נחל יצחק חלק ב שפה

סימן צז הלכות גביית מלוה א (סעיף ו') והנה הנתיבות בס"ק א' כתב דבעיסקא שהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון מותר לתפוס משכון כו' אף שאפשר לו לתפוס חפץ קטן בעד פלגא פקדון ותופס בכיון חפץ גדול כדי שיהי' בידו גם בעד פלגא מלוה וראי' לזה מב"מ (דף ל') בהא דבעי התם שטחה לצורכו ולצורכה מאי ופשיט מהא דהכניסה לרבקה ודשה כשירה בשביל שתינק ותידש פסולה ומשני שא"ה דכתיב אשר לא עבד בה מ"מ. הרי מוכח דבמקום דליכא גזה"כ מותר כשמכוין בשביל דבר המותר ובשביל דבר האסור עכ"ל הנתיבות. ומשמע מדבריו דלצורכו וצורכה מותר לשוטחה. ודבריו תמוהים דהא בדרך דחיי' אמרו שם להך דשא"ה כו' דכוונת הש"ס הוא דשא"ה דכתיב אשר לא עבד מ"מ ולא מצינן למפשט מהתם לאיסור. ולדינא הא קיי"ל שם דאסור לשוטחה לצורכו ולצורכה וכמו שכתבו בח"מ סי' רס"ז סעיף י"ח ע"ש. וכמש"כ הרא"ש שם דלא איפשיטא ואזלינן לחומרא וכ"כ הרמב"ם פ' י"ג ה' גזילה ה' י"א והמ"מ שם דהך בעיא לא איפשיטא ולחומרא. אך לדינא אין ראי' כלל מהתם לנ"ד דשא"ה דלכן אסרו לצורכו ולצורכה משום דחשו שמא יניחנה שטוחה יותר מכדי צורכה עד שיתקלקל וכמש"כ התוס' והרא"ש שם והסמ"ע בח"מ שם. והא דהי' סלקא דעתין למיפשט זה מהך דהכניסה בשביל שתינק ותידש פסולה. כתב השמ"ק שם בשם הראשונים דזהו משום דגם בפרה היה ס"ד דלכן פסולה משום גזירה דשמא ישהה אותה לדוש אחר שתפסוק להניק ומסיק דשא"ה דכתיב אשר לא עבד מ"מ ופסולה מה"ת ולא נפשט האיבעיא. ואפשר דלזה נתכוין הנתיבות אך שקיצר בזה ועיקר כוונתו הוא דבפרה דפסולה בהכניסה לרבקה בשביל שתינק ותידוש דזהו משום גזה"כ שם. ובהא דאסרינן לצורכו וצורכה זהו משום סברת התוס' והרא"ש דחשו שמא יניחנה שטוחה יותר מכדי צורכה כנ"ל. א"כ בתפיסת משכון בשביל פלגא פקדון ופלגא מלוה דליכא בזה גזה"כ לאיסור וגם לא שייך בזה להך גזירה דגזרו בשטיחה לצורכו וצורכה. ע"כ מותר לתפוס המשכון בכה"ג כן יש לומר בכוונת הנתיבות. ועיין בחידושי הר"נ לב"מ שם ובשמ"ק שם ולפי דברי הר"נ שם יש עדיין לדון ולהחמיר בנ"ד וקצרתי: ובעיקר ספק דין זה נלע"ד לדון ע"פ דברי הר"נ בשבת ס"פ י"ג דהביא בשם הרשב"א דס"ל דמותר לנעול ביתו בשבת ולשמור ביתו וצבי שבתוכו וכיון שצריך לשמור ביתו אע"פ שע"י כך ניצוד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יתכוין לשמור הצבי דהכי גרסינן בירושלמי היה צבי רץ כדרכו ונתכוין לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי מותר כו' שאלו צריך לנעול בעדו מותר אע"פ שמתכוין שיהא צבי ניצוד בתוכו עכ"ל הרשב"א. ודבריו תמוהים האיך אפשר דבמתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי יהא מותר וכי מפני שצריך לנעול ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת אלא שאני אומר שאפילו אינו מתכוין לנעול בעד הצבי כל שהוא יודע שהצבי בתוכו ואי אפשר שלא יהא הצבי ניצוד בתוכו אסור דמודה ר"ש בפסיק רישי' כו' עכ"ל הר"נ. והשלטי גבורים שם כתב ליישב שיטת הרשב"א. והובא כ"ז במג"א סי' שט"ז ס"ק י"א וסיים דאין להקל. והמרכבת המשנה האריך ליישב שיטת הרשב"א כמש"כ בפרק יו"ד ה' כ"ג ע"ש. ובפרק א' הלכות שבת. ולדינא נקטינן כדברי הר"נ: ולפ"ז מוכח דהיכא דמכוין בעד דבר המותר ודבר האסור דאסור וי"ל דאף הרשב"א מודה בזה דשא"ה כמש"כ המרכבת המשנה שם לבאר סברת הרשב"א וקצרתי בזה. והא דהוצרכו בב"מ (דף ל') למילף מקרא דשא"ה דכתיב אשר לא עבד בה דלכן בשביל שתינק ותידוש פסולה דמשמע דלולי זה לא היתה פסולה וכמש"כ הנתיבות. י"ל דשאני התם דאין אנו דנין עכשיו לעשות דבר המותר והאסור. רק אנו דנין בענין עבר בע"ע דפסלה התורה אם דשה דהיה מקום לומר כיון דלא היה כוונתו בשביל דישה בלבד רק בשביל שתינוק ותידוש דלא תהיה פסולה דאין זה בכלל האיסור. ע"כ הוצרכו למילף מן אשר לא עבד בה מ"מ. אבל בענין לעשות דבר היתר ואיסור ומכוין בעד שניהם ודאי דאסור. ולכן בנ"ד דמכוין לתפוס המשכון בעד המלוה והפקדון י"ל דאסור. ואף באינו מכוין לתפוס רק בעד המלוה ג"כ יש לדון דאסור דהא הוי פסיק רישי' דאסור אף בשארי איסורים וכמש"כ התוס' בשבת (דף כ"ט ע"ב) ד"ה ובלבד שלא יתכוין כו' ובפסחים (דף כ"ה ע"ב). וכ"כ הרא"ש בשבת פ' י"ד סי' ט' דאדרבה בשארי איסורים יש לאסור ביותר מן איסורי שבת בפסיק רישי' דלא ניחא לי' אף לשיטת הערוך והובא במג"א סי' ש"ך ס"ק כ'. ועיין בטורי אבן לר"ה באבני מלואים דף כ"ח מה שהקשה על הר"נ בחולין פ"ז דמחלק בין איסור שבת לשארי איסורין בזה. ועיין ביו"ד סי' ש"א ואכ"מ. ולכן יש לדון לכאורה דאף באינו מכוין לתפוס המשכון בעד הפלגא פקדון דמ"מ אסור לתפוס חפץ גדול ששוה ביותר מן הפלגא פקדון כיון שממילא הוא ת"י ויהיה יכול לעכבו בעד פלגא מלוה: אך באיסור ניתוח דלא נאסר רק מדרבנן וכמש"כ התוס' בב"מ (דף קי"ג) ד"ה אימא לא ינתחנו כו'. דבזה לא אסרינן פסיק רישי' כיון דאינו מכוין וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ט"ו להכריע כהתה"ד דהובא במג"א סי' שי"ד דפסיק רישי' בדרבנן מותר ע"ש. וגם יש לדון אף במקום דנאסר למשכן מה"ת דג"כ מותר לתפוס למשכון בעד פלגא פקדון אף ששוה יותר כיון דאינו מכוין לתפוס בעד פלגא מלוה. משום דשאני בנועל ביתו לשמור מה שבתוכו אף דלא נתכוין לצוד הצבי. דמ"מ הא נעשה מעשה איסור צידה דאסור בשבת ואף דלא נתכוין לצודו דמ"מ מתעביד איסורא דמלאכת צידה ולכן אסור אם הוי פסיק רישי'. משא"כ באיסור דלא תעבוט עבוטו דעיקר האיסור הוא דלא ימשכננו על חובו. והא דין משכון הוא לקנותו לענין אם מת דשומטו מע"ג בניו ואין שביעית משמטתו כמבואר בב"מ (דף קט"ו). ואין קונהו לדין משכון רק אם כיון לקנותו בתורת משכון אבל אם לא מכוין לקנותו ודאי לא קנהו להמשכון כמבואר בכתובות (דף פ"ה) בההיא איתתא דהוי מפקדי גבה מלוגא דשטרי דצריכה לברר בעדים דתפסה בחיים את החפץ למשכון. משום דבלא כוונה לא קנתה להמשכון. וגם מצד חצירו קונה שלא מדעתו לא שייך בזה וכמש"כ התוס' בב"ב (דף נ"ד ע"א) ד"ה אדעתא דציבי כו' דאם יודע שהוא בחצירו ואינו מכוין לקנותו לא קני. ועיין בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' ענף ד'. וע"כ אין עליו שם משכון כלל אם לא נתכוין לקנותו. וע"כ הדין נותן דמותר לתפוס חפץ גדול אף ששוה יותר מן פלגא פקדון אם לא נתכוין לתפוס עבור פלגא מלוה משום דאין על המותר שם עבוט כלל. ולכן לא שייך בזה לדון כלל להך דפסיק רישי' כיון דלא איתעביד שם איסור כלל כ"ז דלא נתכוין לתפוס החפץ בתורת משכון עבור חוב הלואה: ויש לדון עדיין בעיקר הדברים הללו. אך באמת יש לסתור כל מה שכתבתי לדון לאיסור אם מכוין לתפוס גם עבור פלגא מלוה ע"פ דברי הר"נ סוף פ' י"ג דשבת הנ"ל. כי יש להוכיח להיפוך מן הר"נ ביצה פ"ב במה דאמרו שם (דף י"ז) ממלאה קדרה בשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה א' וממלא חבית של מים כו'. וכתב הר"נ דמשמע מזה דלרבות בשיעורא ביו"ט מותר כיון דסגי בחד טירחא והא דאין מזמנין שמא ירבה היינו שמא ירבה בקדרה אחרת כו' ובמנחות (דף ס"ד) משמע דפשיטא לן דשנים בעוקץ א' ושלשה בעוקץ א' שתים מייתינן שלש לא מייתינן דלרבויי בשיעורא אסור כו' ומסיק דלא דמי רבויי בשיעורא ביו"ט לרבויי שיעורא בשבת שהשבת דחויה אצל חולה ולא הותרה כו' אבל יו"ט שאוכל נפש הותר בה כו' מרבה על העיקר ובלבד שיהא בטורח