נחל יצחק חלק ב שמה

בשבועה. אכן לפמש"כ דבאמת אין דין הערב כדין מוציא הוצאות וכמש"כ ביאור הגר"א זצ"ל שם. וכמו שכתב המהרי"ק לבאר זה היטב א"כ כמו דהתם גבי הפסד של הערב אינו נאמן ע"פ דין מוציא הוצאות אף אם הספק הוא בכמה הוציא וה"ה הכא גבי הפסד השותפות אינו נאמן כלל אף אם יש לנו דררא דממונא. וכן במש"כ לעיל דלשיטת הר"נ דנלמד כל מוציא ברשות מן חנוני דלפ"ז י"ל דבכל גווני נאמן השותף לומר כמה היה ההפסד. אבל לפמש"כ בשם המהרי"ק א"כ גם לשיטת הר"נ אינו נאמן משום דשאני מוציא הוצאות דה"ל לאתנויי כו' משא"כ בשותף גבי ענין חשש הפסד דלא ה"ל לאתנויי ולחוש כ"כ לזה ע"כ אינו דומה לכ"ע למוציא הוצאות ושפיר סתמו הפוסקים בזה דבכל גווני אינו נאמן ואף היכא דידוע דהיה הפסד אך אינו ידוע כמה היה ההפסד ג"כ אינו נאמן להוציא בשבועה: ועוד יש לחלק דשאני מוציא ברשות דעוסק לטובת משלחו ע"כ אינו סברא דלא יהיה נאמן משא"כ שותף העוסק לצורך שותפות דעוסק ג"כ לטובת עצמו ומשום הכי לא מקרי עבד ואינו חוזר כמש"כ הסמ"ע בסי' קע"ו ס"ק נ"ח. ע"כ לא דיינינן בשותף להתקנה דמוציא ברשות. וכה"ג כתב האו"ת בסי' קל"א ס"ק ו' לחלק כעין סברא זו בין שותף לערב ע"ש: ונראה לענ"ד דהרמב"ם וש"פ דכתבו דאין השותף נאמן כדין יורד ברשות ומחלקים ביניהם ככל החילוקים שנתבארו. דהוכיחו כן מהא דב"ב (דף מ"ב ע"ב) דאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי ושקלו וטרו בכוונתו ומוקי דכוונתו דנוטל בשדה שאינו עשוי ליטע כו' וזהו הוצאה שיעור שבח כמש"כ הנ"י שם. וקשה הא יש לפרש דכוונת שמואל הוא למאי דאמר שמואל בעצמו בכתובות (דף צ"ג) דשנים שהטילו לכיס זה מנה וזה ר' השכר לאמצע. ושיטת הרמב"ם וש"פ הוא דאף להפסד ג"כ הוא לאמצע אף לשלם מביתו ומאי דנקט שמואל השכר הוא לאו דוקא דה"ה להפסד א"כ לפ"ז יש לפרש דמה דאמר שמואל שותף כיורד ברשות היינו דאם השותף תובע בטענת הפסד דנאמן כמו היורד ברשות דנאמן לתבוע ההוצאה בשבועה. ומדלא מוקמינן כן מזה הוכיחו הראשונים דשותף אינו נאמן משום דמוכח מזה דיש לחלק בין שותף למוציא הוצאות: ולכאורה יש להעיר במה דכתבו דשותף אינו נאמן לומר שהיה הפסד דהא מצינו בב"מ (דף נ"ח) דנשבעים ליטול שכרן לומר דנאנסו וכמבואר כן בסי' ש"ג ש"ך ס"ק ה'. ואף דנאנסו לא שכיח כמש"כ התוס' בב"ב (דף ע') ואפ"ה נאמן לומר נאנסו ולהוציא שכרו אף דהתם ה"ל כאיני יודע אם נתחייבתי כמש"כ בחידושי לסי' צ"א סעיף א'. א"כ אמאי אינו נאמן השותף לומר פסיד עיסקא והא התם בטענת נאנסו דלא שכיח ג"כ שייך לומר דלא אסיק אדעתיה שיארע אונס וכמש"כ המהרי"ק גבי הפסד דערב דמשום דלא אסיק אדעתיה כו'. וכמש"כ האו"ת הכא דלכן אינו נאמן השותף כמו במוציא הוצאות משום דלא אסיק אדעתיה שיהיה הפסד כו'. והא הפסד בעיסקא שכיח יותר מן נאנסו בשומרים. דהא ענין הפסד עיסקא יכול להיות מן יוקרא וזולא דשכיח כמבואר בח"מ סי' רכ"ז סעי' ט' דדרך השערים להשתנות תמיד. וכמו דאמרו בב"מ (דף ס"ד) כיון דמקבל עליו זולא קרוב לזה ולזה הוא וכ"כ הוא בב"מ (דף ע') דסתם עיסקא מקרי קרוב לזה ולזה. וכמבואר בכתובות (דף נ"ו) דמה"ט מקרי אין דמיהן קצובין משום דמוקרי ומוזלי וכן יכול להיות הפסד בהעסק משום שמוכרין בהקפה ואשראי ספק אתי כו'. וכהנה רבות. וגם חשש נאנסו יכול להיות בעסק שותפות ג"כ לשיטת הסוברים דאף באונס שלא מכח מו"מ חייב השותף לשלם מביתו. א"כ זה ברור דנאנסו הוא לא שכיח ביותר מן טענת הפסד בעסק. ואפ"ה חזינן דנאמן לתבוע שכרו בש"ש שטוען נאנסו וזהו מצד תקנה וכמש"כ לעיל בחי' שם. א"כ הא התם ה"ל ספק אם מגיע לו כלל חוב שכירות וגם הא גם התם שייך לומר דלא אסיק אדעתי' ואפ"ה נאמן א"כ הכא בשותף ג"כ יהיה נאמן לתבוע חלק ההפסד שישלם מביתו: ענף ה והנה בש"ש שטוען נאנסו י"ל דנאמן משום חזקה שליח עושה שליחותו וכמש"כ הבעה"ת והובא בסי' צ"א ש"ך ס"ק י"ב גבי חנוני. וע"כ י"ל דה"ה גבי ש"ש לכן נאמן משום דשייך ביה ג"כ חזקה שליח כו' דהא נשתעבד מן הדין להיות יושב ומשמר ושייך ביה ג"כ חזקת כשרות דמסתמא טרח כהוגן. ואף לשיטת הרמ"ה והר"נ דס"ל דלאו משום חזקה שליח כו' אתו עלה דחנוני. מ"מ י"ל דדוקא גבי חנוני דהבטיח ליתן עבורו מנה. בזה ס"ל דלא שייך התם החזקה שליח כו' די"ל דילמא חזר בו מלהלוות לו סך זה ובפרט בנתינה מרובה דאף מחוסר אמנה לא הוי וגם י"ל דאימור נודע לו דהבעה"ב אינו בטוח וכעין מש"כ הנתיבות בסי' קפ"ג ס"ק ה' כיוצא בזה. אבל בשומר דמחוייב הוא לטרוח ולשמור ואינו יכול לחזור בו מן הדין ואף היכא דפטרתו התורה מתשלומין מ"מ מחוייב הוא להיות שומר כדינו וע"כ שייך ביה החזקה שליח כו' ונאמן מה"ת לתבוע שכרו. והנה הך חזקה שליח כו' שייך ג"כ בשותף שהתחייב א"ע לטרוח בהעסק ואינו יכול לחזור כמבואר בסי' קע"ו ע"כ גם בדידי' שייך הך חזקה שליח כו' ובוודאי טרח ועשה הכל כהוגן. א"כ תקשה דמפני מה ישתנה הדין גבי שותף דכתבו דאינו נאמן לתבוע הפסידו דמ"ש זה מן ש"ש דנאמן לומר נאנסו ולתבוע שכרו אף דאין החפץ לפנינו א"כ ה"ה הכא יהיה נאמן לומר שהוציא ע"פ סך זה אף דאין החפץ לפנינו: והנראה לי לחלק ביניהם והוא דשאני בשומר דבמה דנסתפקנו אם שמר כהוגן או לא דבזה שייך שפיר הך חזקה שליח כו' לברר את הענין הספק שנסתפקנו דבוודאי שמר כהוגן כמצווה בזה ע"פ דין וקיים כל מה שקיבל עליו לשמור כהוגן את החפץ שקיבל לידו ולכן נאמן. אבל הכא בשותף דטוען דפסיד עיסקא לפי דטוען דקנה איזה סחורה במקח כפי דבריו ולבסוף הוזל ומחמת זה נעשה ההפסד או שאומר שמכר באשראי ולבסוף לא שילם לו וכה"ג הרבה גווני דמשכחת ליה בהפסד ע"י משא ומתן. או שאומר שקנה סחורה באיזה מקום ובדרך הילוכו נאנס ממנו ע"י שודדים או נשרפו. ועיין בב"ח סי' קע"ו. דבכל הנך גווני וכהנה לא מהני הך חזקה לברר את הענין שהוא כדבריו דהא אף דנימא ביה החזקה דעשה שליחותו לפי דשותפין הם כשלוחים זה לזה. מ"מ הא יש עדיין להסתפק דילמא באמת לא קנה כלל את החפץ שאומר שקנה לעסק השותפות דשמא באמת לא הוטב בעיניו לקנות אותו הסחורה מחמת איזה טעם. או אם היה טענת הפסד מחמת איזה הקפה י"ל דאף אם היה לו רשות ליתן בהקפה מ"מ שמא לא רצה להקיפו באמת לפי טובת העסק ע"פ ראות עיניו. וכן בטענת שקנה איזה מין סחורה באיזה עיר ובדרך הילוכו נאנס ממנו גם בזה י"ל דילמא באמת לא נתרצה מעולם לקנות אותו הסחורה. וכה"ג בשארי ענינים בכל הנך אין החזקה שליח כו' מבררת לנו את הספק שמסופקים אנחנו דיכול להיות להיפך מחמת החזקה שליח כו' לא קנה או שלא נתן באשראי את הסחורה ובכה"ג משכחת כן בכמה גווני כידוע. ע"כ פסקו דאין השותף נאמן לומר על איזה הפסד משום דאין החזקה מבררת לנו בכ"ז. וה"ל ברי בלא סיוע מן החזקה שליח כו' ודומה למש"כ הבעה"ת והובא בש"ך סי' צ"א ס"ק י"ב וס"ק כ"ב דבמוציא הוצאות לא שייך חזקה שליח כו'. וזהו הכל מן ה"ט שכתבתי לפי דגם במוציא הוצאות י"ל שמא לא הוציא סך כפי שאומר לפנינו משום דבאמת לא היה צריך לסך ההוצאות כפי שאומר. וע"כ לא שייך במוציא הוצאות החזקה שליח כו'. והא דנאמן מוציא הוצאות היינו בע"כ מהטעם שכתב המהרי"ק דה"ל לאתנויי כו' כנ"ל ומטעם זה הימנוהו חז"ל. א"כ הכא בשותף דלא שייך לומר דה"ל לאתנויי כו' והימני' כמו במוציא הוצאות.