נחל יצחק חלק ב שפח

לכתובתה שלא בב"ד כנ"ל. א"כ דוקא עכשיו דתקנו דמוכרת שלא בב"ד בזה אמרו דהנכסים הם כמשכון בידה וכמש"כ הב"ש סי' צ"ג ס"ק כ"ה ובשם הפרישה ע"ש. אבל אם היתה צריכה ב"ד לא היו הנכסים כמשכון בידה. והוי כמו כל בע"ח דעלמא דלא היו כמשכון כ"ז שלא הוי ברשותו וע"כ אין הבנה לקושיתו. עכ"פ למדנו מן דברי הב"ש הנ"ל דס"ל כתי' א' של התוס' כתובות הנ"ל דאף בכתובה אמרינן דנקראת מוחזקת. וכ"כ ההגהות אשרי בכתובות (דף צ"ו) דגם בכתובה אמרינן דנקראת מוחזקת בנכסים וכתי' קמא של התוס' הנ"ל: ולכאורה יש להוכיח להיפך מן מש"כ האלפסי בספ"ט דכתובות והובא ברא"ש פ"א דב"מ סי' מ"ד דכתב דהא דהוציאה גט גובה כתובה מיירי במקום שאין כותבין כתובה. וכ"כ הרמב"ם פ' ט"ז ה' אישות ובשו"ע אה"ע סי' ק' סעי' ו' שיטת המחבר שם. ודלא כשיטת הטור שם בשם ר"י והתוס' והובא שיטתם ברמ"א שם דס"ל דאף במקום שכותבין כתובה אמרו כן יעו"ש. א"כ לשיטת הרי"ף והרמב"ם והמחבר דס"ל דהא דאמרו הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מיירי במקום שאין כותבין כתובה א"כ תקשה קושיות התוס' כתובות (דף צ"ו) הנ"ל דל"ל בכתובה במקום שאין כותבין כתובה להא דכל הטוען אחר מעב"ד. הא בלא"ה אינו נאמן לומר פרעתי משום דנכסי בחזקת האשה קאי גם בכתובה. בשלמא במקום שכותבין כתובה י"ל כתי' התוס' כתובות הנ"ל דשא"ה דריע טענת האשה לפי דאין הכתובה בידה. אבל לשי' הרי"ף והרמב"ם והשו"ע אין לומר כן. דהא מיירי במקום דאין כותבין כתובה. א"כ מוכח משיטתם דס"ל כתי' ב' של התוס' כתובות דבכתובה לא אמרינן נכסים בחזקתה: אכן באמת אין זה ראיה כלל דהא מבואר בסי' ק"ג באה"ע סעי' ג' דגרושה אינה מוכרת אלא בב"ד וכן אף אלמנה אם ניסת בעיא ב"ד וכן פסק הרמב"ם והרא"ש בכתובות (דף צ"ז) כריו"ח דמשום שלא תתבזה אמרו כן ובגרושה לא שייך זה יעו"ש. א"כ נפ"מ מהא דכתבו דאינו נאמן לומר פרעתי משום דהוי כמאן דנקט שטרא בידו. דבל"ז היה נאמן לומר פרעתי אם נתגרשה או אם ניסת לאחר. דמשום דהנכסים בחזקתה זה לא שייך בניסת כמבואר בכתובות (דף צ"ו) תני לוי אלמנה כ"ז שלא ניסת על היתומים להביא ראיה ניסת עלי' להביא ראיה ופירש רש"י דבניסת אין הנכסים ברשותה. ואפשר הטעם משום דכל עיקר הסברא הוא משום דמוכרת שלא בב"ד א"כ כיון דבניסת אינה יכולה למכור שלא בב"ד כנ"ל ע"כ אין הנכסים ברשותה. אבל משום דהוי טוען אחר מעשה ב"ד. אינו נאמן בכ"ז ואף להי"א דס"ל דאחר שניסת אין לה כח מעשה ב"ד ונאמן לומר פרעתי כמבואר בסי' ק' סעי' ו' בהגה"ה שם. ועיין בסי' ק"א ב"ש ס"ק ו' מזה. עכ"ז הא כתב החלקת מחוקק בסי' ק' ס"ק ל"ו דאם קודם שניסת מצעת לפני ב"ד שלא נפרעת מכתובתה דינה כאלו לא ניסת וכ"כ הב"ש שם ס"ק ל"ד עי"ש. א"כ עדיין נפ"מ בכה"ג דאז יש לה כח מעשה ב"ד ג"כ אבל אלו משום נכסי בחזקתה קאי לא שייך בזה כיון דאינה יכולה למכור כנ"ל. ע"כ כתבו הטעם דטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום. ולכן אין סתירה מהרמב"ם והרי"ף והמחבר לכלל הזה. ולכן כיון דמשמע מהב"ש וכן מבואר בהגהות אשרי דס"ל כתי' קמא של התוס' כתובות דאף בכתובה קיי"ל דנכסים בחזקתה הכי נקטינן: ענף ב ולכאורה יש להעיר לפי מה דקיי"ל דבמזונות לכ"ע הנכסים בחזקתה. ומה"ט כתב הב"ש סי' צ"ג ס"ק כ"ב לבאר דברי הרא"ש כתובות פ' י"א סי' ד' במה דאמרו שם אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא. תבעה מזונות איבדה מזונותיה כאן בענייה כאן בעשירה א"נ כאן בצנועה כאן בפרוצה. דפסק הרא"ש דלא איבדה בשתי שנים עד שתהא עניי' ופרוצה. וכתב הב"ש טעמו משום דנקראת מוחזקת במזונות וכבר כתבתי דבכל פלוגתת הפוסקים היא מוחזקת ע"ש שכתב דגם הרמב"ם ס"ל כן. וכן כתב שם ס"ק כ"א גבי פלוגתת הפוסקים אם מוחלת מזונות בשביל הנדוניא דנקראת מוחזקת ויש לה מזונות. וכן כתב הב"ש בסי' צ"ד ס"ק ז' גבי בעיא דלא איפשיטא דנקראת מוחזקת ומוציאה מהיורשים עי"ש: והנה מצינו בהנך איבעיות כתובות (דף נ"ג ע"ב) בבת שני' ובת ארוסה ובת יבמה דהוי איבעי' דלא איפשיטא דאין לה מזונות. כמש"כ הרא"ש שם ובאה"ע סי' קי"ב סעי' ה' וכמש"כ הב"ש ס"ק י"א רק אם תפסה אין מוציאין ממנה בשם רבינו ירוחם. [והא דיש להקשות דהא ה"ל ספק תקנה דלא מהני תפיסה כבר כתבתי במק"א ליישב זה ואכ"מ להאריך]. אף דזה ברור דגם במזונות הבת מוכרת שלא בב"ד. דהא מבואר ברש"י בכתובות (דף צ"ז) במשנה שם דמן הנשואין לכ"ע מוכרת שלא בב"ד אף לר"ש. משום שאי אפשר לה להיות יושבת ומתענה ואף דלא ס"ל לר"ש הטעם דאמרו שם שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד. וכן בגמ' שם אמרו בשלמא מן הנשואין משום מזוני אלא מן האירוסין מ"ט נ' דאף דלא ידעו הטעם שלא תתבזה אשתו מ"מ היה ניחא לי' על מה דמן הנשואין מוכרת שלא בב"ד משום הטעם דא"א להיות יושבת ומתענה כמש"כ רש"י והר"ן שם. א"כ האי טעמא שייך ג"כ בבת אשתו. וכן מצינו ברמב"ם הלכות אישות פ' י"ט הלכה י"א ובאה"ע סי' קי"ב סעי' ו' דמזונות הבת לא בעי הכרזה וכדרך שמוכרין למזון האלמנה וכסותה כו' ע"ש. וכמו דמדמין מזונות הבת למזון האלמנה בענין מכירה בלא הכרזה ה"ה דמדמינן מזונות הבת למזונות האלמנה בענין מוכרת שלא בב"ד. ועיין ברש"י כתובות (דף פ"ז) דלמזוני מזבנינן בלא אכרזתא היינו מזון האשה והבנות. ואף להטעם שלא תתבזה בב"ד ג"כ יש לדמות אותן להדדי לפי המבואר בב"ק (דף י"א) דמה שעל בניהן ובנותיהן אין שמין משום דבזיון להם להביאן לב"ד כפי' רש"י שם והסמ"ע בח"מ סי' רפ"ח. אלמא דגם אף על בזיון בנותיו חס אביהן. וע"ש בכתובות (דף צ"ז) דאמרו כי היכי דאיהי לא ניחא לי' דתתבזה יורשיו נמי לא ניחא לי' דליבזו ע"ש. אלא דמצינו בכתובות (דף מ"ג) דלענין זילותא אלמנתו עדיפא לי'. ויש להאריך בזה עכ"פ לפי הטעם דכתב רש"י והר"ן דלכן מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד משום שלא תהיה מתענה זה הטעם שייך ג"כ בוודאי על מזון הבת וכנ"ל. ובמק"א הארכתי בזה בהרבה הוכחות: א"כ לפ"ז תקשה בהנך איבעיות אם מגיע להבת מזונות או לא דפסקו דאין לה מזונות כ"ז דלא תפסה. הא כיון דמוכרת הבת למזונות שלא בב"ד א"כ הוי הנכסים בחזקתן כמו במזונות אשתו במקום ספק. וע"כ מוכח לחלק דשאני היכא דהוי חזקת חיוב בוודאי אז אם ספק אם יצאו מהחיוב או לא כמו באלמנה ששתקה שתי שנים דמספקא לן אם מחלה בעשירה וכה"ג. דיש לה מזונות משום דמספק לא יצאו מהחיוב וכמו כן שם ס"ק כ"א בב"ש כנ"ל. אבל בהספק אם מגיע לה מעולם חוב מזונות ונולד לנו ספק בעיקר החיוב. בכה"ג אין דינה כמוחזקת וע"כ אין מוציאין מהמוחזק. וכמו בכל ספק בקרקע דדיינינן בי' חזקת בעלים הראשונים. אם נולד ספק שמא יצאו מרשות בעליהן. ה"ה הכא בהאי כללא דבמזונות וכתובה הוי היא מוחזקת משום דהזכות שהיה לה על הנכסים הוי כמו חזקת מרא קמא אצלה. ובאמת אף גבי מטלטלין מוכח דדיינינן להך נכסי בחזקת אלמנה קיימי כדמוכח מהא דכתב הרמב"ם והטור והש"ע דבמזונות הנכסים בחזקתה ואינם נאמנים לומר פרענו אף דהאידנא גובין מזונות ממטלטלין ג"כ ואפ"ה לא חילקו בזה. וע"כ מוכח דהאי זכות דנכסי בחזקתה קאי שייך ג"כ אף במטלטלין. והטעם הוא דזהו כמו דברים העשויין להשאיל ולהשכיר דמוציאין מהמוחזק משום חזקת מ"ק דבכה"ג אילימא לי' חזקת מ"ק וכמש"כ במק"א לבאר זה. וה"ה בזה דהוי כמו דיש לה חזקת מ"ק על המטלטלין מחמת דמוכרת שלא בב"ד והוי כמו דגוף החפץ הוא שלה. ובספק אם יצאו מחזקת מ"ק