נחל יצחק חלק ב שז

עובר על שבועה להבא לבין עובר על שבועה לשעבר. מ"מ א"ש מה שפסק הרמב"ם כר"מ דמגלגל בשבועת סוטה שלא תזנה ואפ"ה פסק שותה וחוזרת ושותה משום דבמה דתשתה שנית ותשבע אז יהיה אז עונשה מרובה ביותר מן מה שעברה על שבועה דלהבא מעיקרא: והנה לעיל בסי' פ"ז סעי' ט"ז שנים שנתעצמו בדין ונשבעו שלא יטענו אלא האמת כו' י"א שאינו נפטר בשבועה הראשונה. הג"ה וי"א דאם נשבעו תחלה בנק"ח כו' א"צ לחזור ולישבע אלא מזכירין לו אותה שבועה. ועיין שם סעיף ל"ד ובש"ך ס"ק פ'. אכן הסברא נותנת דאף לשיטת הסוברים גבי חשוד דאין לחלק בין שבועה דלהבא לשעבר. עכ"ז כיון דכתב הרא"ש דעונש השבועה בלעבר מרובה יותר מן עונש שבועה דלהבא. ע"כ הדין נותן גבי שבועת הדיינין דאינו יוצא ע"י שבועה דלהבא משום דהא עונש שבועה בלעבר חמור ביותר וע"כ יכול הבע"ד להשביעו בשבועה לשעבר. אכן אף להסוברים גם גבי שבועת הדיינין דיוצא ידי חובתו אף בשבועה דלהבא דאף דעונש שבועה בלעבר חמורה ביותר מ"מ יוצא גם בשבועה דלהבא מ"מ שאני סוטה דנפקא להו מקראי דשותה וחוזרת ושותה כמבואר בסוטה (דף י"ט) די"ל דהטעם הוא דכיון דעונש בלעבר חמורה ע"כ ציוותה התורה לשתות שנית ואין אנו צריכין לומר דזהו גזה"כ משום די"ל הטעם כנ"ל: ג (שם סעיף ב') נקרא חשוד מי שנשבע לשקר כו'. וזה לשון התוס' בב"ק (דף ק"ח ע"א) ד"ה ותרי כפילי מחמת שנעשה פסול בשבועה שניי' משעה שנמצא שקרן בראשונה אין לפוטרו משום דחשוד על השבועה מדרבנן הוא דמיפסל כדמוכח בשבועות (דף מ"ה) דקתני ושכנגדו חשוד על השבועה ומשמע התם דמדרבנן הוא וכיון דמה"ת שבועתו שבועה מחייב כפל עכ"ל. ולכאורה דבריהם צ"ע במש"כ דמשמע התם דמדרבנן הוא דמנלן להו זה דאין זה מה"ת דהא אין שום משמעות שם להוכיח כן: ענף א והנלע"ד בכוונתם ע"פ מש"כ התוס' בכתובות (דף פ' ע"א) ד"ה ישבע כמה הוציא כו' דבכל הנך נשבעין ונוטלין דשבועות (דף מ"ה) לא חשיב אלא אותם שצריך להשמיענו דנוטלין דאי לאו דאשמועינן ה"א דאף בשבועה אינן נוטלין כו' אבל הנהו דחשיב בהדי הבא ליפרע מיתומים אי לאו דאשמועינן ה"א דנוטלין בלא שבועה מחמת השטר לא חשיב להו התם והלשון מוכיח כן כו' עכ"ל. ועיין בב"מ (דף ל"ד ע"ב) תוס' ד"ה שמא יוציא כו'. ובכתובות (דף פ"ז ע"ב) תוס' ד"ה ואלו נשבעין כו']. ובב"מ (דף ה' ע"א) תוס' ד"ה שכנגדו כו' וא"ת מ"ש דבחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אמאי לא אמרינן מתוך שאיל"מ וי"ל דאי אמרינן משלם לא שבק חיי כו' ועוד דהתם כו'. א"כ לתירוץ קמא של התוס' דס"ל בכל חשוד על השבועה דכיון דאינו יכול לישבע ה"ל כמו כל מחושואיל"מ דמשלם ע"פ דין רק חז"ל הטילו שבועה על שכנגדו אבל מן הדין משלם בל"ש. ולפ"ז תקשה איך חשיב להך דחשוד על השבועה א' שבועת העדות וא' שבועת הפקדון כו' בכלל הנך דנשבעין ונוטלין רפ"ז דשבועות והא מן הדין הוא דחשוד על השבועה משלם משום מחושואיל"מ רק מה שכנגדו נשבע הוא מצד התקנה א"כ לא ה"ל למיתני זה התם כפי דבריהם בכתובות. ומזה הוכיחו התוס' דחשוד על השבועה לא מיפסל אלא מדרבנן אבל מה"ת יכול לישבע א"כ עיקר חיוב התשלומין בחשוד הוא רק מדרבנן ולכן שפיר מונה להך דחשוד על השבועה א' שבועת העדות כו' בהנך נשבעין ונוטלין משום דהא דינו מה"ת להיות נשבע ונפטר ואף בנשבע מכבר לשקר עכ"ז יכול לישבע עכשיו ולהפטר רק מדרבנן הוא דמיפסל לשבועה. ולכן שפיר כתבו התוס' שם דכיון דמה"ת שבועתו שבועה מחייב כפל. וי"ל דזהו משום דהך מימרא דתרי כפילי רב פפא אמר זה שם בב"ק. ור"פ הא ס"ל בשבועות (דף ל"א) דמשחק בקוביא כיון דמה"ת מיחזא חזי כו' אזלינן בתר דאורייתא ע"כ שפיר ס"ל כאן דכיון דמה"ת שבועתו שבועה ע"כ חייב כפל. ויש להאריך בזה. וכן ראיתי בהר"נ ובחידושי הרשב"א לשבועות רפ"ז שהקשו ג"כ אמאי תני לחשוד על השבועה בהנך נשבעין ונוטלין הא מה"ת משלם משום מחושואיל"מ ע"ש. וזהו כעין מה שכתבתי בכוונת התוס' דמזה הוכיחו כן: וע"פ דברי התוס' הלז יש לתרץ מה שיש להקשות בשבועות (דף ל"ב) דאמר אביי הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה ופריך דחשוד מאן כו' ולימא ליה מי יימר דמשתבעת כו'. וקשה הא יש לומר דאביי ס"ל כשיטת ר"פ דס"ל דאזלינן בתר דאורייתא כנ"ל. וכיון דמה"ת הוי כל חשוד כמו כל מחושואיל"מ כנ"ל ורק מדרבנן הטילו שבועה על שכנגדו. א"כ שפיר חייב ק"ש משום דאזלינן בתר דאורייתא ומאי פריך הגמ' וכן ראיתי באו"ת סי' צ"ב ס"ק י' שהקשה כן. ומצאתי בחדושי רשב"א לשבועות (דף ל"א) שהקשה כן. אכן לפי שיטת התוס' דחשוד על השבועה לא מיפסל רק מדרבנן אין מקום לקושיא הנ"ל דהא מה"ת יכול החשוד לישבע ולהפטר. וי"ל דבאמת לפי תירוץ א' של התוס' ב"מ (דף ה') הנ"ל וסייעתם דס"ל דכל חשוד דיינינן ליה דה"ל מחושואיל"מ דיהיה מוכח לפ"ז כשיטת התוס' בב"ק דחשוד על השבועה לא מיפסל אלא מדרבנן. דאל"כ תקשה הך דשבועות דפריך הש"ס בפשיטות דמי יימר דמשתבע כנ"ל. ולשיטת הרשב"א בחידושיו לשבועות (דף ל"א) דהקשה כן ונשאר בצ"ע וכן לפי מה שהקשה הרשב"א ברפ"ז דשבועות דאיך תני לחשוד על השבועה בהנך נשבעין ונוטלין הא מה"ת חייב החשוד לשלם דה"ל מחושואיל"מ. ומשמע מזה דס"ל להרשב"א דחשוד מיפסל מה"ת לשבועה. ולפ"ז תקשה עליו קושיות התוס' בב"ק (דף ק"ח) הנ"ל דהא מיפטר מן הכפל משום שנעשה פסול בשבועה שנייה משעה שנמצא שקרן בראשונה. וי"ל דהרשב"א אזיל לשיטתו דבחי' הרשב"א לב"ק (דף ק"ח) הקשה ג"כ זה ותי' בשם הראב"ד תי' אחר ע"ש. ע"כ אין הכרח אליביה להוכיח כשיטת התוס' בב"ק הנ"ל. וכן י"ל לשיטת הר"נ רפ"ז דשבועות שהקשה ג"כ דאיך חשיב שם הך דחשוד כנ"ל. ונתבאר על נכון שיטת התוס' בבבא קמא (דף ק"ח) בהוכחתם מן הא דשבועות ריש פרק ז' דחשוד על השבועה לא מיפסל אלא מדרבנן: והתוס' בב"מ (דף ה' ע"ב) ד"ה דחשוד אממונא כו' כתבו דגזלן לא מיפסל לשבועה אלא מדרבנן ולעדות הוא דפסול מה"ת משום אל תשת רשע עד. ולשיטת הר' יהודה חסיד שם משמע דגזלן מיפסל לשבועה מה"ת. והדעת נוטה כמש"כ התוס' בתירוץ קמא דגזלן לא מיפסל לשבועה אלא מדרבנן משום דהא קיי"ל דחשוד לדבר א' אינו חשוד לדבר אחר ודוקא לעדות מיפסל אף דלא הוי רק חשוד לדבר אחר משום גזה"כ דאל תשת רשע עד וכמש"כ התוס' והרא"ש בבכורות (דף ל"ו ע"א) ד"ה אימר דא"ר מאיר כו'. והנה התוס' בכתובות (דף י"ח ע"ב) ד"ה ובכולי בעי כו' כתבו ג"כ בשם הר"י חסיד דגזלן מיפסל מן הדין לשבועה כיון שהוא גזלן וודאי וי"מ דגזלן כשר לשבועה מה"ת כו' וא"ת ומ"ש דלעדות פסול כו' ולשבועה כשר וי"ל כו' שכל העולם נזדעזע כו' ועוד כו'. וכעין זה כתבו התוס' בב"מ (דף ה') ד"ה דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא דהטעם משום דשבועה חמורה שהעולם נזדעזע כו'. ובאמת לולי דבריהם יש לומר בפשיטות דאינו קשה מן עדות דהא חזינן דלדינא קיי"ל דחשוד לדבר א' אינו חשוד לדבר אחר רק בעדות שאני מגזה"כ דאל תשת רשע כו' וכמש"כ בשם התוס' בכורות הנ"ל. והש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק י"ח כתב כן בקצרה, וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' ת"ל ותרפ"ו והובא בבית יוסף