נחל יצחק חלק ב שו

ברדב"ז ח"ג סי' תפ"ט. אך שם מיירי בנשבעין ונוטלין ע"כ שפיר אמרו דאין מוסרין שבועה לחשוד להיות נשבע ונוטל. וגם בנפטרין היכא דאין הבע"ד מתרצה אין להשביעו. ובירושלמי שבועות פ' ששי ה"ו אמרו עלה דאם חשוד נשבע שבועת הפקדון דחייב משום שבועת ביטוי דהא אין ב"ד מוסרין שבועה לחשוד אלא בשעבר ונשבע עיין שם בפני משה. ואי נימא דברצה התובע שישבע הנתבע חשוד שמוסרין לו שבועה א"כ שפיר משכחת לי' לחשוד שיהיה נשבע אף לכתחלה לשבועת הפקדון ולמה לי' לומר דמיירי בעבר ונשבע. אך אפשר לומר דא"כ היה להחשוד להיות חייב גם משום שבועת הפקדון כיון דשבועתו היה ע"פ דין. ומ"מ מן הלשון ירושלמי דאמרו בפשיטות דאין ב"ד מוסרין שבועה לחשוד משמע דהאיסור הוא על הב"ד שלא יניחוהו להחשוד שישבע. ומשמע מזה כדברי הרמב"ם והש"ע וי"ל דמזה הוציאו הך דינא דאין שומעין להתובע להשביעו משום דהאיסור מוטל עלינו שלא יניחוהו לישבע. ועיין באו"ת סי' פ"ט ס"ק ד' שהביא ירושלמי הנ"ל ותמה עליו אכן לפי פירוש הפני משה שם אתי שפיר ע"ש: וכ"ז בשבועה דלעבר אבל בשבועה דלהבא מוכח מן הא דאה"ע סי' ק"מ סעי' י"א דאף בחשוד מוסרין לו שבועה דמבואר שם בכופר השולח גט דישביעוהו שלא יבטל את הגט והשליחות כו' וכן הוא שם סי' קמ"א סעי' נ"ט ובסדר הגט סעי' כ"ו. ולכאורה קשה איך מוסרין שבועה שם בחשוד לכל התורה הא אין מוסרין שבועה לחשוד. וע"כ מוכח מזה דדוקא בשבועה דלעבר דהוי בחשש דיוצא מפיו השבועה לשקר בזה חשו לומר דאין מוסרין שבועה לחשוד. וכעין דברי הסמ"ע בלשונו בס"ק א' ע"ש. משא"כ בשבועה דלהבא דאין יוצא מפיו אז השבועה לשקר וכעין הא דשבועות (דף מ"ו) דאמרו לחלק בשבועה דלהבא דבקושטא קא משתבע. ועיין בתוס' וברא"ש שם דיש פוסקים דס"ל דמה"ט בעובר על שבועה דלהבא אינו נפסל לעדות וכמבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' ה' ובסי' פ"ז סעי' ט"ז ובסי' צ"ב סעי' ב' מזה. וע"כ לא חשו בשבועה דלהבא לומר בזה דאין מוסרין שבועה לחשוד. ואף להסוברין דגם בשבועה דלהבא מיפסל ולא מחלקים בזה עכ"ז הכא במה דאין מוסרים שבועה לחשוד כ"ע ס"ל דיש לחלק בזה ומוסרין שבועה דלהבא להחשוד ולכן כתבו בפשיטות כן באה"ע בלא שום חולק שם. ולפ"ז יש לדון בחשוד שהוציא שטר דיש סוברים דאינו גובה כמבואר בסעי' ט' וכן בחשוד שהוציא שטר על היתומים דכ"ע ס"ל דאינו גובה כיון שאינו יכול לישבע כמבואר בסעי' י"ב וברא"ש פ"ז דשבועות סי' ט"ו וכדאמרו בגיטין (דף ל"ה) דרב לא מגבי כתובה לארמלתא. דאכתי יכול לומר דישבע שבועה דלהבא היינו דישבע מקודם דיטעון האמת וכמו דמבואר בסי' פ"ז סעי' ט"ז דליש אומרים נפטר בשבועה זו. ובזה הא מוסרין שבועה בכה"ג אף לחשוד. אך י"ל דאף דמוסרין שבועה דלהבא לחשוד היינו דמותר למסור לו שבועה על להבא אבל מ"מ אין זה מקרי בירור בשבועתו המוטלת עליו לברר בשבועתו כיון דהוא חשוד ואין לו נאמנות בשבועתו ע"כ אינו יוצא י"ח שבועתו המוטלת עליו מדרבנן וע"כ אמרו דכיון דלא הוי בירור על נכון ע"י שבועתו לכן אינו גובה בשטרו: ולפ"ז י"ל מילתא חדתא בהא דמבואר לקמן סעי' ז' בשנים חשודים דס"ל להמחבר דהוי מתוך שאיל"מ ובהא דלקמן סעי' ט' לשיטת י"א דחשוד שהוציא שטר דגובה בל"ש וכן בנתחייב החשוד היסת דנפטר בל"ש כמבואר בסעי' י"א. דבכל הנך י"ל דאכתי יכול הבע"ד לומר דישביעו הב"ד להחשוד בנוסח דלהבא כגון שישבע מקודם שיטעון דיטעון האמת. וכעין המבואר בסי' פ"ז סעי' ט"ז בשנים שנשבעו שלא יטענו אלא האמת כו' דמקרי זה שבועה דלהבא. ואם הוא לאחר שטענו אכתי יכולין להשביעו שיגיד האמת על מה שישאלו ממנו כעת וכיוצא בו ובאופן שיהיה בנוסח שבועה דלהבא דנתבאר דמוסרין שבועה כזה להחשוד. אך לכאורה תקשה ע"ז מהך דשבועות (דף ל"ב) הכל מודים בשכנגדו חשוד מקשה הש"ס הא מי יימר דמשתבע אלא בשניהם חשודים. ולפי מש"כ דגם בשניהם חשודים יכול הנתבע להטיל להתובע חשוד שישבע שבועה דלהבא א"כ אכתי תקשה במה דמתרץ בשניהם חשודים דגם בזה תקשה מי יימר דמשתבע שבועה דלהבא דיכול הנתבע לחייב להתובע. אכן לפי מש"כ לעיל ליישב קושיות הקצה"ח מעל הרשב"ט. דבשניהם חשודים לא שייך כלל לדון למי יימר דמשתבע משום דכיון דהוי חשוד וחזינן דאינו מקפיד על שבועת שקר ע"כ בוודאי ישבע שבועת אמת. לכן א"ש במה דתי' בשניהם חשודין משום דאף דיכול להשביעו בשבועה דלהבא עכ"ז דיינינן שם למחושואיל"מ ולא שייך לומר דמי יימר דמשתבע דהא כיון דהוא חשוד לישבע בשקר כש"כ דישבע שבועת אמת ע"כ אינו קשה מזה על הכלל שכתבתי ואף שהוא מילתא חדתא שלא העירו האחרונים מזה עכ"ז נראה לע"ד לדון כן וכמו דהוכחתי מהא דאה"ע בגט כופר כו'. וידעתי מה דיש לדחוק ולחלק דשאני בחשש שישבע שקר משום הנאת ממונא בזה אמרו דאין מוסרין שבועה לחשוד. משא"כ התם באה"ע דיש שם עצות אחריני כדאמרו שם דיעשה שליח לקבלה כו'. והוי חשש רחוק על חשש ביטול ע"כ מוסרין שבועה שם לחשוד ולא חשו לשבועת שקר שם. אבל באמת ז"א כלל לכל המעיין שם באה"ע סוף סי' ק"מ בלשון הש"ע. ע"כ העיקר כמש"כ לחלק דשאני שבועה דלהבא. והא דסעי' י"א דאמרו ומ"מ מחרימין כו' על מי שכפר ממון חבירו ואינו משלם לו. היינו דהא יותר טוב בזה כדי שיהיה בלשון עבר דזהו חמור ביותר אף דאינו שבועה רק ח' אבל אם יתרצה על לשון להבא יכול להשביעו ג"כ בלשון דלהבא וכנ"ל. וכיוצא בזה כתב הרא"ש בגיטין פ"ד דין ח' גבי שבועת אלמנה דנמנעו להשביעה דמ"מ משביעין אותה האידנא שתודה על מה שקיבלה בכתובתה לפי דזהו שבועה דלהבא ואין העונש מרובה כו'. וכן כתב הטור באה"ע סוף סי' צ"ו ובבית יוסף ובש"ע שם סעיף כ"א וכמש"כ הרא"ש שם והובא בב"ש שם ס"ק ל"ח דאף להסוברים דנעשה חשוד על השבועה בעבר על השבועה דלהבא מ"מ אין העונש מרובה כ"כ. ע"כ יש לנו עצה להשביע לכל חשוד ג"כ ע"י עצה זו שיודה על האמת וזהו מקרי שבועה דלהבא וכבר נתבאר דמוסרין שבועה דלהבא אף לכתחלה להחשוד. וכן י"ל בטעמו של הדבר במש"כ דגם באלמנה משביעין אותה בזה"ז בלשון דלהבא והכל הוא בסיגנון אחד: וע"פ דברי הרא"ש בגיטין פ"ד דין ח' הנ"ל יש ליישב למה שהקשה המהרי"ט והובא במל"מ פ"ד הל' סוטה הל' י"ז על דברי הרמב"ם שם שכתב דמגלגל על שבועת סוטה שלא תזנה תחתיו וכר"מ דא"כ למה שותה וחוזרת ושותה וכמו שפסק הרמב"ם פ"א הל' סוטה הל' י"ב וכמבואר בסוטה (דף י"ט). ועיין במל"מ ובמרכבת המשנה פ"א הל' סוטה הל' י"ב מזה. אכן לפי דברי הרא"ש שכתב דאף להסוברים דנעשה חשוד בעבר על השבועה דלהבא דמ"מ אין עונשה מרובה כמו בעובר על שבועה לשעבר. וכמש"כ הב"ש כן בסי' צ"ו ס"ק ל"ח כנ"ל. א"כ לפ"ז מתורץ קושיות המהרי"ט והוא דאף דמגלגל עליה שבועה שלא תזנה מ"מ הא אם עברה לאחר שבועתה וזינתה דאין זה מקרי רק עוברת על שבועה דלהבא. ע"כ שותה וחוזרת ושותה משום דאז תהיה שבועתה על העבר. ולא מבעיא לשיטת הסוברים לחלק בין שבועה בלהבא לשבועה לשעבר לענין שיהיה חשוד לעדות ולשבועה כמבואר בסי' ל"ד סעי' ה' ובסי' צ"ב סעי' ב'. ואף להחולקים וס"ל דנעשה חשוד אף בעובר על שבועה דלהבא וכמבואר כ"ז בשבועות (דף מ"ו) בתוס' והרא"ש שם. מ"מ הא כתב הרא"ש בגיטין דמ"מ אין עונש של העובר על שבועה דלהבא חמור כמו עונש שבועה בלעבר. א"כ שפיר משבעינן שנית להסוטה משום דאז תהיה עונשה מרובה ביותר. ואתי שפיר אף לשיטת הרמב"ם הל' טוען ונטען פ"ב ה"ב שכתב המ"מ שם דס"ל דאין לחלק גבי חשוד בין