נחל יצחק חלק ב לא

ולהשתדל ע"י איזה עצה וטצדקי דיפטור א"ע מן שד"א. ובמקום פסידא יכול לסלק להמלוה אף במטלטלין משום דכה"ג מוקמינן על דאורייתא כנ"ל. א"כ לפ"ז יהיה יכול הלוה לסלק להמלוה אף במטלטלין בע"כ של המלוה על החמשים שמודה במקצת כיון דעל ידי זה יפטור א"ע מן חיוב שד"א דה"ל הילך אם יפטור א"ע מן החוב ויסלק להמלוה בע"כ. ואף דהדין הוא בח"מ סי' ע"ד סעי' ו' ובסי' ק"א סעי' ד' דאם אין להלוה מעות ורוצה לסלק להמלוה בדבר אחר דיכול המלוה לומר אמתין עד שיהיה לך מעות היינו לפי תקנת חז"ל דבע"ח דינו בזוזי אבל לפי דין התורה דאין דינו לפרוע דוקא בזוזי רק בכל מילי שירצה הלוה א"כ כמו דאם הלוה פורעו במעות קיי"ל דפרעון בע"כ הוי פרעון כמבואר בסי' ק"ך ובסי' ע"ד. ה"ה דאם הלוה מסלקו במטלטלין בע"כ של המלוה דמה"ת גם בזה אמרינן פרעון בע"כ הוי פרעון. וכיון דבמקום פסידא מוקמינן על דאורייתא דיכול לסלקו במילי אחריני לכן במקום שיצטרך לישבע שד"א אם לא יסלק להמלוה בע"כ במטלטלין הדין נותן דיהיה יכול לסלקו במטלטלין בע"כ על החמשים שמודה במקצת כדי דלא יצטרך לישבע שבועה חמורה. אך אם אית להלוה זוזי דיכול לסלקו בזוזי אז אינו יכול לסלקו במטלטלי בע"כ אבל אם לית לי' זוזי דאין לו עצה אחרת למפטר נפשי' משד"א וכיון דפרשי אינשי מן שבועת אמת ג"כ ע"כ מקרי זה פסידא ויכול לסלקו בע"כ בשארי מילי: ואפשר דזהו כוונת הריטב"א שכתב להסתפק באת"ל דאי לית לי' זוזי יכול למפרעי' בע"כ בד"א כו'. די"ל דמסתפק בזה גופא אם זה מקרי פסידא משום דכמה אינשי פרשי משבועת אמת ומסלקו בד"א למיפטר נפשיה משד"א או די"ל כיון דבידו לישבע ולברר האמת כפי דבריו ע"כ לא מקרי זה פסידא. ובאמת לפי הכרעת הש"ך בסי' ק"א ס"ק ה' דאף אם מסלקו במטלטלין צריך הלוה לישבע שאין לו מעות. דמוכח דס"ל להש"ך דחיוב שבועה לא מקרי פסידא דאל"כ הרי יכול לסלק להמלוה בע"כ וכסברת הקצה"ח. וטעמו דהרי בידו לישבע ולמיפטר א"כ ה"ה הכא. וע"כ מוכח דכוונת הש"ך הכא לומר בכוונת הריטב"א דהביא לדבריו בסתימות דס"ל להסתפק דאפשר דיכול הלוה לסלק להמלוה בע"כ במטלטלין כ"ז דאין לו מעות בלא הטעם דפסידא כנ"ל. ולפ"ז שפיר כתב הקצה"ח לחלוק עליו לדינא למאי דקיי"ל דיכול המלוה לומר אמתין כו'. אבל אנן לעצמינו שפיר יכולין אנחנו לומר לדינא ולחלק דשאני הכא במקום חיוב שד"א דאם יסלקו בע"כ אז יהיה לו דין הילך ופטור מן שד"א ע"כ דינו ככל מקום פסידא דיכול לסלקו בע"כ אף שלא בזוזי ואפשר דזהו כוונת הריטב"א במש"כ להסתפק הכא. וגם להש"ך יש לחלק דשאני חיוב שבועת הגאונים בהא דסי' ק"א הנ"ל אבל הכא במקום שד"א ג"כ אפשר דמודה די"ל דדינו כמו מקום פסידא ומסלקו בזוזי. ואין אנו צריכים לדחוקי דכוונתם הוא לחלוק על הא דמבואר בסי' ע"ד ובסי' ק"א בפשיטות בלא חולק דיכול המלוה לומר אמתין עד שיהיה לך מעות. משום דבאמת הכא שאני כנ"ל: ולפ"ז נראה לי לדון דהיכא דטענו מנה והשיב הלוה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ומסלקו בע"כ במטלטלין על החמשים שמודה משום דלית לי' מעות דבכה"ג נראה לדון בוודאי דיכול לסלקו בע"כ במטלטלין דיהיה לו דין הילך דיפטר מלשלם משום דבל"ז יהיה לו דין מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע דמשלם ואין לו שום עצה וטצדקי למיפטר נפשיה מן תשלומין רק אם יהיה יכול לסלק להמלוה בע"כ במטלטלין כיון דאין לו מעות א"כ זה מקרי בוודאי מקום פסידא גמורה דהדין הוא דמסלקו אף שלא במעות דמה יעשה שמגיד האמת לפי דבריו כי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ע"כ בכה"ג נראה דמסלקו אף במטלטלין בע"כ כדי דיהיה לו דין הילך דיפטור א"ע מן חיוב ממון ע"י מחושואיל"מ משום דאין כה"ג דין שד"א כלל: אך יש לדון בכ"ז ע"פ מש"כ לעיל לבאר דלא תקשה דברי השלטי גבורים דב"ק וכתבתי לחלק דדוקא היכא דע"י פסידא מוקמינן על דאורייתא שלא להפסיד זכות הלוה דיש לו מה"ת בזה אמרו דבמקום פסידא מסלקו בזוזי אבל היכא דעיקר זכותו של הלוה אינו רק מדרבנן בזה לא מחלקינן בין מקום פסידא או לא ואף במקום פסידא אינו מסלקו במטלטלין בע"כ. א"כ הכא דמיירינן בפרעון בע"כ דהמלוה אינו רוצה למפרע ממנו כעת רק דהלוה רוצה לסלקו בע"כ. ואי' בגיטין (דף ע"ה ע"א) בלישנא קמא דס"ל לרבא דדוקא משום תקנת הלל כו' אבל בעלמא נתינה בע"כ לא הוי נתינה אף בפניו א"כ לפ"ז יש לדון הכא דהלוה רוצה לפורעו בע"כ דמה"ת לא מהני הפרעון דבע"כ למפטר נפשי' רק מצד תקנת הלל דחולש מעותיו ללשכה כמבואר שם. וכיון דעיקר זכות הלוה לסלק להמלוה בע"כ אף במעות אין זה רק מדרבנן ע"כ בכה"ג י"ל דאף במקום פסידא אינו יכול לסלקו במטלטלין בע"כ אם אומר המלוה אמתין עד שיהיה לך מעות ואז אטול כפי זכותי שזיכו לי חז"ל. ואף דהתוס' בגיטין שם ד"ה מכלל דבעלמא נתינה בע"כ כו' כתבו דדוקא במקום שיש להמלוה פסידא ע"י קבלת הפרעון בזה אמרו דפרעון בע"כ לא הוי פרעון כו' והובא בש"ך ח"מ סי' ע"ד ס"ק י"א ע"ש. י"ל דגם בנ"ד קרינן דיש להמלוה פסידא ע"י מה דמסלקו הלוה בע"כ דלא יהיה לו דין מחוייב שבועה על הלוה אז וכש"כ היכא דמיירינן בענין מחושואיל"מ דיש להמלוה פסידא גמורה בממונא ע"כ וודאי י"ל דלל"ק דרבא דפרעון בע"כ לא הוי פרעון מן הדין רק מצד התקנה ע"כ אינו יכול הלוה לסלקו בע"כ במטלטלין אף במקום דהוי מחושואיל"מ כיון דאף במסלקו במעות בע"כ אין זה רק מצד התקנה ע"כ אין לחלק בכה"ג בין מקום פסידא או לא: ועכ"ז לדינא כיון דללישנא בתרא דגיטין (דף ע"ה) דבפניו אף בע"כ הוי נתינה ופרעון. והרא"ש כתב דהלכה כלישנא בתרא דשם וכ"כ שם בשם רב האי גאון ז"ל. ואף להרמב"ם דהובא באשרי שם דה"ל ספיקא דדינא וכ"כ הרשב"א והובא בקרבן נתנאל שם ס"ק ל"ד עכ"ז הא מספיקא אין מוציאין מהמוחזק ויכול לומר דזכותו הוא מה"ת לסלק להמלוה ע"י פרעון בע"כ ובפרט לשיטת הרא"ש דבגיטין דף ע"ה פ"ו אות זיין שכתב דדוקא היכא דבא לזכות איזה ענין ע"י הנתינה בע"כ בזה שקלו וטרו אי נתינה בע"כ הוי נתינה או לא אבל היכא דאינו בא לזכות איזה ענין אז בוודאי נתינה בע"כ הוי נתינה ע"כ גבי פרעון בע"כ דבנ"ד בוודאי הוי פרעון מה"ת ע"כ שפיר כתבתי לדון אם הוא במקום דהוי מחושואיל"מ וע"י מה דמסלקו במטלטלין יהיה לו דין הילך ויופטר לכן י"ל דדינו ככל מקום פסידא דמסלקו במטלטלין בע"כ כדי להפטר מן תשלומי ממון. ועיין באו"ת סי' ע"ד ס"ק ג' ובאה"ע סי' קמ"ג ב"ש ס"ק י' מזה. וגם היכא דלא הוי מחושואיל"מ רק מודה במקצת וכופר במקצת דאף דיכול לישבע עכ"ז יש מקום לומר דדינו ככל מקום פסידא משום דכמה אינשי פרשי משבועת אמת כנ"ל ולכן מצי מסלקו בע"כ אף במטלטלין ויש לו דין הילך ופטור מן שד"א. ולכן אפילו נימא כהסוברין דמשכון לא חשוב הילך עכ"ז אם מסלקו בע"כ בגוף החפץ לשם פרעון יש לדון דדינו כהילך ופטור מן שד"א וכש"כ דלא ה"ל מחושואיל"מ כנ"ל. משום דקשה להוציא מן המוחזק גם לחייבו שבועה אין אנו יכולים במקום ספיקא דדינא כמבואר בסי' פ"ז ש"ך ס"ק י': ענף ג' ובעיקר הוכחת הקצה"ח סי' ק"א ס"ק ה' דהא דבע"ח דינו בזוזי אינו רק מדרבנן מן הא דכתבו התוס' דכתובות דף צ"ב דבמקום פסידא משלם בכל מידי דבעי דאל"כ תקשה איך יכול לאפקועי זכות המלוה שיש לו מה"ת דוקא במעות אף במקום פסידא. וכן מרגלא זה בפומי מכבר להוכיח כן מקודם שראיתי בקצה"ח זה: ובאמת תקשה מזה על דברי הנתיבות בסי' ק"ז ס"ק ד' שכתב דהא דבע"ח דינו בזוזי הוא מה"ת יע"ש. א"כ קשה דמפני מה אמרו דבמקום פסידא הקילו דמצי משלם בכל מאי דבעי דהוא נגד דין התורה. וכעת נלע"ד לומר דהטעם הוא דכיון דחזינן דדין הבע"ח במעות אף דנימא דהוא מה"ת עכ"ז הא היכא דאין לו מעות אינו מחוייב הלוה למכור המטלטלין ולהשיג