נחל יצחק חלק ב שח

ליו"ד סי' קי"ט ע"ש. ולפ"ז לא היו צריכים התוס' לומר הטעם דלכן חשוד אממונא לא חשוד אשבועתא משום דשבועה חמורה שהעולם נזדעזע כו'. אלא י"ל בלא"ה דכיון דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לדבר אחר. א"כ הכא דאיסור גזל ואיסור שבועת שקר הם שני איסורים מחולקים ע"כ שפיר אמרו דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא ורק מדרבנן מיפסל גזלן לשבועה. ובדרוש וחדוש לרע"א זצ"ל בכתובות (דף י"ח) תוס' ד"ה ובכולי כו' כתב ג"כ דיש לחלק דשאני עדות דלא האמינתם התורה לענין ממון וכהנה כ"ז שאינם מנוקים מעון ושאני שבועה דבא לפטור א"ע ע"ש. ויש לכוין דבריו דלזה נתכוין ג"כ הרשב"א בתשובה שהובא בבית יוסף ליו"ד סי' קי"ט בדבריו הקצרים ע"ש: ענף ב ואפשר לומר דהתוס' הוצרכו לומר הטעם דלכן חשוד אממונא לא חשוד אשבועתא משום דשבועה חמורה שהעולם נזדעזע כו'. דאל"כ תקשה אליבא דר"מ דס"ל חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה כמבואר בבכורות (דף ל"ה). דא"כ אליבא דר"מ תקשה דאיך אמרו להנך נשבעין ונוטלין דקשה דנימא מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא כמו דמקשה הגמ' בב"מ (דף ו' ע"א) דהא דתני ר' חייא שניהם נשבעין ונוטלין תקשה דנימא מיגו דחשוד אממונא כו' ועיין בתוס' שם ד"ה דתני ר"ח כו'. ובשבועות (דף מ"ה) במשנה דרפ"ז דחשב התם לכל הנשבעין ונוטלים וכן חשוד שכנגדו נשבע ונוטל ואח"ז תני התם היו שניהם חשודים חזרה שבועה למקומה ור"מ אומר יחלוקו ועיין לקמן (דף מ"ז ע"א). דמשמע דהיכא דלא היה שכנגדו חשוד מודה ר"מ דנשבע ונוטל. [וכן מוכח מכמה דוכתי דגם לר"מ אמרינן להנך נשבעין ונוטלין וגם סתם משנה הוא ר"מ והוא בר פלוגתיה דר' יהודה תמיד כמש"כ התוס' בכתובות (דף ל"ו ע"א) ד"ה ואם איתא כו'. ושם במשנה דרפ"ז דשבועות נזכר שם כמה פעמים דברי ר' יהודה בכלל דהנך נשבעין ונוטלין ע"ש א"כ בוודאי מוכח מזה ג"כ דר"מ ס"ל ג"כ דיש לדון לנשבעין ונוטלין וקצרתי]. ותקשה אליבא דר"מ דס"ל חשוד לדבר א' חשוד לכה"ת דנימא מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא דאף דהוי שני איסורים מחולקים עכ"ז הא הוי חשוד לכה"ת. ולכן הוכרחו התוס' לומר הטעם דשבועה חמירא שהעולם נזדעזע כו' וע"כ לכ"ע א"ש דלא אמרינן מיגו דחשוד אממונא כו'. והא דגזלן מיפסל לשבועה זהו מדרבנן כמש"כ התוס' בתירוץ א': והעיקר מה שנלע"ד דלכן הוכרחו התוס' לומר הטעם דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא משום דשבועה חמורה כו'. דאל"כ יש מקום לדון דנימא מיגו דחשוד אממונא יהיה חשוד אשבועתא דאף דהם שני איסורים נפרדים. עכ"ז הא כתב הבית יוסף ביו"ד סוף סי' קי"ט להוכיח מבכורות (דף ל') דאמרו חשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות כו' ואמרו מאי טעמא כו' ולא אמרו הטעם דהא הוי שני איסורים מחולקים והעלה לתרץ דכיון שכולם הם בדבר מאכל אף שהם איסורים מחולקים מ"מ אמרינן דאם נחשד על איסור אחד נחשד גם על איסור אחר. אבל אם הם אינן מן ענין אחד אז אמרו דנחשד על איסור א' אינו נחשד על איסור אחר כמו הא דמומר לערלות אינו חשוד על שחיטה כיון שהם שני ענינים נפרדים לגמרי ע"ש בבית יוסף. וכ"כ הב"ח שם והט"ז ליו"ד סי' קי"ט ס"ק ח' והש"ך שם ס"ק י"ב בקצרה. ולפ"ז י"ל דה"ה במי שנחשד על איסור גזל לפי שתאוות הממון מעבירו א"כ ממילא נחשד ג"כ לשבועת שקר שימלא תאוותו למען אהבת הממון ולגזול מן חבירו כיון שהכל הוא ענין א' בתאוות הממון. ע"כ שפיר יש לומר בזה חשוד על ממון חשוד על שבועת שקר למען אהבת הממון. ורק לפי ששבועה חמורה שהעולם נזדעזע כו' אמרו דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא מה"ת. ורק מדרבנן פסלו למי שהוא גזלן וודאי שמיפסל לשבועה. כן יש לומר במה שהוצרכו התוס' לומר הטעם דשבועה חמורה כו'. אבל בקושייתם דמ"ש מעדות לולי דבריהם י"ל כמש"כ לעיל: ושיטת הר"י חסיד דגזלן פסול מה"ת לשבועה. וי"ל דטעמו דס"ל כמש"כ דכיון דהוא הכל בענין תאוות הממון ע"כ שפיר אמרינן דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ורק במי שלא הוחזק לפנינו בגזלן גמור אז שפיר י"ל דילמא ע"י שבועה יפרוש מהגזל וכמש"כ הר"י חסיד לחלק כן. ועוד יש להסביר ביותר שיטת הר"י חסיד ע"פ הא דמבואר ביו"ד סי' ב' סעיף ג' דחשוד לאכול נבלות אף שנשבע ששחט בסכין יפה אינו נאמן וכן מבואר ביו"ד סי' קי"ט סעיף ח' והטעם הוא לפי שכבר חשוד הוא לעבור על השבועה שמושבע מהר סיני. ומה שהקשה הט"ז בסי' ב' ס"ק ו' כבר תירץ זה הנקה"כ שם וכפי שביאר היטב התבואות שור בסי' ב' ס"ק י"ב דמקרי חשוד לאותו דבר כיון דהסכים לאכול נבלות לתאותו גמר בלבו לעבור איסור זה אף שיתלווה אליו איסור חמור כשבועה וכיוצא בו כו' וגם כיון דאין לנו לסמוך רק על שבועתו לחוד דחינן לה אפילו ע"י עבירת מושבע ועומד כו' ע"ש בתב"ש שהאריך בזה. א"כ י"ל דה"ה בנ"ד כיון שכבר גזל פעם אחד ומשום תאות ממון עבר על איסור גזל ע"כ חיישינן דאף שנשבע ג"כ יעבור אף שיתלווה לו איסור חמור דהא כבר הוי מושבע מהר סיני ע"ז. ולכן לא מהני בחשש זה השבועה שלו ומקרי שפיר חשוד לאותו דבר וכמש"כ הנקה"כ והש"ך שם. וכ"כ השמ"ק בב"מ (דף ה' ע"ב) ד"ה מיגו דחשוד אממונא בשם הר"ת והרמב"ן וז"ל דכיון שכבר גזל פעם אחד ועכשיו אנו חוששים שמא הוא שונה בה ונעשית לו כהיתר ומשום שבועה לא מימנע שהרי בשביל חומר שבועה זו לא יחזיר ממון שגזל בראשונה כו' אבל זה שלא גזל פעם אחרת אלא שעכשיו אנו חוששים כו' אבל כיון דטעים טעמא דאיסורא ופקר בממונא חשיד אשבועתא עכ"ל השמ"ק. וכ"כ הריטב"א בב"מ (דף ה' ע"א) בד"ה ההוא רעיא כו' בשם הר"ת דכל שגזל פעם אחת אין מוסרין לו שבועה דכשם שגזל וטעם טעמא דאיסורא כך ישבע לשקר כו'. וכ"כ הנ"י בריש ב"מ שם בשם הר"ת וזהו כמש"כ דזה דומה לדברי הרשב"א והרמב"ן דביו"ד סי' ב' וסי' קי"ט דחשוד אינו נאמן אף בשבועה משום דמקרי חשוד לא"ד. א"כ מדברי הר"י חסיד מוכח דס"ל ג"כ כשיטת הרשב"א והרמב"ן הנ"ל. ואפשר דהרמב"ן אזיל לשיטתו כפי שכתב השמ"ק בשמו בב"מ כנ"ל. ולפי תירוץ א' של התוס' בב"מ דגזלן לא מיפסל לשבועה מה"ת א"כ חזינן דס"ל דחשוד נאמן בשבועה ולא הוי חשוד לשבועה. א"כ ה"ה יש לומר דאף בחשוד לאכול נבלות דמ"מ אם נשבע ששחט בסכין יפה נאמן משום דדינו כמו חשוד לד"א דאינו חשוד לדבר אחר. ואפשר לומר דכמו דתקנו חז"ל דגזלן מיפסל לשבועה מדרבנן לממונא והוי חשוד על השבועה מדרבנן לממונא דה"ה אף באיסורא י"ל דהוי חשוד מדרבנן שלא לסמוך עליו ע"י שבועתו. [א"כ מן דברי הש"ע ביו"ד סי' ב' וסי' קי"ט הנ"ל אין הכרע להוכיח כדברי הר"י חסיד הנ"ל]. וגם יש לומר דלא שייך בזה לומר איסורא מממונא לא ילפינן כעין מש"כ הש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"א והנקה"כ בסי' ב' ס"ק ו'. משום דהא ניזל בזה בתר טעמא דהא עיקר הטעם דאין מוסרין שבועה לחשוד זהו משום חשש חילול ה' כמש"כ הסמ"ע ס"ק כ"א דחז"ל תקנו כן לשיטת הסוברים דכ"ז הוא מדרבנן. א"כ ה"ט שייך כן אף באיסורין דאין מוסרין לו שבועה ואף בנשבע מעצמו ג"כ א"נ מה"ט כיון דלא היה רשאי לכתחלה להיות נשבע ששחט בסכין יפה. ולכן אף דנימא כהסוברים דפסול גזלן הוי רק מדרבנן לשבועה ג"כ א"ש פסק הש"ע