נחל יצחק חלק ב ל

דהתם מיירי באפותיקי קרקע ולכן כיון דיש חשיבות ביותר למטלטלין מן קרקע כמבואר בב"ק (דף ז') ובח"מ סי' ק"א וסי' תי"ט ע"כ בקרקע אפותיקי אמרו דיכול לסלקו במטלטלין כיון דיש מעלה יתירה למטלטלין נגד קרקע. אבל בקרקע אחרת אינו יכול לסלקו כיון דהוי כיוצא בו ע"כ הדין באפותיקי דיש להמלוה דין קדימה ליטול בחובו את האפותיקי ואינו יכול הלוה לסלקו בדבר אחר כיוצא בו. א"כ ה"ה במשכון מטלטלין דדינם כאפותיקי סתם דהדין נותן דאינו יכול לסלקו במטלטלין אחרים ודוקא במעות דיש למעות חשיבות ביותר נגד מטלטלין יש יכולת ביד הלוה לסלקו מן המשכון במעות אבל במטלטלין אחרים אינו יכול לסלקו מן המשכון שת"י כי יש למלוה על המשכון זכות קדימה לגבות חובו מן המשכון שהשכין לו הלוה מדעתו והוי כמו דהתנה עמו בפירוש שלא יהיה יכול לסלקו במטלטלין אחרים זולת במעות יכול לסלקו. וכן ראיתי בנתיבות סי' ד' ס"ק ב' שכתב דמשכון שהשכינו מדעת אינו יכול לסלקו בדברים אחרים דמשכונא סתם דינו כאפותיקי סתם עכ"ל. וכוונתו ג"כ כעין מה שכתבתי דאלו בקרקע בלא"ה אינו יכול לסלקו אם יש לו מטלטלין כמבואר בסי' ק"א. וע"כ כוונתו דאף במטלטלין אחרים אינו יכול לסלקו אלא יש להמלוה זכות ליטול המשכון שת"י כ"ז דאינו מסלקו במעות: וכבר כתבתי בספרי נחל יצחק סי' נ"ט דדוקא היכא דזכות המלוה במעות הוא מדרבנן אז אמרו דבמקום פסידא יכול לסלקו בדברים אחרים אבל היכא דמה"ת חייב לסלקו במעות דוקא אז הדין הוא דאף במקום פסידא אינו יכול לסלקו במילי אחריני. וכן כתב הקצה"ח סי' ק"א ס"ק ה' דמה"ט היכא שהתנה הלוה לפרוע במעות אז אף במקום פסידא אינו יכול לסלקו במילי אחריני רק במעות דוקא משום דדוקא במקום תקנת חז"ל לפרוע במעות אז אמרו דבמקום פסידא שאני אבל היכא דמה"ת זכות המלוה ליטול מעות אז אף במקום פסידא הדין כן ע"ש. א"כ ה"ה הכא בהמשכון שת"י המלוה שהשכינו הלוה מדעת דהדין הוא דאינו יכול לסלקו במטלטלין אחריני מטעם דהוי כמו דהתנה עמו בפירוש דלא יהיה יכול לסלקו במטלטלין אחריני רק בהמשכון עצמו זכות המלוה ליטול אותו. ובכה"ג הא נתבאר דאף במקום פסידא אינו יכול לסלקו במילי אחריני כיון דזכות המלוה בהמשכון הוא מה"ת מהטעם דהוי כהתנה עמו בפי' ע"כ לא מהני טענת הלוה יש לי בידך לאפקועי זכות המלוה מן המשכון. דהא אף דידוע לנו דיש להלוה חוב ת"י המלוה אין דינו כמעות. ודוקא אם חוב הלוה דיש לו אצל המלוה הוא חוב הלואה דהדין הוא דישלם לו בזוזי אז יש לנו לומר דמהני טענת יש לי בידך לאפקועי זכות המלוה מהמשכון שת"י משום דהוי כמו דמסלקו במעות דהא דינו לפרוע בזוזי. אבל היכא דטוען הלוה יש לי בידך חוב נזקין או שומרים וכיוצא בו דאין דינו לפרוע בזוזי כמבואר בסי' תי"ט רק במטלטלין או בקרקע א"כ הוי כמו דמסלקו במטלטלין וקרקע דהדין הוא דגובה מהמשכון שת"י המלוה ואינו יכול הלוה לסלקו מן המשכון שת"י עד שיסלקו במעות. ע"כ לא מהני טענת יש לי בידך לאפקועי מזכות המשכון שת"י המלוה ולכן אף דהמלוה אומר שמא ג"כ גובה מהמשכון משום דבכה"ג אין דינו כמו טענת פרעון. ואף שכתבתי בספרי סי' נ"ט לחלוק שם על הקצה"ח והנתיבות בשטר שטוען הלוה יש לי בידך והמלוה אומר שמא. אבל בכה"ג הנכון עם הקצה"ח והנתיבות. והוי כמו הנידון שכתבתי בספרי שם בחוב שכירות פועל וכיוצא בזה וניזול בתר טעמא. ובאמת גם בחוב שכירות פועל אם הבעה"ב טוען יש לי ביד הפועל חוב הלואה דהדין הוא לפרוע בזוזי גם בזה הדין כן דמהני טענת יש לי בידך חוב הלואה לאפקועי גם חוב שכירות פועל משום דכה"ג י"ל דהוי כמו דמסלקו בזוזי כיון דדינו לפרוע ממנו במעות. אך היכא דטוען יש לי בידך חוב נזקין וכה"ג דאין דינו לפרוע במעות אז דינו כמו דפורעו במטלטלין דאינו יכול לסלקו מהמשכון. או בחוב שכירות פועל כנ"ל. וכמש"כ בספרי שם. ועיין בקנה"ח סי' ק"א ס"ק ה' שכתב לדון גם במוכר סחורה כיון דה"ל כמו דהתנה לפרוע במעות דהדין הוא דאף במקום פסידא ג"כ אינו יכול לסלקו במילי אחריני אף דלא התנה בפירוש ע"ש. וה"ה בנ"ד בזכות המלוה בהמשכון שת"י כיון דהוי כאלו התנה ע"כ אף במקום פסידא אינו יכול לסלקו רק ע"י המשכון עצמו או במעות ולכן אם טוען יש לי בידך והמלוה אומר שמא הדין הוא דאין מוציאין את המשכון מן המלוה משום דבכה"ג לא מהני טענת יש לי בידך חוב נזקין וכה"ג לאפקועי זכותו שיש לו בהמשכון וגובה המלוה חובו מהמשכון שהשכינו מדעת. ואח"ז כשרוצה הלוה לגבות חובו מן המלוה פטור המלוה משום א"י אם נתחייבתי דפטור. ולכן אף דכתבתי בספרי סי' נ"ט בשטר שטען הלוה יש לי בידך והמלוה אומר שמא דאין המלוה גובה בשטרו ודלא כמש"כ הקצה"ח והנתיבות שם. אכן במשכון שאני דיש לפסוק בזה כהקצה"ח והנתיבות אם טוען הלוה יש לי בידך חוב נזקין וכה"ג היכא דאין דינו של החוב דטוען הלוה לפרוע במעות דה"ל כמו דמסלקו במטלטלין דגובה המלוה חובו מהמשכון שת"י אף דאומר שמא על החוב דטוענו הלוה: ענף ב נחזור לענינינו במש"כ הש"ך כאן דדוקא בלוה טוען שמא והמלוה ברי בזה חייב לשלם אבל בשניהם טוענים שמא פטור הלוה משום דהוי טענת יש לי בידך כמו טענת פרעון וכמש"כ הנתיבות. ואף דמיירי בטוען טענת ספק על חוב פקדון שפשע כמה היה דאין דינו לפרוע בזוזי א"כ ה"ל כמו דמסלקו במטלטלין אפ"ה עושהו לפרעון ומשמע אף היכא דאית ליה זוזי דדין הלואה לפרוע במעות דוקא אפ"ה מצי משווי לחוב פקדון לפרעון על חוב מלוה משום דבמקום פסידא יכול לסלקו אף במטלטלין וקרקע כנ"ל: ועפ"ז יש להעיר בהא דסי' פ"ז סעיף א' שכתב שם המחבר דאפילו יתן לו משכון על מה שמודה לא חשוב הילך וכתב הש"ך שם ס"ק ד' בשם הריטב"א שכתב דאפילו רוצה ליתן המשכון בפרעון גמור לאו הילך הוא דלאו כל כמיני' למפרעיה ע"כ אלא בזוזי כו' ואפילו את"ל דאי לית לי' זוזי יכול למפרעי' ע"כ בדבר אחר מ"מ כיון דמחוסר שומא לאו הילך הוא עכ"ל. וכתב הקצה"ח שם ס"ק ג' דמזה נראה דאפילו היו שלשה תנאים במשכון שנתן בפרעון ודמיו קצובין ולית ליה זוזי מ"מ לאו הילך הוא דהא משמע מהריטב"א דאינו אלא את"ל דיכול למפרעיה בע"כ בדבר אחר א"כ לפי מה דקיי"ל דאפילו לית ליה זוזי אינו יכול למפרעי' בע"כ בד"א ויכול המלוה לומר אמתין עד שיהיה לך מעות א"כ לא הוי פרעון כו' עכ"ל. ולענ"ד נראה לדון דיש לומר דה"ל הילך ופטור מן שד"א והוא דהא בסי' ק"א סעיף י' מבואר שם פלוגתת הפוסקים במסלקו במטלטלין אם צריך הלוה לישבע אין לי מעות. והקצה"ח שם ס"ק ו' הכריע דלא כהש"ך מטעם דבמקום פסידא מסלקו במטלטלין וכיון דזה טוען אין לי ואינו רוצה לישבע אף באמת וכמה פעמים דאין אדם כשר רוצה לישבע אף באמת וכל אשר יש לו יתן ולא ירצה לישבע א"כ הוי כמו במקום פסידא דאינו מסלקו בזוזי כו' ע"ש. ומסתברים דברי הקצה"ח בזה ע"פ דברי הר"נ בריש פ"ז לשבועות שכתב לפרש למה דהקשו בגמ' שם ד' מ"ה גבי שכיר נשבע ונוטל דניתב ליה בלא שבועה שהרי נושא נפשו על שכרו ואיכא למיחש בכדי חייו דהא איכא אינשי דפרשי משבועה ואפילו בקושטא לא בעי לאישתבע עכ"ל הר"נ. וזהו ע"פ הירושלמי (שבועות פ"ו סוף הל' ה') דאמרו בין זכאי ובין חייב לשבועה לא תיעול. וכן הוא במדרש רבה פ' ויקרא ו' ע"ש: וכיון דשבועת חז"ל מצינו דמקרי פסידא אף לפי דבריו דאומר דהאמת עמו עכ"ז פרשי אינשי אף משבועת האמת וכמש"כ הר"נ והקצה"ח גבי שבועת הגאונים. כש"כ דיש לדון כעין זה הכא גבי שבועה דאורייתא במודה במקצת דהא יש כמה חומרות בשד"א ביותר א"כ מקרי זה פסידא