נחל יצחק חלק ב שנג

לעדות ואין אנו מוציאין אותו מחזקת כשרותו משא"כ בחשש שליחות יד דמיפסל לעדות ומוציאין אותו מחזקת כשרותו ע"כ י"ל דלא שלח יד ולהעמידו על חזקת כשרותו. דזה אינו לפי מש"כ בשיטת רש"י דגם אם שלח יד לא נפסל לעדות מה"ת וע"כ גם עכשיו דחשדינן ליה ששלח יד אין אנו מוציאין אותו מחזקת כשרותו לכן שפיר מקרי זה רגלים לדבר דכמו דנחשד לנו בחשש פשיעה דהוא פרט א' מן דיני שומרין כמו כן נחשד שמא שלח יד מקודם כיון דחזקה דהשתא הוא שנחשד בכזה. וכמו שכתבתי לעיל לדון כן בסוטה דכיון דנחשדת בחשש זנות ע"י רגלים לדבר דקינוי וסתירה כמו כן יש לחוש למפרע דזינתה באירוסין ונאסרה מכבר לבעלה אז למפרע. וכבר כתבתי לעיל דאין לומר דשא"ה דיש ריעותא דסתירה דנשארת הריעותא אף לאחר השבועה של הסוטה דזה אינו דהא כיון דנאמנת בשבועה שלה אף שהיה סתירה ומותרת לבעלה אף שהיתה בחשש זנות ע"י קינוי וסתירה משום דנסתלק לגמרי החשש הלז. א"כ ה"ה היכא דיש לחשוד לו ע"י רגלים לדבר בחשש פשיעה דאף שנשבע שלא פשע ונסתלק עיקר החשד הלז מ"מ כיון דקודם שנשבע הוא בחשד הזה ע"כ לא פקע גם חשד שמא שלח ידו מכבר ונתחייב אז בעת שליחות ידו דהא דינו של שולח יד הוא כגזלן להיות חייב באונסין ולשלם כעת הגזלה וה"ה כעת השליחות יד. ושומר אינו חייב רק מעת הפשיעה כמש"כ המ"מ והש"ך והובא בקצה"ח סי' רצ"א ס"ק א' ובנתיבות שם ס"ק א'. והוי נפ"מ רבתא מן מה דנחשד לנו על חשש שפשע ומן מה שנחשד לנו ג"כ שמא שלח יד מקודם דעי"ז מתחיל החיוב תשלומין אז מן עת השליחות ידו וזהו נפ"מ לכמה ענינים וקצרתי: וזה לשון הסמ"ע בסי' רצ"ד ס"ק ה' צריך לישבע שלא פשע כו' טעמם כיון דלא מוחזק בזה ברשע כולי האי מ"ה חיישינן ליה משא"כ בשלח בה יד לשמש בו דעבר ע"ד המפקיד בידים וכ"ש אם היה דעתו לחסרה ע"י ששלח יד דגזל בידים עכ"ל הסמ"ע. הרי דכתב דבפשע אינו מוחזק ברשע כולי האי א"כ משמע דס"ל ג"כ להסברא שכתבתי דאם פשע הרי זה נחשב לחטא מה שלא שמר כהוגן רק דאינו מוחזק ברשע כולי האי אבל שם רשע קצת יש עליו ואם שלח יד לשמש עיקר חומרא שלו הוא מה דחטא בקום ועשה. [ובמק"א כתבתי לדון הרבה אם חטא בחטא עשה שאין בו לאו אם מקרי רשע או לא כמו דכתבו גבי פסולי עדות בסי' ל"ד וכתבתי להעיר מן הא דזבחים (דף ז' ע"ב) עולה דורון כו' אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה כו' ובשבועות (דף י"ב ע"ב) מזה. ובנדה (דף י"ב ע"א) ובנזיר (דף כ"ג) ובתוס' פסחים (דף ק"ז ע"ב) ד"ה דילמא אתי למיכל אכילה גסה בתי' השני בתוס' שם. ובשא"ד מזה ואכמ"ל]. ומש"כ הרא"ש בב"מ פ"ג סי' כ' דאין להשביעו על שלא שלח יד דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן וכן הוא לשון הטור והסמ"ע בסי' רצ"ד ס"ק ג' אף דכבר כתבתי בחידושי לסי' צ"ב סעי' א' דשליחות יד דחייבה התורה בשומרים אינו כמו גזלן ממש ולאו דלא תגזול לא נאמר על שליחות יד מ"מ כיון דהוי חטא דקום ועשה שייך לקרותו בשם רשע והא דאמרו בפסולי עדות דדוקא בחטא שיש בו מלקות מקרי רשע מן והיה אם בין הכות הרשע כו' כתבתי במק"א דהטעם הוא דכיון דלא מצינו בפירוש בתורה דיהא נקרא בשם רשע לחטא שאינו במלקות ע"כ לא משמע לאינשי חטא שאינו במלקות דהוא חטא חמור כ"כ שיהיה נקרא בשם רשע. ע"כ בעינן דוקא חטא מלקות או חטא של חימוד ממון כמו רשע דחמם דעכ"פ הוא בלאו אבל היכא שאינו בלאו מפורש שפיר י"ל דלא נפסל מה"ת עי"ז אף דבאמת שמו רשע כנ"ל. ועיין בספרי נחל יצחק סי' ל"א ענף ו' שהוכחתי דבעבר על עשה בקום ועשה דמיפסל מה"ת היכא דהוי חימוד ממון: וידעתי מה דיש לומר בכל מה שכתבתי לעיל דכיון דהוא בחשד לנו שפשע דהוא בחטא אך דאינו חמור כ"כ דמ"מ נקרא זה בשם רגלים לדבר לחשוד אותו על שליחות יד. דהא קיי"ל דחשוד על הקל אינו חשוד על החמור כמבואר בבכורות (דף למ"ד) ובסנהדרין (דף כ"ז) א"כ אף לפי מש"כ די"ל דע"י חטא שליחות יד לא מיפסל מה"ת לעדות וכמש"כ בשיטת רש"י בחידושי לסי' צ"ב סעיף א'. דמ"מ מקרי חטא של שליחות יד חטא חמור מן חטא פשיעה דהא חטא שליחות יד הוא עבירה בקום ועשה משא"כ חטא פשיעה דהוי בשב ואל תעשה וכמש"כ הסמ"ע כנ"ל דמה"ט לא משבעינן על שליחות יד בלא גלגול. ע"כ י"ל דמה"ט לא מקרי כזה אף בשם רגלים לדבר דהא דמצינו בסוטה דכתבו דמקרי רגלים לדבר כיון דנחשדת לנו בזנות עכשיו כמו כן יש לחושדה על זנות מקודם דהא הוא הכל בחטא א' משא"כ בחטא קל י"ל דאין זה מקרי רגלים לדבר לחשדו על החמור. אך באמת זה אינו דהא בסוטה מגלגלין עלי' שלא זינתה באירוסין והא מצינו בסנהדרין (דף נ') דארוסה שזינתה חטאה חמורה מן זנות דנשואין ומה"ט דינה בסקילה שכן מחללת את אבי'. הרי דאף מן חטא לחטא החמור ביותר ממנו חשדינן לי' למפרע דמקרי בשם רגלים לדבר עכ"פ וה"ה בנ"ד וגם הא אף דבר הדומה קצת מקרי בשם רגלים לדבר לענין ג"ש וכמש"כ הרא"ש והתוס' בב"מ (דף צ"ז) כנ"ל. ולכן אף דעל שליחות יד בלא ג"ש לא משבעינן לי' משום דאין זה מקרי רגלים לדבר כ"כ מ"מ לענין ג"ש מגלגלין ע"ז דעכ"פ מקרי בשם רגלים לדבר קצת ולכן אתי שפיר מש"כ הפוסקים דמגלגלין שלא שלחתי על שבועה שלא פשעתי אף לשיטת הסוברים דאין מגלגלין טענת שמא אף על שבועת השומרים כמש"כ התוס' והרא"ש בב"מ (דף צ"ז) וכן הוא שיטת המחבר כאן. משום דשאני התם בשליחות יד על ש"ש דהוי רגלים לדבר קצת וכמש"כ הבית יוסף כאן בס"ק ח' בלשונו דשבועת השותפין דמשבעינן משום דיש קצת רגלים לדבר דומיא דסוטה כו': והא דס"ל להר"ת דהובא בב"מ (דף ו') בתוס' ד"ה שבועה שלא שלחתי כו' דאין מגלגלין על שליחות יד לפי דאין מגלגלין אלא בדבר הדומה כו'. י"ל דס"ל בטעמו כיון דמיירי התם היכא שהיא מתה לפנינו כמבואר שם בתוס' להדיא ואז עיקר השבועה הוא שלא פשעתי וכמו שכתבו התוס' בכתובות (דף י"ח ע"ב) ד"ה ובכולי בעי דלודי כו' ע"ש. ולכן ס"ל להר"ת דשליחות יד מקרי בשם דבר שאינו דומה כ"כ משום דאף דנחשד על פשיעה דהוי חטא שאינו נפסל לעדות מ"מ אין לנו לחושדו על שליחות יד דהא מיפסל עי"ז לעדות א"כ הא חזקת כשרות מנגדתו וס"ל כמש"כ התוס' בב"מ (דף ג' ע"ב) ד"ה בכולי בעי דלודי כו' דבשליחות יד מיפסל מה"ת וכ"כ התוס' בכתובות (דף י"ח ע"ב) ד"ה ובכולי בעי דלודי כו' ולא ס"ל כמש"כ לשיטת רש"י דב"מ (דף ו'). גם י"ל דסברת הר"ת דלכן לא מקרי שליחות יד בשם רגלים לדבר דכיון דעיקר שליחות יד הוא בהגבי' ע"מ לשלם א"כ אפשר לומר דלא היה נצרך לגוף החפץ כיון שנוטלו ע"מ לשלם ויש לדון בזה טובא. אבל לשיטת הפוסקים וכדקיי"ל דמגלגלין על שליחות יד שפיר י"ל כמש"כ לעיל: ענף ד ולפי מה שהעלה הנתיבות בסי' ע"ה ס"ק י"א דבשבועת השומרים לדידן דעיקר שבועת השומרים הוא שלא פשעתי וכיון דעיקר השבועה הוא בטענת ספק ע"כ מגלגלין ג"כ על טענת ספק. א"כ לפ"ז א"ש בפשיטות מה דמגלגלין לשליחות יד על שלא פשעתי וכ"כ האו"ת בסי' צ"ד ס"ק ג'. ועיקר הסברא זו מבואר כן בהר"נ והרשב"א לקידושין (דף כ"ז) עלה דאמרו התם אשכחן וודאי ספק מנ"ל דש"ש אינו בכלל הלז דכיון דעיקר הש"ש הוא על הספק גלגולו נמי על הספק כסוטה ע"ש. אך לשיטת התוס' והרא"ש בב"מ (דף צ"ז) שכתבו דאין מגלגלין ששכורה מתה על ש"ש ומזה הוכיחו הך דינא שכתב המחבר כאן דאין מגלגלין על טענת ספק. מוכח דס"ל דאף על ש"ש אין מגלגלין. וי"ל דאף דס"ל להרא"ש דעיקר ש"ש הוא שלא