נחל יצחק חלק ב שצז

שכן במחשבה. אין זה קשה כלל. דהא לחד שיטה בעי דוקא אמירה בתרומה ועכ"ז קרינן לי' מחשבה וכשם דתרומה גדולה במחשבה כו' וה"ה בזה וכמו בכולי ש"ס דקרינן לי' בשם מחשבה]. ולפי מה דנתבאר בשיטת רש"י הנ"ל דלכן מהני מחשבה בתרומה משום דהוי דררא דספיקא מחמת אומדנא דהוי מילתא דאיסורא משום דאוכל בצד אחר יהיה אתי שפיר שיטת הרשב"א על נכון ב"ה: ענף ג וי"ל דרש"י הוכיח כן מן שבועות (דף כ"ו) הנ"ל בהא דאמר שמואל גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו ואמרו מיתיבי מוצא שפתיך תשמור כו' גמר בלבו מניין כו'. וקשה אמאי לא הקשו מהא דמהני מחשבה בתרומה. וגם לפי מה דמסקי דלמ"ד ב' כתובים מלמדין חולין מקדשים לא ילפינן. אכתי תקשה הא יש למילף מתרומת כהן כנ"ל בארוכה. ודווקא מתרומת המשכן דהוי קדשים שייך לומר חולין מקדשים לא ילפינן. אבל לא מתרומת כהן וכנ"ל. וכש"כ לפי מש"כ מהרש"א שם בתי' הב' דתרומה הוי חול וגמרינן שפיר חול ממש מיני' יע"ש. אך ע"ז יש לעיין מן קדושין רפ"ב דאמרו דגם תרומה מקרי קדשים אצל חולין. ודוקא אצל קדשים מקרי תרומה חול. אך כבר כתבתי לעיל מה שיש לתרץ לקושיות המהרש"א על נכון. ולפמש"כ שם אתי שפיר הוכחת רש"י הנ"ל דהא מתרומת כהן עדיין איכא למילף. וע"כ הוכיח מזה דבתרומה לא מהני מחשבה רק מצד אומדנא דהוי מלתא דאיסורא כנ"ל. וכיון דהוי ספק באומדנא ע"כ מהני מחשבה בתרומה. אבל היכא דלא נולד ספק בהאומדנא שפיר י"ל דלא מהני מחשבה בלב ולכן שפיר אמרו גמר בלבו צריך להוציא כו'. משום דמתרומת כהן אינו ראיה כנ"ל. וכן ביד לנזירות ונדרים אף דנזיר עובר לפניו ס"ל להרשב"א דלא הוי אכתי אומדנא וודאית רק הוי ספק אומדנא. וכדקאמר הרשב"א שם כנ"ל דאפשר אהא בתענית קאמר. אך מחמת דנזיר עובר לפניו הוי לידת הספק עכ"פ באומדנא שלו ורבתה תורה דיהיה חשוב דברים שבלב בכה"ג: ולפ"ז אתי שפיר דברי הרשב"א בקדושין הנ"ל. ונקדים מש"כ הרשב"א שם בקדושין (דף מ"ט ע"ב) בתחילת הסוגיא שם בההוא גברא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל ומסיקנא דדברים שבלב לא הוי דברים. וכתב הרשב"א שם דמיירי דאמר קודם שעת מכירה שהוא רוצה לעלות לא"י ומפני כן הוא מחזר למכור ואפ"ה כיון דלא אמר זה בשעת המכר קרינן זה דברים שבלב. משום דדלמא חזר לאח"ז דאל"כ בלא"ה לא מהימן לומר דהיה במחשבתו לבטל המכירה ע"ש ברשב"א ובריטב"א ובשם תוס' רי"ד ע"ש ובפ"י. ועוד כתב הרשב"א שם דכיון שלא אמר בעת שמכר לזה קרינן לי' דברים שבלב דדלמא בעת המכר חזר בי' ורצה למכור בכל אופן עכ"ל. והובא בספרי באר יצחק חלק אה"ע סי' י"א דהוכחתי שם מדברי הרשב"א הנ"ל דגם הרשב"א ס"ל דספק אומדנא במציאות מקרי דברים שבלב כמש"כ הרא"ש שם. ע"ש. ולפ"ז שפיר הקשה הרשב"א אח"ז כיון דכולה סוגיא מיירי בהודיע מתחלה. דרוצה למכור כדי למיסק לא"י. א"כ קשה אמאי אמרו בזה דברים שבלב לא הוי דברים הא חזינן בנדרים ונזירות בידים דמהני אף דאינו אלא ספיקא: וכן בתרומה בנותן עיניו ואוכל בצד אחר דאף דאינו אלא ספק לכל מ"מ מהני מחשבתו. אלמא דאף היכא דלא הוי לן הוכחה ברורה על מחשבתו ג"כ מהני דברים שבלב בזה. א"כ ה"ה בהך עובדא דזבין אדעתא למיסק לא"י דהוי ספק אומדנא כנ"ל יהיה מועיל. וע"ז תירץ דשאני בנדרים ונזירות ותרומה דאין סותר בלבו למה שבפיו אלא מקיים כמו בנזיר באומר הריני כו' ובתרומה דאדרבה מקיים מעשיו דנותן בצד זה ואוכל בצד אחר. דהוי בכל הנ"ל בפנינו איזה אמירה או איזה מעשה קצת וכיון דהוי לפנינו דררא דספיקא שנולד לפנינו ע"כ מועיל בכה"ג דברים שבלב. אבל היכא דאין כאן בפנינו איזה דררא דספיקא כלל מקודם דנשמע לנו דברים שבלב בזה גם הרשב"א מודה דדברים שבלב לא הוי דברים כדמוכח מנזיר דהיכא דאין נזיר עובר לפניו אף דאמר הריני נזיר לא הוי נזיר וכן בגמר בלבו בשבועה צריך להוציא בשפתיו. ודוקא בתרומה משום דאוכל בצד אחר דנולד לנו ספק אומדנא וכן בנזיר עובר לפניו דווקא דנולד לנו ספק: היוצא לנו מדברי הרשב"א הנ"ל דהיכא דלא נולד לנו ספק כלל אף דחישב בלבו וגם אין סותר למה שבפיו כלל לא הוי דברים שבלב כה"ג חשוב לדברים. כמו באין נזיר עובר לפניו וגמר בלבו דשבועות (דף כ"ו). והיכא דנולד לנו ספק אז יש בזה חילוק דאם אינו סותר למעשיו ופיו אז הוי ספק אומדנא חשוב לדברים. וכמו בהריני נזיר בנזיר עובר לפניו ובתרומה דנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר. אבל היכא דסותר לפיו כמו בההוא דזבין למיסק לארעא דישראל וכה"ג בזה אינו חשוב ספק אומדנא כלל לבטל לפיו וכמו שהארכתי בזה בספרי ח' אה"ע סי' י' וסי' י"א עי"ש: ובע"כ דברי הרשב"א דקדושין הנ"ל קאי לשי' רש"י בשבועות (דף כ"ו) הנ"ל. משום דלשיטת התוס' בשבועות דכתבו דתרומה דהתם היינו תרומת כהן א"כ הא זהו קושיות הש"ס בשבועות דמקשו ונגמר מתרומה. וע"כ מוכח דהרשב"א מקשה לשי' רש"י דפירש שם דקאי על תרומת המשכן כנ"ל. משום דס"ל דאלו היה מיירי בתרומת כהן שפיר הוי ילפינן על חולין ממנו וכמש"כ לעיל בארוכה. ובאמת מצינו גם להתוס' דאף דפירשו בשבועות דקאי התם על תרומת כהן. מ"מ הא בחגיגה (דף יו"ד) ד"ה לאפוקי מדשמואל כו' כתבו התוס' ג"כ לפרש להא דשבועות דתרומה דהתם קאי על תרומת מלאכת המשכן ע"ש. ואף דהרשב"א בחי' לשבועות כתב כפי' התוס' דשבועות עכ"ז הא מצינו כמה פעמים דהרשב"א מקשה אף לפי' רש"י דאינו פוסק כוותי' וזה ברור לכל מי שיודע דרך הרשב"א וע"כ א"ש הכל על מכונו. ולפ"ז אין ראיה מהרשב"א דיהיה ס"ל במחילה בלב דיהיה מהני וכמש"כ השער המשפט. דהא כיון דלא נולד ספק באומדנא שלו. וכ"ז שלא שמענו ממנו שהיה בדעתו למחול אין שום ספק לנו אם מחל לו. ע"כ בכה"ג לא מהני כלל דברים שבלב אף אם אינו סותר לפיו ומעשיו. וזה ברור בכוונת הרשב"א דאל"כ אין לדבריו הבנה כלל בלא"ה ומוכח כנ"ל: גם יש לדון בדברי הרשב"א הנ"ל דכתב דיש למילף מן נזירות ותרומה דדברים שבלב הוי דברים. והא זה הוי שני כתובים הבאין כא' ואין מלמדין וכמש"כ הנו"ב במ"ת ח' או"ח סי' קכ"ה ע"ש. אך יש לומר דזה גופא אשמעינן קרא דזה הוי לידת הספק בפנינו וכעין מש"כ התוס' פסחים (דף צ' ע"א) ד"ה החיי' עצמך כו'. וכתובות (דף נ"ו) ד"ה ה"ז. והובא בספרי ח' ח"מ סי' ג' ע"ש וקצרתי: ולכאורה יש להעיר במה דשקיל וטרי הש"ס בקדושין (דף נ') דמנלן לרבא דדברים שבלב אינן דברים. הא י"ל דהוכיח כן מהא דקיי"ל בשבועות (דף כ"ו) גבי נדרים ושבועות דאף דגמר בלבו צריך להוציא בשפתיו ויליף לי' זה התם מקראי. ואפשר לומר דשאני היכא דרוצה לעשות איזה ענין חדש כמו נדר ושבועה בזה אמרו דע"פ דברים שבלב אינו יכול לחול עליו הענין התחדשות. אבל לבטל איזה ענין שעושה אפשר לומר בזה דגם דברים שבלב הוי דברים לבטל המכירה או הקידושין או הקרבן כהא דקדושין שם. דכללו ש"ד דמוקמינן אחזקתו שלא נעשה דבר המחודש ואינו אלא כבראשונה. וכיון דלא גמר בלבו לזה ממילא בטלין מעשיו. וע"כ לא הוכיחו בש"ס התם מהא דשבועות הנ"ל. והא דהקשו הרשב"א דנילף מנדרים ונזירות ותרומה. היינו כיון דחזינן דאף דלא דיבר בפיו מ"מ מועיל לעשות הענין המחודש. כש"כ לבטל שלא יחול ענין מחודש בוודאי מועיל אף דברים שבלב במקום שיש לפנינו לידת הספק כמו בנדרים ונזירות ותרומה וע"כ הוכרח הרשב"א לחלק