נחל יצחק חלק ב שסה

ענף ב ובר"ש סוף עוקצין הביא בשם התוספתא דטבול יום דאמר ר' יהודה הכל מודים במחובר לקרקע שהוא כקרקע לכל דבר על הך פלוגתא דכוורת דפליגי ר"א ורבנן ע"ש. ולפ"ז תקשה על התוספתא דקאמר דהכל מודים במחובר לקרקע שהוא כקרקע לכל דבר דהא באמת מסקינן בב"ב (דף ס"ו) עפ"י משנה דכלים הנ"ל דגם במחובר לקרקע ס"ל לרבנן דלאו כקרקע. ודוחק לומר דהתוס' פליג ע"ז. ואפשר לומר דהא בתוספתא הנ"ל מבואר שם דר' יהודה אמר כן דבמחובר לקרקע הוי כקרקע לכל דבר. א"כ י"ל דר' יהודה דווקא ס"ל כן. אבל באמת רבנן פליגי עליה דר"י וס"ל דלא הוי כקרקע לכל דבר לרבנן דר"א. וכיון דרבנן פליגי עליה דר"י ע"כ הלכתא כת"ק דר"י דאף במחובר לקרקע פליגי וכמש"כ רע"א זצ"ל: וזולת זה י"ל דהתוספתא אזיל לטעמיה דהנה בפ"ק דמעילה איתא בתוספתא שם הדר בצלו של שובך או בצלו של מערה לא נהנין ולא מועלין. והובא תוספתא זו בכ"מ הל' מעילה פ"ה הל' ה'. והשעה"מ פ"ג ה' אישות ה"ג פירש לתוספתא זו דס"ל בתלוש וסוף חברו חשוב כמחובר דליכא למימר דשובך דקתני מיירי בשובך העומד מאליה דהוי מחובר מעיקרו דא"כ היינו צל מערה. וע"כ מיירי בצל שובך דתלוש וסוף חיברו ע"ש בשעה"מ. ע"כ י"ל דהתוספתא אזיל לשיטתו ולכך נקטו לכלל גמור בתוספתא סוף טבול יום דתלוש וסוף חיברו הוי כקרקע לכל דבר. אבל לדידן דקיי"ל גבי הקדישו משכיר להבית דהדר ביה במעילה קאי כמבואר בערכין (דף כ"א). אלמא דבית דהוי תלוש וסוף חיברו הוי כתלוש גבי מעילה וכן אמרו בחולין (דף ט"ז) דהוי כתלוש. ע"כ שפיר אמרו בב"ב (דף ס"ו) דלרבנן מחובר לקרקע לא הוי כקרקע. וה"ה גבי הא דח"מ סי' צ"ה ואינו קשה מהתוספתא עליהם. כן י"ל בכוונת התוספתא הנ"ל: אבל מהא דקאמרי בירושלמי שביעית בשם מימרא ולא בשם התוספתא דבמחובר לקרקע הכל מודים שהוא כקרקע. ולא סיימו לכל דבר כמו הלשון דהתוספתא הנ"ל. ע"כ מוכח דלא נתכוונו להך תוספתא הנ"ל. משום די"ל ג"כ דדווקא ר' יהודה קאמר כן להא דתוספתא הנ"ל. דאם היה כוונת הירושלמי להך תוספתא הנ"ל לא הוי קאמר ליה בלשון מימרא בפ"ע. וגם ה"ל למימר כלשון התוספתא דתני בלשון לכל דבר שני פעמים שם עי"ש. א"כ מזה הירושלמי ראייה לסברת הקצה"ח הנ"ל דדין שעבוד שאני דבזה אף תלוש וסוף חיברו הוי כקרקע: ולכאורה י"ל דכוונת הירושלמי הנ"ל עוד למאי דכתב הרע"ב והרשב"ם בב"ב (דף ס"ה) במאי דאמר ר"א שם גבי כוורת דבורים דהרי הוא כקרקע. דכוונתו לענין לקנות בכסף ושטר וחזקה. וכיון דקיי"ל כר' יוחנן דדבר תורה מעות קונה. א"כ הא דמטלטלין אינן נקנין בכסף הוי זה מדרבנן וכיון דבמילי דרבנן הוי תלוש וסוף חיברו כקרקע וכמו דמבואר בב"ב (דף ס"ו) דשאני שאיבה דרבנן וכמש"כ הקצה"ח כנ"ל. ע"כ י"ל דלענין לקנותו בכסף גם רבנן מודו דהוי כקרקע מה"ט. אך מ"מ זה אינו דהא משמע בירושלמי שם דר"ל קאמר להדא מילתא. והא ר"ל ס"ל משיכה מה"ת כמבואר ג"כ בירושלמי בב"מ פ' ד' סוף ה' ב' ע"ש. ואף דנדחק לומר דמה דסיימו בירושלמי שביעית שם להך דמה אנן קיימין אם במחובר לקרקע הכל מודים שהוא כקרקע כו' דאין זה מן דברי ר"ל דמקודם שם. עכ"ז אין סברא לומר דכוונת הירושלמי הוי על לקנותו בכסף. דהא על שטר וחזקה לא שייך לומר כן. וגם כיון דזה לא מוזכר בפירוש בהמשנה שם אלא בכללא דה"ה כקרקע ע"כ אין סברא לפרש כן. ויותר נראה כמש"כ לעיל דמוכח דקאי על פרוזבול דנזכר שם בפירוש בהמשנה. וגם עיקר כל הפרק דשם מיירי הכל לענין דיני שביעית. וע"כ מוכח מהירושלמי כהקצה"ח: ענף ג' אך בעיקר סברת הקצה"ח שכתב דכיון דמטלטלין מה"ת משתעבדי אך מדרבנן לא משתעבדי וכמש"כ הרשב"א בסוף קדושין ע"כ הוי זה מילי דרבנן. יש לדון בזה הרבה דהסברא נותנת כיון דמה דמטלטלי לא משתעבדי מדרבנן זהו משום דלא סמכה דעתו על מטלטלין משום דיכול להבריחם ולהצניעם כמש"כ רש"י בב"מ (דף ס"ז). א"כ ממילא מה"ט גם מה"ת לא משתעבדי כיון דלא סמכה דעתו עליהם והוי כמו דמסלק א"ע מהם. א"כ אינו דומה להא דב"ב דאמרו דגבי שאיבה דרבנן הוי תלוש ולבסוף חיברו כקרקע. דשאני שאיבה דרבנן דגם עכשיו לאחר שתקנו חז"ל דמים שאובין פוסלין אין זה אלא רק מדרבן. משא"כ בהא דמטלטלי לא משתעבדי דניזול בתר טעמא דלא סמכה דעתו עליהן א"כ ממילא מטעם זה אף מה"ת לא משתעבדי ובאמת כן משמע בירושלמי כתובות פ"ט במשנה ב' דמי שמת והניח אשה ובע"ח והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר כו' ורע"א ינתן ליורשים כו'. ואמרו בירושלמי הגע עצמך שפטרו משבועה זו תורה וזו אינו תורה. ופי' הפ"מ שם לפי מאי דהא דאין גובין ממטלטלין הוי זה מה"ת ע"כ אינו מה"ד לגבות מהמטלטלין. אלמא דמה דמטלטלי לא משתעבדי הוי זה מה"ת ודלא כהקצה"ח והרשב"א הנ"ל: שוב ראיתי בחידושי הרשב"א לסוף קדושין שכתב שם בזה"ל דמה"ת גובה בע"ח ממטלטלי דיתמי אלא מדרבנן לא משתעבדי משום דלא סמכה דעתו דכיון דעיקר אסמכתא דלוה ליתא אמטלטלי לא גבה מינייהו וכן משמע בירושלמי פ' הכותב גבי הא דר"ע דאמר שכולן צריכין שבועה ואין היורשים צריכים שבועה וגרסינן עלה בירושלמי הגע עצמך שפטרו מן השבועה ומשני זו תורה וזו אינה תורה מ"מ מהאי טעמא הוא משום דירדה תורה לסוף דעתן של בריות דמסתמא לאו עיקר אסמכתינהו אמטלטלי. ומיהו היכא דשיעבד ליה בפירוש מטלטלין גבי אפילו מיתמי כו' עכ"ל הרשב"א. הרי להדיא דגם הרשב"א כתב דהאידנא לאחר תקנת חז"ל דראו דדעתן של בריות לא סמכו דעתייהו אמטלטלין ע"כ אף מה"ת אינו משועבד והביא ג"כ להירושלמי דפרק הכותב הנ"ל דכתב דזו אינה תורה כנ"ל. וכיון דאמרינן דלא סמכו דעתייהו אמטלטלין א"כ אף מה"ת אינו משועבד עכשיו. ולפ"ז מבעי להיות דאף תלוש ולבסוף חברו לא הוי כקרקע גם לגבי שעבוד. משום דהא באמת לא הוי כקרקע במילי דאורייתא דגם זה הוא מילי דאורייתא דניזול בתר טעמא א"כ סברת הקצה"ח אינו ברור: אמנם עיקר סברת הקצה"ח שכתב דשעבוד מטלטלין מה דאינו משועבד מקרי זה מילי דרבנן. יש להביא ראיה לזה מב"ק (דף י"ב) דאין גובין מן העבדים וכתבו התוס' והרא"ש שם משום דבמילי דרבנן הוי כמטלטלין. והש"ך ריש סי' ל"ט הוכיח מזה דס"ל להרא"ש שעבודא לאו דאורייתא. אבל היש"ש בב"ק שם כתב דס"ל להרא"ש דש"ד. ותמה הש"ך עליו שם. אבל הקצה"ח ריש סי' ל"ט כתב שם לבאר דברי היש"ש הנ"ל עפ"י סברת הרשב"א דסוף קידושין הנ"ל דמה"ת אף מטלטלין משתעבדי רק מדרבנן אינו משועבד. וכיון דזהו רק מדרבנן ע"כ דינו כמו מטלטלין לענין מילי דרבנן. וה"ה גבי קנין אגב דעבדים נקנין אג"ק כמש"כ היש"ש שם. והשער המשפט כתב כן בריש סי' ר"ב וכמו דמבואר בסי' ר"ב סעי' ח' דאם עומדין העבדים בתוך הקרקע קנה. ואף דזהו נגד הדין התורה דהא אג"ק הוי רק מדרבנן. עכ"ז כיון דתקנו דבמילי דרבנן הוי ממילא כמטלטלין כו'. ה"ה בזה דלגבי שעבוד דאף דמה"ת מטלטלין ג"כ משתעבדי. עכ"ז כיון דזהו מילי דרבנן דתקנו דמטלטלין אינן משועבדים ע"כ גם עבדים נכללו בלשון מטלטלין דלא משתעבדי מדרבנן עי"ש בקצה"ח סי' ל"ט. וגם הקצה"ח בסי' צ"ה רמז לשם. וכ"כ הפנ"י בב"ק (דף י"ב) ובסוף ח"ג לטור סי' ל"ט: ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ג ענף ז' הבאתי ראי' לדבריהם מירושלמי קדושין פ"א ה"ג דאמרו שם אית מתניתין אמרה עבדים כמטלטלין כו'. אית מתניתין אמרה עבדים כקרקעות כו'. מיליהון דרבנן אמרי עבדי