נחל יצחק חלק ב תז

**(אין יוצאין לאשה כדקיי"ל משום דיש לחלק דדוקא בעבדי מלוג דכבר אתי לידה בזה אלמוה לזכותו כיון דכבר זכתה. אבל במה שלא בא עדיין לידה מעולם בעת הקונם שלה בזה לא אלמוה זכותו. וכדמצינו בהרא"ש ב"ב פ' יש נוחלין סי' י"א שכתב לחלק דדוקא בהלותה אחר נישואין בזה שייך תק"א אבל במה שהלותה קודם נישואין דלא אתי לידה אחר נישואין לא אלמוה. וכמש"כ הב"ש בסי' פ"ג ס"ק ה' לחלק כה"ג דשאני חבלה שלא בא לידה מעולם ע"ש. וע"כ חל נדרה להפקיע זכותו מפירות שיש לו במה שתעשה לאח"ז. וראי' לזה דאל"כ תקשה איך כתבו התוס' דשעבודו דעל מ"י אלים ביותר מזכות פירות. והא בגיטין (דף ע"ז) אמרו דידה גופא לא קני לבעל וחצרה מה שקנתה קנה בעלה הרי דזכות פירותיו אלים ביותר מזכותו במ"י. וע"כ מוכח דכוונתם הוא דשאני בהך דכתובות דעדיין אינם בעולם ובזה לא אלים זכותו כ"כ בפירות כמו זכותו במ"י שהם לגמרי שלו. ולפ"ז העיקר כמש"כ לעיל ועוד יש לחלק דבזכות דאינו ברור כ"כ לא עשאוהו ללוקח לכל דבר כו'. וזהו כוונת הרמב"ן שהובא בשמ"ק לב"מ (דף צ"ו) ד"ה האשה ששאלה כו' וז"ל כקנין הגוף דמי כו' מטעם פירות אתי לה ולא מטעם לוקח ראשון דירושתה דכיון דתלוי' ועומדת לאו קנין ממש הוא שיטה עכ"ל ויש להעמימו לדברי שכתבתי דכיון דאין זה זכות ברור ע"כ לא עשאוהו ללוקח לכל דבר דלזה נתכוין הרמב"ן וקצרתי. (ע"כ הגה"ה): )** ואמרו בירושלמי בכורים פ"א ה"ה על המשנה אשה מביא ואינו קוראת ולביתך מלמד שמביא ביכורים מנכסי אשתו וקורא רשב"ל אמר לאח"מ הא בחיים לא ריו"ח אמר לא שנייא היא בחיים היא לאח"מ רשב"ל כדעתי' דאין יורש אשתו דבר תורה. והובא בקצרה בר"ש בכורים פ"א משנה ה' בסופו. ופי' הפני משה דר"ל דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ע"כ אינו קורא בחיי' אלא לאח"מ כו'. וכן אי' בירושלמי כתובות פ"ט ה' ה'. ובש"ס דילן בגיטין (דף מ"ז) בפלוגתת ריו"ח ור"ל אמרו שם ולביתך מלמד שמביא בכורי אשתו וקורא כו' ועיין בתוס' שם ד"ה ולביתך כו'. והריטב"א כתב שם דהאי לביתך דרשא גמורה ולא אסמכתא אלא גזה"כ אע"ג דלית לי' קרקע מידי כו'. וכ"כ הריטב"א בב"מ (דף צ"ו) ועיין בפני יהושע לגיטין שם. ולפ"ז הש"ס דילן פליג על הירושלמי וס"ל דאף לר"ל מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא ומה"ת משום הך גזה"כ ולביתך וכמש"כ הריטב"א והפ"י. ומשמע דאף לאחר תקנת אושא דבעל לוקח הוי דג"כ ס"ל לר"ל לשי' הירושלמי דכיון דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ע"כ אינו מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא. ואין סברא לומר דר"ל לא יסבור לתקנת אושא דרק לריו"ח כתבו התוס' ביבמות (דף ל"ו) ובכתובות (דף נ') בחד תירוצא דלריו"ח לא צריכא לתק"א רק לר"ל מסיק הש"ס בהחובל (דף פ"ח) לתק"א ע"ש. וגם לריו"ח מוכח מהירושלמי פ"ט דכתובות ה"א דס"ל לתק"א וכמש"כ בשירי קרבן שם. ולפ"ז תקשה דהא כיון דלתק"א הוי הבעל כלוקח על הגוף מחיי' או משום דאלמוה לקנין פירותיו דהוי כקנין הגוף וכמש"כ הקצה"ח לדברי רש"י א"כ קשה אמאי אינו מביא בכורים וקורא מנכסי אשתו לר"ל. ואין לומר דכיון דזכות הבעל הוא רק מדרבנן ע"כ אינו מביא וקורא. דז"א דהא מבואר בגיטין (דף מ"ז) דאף בזכות פירות להבעל אף דאינו רק מדרבנן מ"מ אם קנין פירות כקנין הגוף דמי דמביא וקורא וכמש"כ התוס' שם ד"ה מתה אין כו'. ובהריטב"א שם. א"כ יש להקשות דנימא כן אף לר"ל ולאחר תק"א. וכן יש להקשות בשיטת הש"ס דילן דאמרו מתה אין לא מתה לא. ודוחק לומר דהברייתא דשם היה ס"ל כהנך תנאי דל"ל תק"א או קודם תקנה. ועיין בב"ק (דף פ"ט ע"ב): אכן לפי מש"כ לבאר לפי שיטת הירושלמי ר"פ הכותב דמוכח לומר דעיקר תק"א אינו רק בתורת שעבוד ואלמוה לשעבודו. וכן הבאתי לעיל ב"ה בשם השמ"ק לב"מ בשם הראב"ד דכתב דאף דאלמוה לקנין פירותיו דיהיה כקנין הגוף דזה אינו רק לגבי שלא תפקיע זכותו אבל בכל מילי אחריני כקנין פירות דעלמא הוי וכמו שהובא לעיל. ולפ"ז אין מקום לקושייתי דהא לכל מילי הוי קנין פירות דהבעל דמי לכל קנין פירות דס"ל לר"ל דלאו כקנין הגוף הוי. וע"כ שפיר ס"ל לר"ל בירושלמי דאינו מביא וקורא מנכסי אשתו. ויהיה גם מזה ראיה למה שנתבאר לעיל בעז"ה. ואפשר לדון בזה לפי מה דכתב הרמ"א באה"ע סי' צ' סעי' ט' דנתאלמנה ונתגרשה מכרה קיים והב"ש הקשה שם ע"ז. אכן העיקר הוא דאף דהבעל מוציא הגוף בחיי' דכן היה התק"א. דעכ"ז כשמת הבעל בחיי' אז נתבטל למפרע הזכות דזיכו לו חז"ל בחיי' ע"פ תק"א דאדעתא דהכי לא זיכו לו כלל מעיקרא. ע"כ י"ל דלכן אינו קורא דהא מבואר בב"ב (דף פ"ב) דבמקום ספק אינו קורא משום דמחזי כשיקרא. וכיון דבחיי אשתו אף דנימא דדינו כלוקח על הגוף אז. עכ"ז כשמת הוא בחיי' פקע למפרע זכותו בגוף הקרקע. ע"כ אינו קורא משום דמי יימר שתמות קודם שמא ימות הוא מקודם וכמש"כ התוס' כתובות (דף פ"ד) ד"ה וסבר רב כו' ואז היה אסור לקרות וע"כ אינו קורא וע"כ נדחה ראייתי מהך דבכורים. אכן לפי שיטת הקצה"ח ע"פ דברי רש"י דאלמוה לקנין פירותיו דיהיה כקנין הגוף. א"כ שפיר הוכחתי מהך דאמרו גבי בכורי אשתו דלר"ל דקנין פירות אינו כקנין הגוף דאינו מביא וקורא. דמוכח מזה כמש"כ השמ"ק בשם הראב"ד דלכל מילי קנין פירות דהבעל הוא כמו כל קנין פירות דאינו כקנין הגוף. ויהיה מהירושלמי דבכורים ראי' לדברי הראב"ד הנ"ל. וראיתי כעת בהריטב"א לב"מ (דף צ"ו) שכתב בשם הראב"ד דכיון דלגבי מכירתה טורף הבעל מהלקוחות ע"כ הדין הוא דבעל מביא בכורים מנכסי אשתו כיון דשווי' לאחר תק"א כלוקח ראשון דקנין פירותיו הוי כקנין הגוף ע"כ מצי למימר גבי בכורים מן האדמה אשר נתת לי כו' עכ"ל. וזהו רק לפי ש"ס דילן. אכן לפי שיטת הירושלמי בבכורים הנ"ל מוכח דלא ס"ל לסברת הראב"ד הזה. וזולת כל זה יש לומר בקצרה כי הירושלמי דביכורים אזיל לשיטתי' דס"ל בירושלמי ר"פ הכותב דבעל אין לו זכות בהגוף רק בהפירות וכמש"כ הב"ש בקצרה בסי' צ' ס"ק ל"ט: ענף ו וביבמות (דף ס"ו) במשנה דעבדי מלוג לא יאכלו בתרומה וכתבו התוס' שם ד"ה אלמנה לכה"ג כו' דאף למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי לא חשיב בהכי קנין כספו כיון שאין הגוף שלו כו'. זה אתי שפיר אף לאחר תק"א להסוברים דאין להבעל קנין בהגוף מחיים. אך אף להסוברים דאחר תק"א יש להבעל קנין בהגוף מחיים ובאלמנה לכה"ג בהכיר בה דיש לה כתובה ויורשה כמבואר בסי' קט"ז וסי' צ' סעי' ג' ויש להבעל זכות ע"פ תק"א. דג"כ אתי שפיר אף לאחר תק"א ע"פ מש"כ לעיל דכיון דהיכא דנתאלמנה ונתגרשה אז נתברר למפרע דלא היה לו קנין הגוף מחיי'. ע"כ במקום דיכול לבא לחשש איסור באכילת תרומה. דחיישינן שמא תתאלמן ואז יתבטל הקנין הגוף של הבעל למפרע ולכן לא יאכלו. וקצרתי: ועדיין יש לעיין בקידושין (דף כ"ד) דאי' התם דתניא אין אשה פודה מע"ש בלא חומש רשב"א משום ר' מאיר אשה פודה מע"ש בלא חומש ומוקי לה רבא במעשר דאתיא מבי נשא עסקינן ור"מ לטעמי' דאמר מעשר ממון הקדש ולא קני ליה בעל ורבנן לטעמייהו דממון הדיוט וקני לי' בעל ושליחות דבעל קעבדא ופי' רש"י דממון הדיוט הוא וחיילא עלי' תקנתא דרבנן ופירות לבעל כשאר נ"מ וכיון דבזוזי דבעל פרקה בעי חומש עכ"ל. ויש להקשות דהא רבנן דר"מ הוא ר' יהודה וכמבואר לקמן (דף נ"ב ודף נ"ד) דס"ל מע"ש ממון הדיוט. ור' יהודה הא ס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף וכמבואר בב"ק (דף צ') וב"ב (דף נ') ומה"ט לא קרינן ליה עבדו. והתוס' בב"ב שם בד"ה קנין פירות כו' ובגיטין (דף מ"ח) ד"ה לא דכ"ע קנין פירות כקנין הגוף כו' דר' יהודה ס"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף. א"כ תקשה במה דס"ל לר' יהודה הכא דכיון דמע"ש ממון הדיוט ופירות לבעל דקרינן ביה ממעשרו. דהא כיון דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף א"כ לא קרינן ביה ממעשרו כמו דלא קרינן ליה עבדו התם. אכן לפי מש"כ התוס' בגיטין (דף כ"ה ע"ב) ד"ה ר' יהודה כו' דהביאו בשם ר' יצחק דמן דין יום או יומים דס"ל לר' יהודה דלאו כקנין הגוף דמי אין ללמוד בעלמא דשא"ה דכתיבי קראי כו' עכ"ל. א"כ י"ל דבאמת ס"ל לר' יהודה