם דה"ל לוה רשע משום שהפסידו. א"כ במתנה דלא קבל ממנו דמים ולא הפסידו כלל. ומה"ט לא אמרינן במתנה אחריות ט"ס. ע"כ אף היכא דקיבל אחריות לא מקרי לוה רשע. ואף לפי מה שכתב התומים בסי' ל"ז סעי' יו"ד להשיג על מש"כ הש"ך הנ"ל דבנזקין ג"כ ה"ל לוה רשע. י"ל דזהו משום דהא בנזקין שייך לומר ג"כ דהפסידו. משא"כ בחוב קבלת אחריות דמתנה דלא הפסידו כלל. י"ל דלא מקרי לוה רשע. וכמש"כ בשם הרשב"א והנימוקי יוסף: ובב"מ (דף ט"ו) אמרו דלכן בע"ח גובה השבח משום שהמוכר מחוייב באחריות השבח. ומה"ט במתנה דאינו מחוייב באחריות אינו גובה השבח רק היכא דקיבל אחריות עשו השבח כאלו קנה המוכר והנותן כמבואר שם ובפוסקים סי' קט"ו. אלמא דאם לא קיבל אחריות אינו גובה השבח משום דלא קנאו המוכר מעולם. ומה"ט אף אם קיבל אחריות רק דלא נעשה חיוב אחריות באופן המועיל ע"פ ד"ת דכיון דלא יכול המקבל לחזור על הנותן אז אינו גובה השבח. ע"כ א"ש קושיות הקצה"ח הנ"ל. די"ל דלכן מועיל קבלת אחריות על השבח של המתנה דאף דהוי אינו קצוב. משום דגם זה הוא נחשב לקבלת כסף כדמצינו דמה דמעמידה בפני בע"ח מקרי הנאת ממון כמש"כ המהרי"ט. וע"כ גם בזה שייך לומר אגב הנאת ממון דאית לי' דהשבח משתעבד בפני בע"ח ע"כ גמר ומשעבד נפשי'. וכמש"כ המוהרש"ח דהיכא דיש לו הנאת כסף גמר להתחייב אף בדבר שאינו קצוב אף להרמב"ם. ולא נתנו שיעור כמות הכסף רק שיהיה שוה פרוטה ולא הוי בכדי. והא דתיקום השבח בפני בע"ח זהו רק אי נימא דמועיל קבלת אחריות שלו וחל חוב אחריות שלו על השבח. אבל אם לא חל חוב אחריות שלו אז אינו גובה בע"ח השבח משום דלא עשו חז"ל בזה כאלו קנאו הנותן. א"כ בשביל הנאת ממון שיש לו מן הא דמעמידו בפני בע"ח גמר להתחייב על דבר שאינו קצוב ג"כ: ועיקר הך מלתא דמבואר בסי' קט"ו דמועיל קבלת אחריות בשבח במתנה נאמר שם בבע"ח הגובה א"כ שפיר שייך האי טעמא דמעמידה בפני בע"ח. אבל בנגזל דטריף השבח לא מצינו זה. וי"ל דבאמת בנגזל דטריף ממקבל מתנה אינו מועיל קבלת אחריות על השבח משום דהוי דבר שאינו קצוב להרמב"ם. דלא שייך התם לומר סברא זו שכתבתי ומתורץ קושיות הקצה"ח. וראיתי בנתיבות סי' ס' שכתב ג"כ לתמוה על תירוץ הקצה"ח כנ"ל. ונדחק לתרץ קושיות הקצה"ח והעיקר כמש"כ: