נחל יצחק חלק ב שלט

דח"ל דבמת המלוה גובין היתומים מן היתומים דז"א רק בבע"ח אבל בכתובה דאינו רק מדרבנן ע"כ מפסדת הכתובה היכא דהיא חשודה ואינה יכולה לישבע ואינו קשה מהמשנה על ר"א: אבל באמת דוחק לומר דהמשנה דגיטין דנמנעו להשביעה יהיה אתי רק כמ"ד דכתובה דרבנן. וגם יש להוכיח לכאורה דר' אלעזר דמיירינן אליביה דס"ל לר"א כתובה דאורייתא. דבכתובות (דף ט) אמר ר' אלעזר האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה ופי' רש"י דלהפסיד כתובה אינו מהימן. ועיין בתוס' שם ע"ב ד"ה נאמן להפסידה כו' וסיימו דבירושלמי משמע דלר"א א"נ להפסיד כתובתה זהו משום דס"ל כתובה דאורייתא משום דאם כתובה דרבנן בוודאי מהימן כמבואר שם לקמן (דף י') דאמר ר"נ כו' חכמים תקנו כו' והם האמינוהו כו'. ואין לנו להרבות במחלוקת לומר דאף דס"ל כתובה דרבנן עכ"ז ס"ל דלא מהימן להפסיד הכתובה משום דלית ליה להחזקה א"א טורח כו'. דז"א משום דאפושי פלוגתא לא מפשינן וע"כ פשטיות הענין מורה דר"א דס"ל דא"נ להפסיד כתובה דס"ל כתובה מה"ת. ע"כ אין סברא לומר אליבא דר"א דהך סתם משנה דגיטין יהיה ס"ל כתובה דרבנן דלא אליבא דהלכתא לר"א לשיטתו: ועוד יש להוכיח דהך משנה דגיטין דנמנעו להשביעה התקין ר"ג שתהא נודרת ליתומים. ובפירוש המשניות להרמב"ם שם מבואר דהיה גורס התקין רשב"ג כו'. ומצינו בכתובות (דף יו"ד) דאמרו בשם רשב"ג דס"ל כתובה מה"ת ומקשו ומי אמר רשב"ג הכי כו' איפוך כו' דתנן רשב"ג אומר נותן לה ממעות קפוטקיא. וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות סוף כתובות דס"ל לרשב"ג כתובה דאורייתא. וכן אי' בירושלמי לגיטין פ"ד ה"ג דגרסי במשנה דהתקין רשב"ג שתהא נודרת ליתומים וזהו כגירסת הרמב"ם כנ"ל. וידעתי מה דמבואר בירושלמי סוף כתובות דרשב"ג ס"ל כתובה דרבנן וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן בכתובות כנ"ל. אכן מן מה דגרס הרמב"ם דהתקין רשב"ג וכן כתב בסוף כתובות דרשב"ג ס"ל כתובה דאורייתא כנ"ל. ע"כ אין סברא לומר דהך משנה דגיטין ס"ל כתובה דרבנן דהא רשב"ג אמר שם כן ולרשב"ג דס"ל כתובה דאורייתא תקשה עדיין על ר"א דס"ל גם בשבועת יתומים דאין השבועה מעכב הפרעון א"כ ה"ה בחשוד לא תהא השבועה מעכבת פרעון הכתובה דהוי מה"ת. ואין לחלק בין חשוד למת וכמש"כ הש"ך לעיל דאין לחלק ביניהם כנ"ל. ועוד י"ל דמה שכתבתי לעיל לחלק דשאני חשוד דמפסיד ע"י פשיעתו דהוי חשוד. דז"א שייך אלא במי שהוא חשוד וודאי אבל בהנך נשים דעלמא דנמנעו להשביעה דלא נתברר שהיא חשודה רק דחשו שמא היא חשודה על השבועה ויהיה חילול ד' ע"כ לא שייך לומר בכה"ג דגריע זכותה דהיא פושעת דהא לא נתברר זה. אך בלא"ה הא נתבאר בשם הש"ך דאין לחלק בין חשוד למת. וכן אין סברא לומר דחשוד גרע ממת משום דבמת הא נשבעין היורשים עכ"פ לשבועה שלא פקדנו משא"כ בחשוד דאין שם שום שבועה כלל. דגם ז"א כדמוכח מן הש"ך הנ"ל דאינו מחלק בין חשוד למת גם מה"ט. לכן תקשה מהמשנה דגיטין על ר"א כנ"ל. וזולת כל זה הנה בעיקר דברי הש"ך דמחלק בין בע"ח לכתובה כבר הקשה ע"ז הקצה"ח בסי' פ"ב ס"ק ה' וסתר זה ע"ש: לכן נלע"ד לומר דבאמת אין הכרח מן המשנה דגיטין לדון דחשוד דאפיק שטרא יפסיד משום דיש לפרש למה דאמרו ונמנעו להשביעה דהכוונה הוא ונמנעו להשביעה והיתה גובה כתובה בל"ש. ואח"ז התקין ר"ג שתהא נודרת ליתומים וגובה כתובה. הכוונה הוא דתיקן דדוקא בנודרת תגבה כתובה וכשלא תהיה נודרת לא תגבה הכתובה. ומה דפירש רש"י שם וכן כתב הר"נ לגיטין שם וכ"כ הרע"ב לפירוש המשניות לגיטין שם דנמנעו להשביעה והיתה מפסדת הכתובה. זהו משום דקיי"ל לדינא כרב ושמואל דשבועת היתומים מעכב הפרעון שלא להוציא מן היתומים ע"כ פירשו הכא דנמנעו להשביעה דהיתה מפסדת הכתובה. אבל ר"א דס"ל דשבועת היתומים אין מעכב הפרעון ע"כ יפרש להמשנה דנמנעו להשביעה והיתה גובה הכתובה וזהו מוכרח דאל"כ תקשה מן המשנה דגיטין על ר"א: וכן מוכח מן הרא"ש לשבועות פ"ז ה' ט"ו שכתב להוכיח דחשוד שהוציא שטר על היתומים אינו גובה מהא דגיטין (דף ל"ה) דרב לא מגבי כתובה לארמלתא. וכ"כ הר"נ לשבועות בפ"ז ראיה זו ע"ש. וכ"כ הרשב"א בחי' לשבועות (דף מ"ח) ראיה זו. ואי נימא דאין שום סברא לפרש להמשנה דגיטין (דף ל"ד) דנמנעו להשביעה דהיתה גובה הכתובה אלא כמו דפירש רש"י דהיתה מפסדת הכתובה. א"כ ל"ל להרא"ש והרשב"א והר"נ להביא ראיה דשבועת יתומים מעכב הפרעון בחשוד מן הך דגיטין (דף ל"ה) דאמרו דרב לא מגבי כתובה לארמלתא. יותר ה"ל להוכיח כן מן משנה דהתם דמפורש שם דכיון דנמנעו להשביעה היתה מפסדת הכתובה הרי דשבועת היתומים מעכב גבי חשוד. ומדחזינן דלא הוכיחו כן מהמשנה דגיטין שם רק הוכיחו כן ממימרא דרב לא מגבי כתובה לארמלתא. מוכח מזה דבאמת אין הכרח לפרש להמשנה דגיטין דהיתה מפסדת הכתובה דיש מקום לפרש דהיתה גובה הכתובה אף דנמנעו להשביעה ע"כ הוכרחו להוכיח כן מהך מימרא דרב כו'. וזהו ראיה ברורה לכל מש"כ בעז"ה: ענף ב שוב ראיתי דיש עדיין לדון בראיה זו דהנה הש"ך בסי' פ"ב ס"ק י"ט והט"ז באה"ע סי' צ"ו סעי' י"ב כתבו לחלק בין בע"ח לכתובה דהוי מדרבנן וכמש"כ לעיל בשמם. והקצה"ח בסי' פ"ב ס"ק ה' הקשה עליהם מן הרא"ש לשבועות פ"ז הנ"ל שהביא ראיה דחשוד דהוציא שטר על היתומים אינו גובה מהא דרב לא מגבי כתובה לארמלתא הרי דלא מחלקינן בין כתובה לבע"ח ומכח זה סתר דבריהם בהחילוק הזה. ולענ"ד נראה דאינו קשה מזה על הש"ך והט"ז לפי דמוכח מן הרא"ש לכתובות פ"א סי' י"ט דס"ל להרא"ש שם דרב ס"ל כתובה דאורייתא דהנה כתב שם דרב דס"ל הלכה כר"א וכיון דס"ל לר"א כר"ע דדרש אשר לא אורסה לג"ש כו' א"כ מוכח דס"ל כתובה דאורייתא וכ"כ הרא"ש בע"ג פ"א סי' ז' דס"ל לרב כתובה דאורייתא ועיין בפלפלא חריפתא שם. [וכן יש להוכיח מן סנהדרין (דף כ"א) דאמר רב פלגשים בלא כתובה נשים בכתובה כו' והובא זה ברש"י על החומש חיי שרה פ' כ"ה ועיין ברמב"ן על התורה שם שכתב על גירסת רש"י שם דאי כתובה דרבנן אין לחלק בזה. ויש לדון בזה טובא]. א"כ לפי מה דס"ל להרא"ש בשיטת רב דס"ל כתובה דאורייתא ע"כ שפיר כתב הרא"ש להוכיח מהך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא דאף דכתובה דאורייתא עכ"ז לא מגבי בחשודה א"כ ה"ה בחשוד שהוציא שטר ומתורץ קושיות הקצה"ח: ולפ"ז י"ל דמה"ט לא הביא הרא"ש וסייעתו ההוכחה לזה מן המשנה דנמנעו להשביעה והיתה מפסדת. משום די"ל דהך משנה ס"ל כתובה דרבנן ולכן עדיין יש לחלק דשט"ח שאני וכעין חילוק של הש"ך והט"ז לכן הביא הראיה מן הא דרב לא מגבי כתובה והא רב ס"ל כתובה דאורייתא וכפי שיטת הרא"ש כנ"ל ואפ"ה ס"ל דשבועת היתומים מעכב הפרעון א"כ ה"ה בשט"ח דאין החשוד גובה. ולפ"ז נסתר ראייתי שהוכחתי מן הרא"ש וסייעתו דלא הביאו להוכיח כן מן המשנה דנמנעו להשביעה והוכחתי מזה דיש מקום לפרש להך דנמנעו להשביעה דעכ"ז היתה גובה כתובתה. דלפי מש"כ אין הכרח לזה משום די"ל דרצו להוכיח כן אף למ"ד דכתובה מה"ת: אכן באמת זה אינו דכבר כתבתי לעיל דאין סברא לומר דהך משנה דנמנעו להשביעה יהיה אתי רק כמ"ד דכתובה דרבנן. ובלא"ה העיקר כמו שכתבתי אליבא דר'