נחל יצחק חלק ב שצד

גובין מיורשי' דאף דמת הלוה מ"מ כשהיורש זוכה בנכסיו אף היורש משתעבד גופו כמו הלוה בעצמו ועליו מוטל לפרוע כמו אביו הלוה. וכעין זה כתב הרא"ש בב"ק פ"א סי' ו' דלכן באחין שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו של אחד מהם בטלה מחלוקת משום דיתמי כרעא דאבוהון אינון לפרוע חוב אביהם. והובא בט"ז ריש סי' קע"ה. וכ"כ התוס' בב"ק (דף צ"ז) וב"מ (דף ט"ו) וכתובות (דף נ"ה) ובכורות (דף נ"ב) לחלק דאף דאינו גובה השבח ממקבל מתנה משום דאינו על מי לחזור מ"מ מיורש גבי דכרעא דאבוהון נינהו ועליהן מוטל לפרוע חוב אביהם ביותר כו'. וזה הוא הכל כעין סברת האו"ת הנ"ל דשעבוד הגוף מוטל על היורשים ביותר ובמק"א הארכתי בכ"ז. ועיין בנחל יצחק סי' ל"ט בשד"א ענף א' מזה. ולפ"ז יש לדון דכמו דבלוה מסדרין דה"ה ביורש מסדרין כיון דמה דגובין מיורש זהו משום דיש לו שעבוד הגוף על היורש כמו על הלוה א"כ ממילא דינו כמו הלוה עצמו דמסדרין לו: ולכאורה יש להוכיח דאין מסדרין ליורש מהא דב"ב [ (קל"ג) אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה כו' למאי הלכתא סבר ר' אדא כו' אם ראוי ליורשו אלמנתו נזונית מנכסיו כו' אמר לי' רבא מגרע גרע כו' אלא אמר רבא כדשלח רב אחא אם הי' ראשון ראוי ליורשו אין לשני כו' דירושה אין לה הפסק עכ"ל. ואי נימא דהיכא דגובין מיורש מסדרין. א"כ קשה דמאי מקשה הגמ' מאי נפ"מ אם גובין משום ירושה או משום מתנה. הא נפ"מ רבתא ביניהם ואם זוכה משום ירושה אז מסדרין לו אם ב"ח טורף ממנו. ואם משום מקבל מתנה אין מסדרין לו כדין מי שגובה מלקוחות וממקבל מתנה. וע"כ מוכח דביורש ג"כ אין מסדרין כמו בלקוחות ומתנה. אך זה יש לדחות דהא בלא"ה ה"מ הש"ס למימר התם נפקותא אחרת לפי המבואר בתוס' בסוגיא דשבח בב"מ (דף ט"ו) וב"ק (דף צ"ו) ובח"מ סי' קט"ו סעיף ד' דממקבל מתנה לא גבי השבח ומן יתומים גבי השבח. א"כ הוי נפ"מ דאם ראוי ליורשו וזוכה משום ירושה גובין ממנו השבח ואם זוכה משום מקבל מתנה אין גובין השבח ממנו. וכן ה"מ הש"ס לאוקמי נפ"מ בין זוכה משום ירושה או משום מתנה לגבי הא דשבועות (דף מ"ח) דאין אדם מוריש שבועה לבניו דזהו רק בשבועת יורשין. אבל בשבועות הבא ליפרע מלקוחות וממתנה לא אמרינן כן משום הבו דלא להוסיף עלה. א"כ הוי נפ"מ רבתא אם זוכה משום ירושה או משום מתנה לגבי שבועת הטורף אם אמרינן בי' א"א מוריש כו'. וכן לגבי הא דיובל בבכורות (דף נ"ב) וכהנה רבות ובאמת יש ליישב כ"ז. וגם י"ל בזה דמתנת שכ"מ כירושה שוויי' רבנן וקצרתי. ולכן נדחה ראי' זו לנ"ד: אבל באמת אין לנו צורך להאריך בזה דזה פשוט דאין שום ספק בזה כלל. דהא בב"מ (דף קי"ד ע"א) ברש"י ד"ה ואידך כו' כתב רש"י בזה"ל ת"ק דמתניתין דאמר מסדרין לב"ח דקתני אם מת אינו מחזיר ליורשים הא לו מחזיר לעולם עכ"ל. וביותר כתב כן הנימוקי יוסף על מתניתין דב"מ (דף קי"ג) דתני ת"ק מחזיר הכר כו' ואינו מחזיר ליורשים דשי' הרמב"ם והראב"ד והרבה מהמפרשים שכתבו דמסדרין לב"ח משום דת"ק דאמר לעולם הם בתורת חזרה אותם כלים של סידור שהי' לו להניחם אצלו כו' אלמא דשיטת הסוברין דמסדרין לב"ח כדקיי"ל. דמפרשים דת"ק דרשב"ג ס"ל מסדרין במה דתני שם מחזיר לעולם. ואפ"ה קתני התם אינו מחזיר ליורשים וכפירש רש"י אלמא להדיא דביורשים לא שייך דין סידור כלל. והתוס' שם (דף קי"ד) ד"ה מהו שיסדרו כו'. והרא"ש שם דמפרשים בסוגיא זו דהמשנה דאמר ת"ק שם מחזיר הכר כו' מיירי בדין חזרה להמשכון. ולפ"ז אינו מוכח כן לשיטתם משום די"ל דדוקא דין חזרת משכון לא שייך ביורשים אבל דין סידור לב"ח י"ל דשייך ביורש ג"כ. אכן כיון דהעיקר מה דקיי"ל מסדרין לב"ח זהו עפ"י שי' הסוברים כנ"ל. ומפרשים דת"ק דהמשנה ס"ל דמסדרין. והמשנה מיירי בדין סידור וכמש"כ רש"י והנ"י והשמ"ק כנ"ל. וכיון דבמשנה אמרו בפירוש שם אינו מחזיר ליורשים ממילא מוכח דדין סידור לא שייך ביורשים: וכן יש להוכיח ממה דאמרו שם בגמ' (דף קי"ד) ויחזרו בהקדש מקו"ח דב"ח ומה ב"ח שאין מסדרין מחזירין הקדש שמסדרין אינו דין שמחזירין. וקשה הא י"ל בזה יורש יוכיח שאין מחזירין לו כמבואר במשנה (דף קי"ג) דאם מת אינו מחזיר ליורשים ואפ"ה מסדרין ליורש. [היינו בהקדש להך מ"ד דס"ל דאין מסדרין רק בהקדש] וכה"ג כתבו התוס' שם ד"ה הקדש שאין מחזירין כו'. אלא ע"כ מוכח דאף היכא דמסדרין מ"מ אין מסדרין ביורש והתם קאי לריו"ח דס"ל שעבודא דאורייתא: ועוד דהא דקיי"ל דאין מחזירין ביורש הטעם הוא משום דכתיב השב תשיבם לו ולא ליורש כמש"כ רש"י במשנה ב"מ (דף קי"ג). א"כ מה"ט אין מסדרין ליורש ג"כ. דהא דקיי"ל דאין נותנין מזונות לאשתו ובניו זהו מדרשא דהחייהו מערכך ולא אשתו ובניו מערכך כמבואר בערכין (דף כ"ד). א"כ כמו דהא דאין מחזירין ליורש נפקא לן ממיעוטא דקרא דהשב לו ולא ליורש. ולא מפרשינן דזהו רק בלוה קיים ואין מחזירין לבניו אף דבניו צריכים להכר. אבל במת הלוה יחזירו ליורשיו משום דדינם כמו הלוה עצמו דעליהם מוטל החוב מצד שעבוד גופן כשיטת האו"ת כנ"ל. אלא לא אמרינן כן ומפרשינן להקרא דקאי אף במת הלוה דאין מחזירין ליורשיו. א"כ ה"ה במה דמסדרין דכיון דנפקא לן מן מיעוט דאין נותנין מזונות לבניו. דג"כ מפרשינן דאף אחר שמת הלוה לא יסדרו ליורשיו דמ"ש. דכיון דשעבוד הגוף בא עליהן מצד שעבוד נכסי. ע"כ אין דינם כמו הלוה בעצמו ואין מסדרין ליורש וכ"ז ברור: ה (שם סעיף כ"ט) יש מי שאומר שאין מסדרין בחוב שאינו דרך הלוואה כגון שכירות כו'. ויש להקשות ע"ז מהא דנדרים (דף ס"ה ע"ב) גבי כתובה דאמרו ש"מ אין מסדרין לבע"ח. ואי נימא דחוב שאינו דרך הלוואה אין מסדרין א"כ הא יש לומר שא"ה בכתובה שאינו דרך הלוואה ע"כ אינו נוהג בו דין סידור כלל. ומזו הסוגיא ראי' לשי' הסוברים בזה דגם בחוב שאין דרך הלוואה מסדרין: ואפשר לומר דהטור שכתב שי' הסוברים דבאלו אין מסדרין אזיל לטעמיה דהא בטור אה"ע סי' ק"א גבי כתובה דבעברה עליה שמיטה אינה נשמטת מפני שהוא מעשה ב"ד. ומשמע דאם לא היה מעשה ב"ד היתה נשמטת. וזו היא שיטת רש"י כתובות (דף נ"ה) גבי תוס' כתובה ככתובה לשביעית דפי' רש"י דאם לא תוס' ככתובה היה נשמטת. והתוס' והר"נ שם דחו שי' רש"י מטעם דהא כל חוב שאינו דרך הלוואה לא נשמטת. אבל רש"י ס"ל דגם חוב כתובה דינו כמו חוב הלוואה דמה לי חוב הלוואה או חוב שמתחייב א"ע וכמש"כ שם הבית יוסף באה"ע דהטור גריר שם בתר שי' רש"י. וכ"כ הב"ש בסי' ק"א ס"ק ד'. וההפלאה שם בק"א ובחי' לכתובות (דף נ"ה) כתב לחזק שי' רש"י דס"ל דאם לא היה מעשה ב"ד היה משמטת כתובה כמו מלוה דחוב כתובה כמו חוב הלוואה עי"ש. ועל כן אתי שפיר שי' הסוברים דהובא בטור ח"מ הכא דאין מסדרין בחוב שאין דרך הלוואה משום דחוב כתובה דינו כחוב הלוואה. ובאמת לפי מש"כ התוס' והר"נ בכתובות דחוב כתובה אינו כחוב הלוואה לגבי שביעית אף אם לא היה מעשה ב"ד. א"כ לדידהו שפיר מוכח מהא דנדרים הנ"ל דגם בחוב שאין דרך הלוואה מסדרין ג"כ: סימן צח א (בשער המשפט שם ס"ק א') הביא בשם המהרי"ט ח' ח"מ סעיף מ"ה דהעלה