נחל יצחק חלק ב שי

סי' ב' וסי' קי"ט דכתבו דחשוד שנשבע ששחט בסכין יפה א"נ דיהיה מוכח מזה כשיטת הר"י חסיד. דזה אינו הוכחה די"ל דכיון דחז"ל תקנו דחשוד לעבירה מיפסל לשבועה א"כ משום הטעם דתקנו כן לפי דיש חילול ד' בזה. א"כ ה"ט שייך ג"כ באיסור. דהדין הוא דאין אנו רשאין להניחו לישבע וע"כ אף בעבר ונשבע א"נ אבל לעולם י"ל דעיקר פסולו הוא רק מדרבן. וכיון דס"ל לדינא דאף גזלן גמור לא נפסל מה"ת לשבועה רק מדרבנן. הרי דחזינן דהשוו חז"ל פסול שבועה לפסולי עדות דפסולין מה"ת. א"כ ילפינן מזה דה"ה בשארי פסולין שאינו משום חשש גזל וכיוצא דמ"מ כיון דפסולין לעדות דה"ה דנפסלין לשבועה. וכמש"כ התב"ש בסי' ב' ס"ק י"ב בקצרה דילפינן פסולי שבועה מן פסולי עדות דנפסלין אף בעובר על שארי עבירות שאינן של ממון רק שכ"כ בקצרה. וי"ל דכוונתו דמצד תקנת חז"ל דיינינן כן משום דילפינן זה מן פסול גזלן כנ"ל. וכמש"כ המהרש"א לב"מ (דף ה' ע"ב) בתוס' ד"ה בלא דמי כו' וכמש"כ לעיל בשמו. ובירושלמי ב"מ פ"א הלכה א' במראה הפנים ד"ה סליקו הן דרב כו' כתב דיש להסתפק בדעת הרמב"ם בפ"ב מטוען אם ס"ל דגזלן פסול לשבועה מה"ת או מדרבנן. ועיין בשבועות פ"ז ה"ד ד"ה החשוד בשבועה כו' מש"כ מזה. אכן לפי מה שכתבתי יש להוכיח מן הרמב"ם דפסק דמשוינן כל פסולי עדות דנפסלין ג"כ לשבועה. דמוכח מזה דאף גזלן גמור לא נפסל אלא מדרבנן דאל"כ מנלן דהיה כלל תקנת חז"ל שיהיה דומין פסולי שבועה לפסולי עדות כנ"ל: ענף ד ויש להסביר כ"ז ביתר ביאור דהמראה הפנים בב"מ שם כתב דלמאן דס"ל חשוד אממונא לא חשוד אשבועתא אף גזלן גמור לא מיפסל לשבועה אלא מדרבנן כמש"כ התוס' בב"מ (דף ה') לתי' א' דאלו לאביי דס"ל דחשוד אממונא חשוד אשבועתא נראה דס"ל דגזלן גמור מיפסל מה"ת וע"כ אף כ"ז דלא נודע פסולו בוודאי ג"כ יש לדון מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועה ולפ"ז יש עוד חילוק בין אביי לדר' יוחנן ע"ש. ועיין מזה במהר"ם שיף לב"מ (דף ו' ע"א) ד"ה ואלא הא דאר"נ כו' ובפ"י לב"מ (דף ג') בתוס' ד"ה בכולי בעי כו'. ולכן לפי מה שהעלה המראה הפנים שם דמוכח מן הרמב"ם פ"ט מטוען דס"ל דלא כאביי אלא כריו"ח דלא אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ע"ש. ולכן שפיר י"ל דמזה הוכיח הרמב"ם דכל פסולי עדות נפסלין לשבועה משום דמדמינן אותם להדדי כמו דחזינן בגזלן דנפסל לשבועה רק מדרבנן. וע"פ דברי המראה הפנים א"ש דברי הרשב"א בתשובה סי' ת"ל דהובא בבית יוסף ליו"ד סי' קי"ט שכתב דדוקא בעדות שצריך עדים כשרים בזה נפסלין רשעים אבל באיסורין שאף עבד ושפחה כשרים ע"כ אף חשוד לדבר אחד כשר לדבר אחר כו' וחשוד אממונא למ"ד חשוד אשבועתא שא"ה דהוי כחשוד לא"ד כיון דעבר משום ממון עכ"ל הרשב"א שם: וכתב לחלק על נכון דמ"ש עדות מן כה"ת וכקושיות התוס' כתובות (דף י"ח ע"ב) ותירץ דשאני עדות דבעינן עדים כשרים ועבד ושפחה פסולים שם וכן קרובים וכיוצא בהם נפסלים לעדות וכ"כ גזרה תורה דרשע לד"א פסול לעדות ואין מוציאין ממון ע"י עדותו ועיין בספרי נחל יצחק סי' ל"ד סעיף כ"ו ענף ב' מזה. משא"כ באיסורין דאף עבד ושפחה כשרין וכ"כ בע"ד כשר ונאמן ע"ז ואין צריכים להעיד שם בתורת עדות. [וזהו כעין דברי רע"א זצ"ל בדרוש וחדוש לכתובות (דף י"ח ע"ב) לתרץ קושיות התוס' שם והובא לעיל]. ואח"ז הקשה הרשב"א דחשוד אממונא למ"ד חשוד על שבועה קשה דהא חשוד לד"א אינו חשוד לד"א ותירץ דשא"ה דהוי כחשוד לא"ד כו'. ולכאורה קשה דהא ה"ל להרשב"א להקשות ביותר אליבא דכ"ע דאמאי גזלן מיפסל לשבועה כיון דחשוד לד"א אינו חשוד לכה"ת. אכן לפי דברי המראה הפנים הנ"ל איש משום דלמ"ד דחשוד אממונא אינו חשוד אשבועתא א"ש משום די"ל דגזלן לא מיפסל אלא מדרבנן וע"כ לא דנו כן אלא במי שהוחזק לנו בוודאי גזלן מכבר אבל לומר עי"ז מיגו דחשוד אממונא כו' לא אמרינן וכמש"כ השמ"ק בב"מ (דף ה') להסביר זה. אכן למ"ד דמיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא דזהו מה"ת דאי ס"ל דעיקרו אינו אלא מדרבנן א"כ איך אמרינן מיגו דחשוד כו' ולפ"ז תקשה הא חשוד לד"א אינו חשוד לכה"ת וע"ז תירץ הרשב"א דס"ל להך מ"ד דשא"ה דהוי כחשוד לא"ד כו'. א"כ מן דברי הרשב"א הוי סייעתא לדברי המראה הפנים דכתב דעיקר הך מילתא אי גזלן פסול לשבועה מה"ת או לא זה תלוי בפלוגתת ריו"ח ואביי אי אמרינן מיגו דחשוד אממונא כו'. ואפשר לומר דאף דמשמע מהרשב"א דדוקא בעבירת גזל נפסל לשבועה משום דהוי כחשוד לא"ד וכמש"כ התב"ש בסי' ב' ס"ק י"ב להוכיח כן מהרשב"א. עכ"ז י"ל דהרשב"א כתב כן רק למ"ד דס"ל דמיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא דלדידי' הא דגזלן פסול לשבועה זהו מה"ת וע"כ אין לנו הוכחה דהיה תקנת חז"ל לדמות פסולי שבועה לפסולי עדות. אבל למאן דס"ל דהלכה כסתמא דסוגיא דב"מ (דף ה') דלא אמרינן מיגו דחשוד אממונא כו' ולפ"ז מוכח דס"ל דגזלן מיפסל מדרבנן. א"כ כמו דחזינן דתקנו כן בפסולי גזל לדמותם לפסולי עדות ה"ה דתקנו כן בכל פסולי עדות דיופסלו לשבועה. ע"כ מן הרשב"א אין הכרח לומר דס"ל לדינא דלא יופסלו לשבועה רק פסול גזלן. די"ל דס"ל כמ"ד דלא אמרינן מיגו דחשוד אממונא וכמש"כ המ"פ להרמב"ם כנ"ל. וע"כ לדינא אין הכרח כ"כ להוכיח כן מהרשב"א וגם התב"ש שם כתב דמשמע קצת כו' ע"ש: ונתבאר דכל פסולי שבועה שאינם עבירת גזל וכיוצא בו כיון דלא הוי של ממון א"כ פסולם אינו אלא מדרבנן. אך גזלן יש בו פלוגתת ראשונים אי לא מיפסל אלא מדרבנן או כשיטת הר"י חסיד וסייעתו דמיפסל מה"ת. ועכ"ז לדינא כתבתי דמוכח מן דברי הטוש"ע והרמב"ם דס"ל דלא מיפסל אלא מדרבנן. אך אם פסול מחמת שנשבע כבר לשקר. בזה הדין הוא לשיטת התוס' דב"מ (דף ה') ובכתובות (דף י"ח) דלכן גזלן לא מיפסל אלא מדרבנן משום דשבועה חמורה שנזדעזע כו' או משום דבשבועה יש בה שני לאוי כמש"כ התוס' בכתובות שם בסופו. א"כ היכא דנשבע כבר ש"ש ובכפירת ממון בזה הדין הוא דמיפסל לשבועת ממון מה"ת וגם הוי חשוד לא"ד. והא דשבועות (דף מ"ז ע"א) היה א' מהן משחק בקוביא כו' הא תו ל"ל תנא פסולא דאורייתא וקתני פסולא דרבנן. י"ל דפסולא דאורייתא היינו פסול ש"ש דקתני שם מקודם ופסולא דרבנן הוי מאי דתני שם היה א' משחק בקוביא כו' ובאמת ה"ה אף פסול גזלן גמור ג"כ לא מיפסל אלא מדרבנן לשיטת תוס' בתי' א' רק דתני משחק בקוביא לרבותא כו'. אכן שיטת התוס' בב"ק (דף ק"ח ע"א) ד"ה ותרי כפילי כו' דהובא לעיל דס"ל דאף חשוד על השבועה לא מיפסל אלא מדרבנן. ולשיטתם תקשה מהא דשבועות (דף מ"ז) דאמרו תנא פסולא דאורייתא והא אין שם שום פסולא דאורייתא. ואף בנשבע שבועת הפקדון דחמורה משבועת העדות ומכש"כ משבועת שוא כמבואר בשבועות (דף ל"ז). [ועיין מזה באו"ת סי' ע"ה ס"ק כ"ד]. ג"כ משמע מהתוס' ב"ק הנ"ל דס"ל דלא מיפסל אלא מדרבנן דהא התם מיירי התוס' בנשבע שבועת הפקדון לשקר ואפ"ה כתבו דלא מיפסל אלא מדרבנן. וי"ל דהתוס' יפרשו להא דאמרו תנא פסולא דאורייתא הכוונה דהוי פסולים לעדות מה"ת. ועיין במראה הפנים בירושלמי לב"מ פ"א ה"א ד"ה סליקו כו' ובשבועות פ"ז ה"ד מזה. ולכאורה י"ל דמזה הסוגיא יהיה סייעתא לדברי התוס' דחשוד שנשבע לשקר מכבר אינו נפסל רק מדרבנן דאל"כ תקשה מאי פריך המקשה הא תו ל"ל אטו לא ידע דיש לחלק דשאני פסולי דרבנן. אכן לדבריהם א"ש כיון דגם בעבר ונשבע לשקר ג"כ אינו פסול אלא מדרבנן א"כ ממילא מדתני חשוד שנשבע לשקר ידעינן דיש דין לחשוד גבי שבועה כמו פסולי עדות דתקנו חז"ל לדמותם להדדי וע"כ מקשה הא תו ל"ל. וע"ז משני תנא