נחל יצחק חלק ב שיז

הא יש שם סברת אוקי אחזקה דלא נעשה באשה שנשא שום דבר מחודש של מעשה הגירושין או החליצה. ומשמע אף היכא שהיה מבורר אביו לנו שהיה מוחזק בכשרות ואפ"ה הקשו התוס' והעלו דדוקא בתרומה דרבנן מסקינן אבל לא בתרומה דאורייתא א"כ מוכח דאין לחלק כן אלא בכל גווני אמרינן דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן. ודוחק לחלק דשא"ה דאין אנו דנין על אביו שאינו לפנינו. ובעיקר מילתא במקום תרי ותרי ורוב אם מהני רוב מה"ת או לא כבר כתבתי מזה בסי' פ"ז סעיף ו'. ועיין מזה בפרי מגדים בפתיחה להלכות שחיטה שורש ד' שכתב בפשיטות דמה"ת אמרינן אוקי ארובא אף במקום תרי ותרי אלא דרבנן החמירו. והש"ש שמעתא ו' פ' כ"ב כתב להיפך ע"ש ובתשובת רע"א זצ"ל סי' קל"ז מה שהביא בשם שושנת העמקים ושם בסי' קל"ו. ועיין בתשובת הרא"ש כלל נ"ב סי' ג' ד' במש"כ בתרי ותרי המכחישים אם חי הוולד שלשים יום דמוקמינן על רובא והובא באה"ע סי' קנ"ו סעיף ה' וביאור הגר"א שם ס"ק כ"א ואפשר דשא"ה דהוי מידי דרבנן. אך אין זה במשמע לכל הרואה שם: ענף ב ובעיקר קושיות האו"ת על התוס' דכתובות (דף כ"ב) שכתבו בתרי ותרי מוקמינן גברא בחזקת כשרות ומוציאין ממון ע"י עדותו. דהא קיי"ל תרי ותרי הוי ספיקא דרבנן וכמש"כ הרא"ש. נלע"ד דסברת התוס' הוא דס"ל דלא מצינו כן רק באיסורין דהחמירו רבנן במקום תרי ותרי אבל בממונא דלא מצינו כן בפירוש אין לנו להחמיר. ואמרינן בכה"ג ממונא מן איסורא לא ילפינן וכעין דברי התוס' ב"מ (דף כ') ד"ה איסורא מממונא כו'. ואף שכתבו התוס' שם דבא"א החמירו עכ"ז י"ל דהתוס' דכתובות ס"ל דה"ה באיסורא שאינו איסור א"א ג"כ אין למילף מיני' על ממונא וראיה לזה מן הא דיבמות (דף ל"א) דהש"ס מוכיח דלא אמרינן בתרי ותרי דהוי ספיקא דאורייתא מהא דנכסי דבר שטיא כו' דאמרו אוקי תרי כו' ואוקמא ארעא בחזקת בר שטיא וכוונת הש"ס הוא דאי נימא דתרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן אחזקה א"כ לפ"ז הדין נותן גבי הך דבר שטיא דישאר הקרקע ביד הלוקח שיושב בהקרקע כמו בספק הנולד בקרקע היכא שאין שם שום חזקת בעלים הראשונים דהדין הוא דמי שתופס הקרקע הוא שלו ודוקא היכא שיש חזקת בעלים הראשונים מוציאין מן התופס ויושב בהקרקע. ועיין בב"ב (דף ל"ב) תוס' ד"ה והלכתא כוותי' דרבה בארעא כו' ובכתובות (דף כ') תוס' ד"ה ואוקי ארעא כו'. א"כ אי נימא דבתרי ותרי לא מהני אוקי אחזקה וה"ל כמו דין ספק. לפ"ז אין מוציאין מהלוקח דמחזיק הקרקע. [ובמק"א הוכחתי מזה הסוגיא דחזקת מ"ק הוא כמו כל חזקה המבררת ולא מצד מוחזקות דאל"כ אין מקום להוכחת הגמ' ואכמ"ל]. וכיון דאמרינן אוקי ארעא בחזקת בר שטיא ומוציאין מהלוקח א"כ מוכח מזה דאף בתרי ותרי מוקמינן על חזקת בעלים הראשונים וה"ה בשארי אוקי אחזקה אלא דהוי ספיקא מדרבנן דרבנן החמירו דלא מוקמינן אחזקה. ואי נימא דהך ספיקא דרבנן דתקנו חז"ל דדיינינן כן אף בממונא א"כ אכתי תקשה דאמאי אמרו בהך דבר שטיא דמוציאין הקרקע מהלוקח ע"י הך דאוקי אחזקת בר שטיא הא כיון דחז"ל תקנו דהוי ספיקא דרבנן ולא סמכינן על אוקי אחזקה במקום תרי ותרי א"כ לפ"ז אין יכולין להוציא מן הלוקח התופס הקרקע וע"כ מוכח דכיון דאינו אלא ספיקא דרבנן ע"כ בממונא העמידו על דין תורה דאמרינן אוקי אחזקה אף בתרי ותרי. ובאמת דברי התוס' בעירובין (דף ל"ו ע"א) ד"ה הכא בשני כיתי עדים כו' שכתבו להוכיח מכתובות (דף כ') דאמרינן אוקי ארעא בחזקת בר שטיא דה"ה בכל תרי ותרי אמרינן אוקי אחזקה. דבריהם צ"ע דהא בפירוש אמרינן ביבמות (דף ל"א) דבכל תרי ותרי ספיקא דרבנן רק בממונא שאני כנ"ל. וכן מצאתי בגליון הש"ס שם ובדרוש וחדוש של רע"א שם שהקשה כן על התוס' הלז: ועוד יש להעיר על קושיות התוס' עירובין הלז דהא אף דר"מ ס"ל התם בתרי ותרי דלא מוקמינן אחזקה עכ"ז הא ר' יוסי פליג שם על ר"מ וס"ל דאוקי אחזקה אף בתרי ותרי כמו שפי' רש"י שם וידוע דקיי"ל התם כר' יוסי משום דר"מ ור"י הלכה כר' יוסי. א"כ שפיר אמרו בהך דכתובות אוקי תרי כו' ואוקי ארעא בחזקת כו' ודבריהם צ"ע. ועיין בתוס' כתובות (דף כ"ו ע"ב) ד"ה אנן אחתינן כו' שכתבו שם והכא בתרומה דרבנן הקילו ובפ' בכל מערבין כו'. וכ"כ המ"מ פ' כ' הל' איסורי ביאה ה' ט"ז וכ"כ הרשב"א בקידושין (דף ס"ו). ובאמת גם שם יש להעיר כן על קושייתם דהא י"ל דלדינא דקיי"ל כר' יוסי דאמר שם ספק עירוב כשר משום דס"ל דאף בתרי ותרי מוקמינן אחזקה. וי"ל דטעמו משום דתרומה בזה"ז דרבנן כמו דאמרו בנדה (דף מ"ה) דס"ל לר' יוסי תרומה בזה"ז דרבנן ועיין ביבמות (דף פ"ב) ובתוס' שם. או די"ל דמיירי שם בתרומת פירות דהוי מדרבנן כמו שראיתי בדרוש וחדוש בעירובין (דף. ל"ו) שכתב בשם התוס' כתובות הנ"ל דקושייתם הוא דהא תרומת פירות דרבנן. אך לשון התוס' כתובות שם אינו במשמע כן. א"כ י"ל דבאמת טעמו של ר' יוסי דס"ל ספק עירוב כשר אף בתרי ותרי דזהו משום דס"ל דבמידי דרבנן מוקמינן אחזקה אף בתרי ותרי וקיי"ל כר' יוסי לדינא ולכן אמרו בסוגיות הש"ס בכ"מ דבדרבנן מוקמינן אחזקה אף בתרי ותרי. ויש להאריך בזה הרבה. וכעת ראיתי בפרי מגדים ליו"ד בפתיחה להלכות שחיטה שורש ד' שהעיר קצת מזה ע"ש. אבל לא נחית להקשות כן על התוס' שם וקצרתי. ועיין לקמן בהגה"ה שכתבתי לתרץ זה הקושיא: נחזור לענינינו דכיון דמוכח מן סוגיא מפורשת כתובות ויבמות (דף ל"א) דבממונא לא תקנו לתקנתם דתקנו דלא נסמוך אחזקה בתרי ותרי. אלא באיסורין אמרו כן דהוי ספיקא דרבנן. ע"כ א"ש בפשיטות דברי התוס' בכתובות (דף כ"ב) דכתבו דאמרינן אוקי אחזקת כשרות אף בתרי ותרי משום דהא מיירי התם בממונא דלא תקנו חז"ל לתקנתם דתקנו בכל תרי ותרי דהוי ספיקא דרבנן. והרא"ש וש"פ שכתבו שם לדון דלא אמרינן אוקי אחזקת כשרות משום דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן יש לומר דטעמם דאף דמצינו ביבמות (דף ל"א) דבממונא אמרינן אוקי אחזקה אף בתרי ותרי ולא תקנו בממון לומר דהוי ספיקא דרבנן. משום דהא דהוי ספיקא דרבנן הוא להחמיר א"כ בממונא היכא דהוי מצד חומרא הדין נותן דאין מוציאין מהמוחזק וכיון דקרקע בחזקת בעלי' ע"כ ממילא מוקמינן ארעא בחזקת בר שטיא. אבל באמת ז"א דהא כבר כתבתי דמוכח מסוגיא דיבמות הנ"ל דהך חזקת בעלים הראשונים זהו מצד חזקה המבררת דאם נימא דזהו מצד מוחזקות א"כ אף דנימא דהוי ספיקא דאורייתא ג"כ ממילא מוקמינן בחזקת בר שטיא מצד מוחזקות כמו בכל ספק. וע"כ מוכח דאם היה ספיקא אז הדין הוא דאין מוציאין מהלוקח המחזיק הקרקע כיון דאין לנו חזקת בעלים ראשונים לברר במקום תרי ותרי. ע"כ ה"ה אם נימא דהך ספיקא דרבנן הוי ג"כ בממונא דלא דיינינן בזה להחזקה המבררת א"כ ממילא אין לנו כח להוציא מהמחזיק. ולכן שפיר כתבתי לפרש שיטת התוס'. ועיין בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ח. אך יש לומר דשיטת הרא"ש וש"פ דס"ל לדון בזה להך ספיקא דרבנן דטעמם דכיון דהוי נפ"מ מן עדותם שאנו מסופקים אם הוא כשר לעדות ע"י הך תרי ותרי גם בעניני איסורים אם יעיד ע"כ ממילא גם בענין עדות ממון ג"כ דיינינן דהוי ספיקא דרבנן. משא"כ בהך דנכסי דבר שטיא דאין שם הספק אז רק בענין ממון לבד ע"כ לא תקנו שם לתקנתם כלל. עכ"פ שיטת התוס' א"ש. וי"ל לפ"ז דאף להתוס' דס"ל דאמרינן אוקי אחזקת כשרות בתרי ותרי דז"א רק בממונא אבל בעדותו לענין איסורים גם התוס' מודו דלא מוקמינן ליה על חזקת כשרות ופסול בזה לעדות: