נחל יצחק חלק ב שסד

ובאמת לכאורה יש מקום לדון הכא דאף כשנותן לה מקצת כתובתה ג"כ יהי' יכול לחייבה שד"א על כל הכתובה דהא על המקצת שפרע לה בוודאי יכול לחייבה שד"א על אותו הסך שנשבעת להכחיש את העד דה"ל נשבעת ולא משלמת ולא מקרי שעבוד קרקע. וממילא יכול לגלגל עליה שתשבע ג"כ בתורת ג"ש על המותר סך כתובתה ואף דהוי מן הנשבעין ונוטלין ג"כ יכול לגלגל על שד"א ודינו ככל שד"א וכמש"כ התוס' ב"מ (דף י"ד ע"א) ד"ה דינא הוא כו' והובא בקצה"ח סי' רכ"ו ס"ק א' ובקצה"ח כאן ס"ק א' ובנתיבות כאן ס"ק ג'. ובאמת י"ל דלכן אמרו יהיב כתובתה דמשמע דבסילוק מקצת הכתובה אינו יכול להטיל שד"א על המותר משום דמוכח מזה דעל נשבעין ונוטלין אינו יכול לגלגל ג"ש דאורייתא וכמש"כ בחידושי ריש סי' צ"ד להוכיח כן מן ירושלמי וע"כ הצריכו דוקא לסלק כל כתובתה דאז יהיה יכול לחייבה שד"א על כל הכתובה. אכן לפי מש"כ התוס' בב"מ דאף על נו"נ יכול לגלגל שד"א תקשה כן. ולכן נלע"ד לומר לפי מש"כ התוס' בכתובות (דף פ"ח ע"א) בד"ה מייתי לה לידי שד"א בסה"ד דהנפ"מ הוא לענין היפוך כו' וכמש"כ רש"י שם (דף פ"ז ע"ב) ד"ה שד"א כו'. א"כ אי נימא דאף דג"ש על שד"א דינו ככל שד"א לכל מילי מ"מ לענין היפוך אין דין ג"ש כמו שד"א אלא יכול להפכה וכמש"כ הטוש"ע כאן א"כ א"ש מה דהצריכו לסלק כל הכתובה משום דבסילוק מקצת הכתובה אף דיהיה יכול לגלגל כדין שד"א מ"מ עדיין תהי' יכולה להפך עליו כדין כל נ"ש ע"כ נתנו עצה שיסלק כל הכתובה ואז יהיה לו חיוב שד"א עליה כמו כל תוקף שד"א גם לענין היפוך דאינו בהיפוך. וזהו סעד נכון לדינא דג"ש ישנו בהיפוך ואף דלשיטת הטוש"ע לעיל סי' פ"ז סעיף י"א דכל הנו"נ אינו בהיפוך לא שייך לדון כן במה דאמרו אי פיקח מייתי לידי שד"א כו' וכמש"כ הרא"ש שם ועיין בש"ך שם ס"ק למ"ד. מ"מ לדינא י"ל כן בענין בפ"ע ולהוכיח מזה דגלגול שד"א ישנו בהיפוך. וידעתי מה די"ל בזה ע"פ המבואר לעיל בסי' ע"ד סעיף ד' דבהגיע זמ"פ א"צ לקבל הפרעון בפרוטרוט. אבל הא מבואר במרדכי פ' האומנים דדוקא בבע"ח אמרו כן אבל באשה לכתובה מקבלת הפרעון אף בפרוטרוט כמו דאמרו בערכין (דף כ"א ע"ב) דאיכא דניחא לי' באשה דשקלא על יד ומשמע בהמרדכי דאף בע"כ של האשה פורעה המחצית ומחוייבת לקבל כמה שנותן לה. והא דיש לדון דאינה מחוייבת לקבל ולהיות פוגמת כתובתה. דגם ז"א דהא יכולה לכתוב על הכתובה עצמה וכמבואר בסי' פ"ד סעי' ג' וכמש"כ האו"ת שם לתרץ קושיות הש"ך שם ס"ק ד' ובמקום שכותבין כתובה וקצרתי: סימן צה א (סעיף א' בהגה"ה) יש אומרים דתלוש ולבסוף חברו בקרקע לאו כקרקע דמי ויש חולקין. ובש"ך שם ס"ק ח' מחלק דדוקא בכותל בנין לאו כקרקע דמי. אבל בית ה"ל כקרקע כו' תדע דהא משמע בכל דוכתא דבית נקנה בכסף ושטר וחזקה וגם מקרי נכסים שיש לו אחריות לענין שעבוד וקדימה כו' עכ"ל. והקצה"ח שם ס"ק ג' כתב דיש לחלק דין שעבוד משארי מילי לפי מה דאמרו בש"ס (דף ס"ו) בב"ב גבי צנור שחקקו ולבסוף קבעו דשאני שאיבה דרבנן ע"ש בסוגיא וכיון דלמ"ד שעבודא דאורייתא מטלטלין נמי משעבדא מן התורה וכמש"כ הרשב"א סוף קידושין אלא דמדרבנן מטלטלין לא משעבדא הובא אצלינו בסי' ל"ט ס"ק א' וא"כ במידי דרבנן מודים חכמים דהוי כמקרקעי. אבל בשומרים ושבועה דהוי מה"ת לא אמרינן דהוי כקרקעי אפילו בית כו' עכ"ל הקצה"ח: ענף א ונראה לי להביא ראיה להקצה"ח לחלק בין שעבוד לשארי מילי מהא דשביעית פ' יו"ד משנה ג' כוורת דבורים רא"א הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול כו' וחכמים אומרים אינו כקרקע ואין כותבין עליה פרוזבול כו'. וכתב הרע"ב שם כשהיא מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע ואם היתה מונחת על גבי יתידות הכל מודים שאינה כקרקע לא נחלקו אלא שמונחת על גבי קרקע ואינה מחוברת בטיט וטעמא דר"א דהוי כקרקע משום דכתיב ביערת הדבש מה יער התולש ממנו חייב אף דבש הרודה ממנו חייב כו' עכ"ל. ובתוס' רעק"א שם כתב בזה"ל תמוה לי דזה לא כס"ד דהש"ס ב"ב (דף ס"ו) דפליגי בתלוש ולבסוף חברו א"כ מיירי דוקא במחובר בטיט ולמסקנא גם ר"א ס"ל דכתלוש דמי וטעמא דר"א מן יערת הדבש ומיירי לר"א אף בתלוש לגמרי ולרבנן דלא דרשי כן אף במחובר בטיט הוי כתלוש כמבואר בסוגיא דב"ב שם. וצ"ע עכ"ל רע"א זצ"ל: ולפענ"ד נראה ליישב הקושיא הנ"ל דהא מבואר כן בירושלמי שביעית שם. דזה לשון הירושלמי ר"י ב"ר בון בשם ריש לקיש אמר שמעה יתה כן ויטבול אותה ביערת הדבש מה אנן קיימין אם במחובר לקרקע כל עמא מודים שהוא כקרקע אם בנתונה על גבי שתי יתידות כל עמא מודים שאינה כקרקע אלא כי אנן קיימין במונחת על גבי קרקע עכ"ל הירושלמי. אלמא דדברי הרע"ב הנ"ל הם דברי הירושלמי להדיא. אכן באמת יש לתמוה על הירושלמי הנ"ל ג"כ כעין קושיות רע"א הנ"ל דהא בש"ס דילן בב"ב (דף ס"ו) מסקינן דרבנן דר"א ס"ל דאף במחובר לקרקע אין דינו כקרקע כמבואר כן במשנה דכלים פ' ט"ו משנה ב'. דף של נחתומין שקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאין ובדף של מתכת מחלוקת כמבואר כ"ז בב"ב שם. אלמא דאף במחובר לקרקע ס"ל לרבנן דאין דינו כקרקע. א"כ קשה אמאי אמרו בירושלמי דמחובר לקרקע גם רבנן דר"א מודו דדינו כקרקע: אכן לפמש"כ הקצה"ח דלגבי שעבוד כיון דמה"ת אף מטלטלין משעבדי לכן אף תלוש ולבסוף חברו הוי כקרקע. אתי שפיר דברי הירושלמי משום דהא הירושלמי מיירי שם כל הסוגיא לענין פרוזבול. וכן עיקר כל הפרק שם הכל לענין שביעית. ובב"ק (דף י"ב) גבי הא דאין גובין מעבדים א"ל אנא מתניתא ידענא דתניא פרוזבול חל על העבדים כו'. אלמא דזהו הכל חדא מילתא דכיון דאין גובין בתורת שעבוד מעבדים ע"כ ממילא אין כותבין פרוזבול ע"ז. דעיקר הטעם מן כתיבת פרוזבול רק על הקרקע דכיון דיש לו קרקע הוי כגבוי כמו בקטינא דארעא. ולדברי הקצה"ח דתלוש וסוף חברו הוי כקרקע לגבי שעבוד ע"כ ה"ה לגבי פרוזבול כותבין על תלוש וסוף חברו. לא מבעיא למאן דס"ל שביעית בזה"ז דרבנן. ואף למאן דס"ל שביעית בזה"ז דאורייתא כמבואר בגיטין (דף ל"ו) ברש"י ותוס' שם. עכ"ז כיון דתלוש וסוף חברו משועבד עכ"פ א"כ ממילא כותבין פרוזבול ע"ז. כיון דהוי כגבוי כנ"ל. ועיין בתוס' גיטין (דף ל"ז) ובב"ב (דף כ"ז) וקידושין (דף כ"ו). ולפ"ז י"ל דהא דאמרו בירושלמי דבמחובר לקרקע הכל מודים שהוא כקרקע י"ל דכוונתם לענין פרוזבול דמבואר בפלוגתת ר"א ורבנן דהתם משום דלענין פרוזבול דתלוי בשעבוד ע"כ כיון דסוף חברו הוי ביה תורת שעבוד לכן ה"ה דכותבין פרוזבול ע"ז: ולפ"ז מיושב קושיות רע"א זצ"ל על הרע"ב במה דכתב דבמחובר לקרקע הכל מודים שהוא כקרקע. דכוונתו לענין פרוזבול דמבואר שם להדיא דפליגי בזה וכל הפרק יו"ד עיקרו הכל לענין דיני שביעית. אך לענין קושית רע"א על הרע"ב אינו מיושב רק על לשון הרע"ב בסוף עוקצין דכתב שם בזה"ל דבמחובר לקרקע הכל מודים שהוא כקרקע. וי"ל דז"א אלא לענין פרוזבול. אבל הכא בשביעית דכתב הרע"ב בזה"ל דבמחובר לקרקע הכל מודים שהוא כקרקע לכל דבר. בזה שפיר הקשה רע"א זצ"ל דהא לכל דבר לא שייך בזה. דהא חזינן בב"ב (דף ס"ו) וכפי המבואר בפ' ט"ו בכלים גבי דף של נחתומין דפליגי ר"א ורבנן אם הוי כקרקע או לא. אלמא דפליגי אף בתלוש וסוף חברו. א"כ שפיר הקשה רע"א על לשון הרע"ב דשביעית. אבל על הירושלמי אינו קשה די"ל דכוונתו רק לענין פרוזבול: