נחל יצחק חלק ב שט

ביו"ד סי' ב' וסי' קי"ט הנ"ל. ועיין בדברי חמודות בכורות פ"ה סי' ט"ז: ענף ג ולפי מה שנתבאר שיטת הר"י חסיד דס"ל דגזלן מיפסל לשבועה מה"ת דזהו משום דמקרי חשוד לאותו דבר. א"כ יש לדון בזה דהיכא דלא הוי פסולו משום איסור גזל רק שארי עבירות כמו חילול שבת ויו"ט ולבישת כלאים וכיוצא בו די"ל בזה דאף דנפסל לעדות מה"ת עכ"ז לשבועה יהיה כשר משום דדוקא לעדות דחדית רחמנא אל תשת רשע עד כנ"ל. אבל בכה"ת כולה הא קיי"ל חשוד לדבר אחד אינו חשוד לכה"ת א"כ יהיה כשר לשבועה. וכן משמע מן דברי הרשב"א בתשובה שהובא ביו"ד סי' קי"ט בבית יוסף שכתב בזה"ל וחשוד אממונא למ"ד חשוד אשבועה שא"ה דהוי כחשוד לאותו דבר כיון דעבר משום ממון עכ"ל. הרי שכתב הטעם דהוי כחשוד לא"ד כיון דעבר משום ממון. דמשמע דהיכא דלא הוי עבירת ממון כשר לשבועה. וכן כתב התבואות שור בסי' ב' ס"ק י"ב דמתשובת הרשב"א הלז משמע דס"ל דלא מיפסל לשבועה כי אם בחשוד על עבירת ממון דה"ל כחשוד לא"ד ול"ד לעדות דפסלה תורה כל עובר עבירה ואין להאריך בזה כאן עכ"ל התב"ש. אכן בטור וש"ע סעיף ג' מבואר דאף אוכל נבלות וכיוצא בהם כו' וכ"כ וכן הפסול לעדות מחמת עבירה כו' דמשמע דס"ל דאף בעבירה שאינו של גזל ממון חבירו ג"כ מיפסל לשבועה כיון דמיפסל לעדות וכ"כ הרמב"ם פ"ב ה' טוען ה' ב' בזה"ל וכן כל הפסול לעדות כו' כגון בעלי רבית ואוכלי נבלות כו'. וזה לשון המ"מ שם ד"ה וכן כל הפסול לעדות כו' וכתב רבינו כל הפסול לעדות ופשוט הוא שאע"פ שלא נשנו כולם במשנתינו הדין שוה בהם עכ"ל המ"מ. הרי שכתב המ"מ להדיא דהדין שוה בהם דכל מי שפסול לעדות דמיפסל לשבועה. ודבריו מוכרחין ממש"כ הרמב"ם בלשון כל הפסול לעדות כו' וגם נקט אוכלי נבלות. ואף דכתב רש"י בסנהדרין (דף כ"ז) ד"ה ה"נ אוכל נבלות לתיאבון דמשום ממון קעביד כו'. מ"מ אין זה מין א' עם חשוד על ממון חבירו לגזול. ודוקא אם הם כולם בעניני מאכל וכדומה. בזה כתב הבית יוסף ביו"ד סי' קי"ט בסופו דאף דהוי איסורים מחולקים נחשב כאיסור א' כו'. אבל מן תאות מאכל איסור ותאות גזל ממון חבירו הם שני ענינים נפרדים וחשוד על א' אינו חשוד לד"א כנ"ל. רק לענין פסולי עדות לרבא כל מה שעובר להנאתו הוי בכלל עד חמס כמש"כ התוס' בסנהדרין (דף ט' ע"ב) ד"ה לרצונו כו' דאף בביאת איסור כיון שעובר להנאתו הוי כמו רשע דחמס ע"ש. וכן כתב המרדכי פ"ח דב"ק דהמגביה ידו על חבירו מיפסל לשבועה והובא בסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ז' ובבאר הגולה שם ס"ק יו"ד ובסי' צ"ב ס"ק ו'. הרי דאף בעבירה שאינו של גזל ג"כ מיפסל לשבועה ועיין ברמב"ם וטוש"ע לקמן סעיף י"ד אם לקה חוזר לכשרותו כו'. וזהו באיסור שאינו בממון כידוע. ועיין במהרש"א לב"מ (דף ה' ע"ב) תוס' ד"ה בלא דמי כו' שכתב דכל הפסול לעדות פסול לשבועה מיהת מדרבנן עכ"ל: אך כ"ז צריך ביאור דמאיזה טעם אמרו דכל מי שפסול לעדות יהיה פסול לשבועה. וראיתי בתב"ש סי' ב' ס"ק י"ב שכתב דשבועת ממון ילפינן מן עדות דכי היכי דפסלה תורה לעדות ממון אף בעובר על שום עבירה ה"נ לשבועה כו' עכ"ל. אבל באמת אין זה דומה לעדות דכתב רחמנא אל תשת רשע עד משא"כ בשארי איסורים דקיי"ל חשוד לד"א אינו חשוד לכה"ת וכמש"כ התוס' בכורות (דף ל"ו ע"א) ד"ה אימר דא"ר מאיר כו' והרא"ש פ"ה שם סי' ח'. ובתשובת הרשב"א סי' ת"ל ותרפ"ו שהובא בבית יוסף ליו"ד סי' קי"ט שכתב כעין זה ובש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק י"ח ובשא"ד. ועיין בתוס' ב"מ (דף ה') ד"ה דחשיד כו' במש"כ בתירוץ א' שם. וכבר כתבתי לעיל מה שיש להעיר בדברי התוס' בכתובות (דף י"ח) ד"ה ובכולי בעי כו' שהקשו ומ"ש דלעדות פסול ולשבועה כשר. דהא לדידן דקיי"ל חשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה אם כן הא לא ילפינן לכה"ת מן עדות. ואפשר לומר לפי מש"כ לעיל די"ל דמה דהוצרכו התוס' בב"מ לומר הטעם דלכן חשיד אממונא לא חשיד אשבועתא משום דשבועה חמורה לפי שנזדעזע כו'. כדי דיהיה א"ש אף אליבא דר"מ דס"ל חשוד לדבר א' חשוד לכה"ת וכמש"כ לעיל בארוכה. א"כ י"ל דמה"ט א"ש מה שהקשו התוס' דמ"ש שבועה מן עדות דאין לומר דשאני עדות דחדית רחמנא משא"כ בשארי איסורים דקיי"ל חשוד לד"א אינו חשוד לכה"ת. דזה אינו מספיק דהא אכתי תקשה לר"מ דס"ל חשוד לד"א חשוד לכה"ת א"כ מפני מה אמרינן אליבי' דר"מ ג"כ דחשוד אממונא לא חשוד אשבועה והתוס' קיצרו בזה כדמצינו כ"כ בכ"ד. כן יש לדחוק בכוונת התוס' דכתובות. וראיתי בעיר שושן סי' צ"ב סעי' א' שכתב דהחשוד אין משביעין אותו כו' דהתורה פסלה רשע להיות עד משום שצריכין להשביעו שלא יעיד שקר כדכתיב ושמע קול אלה וכיון שהוא רשע לא יחוש לשבועת קול אלה ויעיד שקר לפיכך אין משביעין אותו כו' עכ"ל הע"ש. והובא בסמ"ע ס"ק א' וכתב הסמ"ע דלא ידעתי מי הכריחו לזה אבל י"ל דהע"ש נצרך לזה לפי דהיה קשה לו דמאיזה טעם אמרו דחשוד לעבור איזה עבירה יהיה פסול לשבועה דהא קיי"ל חשוד לד"א כו' כנ"ל. וע"ז תירץ לפי דזה גופא דרשע מיפסל לעדות זהו לפי דנפסל לשבועה וכ"כ הע"ש ה"ט מדנפשי': אבל באמת בעיקר דבריו הם דחוקים כמש"כ הסמ"ע לתמוה עליו וזהו נגד דברי התוס' ב"מ וכתובות הנ"ל שכתבו דחשוד שהוא גזלן כשר מה"ת לשבועה אך לעדות מיפסל. הרי שאין הטעם כמש"כ הע"ש. דעיקר פסול רשע להעיד הוא משום שנחשד על שבועת שקר ואף להתירוץ של הר"י חסיד דס"ל דגזלן מיפסל מה"ת לשבועה ג"כ הא נתבאר דעיקר טעמו משום דמקרי כמו חשוד לא"ד וגם הא הוי מושבע מהר סיני כמו בהא דיו"ד סי' ב' וסי' קי"ט גבי חשוד שנשבע ששחט בסכין יפה כנ"ל. וע"כ אינו מוכח מן הר"י חסיד לומר הטעם של הלבוש. אך בלא"ה דבריו הם דחוקים. והעיקר מה שנ"ל דלכן כתבו הפוסקים לדינא דכל מי שהוא פסול לעדות אף בעבירה שאינה של' ממון דמיפסל לשבועה. דאין זה מה"ת רק מדרבנן וכמש"כ התוס' בתירוץ א' בב"מ וכתובות כעין זה דגזלן לא מיפסל לשבועה רק מדרבנן וה"ה בשארי פסולי עדות. ולמדו זה מהא דחזינן דגזלן מיפסל לשבועה. וע"כ הטעם דרבנן תקנו לדמות דין חשוד לשבועה דיהי' דומה לפסולי עדות. א"כ ה"ה בשארי פסולי עדות דהשוו חז"ל אותן להדדי כמש"כ המ"מ כנ"ל. ולפ"ז יהיה מוכח מן הרמב"ם והטוש"ע דס"ל כתי' א' של התוס' דפסול גזלן הוי מדרבנן משום דאי נימא כשיטת הר"י חסיד דנפסל מה"ת א"כ קשה מנלן להו דכל פסולי עדות הם פסולים לשבועה הא מן פסול גזלן אינו מוכח דהא י"ל שאני פסול גזלן דהוי כמו חשוד לא"ד ומיפסל מה"ת א"כ מנלן למילף לכל פסולי עדות שאינן משום איסור גזל שיופסלו לשבועה. [והא דמשחקי בקוביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים שאני דכיון דהם באיסור גזל אף דהוי רק מדרבנן מ"מ דינם כמו. כל גזלן גמור דמיפסל מן הדין לשבועה]. ובוודאי אין סברא לחדש מדעתינו ולומר שיופסלו לשבועה מצד תקנת חז"ל כ"ז דלא מצינו שתקנו כן בפירוש. וכבר כתבתי דמן דברי הרשב"א בתשובה משמע דס"ל באמת דעל עבירה שאינה של גזל ממון חבירו דלא נפסל לשבועה וכמש"כ התב"ש בסי' ב' ס"ק י"ב. ולכן נראה לי להוכיח מן דברי הטוש"ע והרמב"ם וש"פ הנ"ל דס"ל לדינא דאף גזלן גמור לא נפסל מה"ת לשבועה משום דגם בזה יש לדון דחשוד על דבר א' לא נחשד לכה"ת. ומש"כ בשם הרשב"א והנקה"כ ביו"ד סי' ב' דמקרי חשוד לא"ד ומחמת דהוי מושבע מהר סיני כו'. באמת זה דוחק דהא חשוד על הקל אינו חשוד על החמור כמבואר בכ"ד: וכבר כתבתי לעיל דלדינא אין להוכיח מן הא דיו"ד