נחל יצחק חלק ב שלב

דבמשנה שם שייך ג"כ לומר כן כמו בשאלה חצי כו' עכ"ל הראשונים הנ"ל בקצרה: ולפ"ז י"ל דבאמת לדידן דפסק המחבר בסי' שמ"א כשיטת הרא"ש דנכסי שומר נשתעבדו מעת פשיעה א"כ הוי כל שומר כמו א"י א"נ. ושפיר מקשה הש"ס שם אליבא דדינא דלימא דלא כרב נחמן דהא זה הוי כא"י א"נ. ומסתמא סבירא ליה כן לר"נ לדינא דהא הלכתא כוותיה דר"נ בדינא. וכמש"כ התוס' שם דכל שומר הוי כא"י א"נ וכמש"כ הקצה"ח כנ"ל. אבל לחד לישנא דכתובות (דף ל"ד) ור"פ הגוזל בתרא דנכסי שומר נשתעבד מעת משיכה. ולפ"ז הוי כל שומר כא"י אם פרעתי בשאלה לחצי היום ושכרה לחצי היום וכמש"כ הר"ן והנ"י והשמ"ק כנ"ל. והוי כל שומר בחזקת חיוב בכל ספק שיקרה בשומרים. וכבר ביארתי דהיכא דיש חזקת חיוב אז אמרינן אף בתובע טוען שמא מתוך שאיל"מ כנ"ל אף לסברת הט"ז. ע"כ שפיר הקשו התוס' והרא"ש והר"ן וש"פ על המשנה דזה אומר א"י וזה אומר א"י דיחלוקו. להך לישנא דס"ל אליבא דרבא בכתובות וב"ק שם על הא דאמר רבא הניח להם אביהם פרה שאולה דאם הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם אף במתה. א"כ לפ"ז הוי ליה כל שומר בחזקת חיוב. והא מצינו דס"ל לרבא מתוך שאיל"מ כמבואר בב"מ (דף צ"ח) ושבועות (ד' מ"ז). והא לרבא דס"ל מתוך כו' וגם לחד לישנא מצינו אליבא דרבא דס"ל נכסי שומר מעת משיכה נשתעבד. א"כ ה"ל חזקת חיוב בכל שומר א"כ שפיר אמרינן בזה מתוך כו' אף לסברת הט"ז. ואף שהתוס' סתמו בקושייתם עכ"ז מצינו בכמה דוכתי דדרך התוס' להקשות סתמא. וכוונתם הוא אליבא דחד מ"ד אף דלא פסקינן כוותי'. וכמש"כ הש"ך בסי' רס"ח ס"ק ב' בכוונת התוס' דב"מ כו' בקושייתם אף דהקשו סתמא עכ"ז כוונתם רק לרבא דס"ל יאוש שלא מדעת הוי יאוש דאיך יהיה רבא נגד המשנה. וכה"ג כתב האו"ת בכ"מ בס"ק ק"ד וכהנה רבות בש"ס: ועוד י"ל באופן אחר קצת בקצרה בשי' התוס' בקושייתם דס"ל כמש"כ הר"נ והנ"י שם דשאלה חצי היום ושכרה חצי יום הוי כמו א"י אם החזרתי. אבל שאל א' ושכר א' או שכרה חצי היום ושאלה חצי יום זהו כמו א"י א"נ דהא במשנה שם נכלל ג"כ שכרה חצי היום ושאלה חצי כו' כנ"ל בשמם. וע"כ שפיר הקשו בגמ' לימא תיהוי תיובתא דר"נ כו' היינו מן שכרה חצי היום ושאלה כו'. אבל הך בבא דשאלה חצי היום ושכרה כו' זה הוי כמו א"י אם החזרתי והוי בחזקת חיוב כמש"כ הר"ן והנ"י והשמ"ק שם לחד תי'. והא דתנן במתניתין ז"א א"י וז"א א"י יחלוקו בוודאי על כל הבבות דתנן שם לעיל מינה קאי וגם על שאלה חצי יום כו'. וע"כ שפיר הקשו הראשונים ע"ז דהא י"ל בזה מתוך שאיל"מ כיון דהוי בחזקת חיוב. ובזה אף בתובע טוען שמא אמרינן מתוך שאיל"מ. אבל לעולם י"ל דהיכא דליכא חזקת חיוב והתובע טוען שמא דבזה כל הראשונים הנ"ל ס"ל כשיטת הט"ז דלא אמרינן בזה מתוך שאינו יכול לישבע משלם: ענף ד ובמה שפסק הרמב"ם והמחבר היה החשוד שומר דלא אמרינן בזה מתוך כו' משום התובע טוען שמא כסברת הט"ז הנ"ל. י"ל דס"ל דכל שומרים בספיקם הוי כמו א"י א"נ. ודלא כהש"ך דס"ל דאף דנימא דמעת פשיעה נשתעבד עכ"ז הוי כא"י אם החזרתי. אלא ס"ל להמחבר והרמב"ם דהוי כא"י א"נ. ולא מבעיא לשיטת המחבר דפסק בסי' שמ"א סעי' ד' כשיטת הרא"ש דמעת פשיעה נשתעבד וודאי דהוי כא"י א"נ וכמש"כ הר"ן והנימוקי יוסף והרמב"ן ושמ"ק כנ"ל. ואף לשיטת הרמב"ם דפסק דמעת משיכה נשתעבד עכ"ז יש לומר דסבירא ליה כשיטת הריטב"א המובא בשמ"ק לב"מ (דף צ"ז) דכתב דלכו"ע הוי כל שומר כא"י אם נתחייבתי. ואף דמעת משיכה נשתעבד עכ"ז הא לא נשתעבד רק אם יהיה פשיעה וע"כ הוי כא"י א"נ ע"ש: וכן מוכח מן הרמב"ם פ"ג מה' שאלה ה' ג' שכתב בשאלה חצי יום ושכרה חצי יום דאף באומר המשאיל ברי והשואל אמר שמא ג"כ פטור השואל כדין א"י א"נ. ובאמת הלח"מ שם הקשה דלפי מש"כ הנימוקי יוסף דלשיטת הרמב"ם דפסק דשומר נשתעבד מעת משיכה ה"ל כא"י אם החזרתי א"כ בשאלה חצי יום ושכרה חצי יום ה"ל לחייבו כמו כל א"י אם פרעתי ונשאר בצ"ע. ובאמת ז"א קשה די"ל דהרמב"ם ס"ל כשיטת הריטב"א שם דכתב דלכ"ע ה"ל כמו א"י אם נתחייבתי דפטור. וכן מוכח מן המחבר דפסק בסי' שמ"ד סעי' ד' דאף בשאלה חצי היום ושכרה חצי היום מיפטר באומר א"י אף דתובע טוען ברי משום דס"ל דדינו כמו א"י אם נתחייבתי וכשיטת הריטב"א הנ"ל. ע"כ שפיר י"ל במה דפסק המחבר והרמב"ם היה החשוד שומר דפטור משום דהוי כא"י אם נתחייבתי. ע"כ פטור בתובע טוען שמא דהא לא מקרי חזקת חיוב כלל כנ"ל. והא דשומר שמסר לשומר חייב י"ל דזהו משום סברת השב יעקב דהובא בנתיבות סי' ש"א דחיובו הוי מצד מזיק דלא מהימנינן ליה דדלמא החפץ ברשותו: ועוד י"ל דבאמת כל שומר שמסר לשומר חייב משום מתוך שאיל"מ וכמש"כ הרא"ש בב"מ פ"א סי' ג' דחייב משום מתוך שאיל"מ עי"ש. רק די"ל בזה כמש"כ הנימוקי יוסף ר"פ הגוזל בשם הרא"ה דהשואל חמור לרכוב עליו ונתנה לשלוחו והדבר ספק הוא אם מתה מחמת מלאכה חייב משום פושע, כשמסרה לשלוחו שהרי אין השואל רשאי להשאיל והוא מתחייב משעת פשיעה כו'. והובא בש"ך סי' רצ"א ס"ק מ"ג. והקצה"ח ביאר זה היטב בסי' ש"מ ס"ק ד' משום דבמסרה לאחר במקום שלא היה לו למסור הוי זה כהתחלת פשיעה ונעשה משום זה על הספק דיקרה לאח"ז כמו א"י אם החזרתי והוי בחזקת חיוב והאריך הקצה"ח שם לבאר זה היטב. ע"ש. ע"כ י"ל דלכן בכל שומר שמסר לשומר חייב משום מתוך שאיל"מ משום דכיון דאינו רשאי להפקידו ביד אחר א"כ מיד מתחיל הפשיעה וה"ל משום זה כמו א"י אם החזרתי. אף דמשום זה לא הוי פשיעה גמורה דהא בנאנס מיד הב' פטור. רק לגבי זה לבד דיהא כמו א"י אם פרעתי מקרי זה התחלת פשיעה וכמש"כ הקצה"ח שם בארוכה אך משום א"י אם פרעתי לבד אין לחייב שומר שמסר לשומר משום דהא בשניהם טוענים שמא פטור אף באומר א"י אם פרעתי כמבואר. רק משום חזקת חיוב דאיכא בזה מהני זה להצטרף לסברת מתוך שאיל"מ לחייבו אף דתובע טוען שמא וכשיטת הט"ז ג"כ. משום דהיכא דאיכא חזקת חיוב גם הט"ז מודה דאמרינן מתוך שאיל"מ. אבל היה החשוד שומר שפיר י"ל דדינו כמו א"י אם נתחייבתי וליכא בזה חזקת חיוב. ולא מבעיא לשיטת המחבר דפסק בסי' שמ"א דנכסי שומר מעת פשיעה נשתעבד דוודאי הוי כמו א"י אם נתחייבתי לרוב פוסקים. ואף לשיטת הרמב"ם מ"מ הא הוכחתי מהרמב"ם הל' שאלה פ"ג דס"ל כהריטב"א דלעולם הוי כמו א"י אם נתחייבתי וליכא חזקת חיוב בזה. ע"כ שפיר כתב הט"ז בזה דטעמם משום דבתובע טוען שמא לא אמרינן מתוך שאיל"מ. ואין סתירה עליו מקושית התוס' והר"ן וש"פ בב"מ (דף צ"ז) כמו שהקשה הקצה"ח עליו. משום די"ל דגם אינהו מודו לדינא של הט"ז בזה היכא דליכא חזקת חיוב. ועפ"י מה שכתבתי יש לעיין בסי' צ"ד סעי' ב' ובש"ך ס"ק ו' ובסי' שמ"ד סעי' ד' ובש"ך שם וקצרתי: וכעת ראיתי דבמש"כ לעיל בכוונת התוס' בב"מ (דף צ"ז) על ז"א א"י וז"א א"י דיחלוקו דנימא מתוך שאיל"מ משום דהא בשאלה חצי היום ושכרה חצי יום ה"ל כמו חזקת חיוב כנ"ל. יש לעיין בזה מן מש"כ התוס' בב"ק (דף מ"ו ע"ב) ד"ה מידע ידעי וכו' בסה"ד בשם ר"י דכתב דשמא י"ל דהאי יחלוקו לאו אשאלה היום ושכרה למחר קאי אלא אשאל א' ושכר א' קאי עכ"ל. אך באמת הא חזינן דהתוס' כתבו שם בשם הר"י בלשון ושמא י"ל כו' הרי דהתוס' לא ברירא להו כ"כ משום דבאמת זהו דוחק: