נחל יצחק חלק ב שצה

דמחילה בלב לא מהני דאף שיודע בעצמו שמחל לו יכול לחזור ולתבוע חובו דדברים שבלב אינן דברים אם לא היכא דאיכא אומדנא דמוכח שמחל לו. ודברי המהרי"ט הנ"ל הובאו בקצה"ח סי' י"ב ס"ק א' עי"ש. אך השער המשפט הביא שם דזה הדין תליא בפלוגתא דרבוותא קמאי דהרשב"א בחידושי' לקדושין (דף נ') גבי ההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל דאסיקנא דדברים שבלב אינן דברים כתב וז"ל והא דתנן פרק קמא דנזיר האומר אהא הרי זה נזיר ואוקימנא בהיה נזיר עובר לפניו ואע"ג דלא פירש דאלמא דברים שבלב הוי דברים התם כיון דאמר אהא ונזיר עובר לפניו כאילו פירש אהא כמוהו שאלו הן ידות נזירות שרבתה תורה אותן. והאי תירוצא לא מחוור דמ"מ דברים שבלב הן דדלמא אהא בתענית קאמר ואפילו את"ל שהתורה רבתה אותן מ"מ נילף מיניה דהא כיוצא בזה אתי למיפשטא מיקריב אותו אף בע"כ. ולא אמרינן שא"ה דרבי' קרא. ועוד קשיא לי נידוק מתרומה דקיי"ל דניטלת במחשבה אלמא דברים שבלב ישנן דברים וליכא למימר שא"ה דרביי' קרא דא"כ היכי אתי למיפשטא מיקריב אותו. אלא דכל כי האי לא דייקי כלל לדברים שבלב דכי אמרינן דברים שבלב אינן דברים היינו שאינן דברים לבטל למה שאמר בפי' כההוא דזבין כו' ובאומר סבור הייתי שהיא כהנת. אבל כל שהדברים שבלבו אינן מבטלין מעשיו אלא מקיימין כנזיר שאמר בלבי היה להיות כזה שהיה עובר או מחשב בתרומה שאין דברי לבו מבטלין שום דבר הוי דברים כו' עכ"ל הרשב"א. ולפ"ז מחילה בלב מועיל דהא אין בזה שום סתירה לפיו. אך בדברי הר"נ לקדושין שם מבואר דאינו מחלק כן. ותליא זה בהך פלוגתא דהרשב"א והר"נ כו' עכ"ל השער המשפט: ענף א ולפענ"ד נראה לדון דאינו ראיה מהרשב"א והוא דיש להקשות על דברי הרשב"א הנ"ל במש"כ דהיכא דאין סתירה למה שאמר בפיו אזי הוי דברים שבלב דברים. דא"כ תקשה דל"ל באומר אהא ה"ז נזיר דנזיר עובר לפניו כמבואר בנזיר (דף ב' ע"ב). הא בלא"ה כיון דחישב בלבו על נזירות יהיה נזיר כיון דאינו מבטל שום דבר של פיו. וכן תקשה דמה יענה הרשב"א במה דאי' בשבועות (דף כ"ו) גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו. אלמא דאף היכא דלא הוי סתירה מן פיו מ"מ לא הוי דברים לדברים שבלב. ועוד קשה בעיקר קושיות הרשב"א דהקשה דנילף מתרומה דדברים שבלב הוי דברים. הא זהו קושיות הש"ס בשבועות (דף כ"ו) עלה דגמר בלבו צריך להוציא בשפתיו ומקשו מהא דתני מוצא שפתיך כו' גמר בלבו מניין ת"ל כל נדיב לב וניגמר מינה ומתרץ משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כא' הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר ומשני חולין מקדשים לא ילפינן עכ"ל הש"ס. א"כ הרי קאמרי בגמ' להדיא דמתרומה לא ילפינן משום דהוי חולין מקדשים א"כ קשה כוונת הרשב"א בחי': ולכן נראה לפי עניית דעתי לומר בכוונת הרשב"א בהקדם לשון הרשב"א הנ"ל במש"כ נידוק מתרומה דקיי"ל דניטלת במחשבה שיתן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אלמא דברים שבלב הוי דברים כו' עכ"ל הרשב"א. דיש לדקדק דל"ל להרשב"א לומר דניטלת במחשבה שיתן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר הל"ל בקצרה נידוק מתרומה דניטל במחשבה כמו דאמרו בכולי ש"ס דתרומה ניטל במחשבה. לכן נראה לי לומר דכוונתו ע"פ המבואר בשבועות (דף כ"ו ע"ב) דלכן לא גמר מנדיב לב משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד כו'. ופירש רש"י שם דתרומה היינו תרומת מלאכת המשכן. והתוס' פירשו שם דתרומה היינו תרומת כהן. עי"ש בתוס' ד"ה משום דהוי תרומה וקדשים כו'. ובאמת קשה על פירש רש"י דמי הכריחו לשנות שלא לפרש דתרומה דהתם הוי תרומת כהן כמו בכל מקום. וכמו דהקשו שם הראשונים על פירש רש"י הנ"ל: ונראה לי בכוונת רש"י דהוכרח לפרש דתרומה היינו תרומת מלאכת המשכן. משום דהמהרש"א הקשה שם בתוס' בד"ה משום דהוי תרומה וקדשים כו' שכתבו שם ואע"ג דתרומה חול אצל קדשים כמבואר בקדושין (דף מ"א) כו'. והקשה המהרש"א כיון דהך סברא דחולין מקדשים לא ילפינן לכו"ע אית להו הכי א"כ ה"ל להגמ' לומר מיד על מה דמקשו שם וניגמר מינה כו' ה"ל לתרץ מיד בקצרה דחולין מקדשים לא גמרינן. וכמבואר בקדושין (דף מ"א) דדוקא אצל קדשים מקרי תרומה חול. אבל לגבי שארי מילי מקרי תרומה קודש. ומה שתירץ המהרש"א המה תרוצים דחוקים: ונראה לי לתרץ קושייתו ע"פ הא דמבואר בכללי הש"ס של השב שמעתתא של בעל שמן רוקח שער עשירי ס"ק ד' בהא דחולין מקדשים לא ילפינן דדוקא חומרא אין למילף חולין מקדשים. אבל קולא דמצינו בקדשים שפיר איכא למילף לחולין מקדשים. וכן בקדשים איכא למילף חומרא מחולין עי"ש. ויש לי כמה ראיות בזה וקצרתי. והנה מצינו בקדושין (דף מ"א) גבי שליחות מנלן גבי תרומה וכי תימא דיליף מגירושין וקידושין מה לגירושין שכן ישנו חול. וכיון דמוכח בכמה דוכתי דחומרא איכא למילף גם קדשים מחולין כנ"ל בשם הש"ש. א"כ תקשה הא התם בקדושין דמתקדשת ע"י שליח זה הוי חומרא דנאסרת לכל עפ"י קידושי השליח משום איסור א"א א"כ הא הוי חומרא. וכמו כן איכא למילף לתרומה דיהא יכול לעשות שליח להפריש תרומה דיחול ע"ז קדושת תרומה. וע"כ מוכח מזה דמה שיחול הפרשת תרומה ע"י שליח זה לא מקרי חומרא רק זה מקרי קולא דע"י מה שיחול קדושת תרומה ע"ז ממילא מותר לאכול השיריים דיפקע מיניה איסור טבל. ויהיה אוכל והולך על סמך הפרשה הנ"ל דזה מקרי קולא. וכמו כן בקדושין ע"י שליח דאף דע"י זה תחול עלי' איסור א"א אבל מ"מ אהני מעשיו שמקודשת לו ע"י זה ותהי מותרת לו אחר זה כמבואר דבעינן קדושין ואח"ז מותרת לו. ע"כ מקרי זה בשם קולא דליכא למילף קדשים מחולין ושפיר פריך הגמ' בקדושין דמה לגירושין שכן ישנו חול. ועיין בתוס' שם ד"ה מה לגירושין כו': וכיון דנתבאר דמה שיחול הפרשת תרומה מקרי בשם קולא כנ"ל. א"כ י"ל דזהו כוונת הגמ' בשבועות שם בתירוץ ראשון דמתרץ דלכן לא גמר מינה משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד. ולא תירץ מיד דחולין מקדשים לא ילפינן משום דהיה ס"ל דבכהאי גוונא יליף חולין מקדשים: וכעין זה מוכח בקדושין (דף נ') דיליף התם דדברים שבלב אינן דברים מן יקריב אותו דכופין לו עד שיאמר רוצה. וקשה הא חולין מקדשים לא ילפינן וכמש"כ המהרש"א דכו"ע ס"ל הכי. וע"כ מוכח דבכה"ג ילפינן משום דזה מקרי קולא ולא חומרא דהא הקרבן כשר אף דהיה מן הכופין ויוצא ידי חובת נדרו אף ע"י כפיי' ובכה"ג יליף חולין מקדשים. וכוונת הגמ' דהוכרח לומר דלכן לא גמרינן משום דהוי שני כתובים כו'. ולא משום דחולין מקדשים כו' משום דהיה ס"ל להש"ס דבכה"ג גמרינן חולין מתרומה כיון דמצינו דעי"ז נתקן איסור טבל ומותר לאוכלו ע"כ גמרינן בכה"ג. משא"כ ממה דמצינו נדיב לב גבי קדשים בזה י"ל דזהו משום חומרת קדשים דהחמירה התורה שמתחייב ע"י חישב בלבו דהא בזה לא מצינו קולא כ"כ. וס"ל להתוס' דחומרא דקדשים מקולא דחולין ילפינן שפיר ואתי שפיר כוונת התוס'. והא דמסיק הש"ס למ"ד מלמדין דלכן לא גמרינן משום דחולין מקדשים לא ילפינן. י"ל דהיה ס"ל להש"ס לחלק דשאני גבי שני כתובים כו' דבסברא מועטת מדחינן להילפותא בכה"ג: וזה היה ההכרח לפי' רש"י דפירש דהא דשבועות מיירי בתרומת המשכן וע"ז שפיר אמרו דחולין מקדשים לא ילפינן דהא בקדשים ותרומת המשכן דמתחייב ע"י מחשבה בלב זה הוי חומרא התם. דהא לא שייך התם לומר דהוי