נחל יצחק חלק ב שכד

דהוי הכל בגוף אחד. וכ"ז בספיקא דדינא דלא שייך לדון בזה אוקי אחזקה וכמש"כ הכנה"ג בעצמו וש"פ הנ"ל. אבל בנ"ד בספק הנולד ע"י תרי ותרי כיון דיש שם אוקי אחזקת כשרות לברר המעשה איך היה ע"כ שפיר כתבתי דמותרין למסור לו שבועה אם ירצה התובע דבכה"ג לא דיינינן מן דאורייתא על דרבנן וכמש"כ התוס' והרשב"א וש"פ לדון כן בתרומה דרבנן דאוקי על חזקת היתר אף דנולד הספק גם בתרומה דאורייתא וכה"ג וכמו שנתבאר. ע"כ ה"ה בחששא דרבנן דתקנו דאין מוסרין שבועה לחשוד אף אם ירצה התובע שישבע החשוד. דכיון דהוי ספק ע"י הכחשת תרי ותרי אם הוי חשוד או לא א"כ בספק בהמעשה שנולד לנו יש לנו לאוקמי אחזקת כשרותו כיון דהוי מידי דרבנן לפי מה שנתבאר. ע"כ י"ל דגם הרשד"ם והכנה"ג יודו לכל מש"כ ואינו שום סתירה מדבריהם לכל מה שכתבתי ב"ה. ולפי מה שנתבאר הדין הוא דבספיקא דדינא אם הוי חשוד לשבועה דאין מוסרין לו שבועה כלל. אבל בתרי ותרי דיש לנו לדון אוקי אחזקת כשרות בזה הדין הוא דמוסרין לו שבועה אם ירצה התובע להשביעו וכנ"ל: היוצא לנו מכל מה שנתבאר בתרי ותרי המכחישים אם הוא פסול לעדות דאף אם הוא בפסול דרבנן ג"כ אין מוציאין ממון בעדותו ודלא כהאו"ת בסי' ל"ד ס"ק כ"ז. ולענין אם למסור לו שבועה אם הוא מן הנשבעין ונפטרין מוסרין לו שבועה הן שד"א והן שבועת היסת כדינו אף אם הכחשתם הוא אם נשבע כבר לשקר או לא. ובנשבעין ונוטלין אינו נשבע ליטול וכ"ז בהכחשת תרי ותרי דיש לדון אוקי אחזקת כשרות אבל בספיקא דדינא אם הוא חשוד אין מוסרין לו שבועה כלל וכמש"כ הכנה"ג והרשד"ם. וגם נתבאר בכל תרי ותרי המכחישין אם הוא בדרבנן הדין כן אם הספק נוגע גם בדאורייתא אז אף בדרבנן ספיקו להחמיר אם אין חזקת היתר לפנינו רק אם חזקת היתר לפנינו אז בדרבנן מוקמי אחזקת היתר. והיכא דאין הספק נוגע בדאורייתא רק בדרבנן הנה לשיטת התוס' עירובין (דף ל"ה) מוכח דספקו לקולא אף אם ליכא חזקה אבל לשיטת התוס' כתובות (דף כ"ו) מוכח דס"ל דאם ליכא חזקה כלל דאזלינן לחומרא גם בכה"ג. ומן תשובת הרא"ש כלל נ"ב סי' ג' נראה דס"ל דבדרבנן מקלינן אף בהכחשת תרי ותרי אפילו ליכא חזקה וכמש"כ לעיל: ואחר כותבי כ"ז ראיתי מה דיש לעיין עדיין בהענין שכתבתי בענף ט' נידון חשש קול בחלוצה דרבנן דשיטת הרמב"ם פ' י"ז הל' איסורי ביאה דלא חיישינן לי' וכמש"כ המ"מ שם טעמו דחלוצה שהיא מדבריהם לא חשו לקול והעירותי ע"ז מן הא דכתובות (דף כ"ו) דנפק עליו קלא דב"ג או בן חלוצה ואחתיני' והא חלוצה דרבנן לא חיישינן לקול וגם הא מיירי התם בתרומה דרבנן אך לפמש"כ התוס' שם ד"ה ואסקיני' כפי הנרשם שם בצידו דהך ואחתיני' לאו הורדה גמורה אלא חששא בעלמא וכעין מש"כ הריטב"א שם והובא לעיל א"ש וכפי כל מש"כ לעיל בענף טי"ת. ועדיין יש להעיר בזה מן דברי הרמב"ם פ' כ' הל' איסורי ביאה הל' ט"ז שכתב דמי שהוחזק אביו כהן ויצא עליו קול שהוא ב"ג או חלוצה חוששין לו ומורידין אותו כו'. וכ"כ הטוש"ע אה"ע סי' ג' סעי' ז' בהך לישנא ע"ש. ומשמע מזה דס"ל לפרש להך ואחתיני' דהוא הורדה גמורה וקשה הא הרמב"ם ס"ל דבחלוצה שהיא מדרבנן לא חשו לקול וכן הוא באה"ע סי' ו' סעי' ה' וכתב הב"ש שם ס"ק י"ב דמותרת לכתחלה ועדיף מן ספק חלוצה. ומצאתי במחנה אפרים הל' אישות סי' ד' שהקשה זה ותירץ ע"פ דברי הר"נ פ"ב דכתובות דהא נחתינן לי' ע"פ הקול היינו משום דמעלה עשו בתרומה עכ"ל. ואין תירוצו מספיק דהא בכל מקום מחמרינן יותר בפסולי נשים לכהונה יותר מן אכילת תרומה כמבואר בכ"ד וגם הא בנושא לאשה שהיא בחשש חלוצה יש לחוש להבנים שיוולדו שיאכלו תרומה: ולכן נלע"ד ליישב דברי הרמב"ם והש"ע ע"פ דברי השמ"ק בב"ב (דף קל"ה) שכתב דבהך דכתובות דמוחזק לנו באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליו קלא דב"ג וב"ח ואחתיני' אף דלא הוי קול גמור ג"כ חיישינן משום דלית לי' חזקה דגופא רק חזקה דאבהתי' משום הכי חיישינן לקלא לברר הדבר אבל באשה שכבר היתה בחזקת ודאי כי ההיא דגיטין לא חיישינן לקלא דעלמא לאוסרה עד שיגיעו לדבר הברור כדכתיבנא עכ"ל השמ"ק. ועיקר חילוקו הוא דדוקא היכא דמה שאנו דנין עליו יש לו חזקה מחמת עצמו בזה לא חיישינן כ"כ לקול שאינו גמור. אבל היכא שאין לו חזקה מחמת עצמו רק משום חזקת אבותיו בזה חשו אף לקול שאין בו ממש כ"כ. ואף דבאמו של האיש שאנו דנין עליו יש למידן עליה ג"כ אוקי אחזקה דכשירה לכהונה ולא נתגרשה ונעשית חלוצה מ"מ כיון דאין אנו דנין עליה כעת רק על בנה ע"כ לא אילימא כ"כ חזקה שלה להיות לחזקה מעליא על האיש שדנין עליו ואף שיש לו חזקת אבהתא מ"מ כיון דאין לו חזקה מחמת עצמו ע"כ החמירו בכה"ג לחוש לקול ביותר כן הוא קוטב דברי השמ"ק. וי"ל דכעין זה נתכוין רש"י בקידושין (דף ס"ו) ד"ה סמוך אהני כו' ואי אמרת אוקי תרי כו' ה"מ אי הואי איהי קמן והיתה באה לב"ד להתירה אבל בנה הנידון אין לו חזקה דכשרות כו' והתוס' שם ובכתובות (דף כ"ו) הקשו דתיהני לי' חזקה דאימי' דהא לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. אבל באמת י"ל דס"ל לרש"י לחלק כעין דברי השמ"ק הנ"ל דדוקא התם במה שאמרו לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דאנו דנין שם גם על האם עצמה וכיון דיש להאם חזקה דעצמה ע"כ ממילא מועלת חזקה שלה להכשיר בתה. אבל הכא בתרי אמרי אשתבאי כו' דאין אנו דנין על האם שאינה לפנינו ע"כ אינו מועיל חזקת האם לבנה. והא דאמרו בכתובות (דף כ"ו) דאנן אחתינן ואנן מסקינן דאוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקתי'. הא פירש רש"י בכתובות (דף כ"ו) שם דאוקמינן אחזקי' קמייתא דאסקינן ע"פ עד הראשון שהוא נאמן כו'. א"כ י"ל דזה מקרי ג"כ כעין חזקה מחמת עצמו דמועלת אף במקום תרי ותרי. אבל התם בקידושין גבי תרי אמרי אישתבאי כו' כיון דאין לו חזקה מחמת עצמו לא אילימא לי' חזקה דאבהתי' במקום תרי ותרי וכעין סברת התוס' בכתובות (דף כ"ו) ד"ה אנן אחתינן כו' באה"ד שם שכתבו אע"ג דלגבי מקוה אמרינן השתא הוא דחסר הכא דאיכא שתי כתי עדים לא אמרינן השתא הוא דאיטמי כו' עכ"ל. משום דבמקום תרי ותרי בעינן לחזקה מעליא ביותר וקצרתי. ומצאתי קצת מעין זה בהפלאה כתובות (דף כ"ו) בתוס' ד"ה אנן אחתינן כו' שכתב בקצרה לתרץ דברי רש"י כמש"כ ע"ש: וע"פ הדברים האלה יש ליישב למה שכתבתי לעיל בענף ב' לתרץ לדברי התוס' דכתובות (דף כ"ב) שכתבו לדון בתרי ותרי על האיש שאנו דנין עליו לומר אוקי אחזקת כשרות דאף דקיי"ל דהוי ספיקא דרבנן מ"מ ס"ל להתוס' דשא"ה דיש לנו רוב ואוקי אחזקה ביחד דבכה"ג לא החמירו רבנן לדון דיהיה ספיקא דרבנן. והקשיתי ע"ז מהא דכתובות (דף כ"ו) דנפק עליו קלא דב"ג וחלוצה דאמרינן אוקי תרי בהדי תרי וה"ל ספיקא דרבנן במילי דאורייתא. והא התם ג"כ יש לנו רוב ואוקי אחזקה כו' כמש"כ שם בארוכה. ובאמת לפי מש"כ כעת יש לחלק ביניהם דשא"ה דאין אנו דנין על אבי' רק על האיש שלפנינו ע"כ לא מהני בזה הרוב וחזקה הנ"ל כ"כ במקום תרי ותרי וא"ש לדברי שכתבתי שם. ועפ"ז יש לומר דלזה נתכוין המהרש"ל בכתובות (דף כ"ו) בתוס' ד"ה אנן אחתינן כו' שכתב אולי יש לחלק דלפסול את האדם ולעשותו רשע בע"כ אחזוקי ברשיעי לא מחזקינן ועיין במהרש"א עכ"ל. וי"ל דנתכוין לכל מש"כ שם בארוכה להסביר זה. ומה דתקשה עליו דא"כ גם בהא דנפק עליו קלא דב"ג וחלוצה נימא ג"כ דאין סברא להחזיק לאבי' לרשע דנשא גרושה וחלוצה דאחזוקי ברשיעי לא מחזקינן. [ואי דנימא שנשא אותה בשוגג זהו ג"כ לא שכיח]. אבל לפי מש"כ א"ש דכיון דאין אנו דנין על האב דאינו לפנינו ע"כ שפיר אמרו